ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו (שקורין ארביל) ויש אחד שחסר לו חלק אחד מכנף בגדו (שקורין פאלע) וכיוצא בזה הכל לפי מעשה האדם [שכן זוכה ללבושין אחר מותו] כידוע וכפי הלבושין שלו שמביאין אותו לשם כן דנין אותו ונותנין לו מקומו כנ"ל. פעם אחת הביאו לשם מת אחד ערום לגמרי בלי שום לבוש רחמנא לצלן. ודנו אותו שיהיה נשלך ונאבד בכף הקלע רחמנא לצלן כי היה ערום לגמרי. ובא צדיק אחד ולקח מלבוש אחד ממלבושין שלו והשליך עליו. ושאלו אותו הבית דין דשם למה אתה נותן לו מלבוש שלך והקפידו על זה כי מדוע יתלבש זה המת וינצל על ידי לבוש שאינו שלו. השיב הצדיק הנ"ל אני צריך לשל ח זה האיש למחוז חפצי ובשביל זה יש לי רשות להלבישו במלבוש שלי. וכי לא ראיתם שלפעמים שר גדול שולח את עבדו לאיזה שר אחר ונתעכב העבד קצת מלילך בשליחותו. ושאל אותו השר מדוע לא הלכת עדין בשליחותי השיב העבד כי אין לי מלבוש הראוי לילך בו לאותו השר. כי הוא שר גדול ואי אפשר לילך לשם במלבוש בזוי. ענה השר ואמר. קח מהרה מלבוש אחד ממלבושי ולבוש אותו ורוץ מהרה להשר בשליחותי. כך מחמת שאני צריך לשל ח זה המת בשליחותי על כן אני נותן לו אחד ממלבושין שלי והציל הצדיק את המת מענש המר של כף הקלע. וספר זאת לענין עצם כח הצדיק האמת להציל אנשיו בעלמא דקשוט אות קג פעם אחת היה מלך אחד ונסע המלך למדינה אחת וראה שם בנינים נאים מאד שקורין ארמונות. והוטבו בעיניו הבנינים מאד ונסע לביתו ושכר תכף בעלי מלאכות שיבנו לו ארמון כמו שראה במדינה הנ"ל. ובנו לו אותם הארמון וצירו אותם בציורים נפלאים מאד. ואחר כך כשבנו אותם וצירו אותם עשה משתה גדול מאד ושלח [עתונים] בכל מדינתו שכל מי שרוצה לראות אותן הארמון ילך ויראה. ונסעו מכל המדינה לראות. ומעיר אחת נתחברו יחד שני אנשים אחד היה יהודי ואחד היה ערל שקורין [שר] ונסעו יחדו לראות אותן הארמון שבנה המלך. וכשבאו להשער של הארמון ראו שמציר שם דרך על השער של הארמון, דרך נפלא מאד. ומשני הצדדים של הדרך עומדים מעינות עם מים ועל כל מעין ומים ממנה מלאך אחד. ומצד הדרך הולך [קבצן] אחד וה [קבצן] היה צמא למים מאד מאד. והממנים הנ"ל לא רצו לתן לו מעט מים לשתות ובאמצע הדרך נסע אדון אחד עם עגלה אחת עם עגלת צב, ואמר להממנה שיתן לו מעט מים על ידיו והלך ממנה אחד ונתן לו והלך הממנה השני ונתן ל [קבצן] הנ"ל מים לשתות והלך הממנה שנתן מים להאדון הנ"ל ונתן רמץ [אפר] על הממנה שנתן מים להבעטליר הנ"ל. כל זה ראו השנים הנ"ל הינו היהודי והשר ואמר השר על זה [אינו ישר] ונתן לו היהודי הכאה על הלחי ונעשה שם [קטטה]. עד ששמע המלך מזה ושלח המלך אחריהם. ושאל בתחלה את היהודי מפני מה הכית אותו על הלחי השיב באשר שיאמר על מעשה המלך [אינו ישר]. אמר המלך להערל השר מפני מה אמרת כך והשיב וכי זה הוא לא [אינו ישר] שזה רוצה לשתות ואינם רוצים לתן לו לשתות וזה רצה שיתנו על ידו ונתן לו ויתר שאת כשהלך השני ונתן לו לשתות נתן עליו רמץ זה שנתן להאדון מים על ידיו. אחר כך אמר שוב המלך להיהודי ולמה הכית אותו. ואמר היהודי שכל [הסבר] למה היו נותנין מים להאדון ולהבעטליר לא נתנו. כי לזה צריך לתן הינו להאדון, ולהבעטליר לא צריך לתן. ותו לא אמר הינו השכל שאמר היהודי שלזה צריך לתן ולזה לא צריך לתן. ואחר כך ענה ואמר שאיש צריך לילך בכל ערב שבת כל הארבעה עולמות הינו עשיה יצירה בריאה אצילות ועולם העשיה לבד קשה מאד לילך ובפרט וכו' כל זה ספר פעם אחת בליל שבת אחר ברכת המוציא.
אות קב

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר

בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּבִיאִין לְשָׁם כָּל הַמֵּתִים שֶׁבָּעוֹלָם

וְתֵכֶף שֶׁמֵּת אֶחָד בָּעוֹלָם מְבִיאִין לְשָׁם תֵּכֶף אוֹתוֹ הַמֵּת

וְשָׁם דָּנִין אוֹתוֹ הֵיכָן יִהְיֶה מְקוֹמוֹ

כִּי יֵשׁ מֵתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹשְׂאִין אוֹתָן לְחוּץ לָאָרֶץ

וְכֵן לְהֶפֶךְ

כַּמּוּבָא.

וְשָׁם בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת יוֹשְׁבִין הַבֵּית דִּין שֶׁדָּנִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ.

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם מָקוֹם

וְיִהְיֶה נֶאֱבָד וְנִשְׁלָךְ בְּכַף הַקָּלַע

וּכְשֶׁמְּבִיאִין אֶת הַמֵּת לְשָׁם אֲזַי מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים.

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן.

כְּגוֹן לְאֶחָד נֶחְסָר בֵּית יָד אֶחָד מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ חֵלֶק אֶחָד מִכְּנַף בִּגְדוֹ

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם

[שֶׁכֵּן זוֹכֶה לִלְבוּשִׁין אַחַר מוֹתוֹ] כַּיָּדוּעַ

וּכְפִי הַלְּבוּשִׁין שֶׁלּוֹ שֶׁמְּבִיאִין אוֹתוֹ לְשָׁם

כֵּן דָּנִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל.

פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ לְשָׁם מֵת אֶחָד עָרוּם לְגַמְרֵי

בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְדָנוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָךְ וְנֶאֱבָד בְּכַף הַקֶּלַע רַחֲמָנָא לִצְלַן

כִּי הָיָה עָרוּם לְגַמְרֵי.

וּבָא צַדִּיק אֶחָד וְלָקַח מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיךְ עָלָיו.

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין דְּשָׁם

לָמָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁלְּךָ

וְהִקְפִּידוּ עַל זֶה

כִּי מַדּוּעַ יִתְלַבֵּשׁ זֶה הַמֵּת וְיִנָּצֵל עַל יְדֵי לְבוּשׁ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

הֵשִׁיב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הָאִישׁ לִמְחוֹז חֶפְצִי

וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַלְבִּישׁוֹ בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלִּי.

וְכִי לא רְאִיתֶם שֶׁלִּפְעָמִים שַׂר גָּדוֹל שׁוֹלֵחַ אֶת עַבְדּוֹ לְאֵיזֶה שַׂר אַחֵר

וְנִתְעַכֵּב הָעֶבֶד קְצָת מִלֵּילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר מַדּוּעַ לא הָלַכְתָּ עֲדַיִן בִּשְׁלִיחוּתִי

הֵשִׁיב הָעֶבֶד כִּי אֵין לִי מַלְבּוּשׁ הָרָאוּי לֵילֵךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר.

כִּי הוּא שַׂר גָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ לְשָׁם בְּמַלְבּוּשׁ בָּזוּי.

עָנָה הַשַּׂר וְאָמַר. קַח מְהֵרָה מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשַׁי

וּלְבוֹשׁ אוֹתוֹ

וְרוּץ מְהֵרָה לְהַשַּׂר בִּשְׁלִיחוּתִי.

כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁל חַ זֶה הַמֵּת בִּשְׁלִיחוּתִי

עַל כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלִּי

וְהִצִּיל הַצַּדִּיק אֶת הַמֵּת מֵענֶשׁ הַמַּר שֶׁל כַּף הַקֶּלַע.

וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן עצֶם כּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּיל אֲנָשָׁיו בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט

אות קג

פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד

וְנָסַע הַמֶּלֶךְ לִמְדִינָה אַחַת

וְרָאָה שָׁם בִּנְיָנִים נָאִים מְאד שֶׁקּוֹרִין אַרְמוֹנוֹת.

וְהוּטְבוּ בְּעֵינָיו הַבִּנְיָנִים מְאד

וְנָסַע לְבֵיתוֹ וְשָׂכַר תֵּכֶף בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת שֶׁיִּבְנוּ לוֹ ארמון כְּמוֹ שֶׁרָאָה בַּמְּדִינָה הַנַּ"ל.

וּבָנוּ לוֹ אוֹתָם הארמון וְצִיְּרוּ אוֹתָם בְּצִיּוּרִים נִפְלָאִים מְאד.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּנוּ אוֹתָם וְצִיְּרוּ אוֹתָם עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל מְאד

וְשָׁלַח [עִתּוֹנִים] בְּכָל מְדִינָתוֹ

שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון יֵלֵךְ וְיִרְאֶה.

וְנָסְעוּ מִכָּל הַמְּדִינָה לִרְאוֹת.

וּמֵעִיר אַחַת נִתְחַבְּרוּ יַחַד שְׁנֵי אֲנָשִׁים

אֶחָד הָיָה יְהוּדִי וְאֶחָד הָיָה עָרֵל שֶׁקּוֹרִין [שַׁר]

וְנָסְעוּ יַחְדָּו לִרְאוֹת אוֹתָן הארמון שֶׁבָּנָה הַמֶּלֶךְ.

וּכְשֶׁבָּאוּ לְהַשַּׁעַר שֶׁל הארמון

רָאוּ שֶׁמְּצֻיָּר שָׁם דֶּרֶךְ עַל הַשַּׁעַר שֶׁל הארמון, דֶּרֶךְ נִפְלָא מְאד.

וּמִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל הַדֶּרֶךְ עוֹמְדִים מַעְיָנוֹת עִם מַיִם

וְעַל כָּל מַעְיָן וּמַיִם מְמֻנֶּה מַלְאָךְ אֶחָד.

וּמִצַּד הַדֶּרֶךְ הוֹלֵךְ [קַבְּצָן] אֶחָד

וְהַ [קַבְּצָן] הָיָה צָמֵא לַמַּיִם מְאד מְאד.

וְהַמְמֻנִּים הַנַּ"ל לא רָצוּ לִתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת

וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נָסַע אָדוֹן אֶחָד עִם עֲגָלָה אַחַת עִם עֶגְלַת צָב, וְאָמַר לְהַמְמֻנֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם עַל יָדָיו

וְהָלַךְ מְמֻנֶּה אֶחָד וְנָתַן לוֹ

וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה הַשֵּׁנִי וְנָתַן ל [קַבְּצָן] הַנַּ"ל מַיִם לִשְׁתּוֹת

וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהָאָדוֹן הַנַּ"ל

וְנָתַן רֶמֶץ [אֵפֶר] עַל הַמְמֻנֶּה שֶׁנָּתַן מַיִם לְהַבֶּעטְלֶיר הַנַּ"ל.

כָּל זֶה רָאוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הַיְנוּ הַיְּהוּדִי וְהַשר

וְאָמַר הַשר עַל זֶה [אֵינוֹ ישֶׁר]

וְנָתַן לוֹ הַיְּהוּדִי הַכָּאָה עַל הַלְּחִי

וְנַעֲשָׂה שָׁם [קְטָטָה].

עַד שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִזֶּה וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם.

וְשָׁאַל בִּתְחִלָּה אֶת הַיְּהוּדִי מִפְּנֵי מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי

הֵשִׁיב בַּאֲשֶׁר שֶׁיּאמַר עַל מַעֲשֵׂה הַמֶּלֶךְ [אֵינוֹ ישֶׁר].

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהֶעָרֵל הַשר מִפְּנֵי מָה אָמַרְתָּ כָּךְ

וְהֵשִׁיב וְכִי זֶה הוּא לא [אֵינוֹ ישֶׁר]

שֶׁזֶּה רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְאֵינָם רוֹצִים לִתֵּן לוֹ לִשְׁתּוֹת

וְזֶה רָצָה שֶׁיִּתְּנוּ עַל יָדוֹ וְנָתַן לוֹ

וְיֶתֶר שְׂאֵת כְּשֶׁהָלַךְ הַשֵּׁנִי וְנָתַן לוֹ לִשְׁתּוֹת

נָתַן עָלָיו רֶמֶץ זֶה שֶׁנָּתַן לְהָאָדוֹן מַיִם עַל יָדָיו.

אַחַר כָּךְ אָמַר שׁוּב הַמֶּלֶךְ לְהַיְּהוּדִי וְלָמָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ.

וְאָמַר הַיְּהוּדִי שֵׂכֶל [הסבר]

לָמָה הָיוּ נוֹתְנִין מַיִם לְהָאָדוֹן וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא נָתְנוּ.

כִּי לָזֶה צָרִיךְ לִתֵּן הַיְנוּ לְהָאָדוֹן, וּלְהַבֶּעטְלֶיר לא צָרִיךְ לִתֵּן.

וְתוּ לא אָמַר

הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל שֶׁאָמַר הַיְּהוּדִי שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ לִתֵּן וְלָזֶה לא צָרִיךְ לִתֵּן.

וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

שֶׁאִישׁ צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כָּל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת

הַיְנוּ עֲשִׂיָּה יְצִירָה בְּרִיאָה אֲצִילוּת

וְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה לְבַד קָשֶׁה מְאד לֵילֵךְ וּבִפְרָט וְכוּ'

כָּל זֶה סִפֵּר פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא.
הר של זהב ומבצר של מרגליות
...breslev.eip.co.il/?key=48 - סיפורי מעשיות - מעשה א - מאבידת בת מלך מובא שם: ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני מה פשר הדימוי הר של זהב ומבצר של מרגליות? מה מרמז הר? מה מרמז זהב? מה מרמז מבצר? ומה הן המרגליות? תשובה: הר של זהב ומבצר של מרגליות, משמעותו שכל מאוד גדול על אנושי, שהוא נראה כבלתי מושג כלל. כמובא שם אח"כ וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות וגם: וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות אמר לו: בודאי אינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פג - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף
...אף [לשון החברים] מתן בסתר יכפה אף דע, כי בהאלף בית יש ששה פאין 1. אלף אי אפשר לקרות בלא פ 2. גם כף 3. ך 4. פ 5. ף 6. וקו"ף גם כן אי אפשר לקרא אותן בלא פ נמצא שיש בהא"ב ששה פאין פ' גימטריא ת"פ כמנין לילית והנה, חס ושלום, כשארע לאדם מקרה בלתי טהור הוא על ידי הקלפה הנ"ל כידוע והנה הקלפה הנ"ל יונקת מן האלף בית כמנין שמה הינו מן הפאין הנ"ל ונעשה מן פא אף איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם לא זכו, הינו שהוא בלתי טהור, אש אוכלתו כי דע וראה, כי האותיות עצמן של הפאין [הינו א, כ, ך, פ, ף, ק הנ"ל] הם גימטריא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רג - מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רג - מספורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה מספורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה איך היא אוחזת כעת וזה שכתוב אצל מרדכי "שהיה מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר" ואסתר היא השכינה כי מרדכי היה משיג זאת, לידע שלום השכינה מחצר בית הנשים, על ידי ספורי דבריהם
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז "וצאצאי מעיך כמעותיו" וכן היה שבא מעות על הבי דאר
ספר המידות - המתקת דין
...בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו. ז. המוכיח את חברו לשם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כ
...ישראל - אות כ וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז שהיא בשלום עם כל האמות הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען וכן היה ששכרו לו ספינה כזו וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת הכוללו והוא...
שיחות הר"ן - אות רכז - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכז - מדבר ממעלת ההתבודדות מצאתי כתב יד החברים שאמר שטוב יותר שההתבודדות יהיה מחוץ לעיר במקום עשבים כי העשבים גורמים שיתעורר הלב
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה פעם אחת אמר לאחד. אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים והיה מתאנח מאד על זה ואמר אוי, איך יוכלו לעמד אנשים מעטים נגד כל העולם והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת, שתכף התחיל להתפשט אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לְך אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לך אמר לבי בקשו פני לך אמר לבי בקשו פני פרש רש"י בשליחותך כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר [לעיל בסימן מ"ט] ומי שהוא "בר לבב", בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה - אחד היה אברהם
...אברהם 'אחד היה אברהם' . שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 14_11_2026 השעה 13:27:23 - wesi2