[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' (שמות ט"ו) א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות (עי' חא"ג ברכות ו' ד"ה מנין שהקב"ה מניח תפלין) ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה (פתח אליהו) הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב (קהלת א) : כל הנחלים הולכים אל הים (עיין תיקון י"א מתיקונים אחרונים) והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה גימטריא ר"ע ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני אותיות ר"ע אותיות, סערה סה הוא אדני, ור"ע אותיות וזה בחינת (תהלים קמ"ח) "רוח סערה עושה דברו" שעושים ומתקנים את הדבור, ומעלים אותו מבחינת רוח סערה ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות והוא אחר הדברים שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק הינו "לפתח חטאת" (בראשית ד') וכתיב (מיכה ז') : "שמר פתחי פיך" וכו' (וירא קי"ט:). "ויהי אחר הדברים והאלהים נסה את אברהם" (עיין תקו"ז תי' י"ח [דף ל"ה:] ) וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה כי הוא בחינת קץ כל בשר (בראשית ו') שעושה קץ וסוף לכל בשר ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם הם מבחינת קץ כל בשר (איוב כ"ח) "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר", (עין בזוהר מקץ קצ"ג) שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר ולעורר דין ולהלשין ולקטרג כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) : "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל" וצריך כל אדם לראות לאכפיא סטרא דקץ כל בשר תחת הדבור של הקדשה כמו שכתוב בזוהר (ויחי רל"ח) "אסרי לגפן עירה", 'גפן' דא כנסת ישראל (תהלים פ') : "ופקד גפן זאת" וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "וזאת אשר דבר" וכשהוא כופף את רוחו סערה דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו אז "יקם סערה לדממה" (תהלים ק"ז) ג. וצריך להעלות את הדבור לשרשו שהוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם חמשה גבורות שהם בחינת חמשת מוצאות הפה כי עקר הדבור על ידי חמשת מוצאות הפה שהם הגבורות (שם ק"ו) : "מי ימלל גבורות ה'" שעל ידי גבורות נעשה הדבור (שם קמ"ה) : "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב (ירמיה כ"ג) "הלוא כה דברי כאש נאם ה'". והתחלת עליות של הדבור, הוא מראשו הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור, שהוא נקרא ראש (סנהדרין צ"ז) 'אמת נעשה עדרים' וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "ראש דברך אמת" כי קדם תקונו, היה בבחינות (דניאל ח') "ותשלך אמת ארצה" ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת מחמת שרוח סערה בלבל אותו כמו שכתוב (תהלים ק"ז) : "יעלו שמים ירדו תהומות" וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול (פסחים ג'). 'עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו' זה רמז כשרוח סערה שולט אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו וצריך לעקם את הדרך ד. ותקון הדבור הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות שהוא בחינת לילה שאז שלטנותא דקץ כל בשר (בראשית א') "ולחשך קרא לילה" (חגיגה י"ב:). 'הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום' 'חסד', הוא בחינת בקר דאברהם (מקץ ר"ג) "הבקר אור" 'דא בקר דאברהם' והאנשים שלחו, אנון מארי דדינין המה וחמוריהם, אנון וכל סטר מסאבא וכמו שכתוב (רות ג') : "שכבי עד הבקר" אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא (תהלים פ"ג) אלהים אל דמי לך וכמו שכתוב (תהלים ל') : "למען יזמרך כבוד ולא ידם" ואז: "ברן יחד כוכבי בקר" וכו' (איוב ל"ח) וזהו (תהלים קכ"ב) : "עומדות היו רגלינו" כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מ"א) : "צדק יקראהו לרגלו" וכמו שכתוב (תהלים נ"ח) "צדק תדברון" בשעריך ירושלים על ידי התורה, כפרוש רש"י (והוא מדברי רבותינו, זכרונם לברכה מכות י') [כמובא ב"פרי עץ חיים" (שער התפילין פרק ז), על פסוק: "שימני כחותם על לבך", שעל ידי למוד התורה בלילה, אזי כאור הבקר עולה ראש המלכות [שהוא בחינות הדבור כנ"ל], ויושבת בזרוע דזעיר אנפין, ומקבלת הרשימו שבחזה דזעיר אנפין. וזעיר אנפין מקבל הרשימו שלו. ועל ידי התפילה נכנסין מחין חדשים, והרשימו יוצאין בבחינת תפילין וכו'] ה. וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך אזי נכנס אור שרש של הגבורות, הינו חמימות הלב [וזה בחינת רשימו שבלב זעיר אנפין שנכנס בראש דברך אמת, הינו בראש המלכות, כשהיא יושבת בזרוע שמאלי] כי שרש הגבורות הם בלב כמו שכתוב (תהלים ל"ט) : "חם לבי בקרבי בהגיגי" וכו' ושם שרש אמתי של האמת של הדבור כמו שכתוב (שם ט"ו) : "ודובר אמת בלבבו" ומתחיל לדבר בחמימות שבלב, דבר אמת שבלב וכשמדבר בינו לבין קונו דברי אמת שבלבו בהתעוררות בתשובה ורואה פחיתותיו וגדלת הבורא כי עד עכשו השליך חטאתיו אחר כתפיו ולא עין בהם ועכשו כשיודע אותם אזי נכנס בו בושה גדולה על גדל פשעיו כנגד רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין [יש אומרים שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכתב יד, והכל עולה בקנה אחד, ועין "פרי עץ חיים"] והבושה הזאת עדין איננה בפעל הינו שהבושה הוא בפנימיות ואין מתגלה על פניו, כמו שכתוב (תהלים ס"ט) : "כסתה כלמה פני" כי זאת הבושה היא קדם התשובה וזה ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך כל מה שמקרב ביותר אל המלך בשתו גדול וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו על ידי רוח שטות שבקרבו כמו שאמרו (סוטה ג') : 'אין אדם עובר עברה' וכו' [וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו הרשימו שלו] אבל אחר כך כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטפשות ונתוסף בו שכלו אזי הוא מתביש ביותר, ונתגלה הבושה על פניו וזהו בחינת שעל ידי התפילה באין מחין חדשים ואז יוצא הרשימו בבחינות תפילין כי על ידי הבושה הוא מתפלל ומבקש מחילה על עוונותיו שנתגלה על פניו במצחו (ירמיה ג'). "ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם" וזה פרוש (משלי ב') : "אז תבין יראת ה'", כמובא בזוהר הקדוש (בהקדמת התקונים דף ט:). 'תפילין הם בחינת אמא על ברא', "ואם לבינה תקרא" (משלי ב') וזה פרוש "אז תבין" הינו על ידי בינה יתרה שיהיה בהכרת הבורא על ידי זה "יראת ה'" הינו בחינת תפילין כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו') "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אלו תפילין כי היראה הוא הבושה כמו שכתוב (נדרים כ') : "יראת ה' על פניכם" 'זה הבושה' שהיא על הפנים הינו בחינת תפילין על ידי בינה שהיא אמא על ברא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"א) תפילין נקראין פאר, שנאמר: "פארך חבוש עליך" ופאר הוא כלליות הגונין כי ההתפארות על ידי כלליות הגונין כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" (זוהר יתרו צ:) כי הם כלולין מגונין סגיאין וזה שאנו רואים, כשאדם מתביש נעשה כמה גונין ובזה יכולים אנו להבין אם יש לאדם יראת שמים, הינו בושה, לאחר תקון החטא כשאנו מסתכלין על פניו, ונופל עלינו יראה ובושה הינו שנמשך עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך שמו וזה פרוש: "אז תבין יראת ה'" פרוש בזה תבין שיש לו יראת ה' 'ודעת אלהים תמצא' הינו כשימצא גם לך, דעה בגדלת הבורא, הינו בושה ויראה וזה בחינת: "וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך" הינו שנמשך עליהם גם כן יראה ו. ומשה זכה לאור התפילין כמו שכתוב בזוהר (בהשמטות בראשית רס"ב) : "ויתנצלו את עדים" דא תפילין "ומשה יקח את האהל" שלקח אותן האורות, מלשון (איוב כ"ט) : "בהלו נרו עלי ראשי" (עין בזוהר בראשית נ"ב: כי תשא קצ"ד) (שמות ל"ד) : "כי קרן עור פניו" על שם קרן אחת היה לו במצחו (חלין ס') זה בחינת תפילין, שהוא במצח ועל ידי זה "ויראו מגשת אליו" כי האיר עליהם היראה, כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה'" וכו' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ב:) 'העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו מיד' כי העברה מכניס באדם רוח שטות ועל ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב "אז תבין יראת ה'" כנ"ל וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים כ') : 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' כי אדם הראשון פגם בבחינת תפילין, שהם בחינת עץ החיים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) : "ה' עליהם יחיו" (עיין מנחות) ודבק את עצמו באילנא דמותא ועל ידי זה ויגרש אותו מגן עדן (בראשית ג'). 'כי עזות פנים לגיהנום' (אבות פרק ה) וכד תב בתיובתא, כתיב (שם) "ויעש להם כתנות עור" דא תפילין (כמובא בתקונים תקון ס"ט דף ק"ה) וזה פרוש (חלין ס') : 'שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו' כי על ידי הקרבן, הינו על ידי התשובה זכה לבחינת תפילין, שהוא בחינת קרון עור הפנים. וקין שהיה מזהמת הנחש (תיקון סט בראשית ד') : "למה נפלו פניך" שהוא בחינת אור התפילין, שהוא קרון עור הפנים וקין הביא מפסלת (ב"ר פכ"ב) שראה חוב לכל אחד ואיתא (במדרש תנחומא פרשת בראשית) "וישם לקין אות" שזרח לו קרן, הינו כנ"ל וזה שכתוב בקין (שם) "וישב בארץ נוד קדמת עדן" פרוש שלא זכה לעדן על ידי שפגם באור התפילין קדמת ראשי תבות קרקפתא דלא מנח תפילין (עיין ר"ה יז) וזה שאמרו רז"ל (תענית ז:) : מי שיש בו עזות בידוע שנכשל באשת איש כי קין עמד על תאומתו של הבל, כמו שכתוב (שם) "ויהי בהיותם בשדה" (תיקון סט) וישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זהמתן הינו זהמת הנחש ועכו"ם שלא עמדו, לא פסקה זהמתן (שבת קמ"ו) וזה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דיקא כי אין להם רגלים, כמו שכתוב (בראשית ג') : "על גחנך תלך" (בזוהר) "וישם ה' לקין אות", [פרוש רש"י] : החזיר מוראו עליהם כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ" כמו שכתוב (בזוהר) : 'כד תב בתיובתא', "וישם ה' לקין אות", (תקון ס"ט ק"ח:) ז. וזה שספר התנא (בכורות נ"ז:). ארז נפל במקומנו, ועברו עליו ששה עשר קרנות על חדו כי ידוע שהצדיק שעובד את ה' בדבקות גדול, ובשכל גדול כשנופל לאיזה מדרגה פחותה ממנה אף על פי שזאת המדרגה שהוא עכשו בה גם היא מדרגה גדולה לערך שאר הצדיקים אבל מחמת שלפי ערכו הוי לה נפילה הוא מתביש בזה המדרגה כאלו חטא איזה חטא ועושה תשובה על זה, כאלו חטא ובא על ידי זה לבושה גדולה הינו בחינת תפילין, בחינת: "אז תבין יראת ה'" ובא לבחינת ידיעה חדשה והכרה ועקר הארת התפילין באים על ידי הלוחות כמובא (בזוהר בראשית וכי תשא הנ"ל) 'כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", זכו לחגירת זינא עלאה' ומשה זכה לקרון עור פנים, מאור הלוחות כי הם המחין בעצמן כי על ידי חדוד השכל בתורה, נתחדדו המחין ונתוסף בו הכרה ומתביש ביותר והלוחות הם שרש התורה, ונקראים י"ו על שם עשרת הדברות וארכן ואו ורחבן ואו (בבא בתרא י"ד) והצדיק נקרא ארז בלבנון [כמ"ש (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה] וזה שספר התנא בשבחו של הצדיק שהיה צדיק בדורו, ונפל במקומנו כי בודאי מדרגת התנא היתה גם כן גדולה אבל לפי ערך הצדיק היתה נפילה (שמות י"ב) "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אנקלוס: ואתגלי י"ו קרנות על חדו הינו על ידי חדוד שכלו, וחדוש שכלו שקבל על ידי התורה שנקרא י"ו כנ"ל נתגלה קרון עור הפנים, הינו בושה, בחינת תפילין (ב"ר ס"ח) וזה פרוש: 'נפל במקומנו' שנפל להשגות אלקות לפי השגתנו הגם שגם השגתנו גדולה אבל לפי ערכו הוי לה נפילה, ששב בתשובה, ומתביש בהשגתנו וזה פרוש "בראשית" ירא בשת (תקו"ז תי' ז) כי היראה הוא הבושה תמן ראשי תמן בת "אלה ראשי בית אבותם" (שמות ו) הינו תלת גונין דעינא בת עין (תיקון ד שם י"ג) ותלת גונין דעינא ובת עין הם ארבע פרשיות וזה פרוש (ישעיה נ"ח) : אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי כי שבת, בחינת בושה רגלך, בתחלה צריך לתקן הדבור הנקרא רגל עשות חפצך ביום קדשי כי זהמת הנחש גרם שלשים ותשע קללות (תיקון סד) שלשים ותשע מלאכות וצריך כל אדם להמשיך קדשת שבת, לקדש ימי החל כדאיתא במכילתא: "זכור את יום השבת" 'זכרהו מאחד בשבת' ולפי הקדשה שמקדש ימי החל כן נדחה זהמת הנחש, קץ כל בשר, שהוא בחינת רוח סערה ועל ידי זה עולה הדבור עשות חפצך, כשאתה עושה חפצך, הינו בימי החל ביום קדשי, ידמה כאלו עכשו יום קדשי על ימי החל ותקדישם משלשים ותשע מלאכות וזה (חגיגה י"ב:) : תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות רואים ואינם יודעים מה רואים הארץ עומדת על עמודים הינו בינה, ארץ החיים, שממנה תוצאות התפילין כנ"ל והתפילה נקרא עמוד, על שם (תהלים ק"ו) : "ויעמד פינחס" ועמודים, בחינת תפילה, על המים הינו על הלב, כמו שכתוב (איכה ב') "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" ומים על ההרים, זו בחינת תורה שעל ידה נתעורר חסד אברהם כי ההרים זו תורה, שהוא מרומם כמו שכתוב (משלי ח') : "בי מלכים ימלכו" גם אברהם נקרא הר, כמו שכתוב (בראשית י"ט) : "ההרה המלט" (ב"ר פ"נ, מובא בפרש"י שם) והרים על הרוח הינו רוח פיו של הקדוש ברוך הוא, הינו בחינת דבור שעל ידי התורת חסד, נתעלה הדבור כנ"ל כמו שכתוב: "שכבי עד הבקר" ורוח על סערה הינו שבחינת קץ כל בשר הוא בחינת אחר הדברים הוא יונק מהדבור, ונעשה רוח סערה כנ"ל. וסערה על זרועו של הקדוש ברוך הוא כי הבריות צריכין לקץ כל בשר, כמו שכתוב:"והנה טוב מאד" 'דא מלאך המות' (בראשית רבה פרשה ט') והשתלשלותם מגבורות עלאין, כי הוא טוב מאד וזהו שסערה בזרוע זרוע, אלו חמשה גבורות, שמשם חיותו עד זמן בלע המות לנצח (ישעיה כ"ה) וזה פרוש "מרכבת פרעה וחילו", הינו בחינת תפילין, כמובא בזוהר (ויגש ר"י. ) שפרעה היא אמא דכל נהירין אתפרען ואתגלין מנה ותפילין נקרא מרכבות, כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "רוכב שמים" ושמים, אש ומים בחינת גונין כי תפילין הם נהרין מאמא עלאה ירה בים ירה, הם הגבורות [פרוש: יר"ה עם הכולל גימטריא גבורה] בים, הוא בחינת דבור כשתקשר ותעלה את הדבור לשרשה ועל ידי מה תוכל להעלות את הדבור לשרשה על ידי למוד התורה בלילה שעל ידי למוד הזה, נמשך חוט של חסד, ואז הבקר אור וכו' ואז הדבור עולה, ונעשה בת אברהם כמו שאמרו (בבא בתרא ט"ז:) : 'בת היתה לו לאברהם ובכל שמה' בים גימטריא בכל וזה: ומבחר שלשיו טבעו בים התורה נקרא אוריתא תליתאי (שבת פ"ח) ומבחר דא אברהם כמו שכתוב (נחמיה ט') : "אשר בחרת באברם" פרוש, על ידי התורה, שעל ידה נתעורר מדת אברהם על ידה נתתקן הדבור, וקץ כל בשר יטבע בנקבא דתהומא רבא טבעו בים סוף, סוף, הוא בחינת קץ כל בשר, שהוא דבוק בים הדבור יטבע בנקבא דתהומא רבא על ידי בקר דאברהם, שנתעורר על ידי התורה כנ"ל. [זאת התורה היא סוד כונות תפילין, כמבאר שם בתוך דברי התורה הזאת. וכנרשם מן הצד בהג"ה. איך כל כונות תפילין כלולין שם, והדברים מובנים למשכילים. ועדין צריכין באור רחב לבאר הדבר היטב, ואם יהיה אלהים עמדי, יתבאר הדבר במקום אחר בעזרת השם יתברך. ודע ששמעתי מפיו הקדוש, שחשב כמה וכמה תורות. ואמר שכלם הם סוד כונות תפילין, דהינו התורה "בחצצרות וקול שופר" ו"אנכי ה' אלקיך", ו"קרא את יהושע" וכו', והתורה "מי האיש החפץ חיים", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ונתתי עשב לט, אלה מסעי מ, רקודין מא וירא בצר מב, להתרחק מג נד "אשרי העם זרקא" והתורה הזאת "מרכבת פרעה" וכו' ועוד כמה וכמה תורות גדולות שאיני זוכר עתה לפרטם ואמר שכלם הם סוד כונות תפילין. ]