ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך מאהבת ישראל מסר נפשו על כל דבר שיש בו זכות וטובה להכלל. ופעם אחת כתבתי לפניו כמעט כל היום כלו ואחר כך לעת ערב ענה ואמר בוא לחשבון עמי על אותו היום מה עשינו בו. ואמר הלא התפללנו וגם למדנו מעט ואחר כך כתבנו. וגם זה הוא למוד הינו מה שכותבין דברי תורה נחשב גם כן ללמוד. ואמר אז כל מה שאני צריך לעשות אני חפץ מאד לעשותו ולגמרו תכף ומיד דיקא, ולא להשהותו לזמן אחר. ואמר אם היה אפשר לגמר כתיבת ספר האלף בית ביום אחד הייתי חפץ מאד בזה. ובענין זה יש כמה שיחות הצריכים מאד איך היה זריז בכל דבר ודבר הצריך ומכרח שהיה מזדרז מאד לעשותו מיד תכף בלי עכוב, אפילו דברי חל, כדי שלא יצטרך לבלבל בזה אחר כך כי אם לא היה עושה אותו מיד לא היה יודע אם יעשהו עוד לעולם. כי אחר כך לא היה רוצה עוד לבלבל דעתו עוד כלל בזה. כי מחו היה דבוק תמיד במה שהיה צריך לעבודת השם. על כן היה חפץ בכל דבר המכרח לעשותו אפילו בדברי חל לעשותו תכף ומיד בלי עכוב כלל. ואפילו אם צריך ללמד או לעסק בעבודת השם והגיע אליו עסק שהיה מכרח לעשותו אף על פי שזה העסק לא היה דבר שבקדשה ממש אף על פי כן מאחר שמכרח לעשות אותו הדבר היה רגיל על פי רב לפטר עצמו מקדם לעשות בזריזות מיד מה שצריך ומכרח לעשותו, כדי שתהיה דעתו פנויה אחר כך. אך אם לא היה אפשר לעשותו מיד לא היה מבלבל דעתו כלל בזה. רק אם היה אפשר לעשותו אחר כך למחרתו או לזמן אחר היה עושהו, ואם לאו לאו. ולא היה טרוד ומבלבל כלל לעולם בשום דבר שבעולם. ואי אפשר לבאר ענינים כאלו בכתב כלל אות תלה כשהכניס אותי בהתמדת הלמוד, וצוה עלי וקבע לי שעורים גדולים בכל יום והזהיר אותי שבכל יום אראה לדבר עם בני אדם איזה שיחות וספורים כדי לפקח דעתי. ואף על פי שלא היה היום מספיק לי לגמר השעורים שצוה עלי אף על פי כן אמר שזה מכרח לפקח דעתי בכל יום על ידי שיחה עם בני אדם איזה שעה ביום. וכבר מבאר במקום אחר שהשיחה עם בני אדם היא כמו שנה שהיא ניחא למחין. גם אחר כך אמר לי שגם בתוך הלמוד בעצמו צריכין לפעמים לעמד לפוש ולנוח לפקח דעתו להניח דעתו לחרות איזה שעה קלה ובלבד שלא תצא מחשבתו לחוץ לגמרי חס ושלום לחשב מחשבות רעות או הרהורים רעים חס ושלום. ואז היה רצונו הקדוש שאגמר כל הארבעה שלחן ערוך הגדולים בשנה אחת. וקבע לי שעור ללמד חמשה דפין בכל יום וכן קימתי כמו חצי שנה וגמרתי כל הארח חיים עם המגן אברהם וטורי זהב והיורה דעה עד סמוך לסופו. אחר כך התגברו עלי מאד המניעות והבלבולים ולא יכלתי ללמד בכל יום שעור הנ"ל. ואז צוה עלי ללמד קבלה וכו' ואז נמשך גמר הלמוד של הארבעה שלחן ערוך עוד איזה שנים והיה לי צער מזה. פעם אחת דברתי עמו מזה, ואמר לי דברי נחומים לישב דעתי. ענה ואמר הלא זה הדבר הוא רק אצלנו שאנו רוצים לגמר הכל בזריזות אבל אצל העולם יכולים לעבר שלש או ארבע שנים להבל ולריק ומאומה לא ישאו בעמלם. וכונתו הקדושה היה ענין הנ"ל שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר. אף על פי שרצונו מאד לגמר מיד אף על פי כן אם רואין שאי אפשר, והבלבולים מתגברין ביותר, חלילה להתבלבל מזה. רק יעשה במתינות מה שיוכל, ויצפה ויחכה לישועת ה' עד שיגמר. ואם אמנם כתבתי על זה לעיל כבר כמה פעמים שאי אפשר לבאר דברים אלו בכתב, אף על פי כן רשמתי מזה מעט. כי החפץ באמת יבין מזה עצות והתחזקות לעבודת השם יתברך להיות זריז מאד בכל דבר הנוגע לעבודת השם יתברך ואף על פי כן לא יהיה דוחק את השעה. מכל שכן שלא יתבלבל לגמרי חס ושלום מחמת זה ויאריך אפו להמתין ולהמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. ותהלה לאל בחסדו הגדול הועילו לי הרבה דברים כאלו ועדין אני עומד ומצפה לישועות ה'. ה' יגמר בעדי
אות תלד

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית הָרִאשׁוֹן

וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ כְּתָבָיו וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ

וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר זְמַן רַב

כִּי בִּתְחִלָּה כָּתַבְתִּי לְפָנָיו קְצָת בְּעֶרֶךְ חֲצִי בּוֹגְן [גִּלְיוֹן]

וְאַחַר כָּךְ לא נִזְדַּמֵּן פְּנַאי לִכְתּב לְפָנָיו

וְנִמְשַׁךְ בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו עוֹד מְעַט.

אַחַר כָּךְ נִתְבַּטֵּל הַדָּבָר לְעֵרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.

וּפַעַם אַחַת קדֶם חֲנוּכָּה נִתְעַכַּבְתִּי בִּבְּרֶסְלַב בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אֶצְלוֹ

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כָּל הָאָלֶף בֵּית.

וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים

עַד שֶׁנִּגְמַר בִּשְׁלֵמוּת תְּהִלָּה לָאֵל.

וְהָיָה כָּבֵד הַדָּבָר עָלָיו מְאד

אַךְ מֵאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל מָסַר נַפְשׁוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זְכוּת וְטוֹבָה לְהַכְּלָל.

וּפַעַם אַחַת כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ

וְאַחַר כָּךְ לְעֵת עֶרֶב עָנָה וְאָמַר

בּוֹא לְחֶשְׁבּוֹן עִמִּי עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם מֶה עָשִׂינוּ בּוֹ.

וְאָמַר הֲלא הִתְפַּלַּלְנוּ וְגַם לָמַדְנוּ מְעַט וְאַחַר כָּךְ כָּתַבְנוּ.

וְגַם זֶה הוּא לִמּוּד הַיְנוּ מַה שֶּׁכּוֹתְבִין דִּבְרֵי תוֹרָה נֶחְשָׁב גַּם כֵּן לְלִמּוּד.

וְאָמַר אָז כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֲנִי חָפֵץ מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְגָמְרוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד דַּיְקָא, וְלא לְהַשְׁהוֹתוֹ לִזְמַן אַחֵר.

וְאָמַר אִם הָיָה אֶפְשָׁר לִגְמר כְּתִיבַת סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בְּיוֹם אֶחָד הָיִיתִי חָפֵץ מְאד בָּזֶה.

וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה שִׂיחוֹת הַצְּרִיכִים מְאד

אֵיךְ הָיָה זָרִיז בְּכָל דָּבָר וְדָבָר הַצָּרִיךְ וּמֻכְרָח שֶׁהָיָה מִזְדָּרֵז מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ מִיַּד תֵּכֶף בְּלִי עִכּוּב, אֲפִילּוּ דִּבְרֵי חֹל, כְּדֵי שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לְבַלְבֵּל בָּזֶה אַחַר כָּךְ

כִּי אִם לא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה יוֹדֵעַ אִם יַעֲשֵׂהוּ עוֹד לְעוֹלָם.

כִּי אַחַר כָּךְ לא הָיָה רוֹצֶה עוֹד לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ עוֹד כְּלָל בָּזֶה.

כִּי מחוֹ הָיָה דָּבוּק תָּמִיד בַּמֶּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

עַל כֵּן הָיָה חָפֵץ בְּכָל דָּבָר הַמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִילּוּ בְּדִבְרֵי חֹל לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי עִכּוּב כְּלָל.

וַאֲפִילּוּ אִם צָרִיךְ לִלְמד אוֹ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וְהִגִּיעַ אֵלָיו עֵסֶק שֶׁהָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָעֵסֶק לא הָיָה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מַמָּשׁ

אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר

הָיָה רָגִיל עַל פִּי רב לִפְטר עַצְמוֹ מִקּדֶם לַעֲשׂוֹת בִּזְרִיזוּת מִיָּד מַה שֶּׁצָּרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה אַחַר כָּךְ.

אַךְ אִם לא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד לא הָיָה מְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה.

רַק אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לְמָחֳרָתוֹ אוֹ לִזְמַן אַחֵר הָיָה עוֹשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לָאו.

וְלא הָיָה טָרוּד וּמְבֻלְבָּל כְּלָל לְעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ בִּכְתָב כְּלָל

אות תלה

כְּשֶׁהִכְנִיס אוֹתִי בְּהַתְמָדַת הַלִּמּוּד, וְצִוָּה עָלַי וְקָבַע לִי שִׁעוּרִים גְּדוֹלִים בְּכָל יוֹם

וְהִזְהִיר אוֹתִי שֶׁבְּכָל יוֹם אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי.

וְאַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה הַיּוֹם מַסְפִּיק לִי לִגְמר הַשִּׁעוּרִים שֶׁצִּוָּה עָלַי

אַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁזֶּה מֻכְרָח לְפַקֵּחַ דַּעְתִּי בְּכָל יוֹם עַל יְדֵי שִׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם אֵיזֶה שָׁעָה בְּיוֹם.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַשִּׂיחָה עִם בְּנֵי אָדָם הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לַמּחִין.

גַּם אַחַר כָּךְ אָמַר לִי שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ צְרִיכִין לִפְעָמִים לַעֲמד לָפוּשׁ וְלָנוּחַ לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ לְהַנִּיחַ דַּעְתּוֹ לְחֵרוּת אֵיזֶה שָׁעָה קַלָּה

וּבִלְבַד שֶׁלּא תֵּצֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אוֹ הִרְהוּרִים רָעִים חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָז הָיָה רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֶגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים בְּשָׁנָה אֶחָת.

וְקָבַע לִי שִׁעוּר לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּכָל יוֹם

וְכֵן קִיַּמְתִּי כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה וְגָמַרְתִּי כָּל הָארַח חַיִּים עִם הַמָּגֵן אַבְרָהָם וְטוּרֵי זָהָב וְהַיּוֹרֵה דֵעָה עַד סָמוּךְ לְסוֹפוֹ.

אַחַר כָּךְ הִתְגַּבְּרוּ עָלַי מְאד הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְלא יָכלְתִּי לִלְמד בְּכָל יוֹם שִׁעוּר הַנַּ"ל.

וְאָז צִוָּה עָלַי לִלְמד קַבָּלָה וְכוּ'

וְאָז נִמְשַׁךְ גְּמַר הַלִּמּוּד שֶׁל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עוֹד אֵיזֶה שָׁנִים וְהָיָה לִי צַעַר מִזֶּה.

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה, וְאָמַר לִי דִּבְרֵי נִחוּמִים לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי.

עָנָה וְאָמַר הֲלא זֶה הַדָּבָר הוּא רַק אֶצְלֵנוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִגְמר הַכּל בִּזְרִיזוּת

אֲבָל אֵצֶל הָעוֹלָם יְכוֹלִים לַעֲבר שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים לַהֶבֶל וְלָרִיק וּמְאוּמָה לא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם.

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר.

אַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ מְאד לִגְמר מִיָּד

אַף עַל פִּי כֵן אִם רוֹאִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר, וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר, חָלִילָה לְהִתְבַּלְבֵּל מִזֶּה.

רַק יַעֲשֶׂה בִּמְתִינוּת מַה שֶּׁיּוּכַל, וִיצַפֶּה וִיחַכֶּה לִישׁוּעַת ה' עַד שֶׁיִּגְמר.

וְאִם אָמְנָם כָּתַבְתִּי עַל זֶה לְעֵיל כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב, אַף עַל פִּי כֵן רָשַׁמְתִּי מִזֶּה מְעַט.

כִּי הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לִהְיוֹת זָרִיז מְאד בְּכָל דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה.

מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלּא יִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת זֶה

וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם.

וּתְהִלָּה לָאֵל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הוֹעִילוּ לִי הַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ

וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת ה'.

ה' יִגְמר בַּעֲדִי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
...ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו...
שבחי הר"ן - אות יח
...אצלו בעיניו כאלו רואה איש ואמר פעם אחת: שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך ובזה יש הרבה לבאר כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה אפילו אם הוא נקי בזה רק שאינו נקי בתכלית הזכוך ועדין יש לו איזה פחד כל שהוא מזה הוא צריך לפחד ממלאך אבל הוא התפאר שאין לו שום פחד מזה על כן אין לו פחד ממלאך וזה מרמז קצת בדברי רבותינו, זכרונם לברכה "אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך" שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך ומובא בדבריו זכרונו לברכה בהתורה תקעו ממשלה סימן א'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...ח"א - תורה נב - הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
חיי מוהר"ן - קכח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...מלמברג לא נסע עוד על האוקריינע לומר תורה כדרכו מקדם מחמת החולאת ופעם אחת היה מספר בשבת שירה מענין שבימים הקודמין היה נוסע על המדינה בעתים הללו והיה אומר שם תורה נפלאה וכו'. והיה מספר כמתגעגע ואמר שכשהיה יושב על העגלה היה ענין מיחד וכשהיה בא לעיר שנסע לשם ויצאו לקראתו ועשו לו כבוד היה נעשה ענין אחר כשנכנס אל העיר היה ענין אחר כשאמר תורה שם היה ענין אחר אחר כך כשקבל מעות היה ענין אחר. וחשב כיוצא בזה כמה ענינים שבכל פעם היה ענין אחר והמובן מדבריו שהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פה - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...פוסעים בו פסיעה קטנה כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזוהר הקדוש סועדים בו פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים בפנים ולברך שלש פעמים פרוש שצריך להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין כי משם עקר בנינה צדקתם תצהיר פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין על ידי המחין שהוא מקבל כמובא והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה כאור שבעת הימים שהם סוד שין של שלשה...
אחדות שבין הצדיקים - מסירות נפש וממון
...il/?key=522 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים נשאל: 1 - מהי האחדות שבין הצדיקים הזו? 2 - כיצד זה גורם לכך שיוכל לתת צדקה ולא יחסר ממונו? 3 - מהו ואיך הוא עניין המסירות נפש שמוסר את נפשו...
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רט - תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם
...רבנו, זכרונו לברכה] תפילות כנגד תמידין תקנום כי ידוע שיש לכל אדם תפילות רעות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'גנבא על מחתרתא רחמנא קריא' נמצא אחר כך כשעומד להתפלל תפילה הראוי להתפלל אזי בא התפילה רעה ומבלבלת אותו וזה בחינת תפילות כנגד, שהיא מתנגדת לו והתקון לזה, הכנסת אורח תלמיד חכם כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'אורח מברך': "וארח צדיקים כאור נגה" וכתיב: "ברכות לראש צדיק", שהוא בחינת שמונה עשרה ברכות שבתפילה נמצא שעל ידו בא התקון התפילה וזה פרוש:...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...זעה טובה [כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, חס ושלום...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 17_08_2025 השעה 15:10:30 - wesi2