ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל... וזה מחמת קלקול המח שבעצמות בחינת מיין מסאבין, מיין מרירין שבא החולאת הזאת מחמת תאוות ניאוף וזה שנצטוינו בקרבן פסח: "ועצם לא תשברו בו" [וכתוב בזוהר: שהיו מקימין בעצמות "לכלב תשליכון אותו" וזה היה קשה מאד להמצרים עין שם] כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו, אם בריתו על תקונו כי בפסח כתיב בו: "וכל ערל לא יאכל בו" כי עקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום היו יודעים שאין הברית, ...