ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות...שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות אך...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יש זריז ונשכר, זריז ונפסד יש זריז ונשכר, זריז ונפסד כי דע, כי "מצוה גוררת מצוה" נמצא שהמצוה גוררת את חברתה ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות מה שהוא בין מצוה למצוה שהוא מקשר...אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה ובאמת זאת הבחינה בעצמה, הינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל זאת הבחינה היא גם כן יקרה מאד ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים" שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזוהר כי 'בן שלש שנים הכיר את בוראו' והיה הולך תמיד מדרגא לדרגא ו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך'...וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת ים סוף נמצא על ידי משא ומת

שיחות הר"ן - אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ויש לנו בזה שיחות הרבה שכל דבורים ושיחות כאלו של העולם הכל הם מן היצר הרע שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה כאלו עכשו חס ושלום, אפס תקוה ובאמת...יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים ואם נסתכל היטב בכל שנה ובכל עת בודאי נמצא תמיד אנשים רבים שהיו עניים ומשרתים וכיוצא בשנים הקודמים ועכשו נתעשרו וגם הם רבם אומרים שהשנים אינם מתקנות עתה כמקדם מחמת שרוצים בכל פעם עשירות יותר ומנהיגים בביתם בגדולות יותר עד שהוצאתם מרבה ואומרים שעתה אינם שנים

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל...הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד כנ"ל

שיחות הר"ן - אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה...לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי אני ידעתי" אי אפשר לספר כלל והוא גבוה מ

שבחי הר"ן - אות א בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאוות אכילה אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו' על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה אך הוא זכרונו לברכה נהג כך בהיותו בן ששה שנים

שיחות הר"ן - אות קנד שמעתי בשמו שאמר שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פשיטות שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע ואמר: אם הייתי יודע...מה שאני עתה דהינו חדוש כזה הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כלה [כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כלה היה עושה ביום אחד] והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פשיטות באמת ואמר: אי אי פשיטות גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדרגתם כי אם על ידי ענין פשיטות שעסקו בעבוד

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה...שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין וכן כל מיני נגונים כלולים ביוד מי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי