ספר המידות - ישועה חלק א' א. אין עושין נס אלא למי שיש לו מסירות נפש על קדוש השם. ב. השמח ביסורים, מביא ישועה. ג. על ידי התבודדות בא ישועה. ד. על ידי נסיון עושין לו נס. ה. על ידי צדקה בא ישועה. ו. על ידי...... שנטל אדם אחר בתפילותיו. ז. אין עושין נס לנואף. ח. אל תסמך על הנס, כל זמן שאפשר לך להנצל בממון או בדבר אחר. ט. קדם שעושה הקדוש ברוך הוא נס לאדם, האדם הזה נופל לרעה, והכל לפי גדל הנס. י. מי שאינו מזכיר שם עבודה זרה, הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות. יא. מי שצריך לאיזה ישועה, ישמח את הצדיק. יב. על ידי בטחון האדם נפלט

ספר המידות - בשורה חלק א' א. מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו. ב. אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות. ג. העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, והקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. ד. המבשר בשורות רעות, נופל למחין דקטנות. חלק שני א. מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו.

חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה אות פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב...... שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי בשבת לא היה אצלו רק אחר כך בחל יום אחד לבד. ו

שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו חזק את אחד להיות בשמחה ואמר שראוי לו לשמח בהשם יתברך ואף על פי שאין אתם יודעים מגדלת השם יתברך ראוי לכם לסמך עלי כי אני יודע מגדלתו יתברך והזכיר אז הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו' גם ראוי לכם לשמח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חל ואמר לו: בודאי כן הוא שבתחלה צריכין לשמח עצמו במלי דעלמא בכל מה שיכולין ואחר כך באין לשמחה אמתית

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות וזה שכתוב: "קדם ידעתי" שאני יודע מקדם מה שיהיה ומהיכן "מעדתיך" דהינו מן התורה

איך ניתן לצאת מהחלל הפנוי בשלום? בהמשך למה שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=86 שמהשאלות של החלל הפנוי אי אפשר לצאת מהן על ידי שכל בשום אופן, יחד עם זאת אם כבר נפלת לשם, עליך לדעת כי יש רק...... את עצמו למצוא תשובה עם השכל, שזו בחינת שתיקה. ועל ידי זה ורק על ידי זה, אפשר לצאת גם מהחלל הפנוי ללא שום פגע. ולכן אמר השי"ת למשה "שתוק כך עלה במחשבה", כי על ידי השתיקה עושים עליית עולמות, כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=504 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - ס

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח...... שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל וה' ברב

שיחות הר"ן - אות כ כשהאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו ליחד לו שעה ביום לשבר את לבו ולהשיח את אשר עם לבבו לפני השם יתברך כמבאר אצלנו כמה פעמים אבל כשיש לו עצבות חס ושלום, קשה לו להתבודד ולפרש שיחתו ועין...... האדם צריך להתחזק להיות שמח תמיד וביותר בשעת התפילה ושצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' כמבאר במקום אחר ורק על ידי זה באין לשמחה כשהאדם זו

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות...... יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה' ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה,...