ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכח - כשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו כי 'אין מקבלין...כי אז אינן מתגירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלת ישראל ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק כמו שכתוב: "מי גר אתך בעניותך" וכו' ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים כדי שלא יהיה לו שום שלוה כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ואזי יכול לגיר גרים באמת לא משום שלום ו

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות כשאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות...גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדשה אין מניחין אותו ונדמה לו כ

שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו...וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים כי הם כבר נכנ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זכרו תורת משה זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו...הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וגם כאן חסר ואו מחמת שאז נשתברו הלוחות שהם ב

חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו אות תכו אמר בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו...צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך ימים בימינה", וכל שכן עשר וכב

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עח - ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו [לשון החברים] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת...באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות . "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור והדבור הוא בחינת מלכות כמו...

שיחות הר"ן - אות נה פעם אחת דבר מענין טוב העולם הבא מה שיכולין לזכות על ידי עבודת ה' באמת ענה ואמר: מכרחין לומר ולקרותו בשם טוב כי אי אפשר לקרותו בשם אחר להודיע לבני אדם אבל באמת אפילו שם טוב אין שיך לומר על זה כלומר שהוא אפילו למעלה למעלה מטוב אך אי אפשר להודיע יותר לבני אדם כי אם כשמכנין אותו בשם טוב אבל באמת וכו' "עין לא ראתה" וכו'

שבחי הר"ן - אות יט גם היה רגיל מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך והיה רגיל לילך לשם בלילה ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות...והלך אל המקוה והיה שם מקוה חוץ למרחץ ומקוה אחד בתוך המרחץ ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית עלמין למקוה מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר אף על פי כן אחר כל זה היה הולך דוקא לטבל בהמקוה שהיתה עומדת בחוץ, כדי לסגף

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין...התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם אחת אחר פסח ויתבאר

שיחות הר"ן - אות קמד כשבא מלמברג והיה עדין החולאת שלו דהינו ההוסט [שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול...נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר התורה הנ"ל והענין שם שכשמתפללין בשדה אזי כל