ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות [לשון החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה...אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה שהם מחיבים רבים

תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1 אחד הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים...* breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתב

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זה מצאתי מכתיבת ידו הקדושה מהתורה אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור הנדפס בסי' נ"א אך לא מצאתי ההתחלה ומה...טהרה כי אל טומאה שייך טהרה כ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם ודרך הטהרה יכולה לתקן את עצמה והטומאה שהיא השקר היא מחמת הריחוק מאחד כי עיקר הרע הוא מחמת הריחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות הוא נגד רצונו של אדם ונגדיות אין שייך באחד אלא בשנים שאחד מתנגד לשני אבל באחד אין שייך נגדיות נמצא שאחד הוא טוב וזה שאמרו חז"ל ביו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קו - אשרי משכיל אל דל [לשון החברים] אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' . איתא 'דאין עניות אלא מן הדעת' ועל זה צריך רחמנות כי אין רחמנות גדולה מזה בכללות ובפרטות בכללות על איש...בעבודת הבורא וצריך הבעל שכל להשכילו ובפרטות על האיש עצמו כי יש זמן שאין לו שכל, והוא נקרא קטנות המחין וצריך לחזק את עצמו לבוא לגדלות המחין וכשבא לגדלות המחין נמתקין כל הדינין וממשיך עליו חסדים ורחמים וזה מאמר חכמינו זכרונם לברכה 'גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות' שנאמר: "כי אל דעות ה'" פרוש: כשיבוא לגדלות המחין נתעורר עליו רחמים וחסדים מ

החלל הפנוי - למה בעצם להאמין? שאלה: קראתי בליקוטי מוהרן את העניין הזה שיש שאלות באמונה שאין עליהן תשובה, ושאפילו משה רבנו לא ידע עליהן תשובה, ושלאף אחד בעולם לא היה ולא תהיה עליהן תשובה, ושכל מי שנכנס...היא, מדוע בעצם להאמין? ז"א אם באמת זה נגד השכל האנושי, אז מדוע בעצם להאמין למשהו שהוא נגד השכל האנושי? האם יש עניין ללכת נגד השכל? אם בשכל מבינים שמשהו הוא לא נכון, אז מדוע להאמין בו? האם האמונה היא שגעון? כי הרי היא נגד השכל... ובכלל, מי בכלל אומר שזאת האמת, אם השכל אומר אחרת? תשובה: ראשית נסכים...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול...הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל על דברים אלו]

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכו - ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי בזוהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי איתא וי לדרא כד תסתלק פוק עין ותשכח . "שבת וינפש", 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שמחמת...יתרה שבא בשבת על כן מתחילים תכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת כן החבריא, מחמת גדל התענוגים והשעשועים שקבלו מרבם רבי שמעון בן יוחאי על כן תכף ומיד התחילו להתגעגע ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם בכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי על שגלה להם סוד נפלא תמצא שאחר כך אמר להם עוד חדושי תורה

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים...היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל בצותא חדא כנ"ל ומאת ה' ה

ספר המידות - ברכה חלק שני א. המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה. ב. אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך. ג. מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך הברכות מסורים בידו.