ישמע בזיונו - ידום וישתוק אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי עיקר התשובה היא, כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי על ידי השתיקה וכולי, נעשה בחינת...הזאת? ראה כאן: breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה "שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא כמובא בזוהר, 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה'" מה הקשר בין הדברים? ואיך כל זה קשור למ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=259 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כי תצא למל

שבחי הר"ן - אות יז גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורים מזה ממש כמו יסורי התינוק בשעת מילה כי ממש יסורים אלו יש להצדיק בשעת זווג ויותר מזה כי התינוק אין לו דעת, על כן אין היסורים שלו גדולים כל כך אבל הצדיק שיש לו דעת יסוריו גדולים מהתינוק וזה היה אצלו דבר פשוט ואמר שכל אדם יכול לזכות לבוא למדרגה זו וכפי הנראה מדבריו היה שקדשתו של עצמו גבה עוד יותר ויותר

ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.

שיחות הר"ן - אות קמו שיך להתורה קשיא ראשי תבות "ש'מע י'הוה ק'ולי א'קרא" [ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ו] קדם תבת ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו שזה ישועתו שנראה לי שחסר שם והעקר כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת...אמונה כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקדה מהאמונה הקדושה כי אם חס ושלום, לא היה בו עוד שום נקדה מהאמונה כלל לא היה צועק כלל נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה וגם על ידי הצעקה זוכין לאמונה הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנזכר לעיל רק שהאמונה הוא בקטנות גדול ועל ידי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מי שיש לו עינים לראות דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת כי: "חכמת אדם תאיר פניו" נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" כי החכמה הוא בפנים כנ"ל ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל

ספר המידות - שבועה חלק א' א. עיר שיש בה שבועות תחרב ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות...רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה לשרף גם להציל.

סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות מעשה אחד הלך מאביו והיה במדינות אחרות ימים רבים אצל אחרים ולזמן בא לאביו והתפאר בעצמו שלמד שם אמנות גדול לעשות מנורה התלויה וצוה להתאסף כל בעלי אמניות הזה...וכן עשה אביו וקבץ כל הבעלי אמניות הזאת לראות גדלת הבן מה שפעל בכל הימים האלו שהיה ביד אחרים והבן הוציא מנורה אחת שעשה והיתה מגנה מאד בעיני כלם ואביו הלך אצלם, ובקש מאתם שיגלו לו האמת והכרחו להודיע לו האמת שהיא מגנה מאד והבן התפאר: הלא ראיתם חכמת אמנותי והודיע לו אביו שלא נראה יפה בעיני כלם השיב לו הבן: אדרבא! בזה הר

שבחי הר"ן - אות כו והקפיד מאד על אלו האנשים שסוברים שעקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה לבד מחמת שיש לו נשמה גבה מאד ואמר שלא כן הדבר רק העקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות ואמר בפרוש שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבה ביותר כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד אם ירצה לרחם על עצמו ולישב עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו' 'והכל לפי רב המעשה'

שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו [שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה...ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע ראינו בחוש כל הנזכר לעיל, איך בהתורה הקדושה שלו הוא מגלה נעלמ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה...בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל