ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית, כי אם כן יתבטל במציאות. והאיש הנ"ל היה משתוקק אף על פי כן שיאיר עליו יראה עצומה ואחר כך יצא האיש מלפניו ונפל עליו יראה עצומה ומפלגת מאד והתחיל לצעק להשם יתברך בקולות משנות מה שלא היה רגיל בכך עד שכמעט יצא מחיותו ונמשך כך עד למחרתו. ולמחרת נכנס אצלו ושאל אותו רבנו זכרונו לברכה אם הגיע אליו יראה השיב לו האיש הנ"ל שוב איני רוצה בזה ובקש מאתו שיקח ממנו זאת וחזר ולקח ממנו ושב לקדמותו. וכן אמר לאחד אם הייתי מעביר ידי על עיניך היית רואה גדולות ונפלאות אבל איני רוצה בזה רק שאתה בעצמך תיגע בעבודת השם עד שתזכה למה שתזכה. וכן אמר לי פעם אחת בענין זה אם היה השם יתברך בעצמו רוצה שהוא יתברך בעצמו יעבד את עצמו אם כן לא היה צריך אותך. [כלומר שהצדיק יכול להמשיך רצון השם יתברך שיעזרהו בעבודתו אף על פי שעשה מה שעשה וראוי לרחקו אף על פי כן יכול הצדיק לעורר רחמי השם יתברך עליו שיקרבהו לעבודתו אבל לא שהשם יתברך יעשה הכל בעצמו]. גם אמר לי אתה בלעדי אינך יכול לעשות [הינו שאיני יכול לעשות ולעסק בעבודת השם בלעדי כחו ועצותיו] אבל אני בלעדיך גם כן איני יכול לעשות כלל. [כלומר לעשות לי טובה כל זמן שלא אשתדל בעצמי לקבלה כי מה שאני צריך לעשות הוא בעצמו אינו יכול לעשות הכל בלעדי, אף על פי שבאמת הכל ממנו] אות שלא דברי המעתיק אמר על דבר המנין מיחד שהיה להם לאנשי שלומנו בנעמרוב להתפלל שם ביחד ואחר כך נתבטל אמר מי יודע מה היה אם היה מתקים דבר המנין שלכם המנין שלכם היה בוקע רקיעים. גם פעם אחת היה רבי נפתלי זכרונו לברכה מנגן איזה מזמור בבית המדרש בלילה עם עוד אנשים מאנשי שלומנו ורבנו זכרונו לברכה שכב כבר על מטתו וקם רבנו זכרונו לברכה ממטתו ונכנס אליהם לשמע את נגינתם. ואחר כך אמר להם תדעו שהנגינה שלכם היתה בוקעת רקיעים וכו' תוכלו לשער עצמכם אשר כבר שכבתי על מטתי והנגינה שלכם משכה אותי ממטתי לכנס אליכם וכו' אות שלב אמר אני נהר המטהר מכל הכתמים אות שלג אמר על רבי נתן ורבי נפתלי [הם יהלומים] גם פעם אחת אמר לאחד שהיה אומר לפניו זכרונו לברכה על הרב רבי נתן זכרונו לברכה שיודע בברור שבודאי יהיה צדיק גמור והקפיד עליו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו אני אומר לך שהוא כבר צדיק. גם אמר להרב רבי נתן והרב רבי נפתלי זכרונם לברכה בעת שנתקרבו אליו הלא יש לי עמכם הכרות מכבר רק שזה זמן כביר אשר לא התראינו פנים זה עם זה ועכשו אנו רואין עצמנו זה עם זה. אמר המעתיק שמעתי שפעם אחת היה הרב הצדיק הקדוש מברדיטשוב בטירהאוויצע ובשעה שהיה מסב על הסעדה עם קהל עם ועדה גדולה הפליג מאד במעלת קדשת רבנו זכרונו לברכה מצד עצמו לבד מגדל קדשת זכות אבותיו זכרונם לברכה. ואחר כך הפליג מאד במעלת המקרבים של רבנו זכרונו לברכה ואמר, שהוא יודע שרבם ככלם הם לומדים מפלגים, יראים ושלמים ואנשי מעשה וכו'. ואז אמר על הרב רבי נתן זכרונו לברכה, שהוא צדיק. ואחר כך בנסעו משם וישב עמו בעגלה שלו הרב רבי שמואל יצחק זכרונו לברכה מטשעהרין ואז אמר לו הרב הקדוש הנ"ל תאמין לי, אם הייתי יודע שהעולם ישמעו בקולי אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד השם באמת יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש רבי נחמן מברסלב אך ידעתי נאמנה כי לא די לי שלא ישמעו בקולי אף גם יתעורר על ידי זה מחלקת גדול גם עלי. ואולי יש אחד שמהרהר בתשובה על ידי ואפסיד גם את זאת על כן אני מכרח לשתק בענין זה אות שלד שמעתי שפעם אחת ספר רבנו זכרונו לברכה ממעלת המתקרבים אליו זכרונו לברכה שאפילו כשנשתבש ונתבלבל לאחד דעתו קצת רחמנא לצלן אף על פי כן הם חזקים באמונה שלמה בו זכרונו לברכה. וספר מאיש אחד מאנשיו שהיה צדיק גדול ואמר עליו רבנו זכרונו לברכה שהאיש הזה היה לו תשובת ספר הקנה. והנה מבאר בספרים שמי שעושה תשובה זו מבטח לו שלא יחטא ובעדו, הינו בעד האיש הזה, אני ערב שבודאי לא יחטא. ויהי היום ונתבלבל דעת האיש הנ"ל קצת וגברה עליו המרה שחורה מאד והביאו אותו לפניו זכרונו לברכה וספר לו האיש הנ"ל, שעקר העצבות שלו הוא ממה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא לב:) : הלל מחיב את העניים אם כן אבדה תקותם חס ושלום. רק שהוא מחיה ומחזק את עצמו במה שהוא מקרב אליו זכרונו לברכה שכחו גדול וכו' והוא יזכה אותו אות שלה פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עם אנשי שלומנו ואמר להם הלא כל הנחת רוח והתענוג שלי הוא רק כשאני רואה איזה דברי יהדות ועבודת ה' באחד מאנשי הלא הפקרתי את עצמי ואשתי ובני היקרים ורק בשביל זה. האם לא הייתי יכול להיות מפרסם ומנהיג שקורין [אדמו"ר] כמו כל המנהיגים שנוסעים החסידים אליהם ואינם יודעים על מה נוסעים וחוזרים ושבים ובאים ואינם יודעים מה באים. אבל אני לא רציתי בכל זה רק לקחתי עצמי לעסק בזה להחזיר אתכם למוטב. הלא כשאני רואה איזה עבודת ה' בעני שבעניים שהולך בכובע קרוע ומלבושים קרועים ומנעלים קרועים הוא יקר אצלי וכו' בקשתי מאד מכם היו אנשים כשרים כי זה כל ישעי וכל חפצי
אות של

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלְּכֶם צַדִּיקִים גְּמוּרִים נוֹרָאִים

אֲבָל מַה יִּהְיֶה

אִם כֵּן יַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ

[כְּלוֹמַר שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִתְיַגַּע בְּכחוֹ וַעֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהַשִּׂיג עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

אֲבָל לא שֶׁהוּא יִתֵּן הַכּל לְגַמְרֵי].

וְכֵן שָׁמַעְתִּי עוֹד בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁאָמַר

אֲנִי יָכוֹל לִתֵּן יִרְאָה לְהָאָדָם עַד שֶׁיֵּצֵא מֵחַיָּיו וְיִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.

וּפַעַם אַחַת בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ יִרְאָה.

[כִּמְדֻמֶּה לִי הַכּוֹתֵב שֶׁזֶּה הָיָה ר' שִׁמְעוֹן הַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁלּוֹ]

וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דְּבָרִים כְּעֵין הַנַּ"ל שֶׁבְּוַדַּאי יָכוֹל לִתֵּן [לוֹ] יִרְאָה עֲצוּמָה

רַק שֶׁאֵין זֶה תַּכְלִית, כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.

וְהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק אַף עַל פִּי כֵן שֶׁיָּאִיר עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה

וְאַחַר כָּךְ יָצָא הָאִישׁ מִלְּפָנָיו וְנָפַל עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה וּמֻפְלֶגֶת מְאד

וְהִתְחִיל לִצְעק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנּוֹת מַה שֶּׁלּא הָיָה רָגִיל בְּכָךְ

עַד שֶׁכִּמְעַט יָצָא מֵחִיּוּתוֹ וְנִמְשָׁךְ כָּךְ עַד לְמָחֳרָתוֹ.

וְלַמָּחֳרַת נִכְנַס אֶצְלוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִם הִגִּיעַ אֵלָיו יִרְאָה

הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל שׁוּב אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה

וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ זאת

וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ וְשָׁב לְקַדְמוּתוֹ.

וְכֵן אָמַר לְאֶחָד

אִם הָיִיתִי מַעֲבִיר יָדִי עַל עֵינֶיךָ

הָיִיתָ רוֹאֶה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת

אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה

רַק שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תְּיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְמַה שֶּׁתִּזְכֶּה.

וְכֵן אָמַר לִי פַּעַם אַחַת בְּעִנְיַן זֶה

אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ רוֹצֶה

שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲבד אֶת עַצְמוֹ

אִם כֵּן לא הָיָה צָרִיךְ אוֹתְךָ.

[כְּלוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְרָאוּי לְרַחֲקוֹ

אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל הַצַּדִּיק לְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ

אֲבָל לא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה הַכּל בְּעַצְמוֹ].

גַּם אָמַר לִי

אַתָּה בִּלְעָדַי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת

[הַיְנוּ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּלְעֲדֵי כּחוֹ וַעֲצוֹתָיו]

אֲבָל אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ גַּם כֵּן אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלָל.

[כְּלוֹמַר לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה כָּל זְמַן שֶׁלּא אֶשְׁתַּדֵּל בְּעַצְמִי לְקַבְּלָהּ

כִּי מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכּל בִּלְעָדַי, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכּל מִמֶּנּוּ]

אות שלא

דִּבְרֵי הַמַּעְתִּיק

אָמַר עַל דְּבַר הַמִּנְיָן מְיֻחָד שֶׁהָיָה לָהֶם לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּנֶעמְרוֹב לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בְּיַחַד וְאַחַר כָּךְ נִתְבַּטֵּל

אָמַר מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה אִם הָיָה מִתְקַיֵּם דְּבַר הַמִּנְיָן שֶׁלָּכֶם

הַמִּנְיָן שֶׁלָּכֶם הָיָה בּוֹקֵעַ רְקִיעִים.

גַּם פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְנַגֵּן אֵיזֶה מִזְמוֹר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּלַּיְלָה עִם עוֹד אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁכַב כְּבָר עַל מִטָּתוֹ וְקָם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמִּטָּתוֹ וְנִכְנַס אֲלֵיהֶם לִשְׁמעַ אֶת נְגִינָתָם.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם תֵּדְעוּ שֶׁהַנְּגִינָה שֶׁלָּכֶם הָיְתָה בּוֹקַעַת רְקִיעִים וְכוּ'

תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר עַצְמְכֶם אֲשֶׁר כְּבָר שָׁכַבְתִּי עַל מִטָּתִי

וְהַנְּגִינָה שֶׁלָּכֶם מָשְׁכָה אוֹתִי מִמִּטָּתִי לִכְנס אֲלֵיכֶם וְכוּ'

אות שלב

אָמַר אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים

אות שלג

אָמַר עַל רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי [הֵם יַהֲלוֹמִים]

גַּם פַּעַם אַחַת אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיּוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק גָּמוּר

וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהוּא כְּבָר צַדִּיק.

גַּם אָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן וְהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֵלָיו

הֲלא יֵשׁ לִי עִמָּכֶם הֶכֵּרוּת מִכְּבָר

רַק שֶׁזֶּה זְמַן כַּבִּיר אֲשֶׁר לא הִתְרָאִינוּ פָּנִים זֶה עִם זֶה

וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִין עַצְמֵנוּ זֶה עִם זֶה.

אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב בְּטִירָהאוִויצֶע

וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מֵסֵב עַל הַסְּעֻדָּה עִם קְהַל עָם וְעֵדָה גְּדוֹלָה

הִפְלִיג מְאד בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִצַּד עַצְמוֹ

לְבַד מִגּדֶל קְדֻשַּׁת זְכוּת אֲבוֹתָיו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ הִפְלִיג מְאד בְּמַעֲלַת הַמְקרָבִים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם לוֹמְדִים מֻפְלָגִים, יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וְכוּ'.

וְאָז אָמַר עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהוּא צַדִּיק.

וְאַחַר כָּךְ בְּנָסְעוֹ מִשָּׁם וְיָשַׁב עִמּוֹ בַּעֲגָלָה שֶׁלּוֹ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטְּשֶׁעהרִין

וְאָז אָמַר לוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל

תַּאֲמִין לִי, אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי

אָז הָיִיתִי צוֹעֵק בְּקוֹל גָּדוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק וְעוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת

יִהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִתְקָרֵב לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב

אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה כִּי לא דַּי לִי שֶׁלּא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי

אַף גַּם יִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה מַחֲלקֶת גָּדוֹל גַּם עָלַי.

וְאוּלַי יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה עַל יָדִי

וְאַפְסִיד גַּם אֶת זאת

עַל כֵּן אֲנִי מֻכְרָח לִשְׁתּק בְּעִנְיָן זֶה

אות שלד

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמַּעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ וְנִתְבַּלְבֵּל לְאֶחָד דַּעְתּוֹ קְצָת רַחֲמָנָא לִצְלַן

אַף עַל פִּי כֵן הֵם חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְסִפֵּר מֵאִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל

וְאָמַר עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה לוֹ תְּשׁוּבַת סֵפֶר הַקָּנֶה.

וְהִנֵּה מְבאָר בַּסְּפָרִים שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה זוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁלּא יֶחֱטָא

וּבַעֲדוֹ, הַיְנוּ בְּעַד הָאִישׁ הַזֶּה, אֲנִי עָרֵב שֶׁבְּוַדַּאי לא יֶחֱטָא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְנִתְבַּלְבֵּל דַּעַת הָאִישׁ הַנַּ"ל קְצָת

וְגָבְרָה עָלָיו הַמָּרָה שְׁחוֹרָה מְאד

וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְסִפֵּר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הָעַצְבוּת שֶׁלּוֹ הוּא מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הִלֵּל מְחַיֵּב אֶת הָעֲנִיִּים

אִם כֵּן אָבְדָה תִּקְוָתָם חַס וְשָׁלוֹם.

רַק שֶׁהוּא מְחַיֶּה וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא מְקרָב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכּחוֹ גָּדוֹל וְכוּ' וְהוּא יְזַכֶּה אוֹתוֹ

אות שלה

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְאָמַר לָהֶם

הֲלא כָּל הַנַּחַת רוּחַ וְהַתַּעֲנוּג שֶׁלִּי הוּא רַק כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה דִּבְרֵי יַהֲדוּת וַעֲבוֹדַת ה' בְּאֶחָד מֵאֲנָשַׁי

הֲלא הִפְקַרְתִּי אֶת עַצְמִי וְאִשְׁתִּי וּבָנַי הַיְקָרִים

וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה.

הַאִם לא הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג שֶׁקּוֹרִין [אדמו"ר] כְּמוֹ כָּל הַמַּנְהִיגִים

שֶׁנּוֹסְעִים הַחֲסִידִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים עַל מָה נוֹסְעִים

וְחוֹזְרִים וְשָׁבִים וּבָאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה בָּאִים.

אֲבָל אֲנִי לא רָצִיתִי בְּכָל זֶה

רַק לָקַחְתִּי עַצְמִי לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב.

הֲלא כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה עֲבוֹדַת ה' בְּעָנִי שֶׁבַּעֲנִיִּים

שֶׁהוֹלֵךְ בְּכוֹבַע קָרוּעַ וּמַלְבּוּשִׁים קְרוּעִים וּמִנְעָלִים קְרוּעִים

הוּא יָקָר אֶצְלִי וְכוּ'

בַּקָּשָׁתִי מְאד מִכֶּם

הֱיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים

כִּי זֶה כָּל יִשְׁעִי וְכָל חֶפְצִי
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...השמחה על פי משל שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה נמצא שחוטף המרה שחרה ומ...
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד ותכף נפל לרגלי...
ספר המידות - טבע
ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צג - כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
...צג - כל העושה משא ומתן באמונה [לשון החברים] כל העושה משא ומתן באמונה מקים מצות עשה של "ואהבת" שהיא שרש לכל מצוות עשה כמו שכתוב בתקונים: על פסוק. "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה' וכיצד מקימין מצות "ואהבת" ? דאיתא בגמרא: על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד ? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו' נמצא שם שמים מתאהב על ידו ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
...בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
חיי מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות
...מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות אות יד בעת שנתן לנו התורה תשעה תקונין הנ"ל בכתיבת ידו היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל פה מלה במלה ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש. ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח...
שיחות הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחד היה מסכן מאד מאד בליל שבת אחר התענית משבת לשבת כי לא היה מכין לעצמו שום דבר אחר התענית משבת לשבת כדרך העולם שמכינין לעצמן חלב ומשקאות חמין וכיוצא והוא לא הכין לעצמו כלל, וגם שום איש לא ידע מזה ואכל המאכלים שאוכלים שאר בני אדם והיה פעם אחת מסכן מאד כנ"ל והיה רעש גדול ואף על פי כן אחר התענית משבת לשבת ביום ששי היה הולך למרחץ ושם היה המקוה קר מאד מאד והלך לטבל ועמד בתוך המקוה זמן רב מאד מאד בערך שתי שעות רצופים אשר אפילו אדם בריא לא היה יכול לסבל זאת
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 17_11_2025 השעה 17:59:03 - wesi2