ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם
דע, שכל אחד מישראל, אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה, צערו גדול ביותר בבחינת (קהלת א) : "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" וההמתקה הוא על ידי אכילה בקדשה וביראת שמים הינו, שעל ידי אכילה בקדשה על ידי זה נעשה המתקה, שלא יתגבר הצער ביותר חס ושלום וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער, חס ושלום השתלשלות אל הסטרא אחרא, שהיא דין קשה, חס ושלום ועל ידי זה, הינו על ידי אכילה בקדשה שעל ידי זה נעשה ההמתקה כנ"ל על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת אדם בבחינת (שמות ד) : "מי שם פה לאדם" הינו שעושה ומשים הפה לבחינת קומת אדם כי מי שאין אכילתו בקדשה, חס ושלום אזי פיו הוא בחינת בעל חי ממש אבל כשאוכל בקדשה, אזי משים את הפה לאדם שנעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל כי עקר היראה היא באה לאדם בשעת אכילה דיקא בבחינת (רות ב) : "לעת האכל גשי הלם" [כאשר דברנו מזה [במקום אחר] לעיל בסימן ז אות י] 'אין הלם אלא מלכות' (זבחים קב), שהיא בחינת יראה כמו שאמרו (אבות פרק ג) : 'אלמלא מוראה של מלכות' נמצא שבשעת אכילה אזי באה היראה להאדם [וכמבאר במאמר 'ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם' שעקר האכילה והפרנסה נמשכת מבחינת מלכות שהיא בחינת יראה, עין שם היטב] ועל כן כשאוכל בקדשה וממשיך על עצמו היראה הבאה לו בשעת אכילה דהינו שאוכל עם יראת שמים בקדשה ובטהרה כראוי אזי הוא מכניס את בחינת המלכות שהיא בחינת היראה כנ"ל לתוך הפה ואזי נעשה מהפה בחינת קומת אדם בבחינת: "מי שם פה לאדם" כנ"ל כי כשאינו אוכל בקדשה וביראת שמים אזי היראה הבאה בשעת אכילה כנ"ל היא עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו אבל כשאוכל בקדשה וביראה דהינו שממשיך על עצמו היראה קדושה הנ"ל אזי נכנס בחינת היראה מלכות בפיו ונעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל ובשכר זה, שאוכל בקדשה וביראת שמים ועושה מהפה קומת אדם על ידי זה זוכה לעליה יותר גדולה שנתעלה בחינת קומת אדם הנ"ל ונעשה בחינת אדם העליון בבחינת (יחזקאל א) : "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (עיין זוהר פנחס רכה) שזה בחינת אדם העליון בחינת: 'שכינה מדברת מתוך גרונו' בחינת: "אדני שפתי תפתח" שבפתיחת פיו הוא בחינת אדני בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו' הינו כי כשעושה מהפה בחינת קומת אדם אזי הוא בגדר מדבר כי גדר האדם הוא הדבור אבל אחר כך זוכה שנתעלה הפה בבחינת אדם העליון הינו בחינת: שכינה מדברת מתוך גרונו בחינת: 'אדני שפתי תפתח', כנ"ל ומה שנמתק הצער על ידי אכילה בקדשה כי דע, כי זאת ההשתלשלות שנשתלשל ובא צער יותר גדול למי שהוא בר דעת בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כנ"ל ולכאורה קשה מפני מה יהיה כך, שמי שמוסיף דעת יוסיף צער, חס ושלום אך דע, כי זה בחינת מעברתא של תפילין כי "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קי"א) 'ואם אין יראה אין חכמה' (אבות פרק ג) ועל כן כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת עובר עליו יראה גם כן, כי זה תלוי בזה כנ"ל וזה בחינת מעברתא של תפילין כי תפילין הם בחינת מחין והרצועה היא בחינת יראה כי רצועה בישא היא יראה נפולה (הקדמת הזוהר דף יא:) וכן היראה דקדשה היא גם כן בחינת רצועה דקדשה וזה בחינת הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפילין הינו שהרצועה שהיא היראה היא עוברת בתוך המחין והתפילין כי "ראשית חכמה יראת ה'", כנ"ל ועל כן כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחינת מחין, בחינת תפילין עובר עליו יראה גם כן בבחינת הרצועה שעוברת במעברתא של תפילין ומזה נשתלשל ובא לכל אחד איזה צער בכל יום וכל מי שדעתו יותר גדולה, צערו יותר גדול כי הצער נשתלשל מן היראה והיראה היא כפי המח והדעת כנ"ל ויש צער שבא מיראה דקדשה אבל יש שנשתלשל, חס ושלום עד שבא הצער מבחינת יראות הנפולות רצועה בישא ואפילו בר ישראל כשאינו זוכה אזי, חס ושלום, יש לו צער מרצועה בישא, חס ושלום אבל על ידי אכילה בקדשה, שאוכל בקדשה וממשיך עליו היראה דקדשה בשעת האכילה שבאה ונגשת אליו אז כנ"ל אזי על ידי זה הוא ממתיק הצער והדין הבא מרצועה בישא, חס ושלום כי הוא ממשיך עליו היראה דקדשה שעל ידי זה עולין ונמתקין היראות הנפולות שהם בחינת רצועה בישא, חס ושלום וזה בחינת מאמר רבותינו, זכרונם לברכה רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום, ובקש לבלעה וזכה ונעשה אשפיזכן לשכינה (מגלה כו) בנימין הוא בחינת הדעת, בחינת מחין תפילין כי 'בית המקדש בחלקו של בנימין' (ספרי פרשת וזאת הברכה וברש"י שם, יומא יב, סוטה לז, זבחים נג קיח) ובית המקדש הוא בחינת הדעת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) 'כל מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו' כי דעה נתן בין שתי אותיות, ובית המקדש נתן בין שתי אותיות וכו' יהודה הוא בחינת מלכות, בחינת יראה וזהו רצועה הינו רצועה הנ"ל בחינת יראה, בחינת רצועה של תפילין שיוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין הינו כי הרצועה באה מבחינת חלקו של יהודה מבחינת יראה ונכנסת בחלקו של בנימין, הינו בתוך התפילין מחין בבחינת רצועה העוברת בהמעברתא של תפילין כנ"ל ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום כי מזאת הרצועה בא הצער בכל יום לכל אחד מישראל ובפרט להצדיק שדעתו יותר גדולה כנ"ל וזהו : ובקש לבלעו הינו שהיה מבקש ומחפש תמיד לתקן ולהמתיק הצער הבא מרצועה הנ"ל על ידי האכילה כנ"ל וזכה ונעשה אשפיזכן לשכינה הינו שזכה להמתיק הצער על ידי האכילה בקדשה וביראת שמים כנ"ל ועל ידי זה נעשה אשפיזכן לשכינה הינו שנעשה הפה בבחינת קומת אדם וזה בחינת אשפיזא כי רבי יוסי בר אסין (ערובין נג:) כד הוי משתעי בלשון חכמה הוי אמר על אשפיזא: גבר פום דין הינו: 'איש פי זה' כמו שפרש רש"י שם וזה בחינת: "מי שם פה לאדם" שנעשה מהפה קומת אדם הינו בחינת איש פי זה שנעשה מהפה בחינת איש בחינת קומת אדם כנ"ל וזהו 'ונעשה אשפיזכן לשכינה' כי על ידי ההמתקה הנ"ל על ידי אכילה בקדשה כנ"ל שעל ידי זה זוכה לעשות מהפה בחינת אדם כנ"ל על ידי זה זוכה אחר כך לבחינת אדם העליון בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו' וזהו : 'ונעשה אשפיזכן לשכינה' שזכה לבחינת: 'שכינה מדברת מתוך גרונו', כנ"ל
דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּדוֹל

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם

וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר

בִּבְחִינַת: "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"

וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם

הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַמְתָּקָה, שֶׁלּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם

וְגַם שֶׁלּא יִהְיֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַצַּעַר, חַס וְשָׁלוֹם

הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם

וְעַל יְדֵי זֶה, הַיְנוּ עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהַמְתָּקָה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם

בִּבְחִינַת: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם"

הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה וּמֵשִׂים הַפֶּה לִבְחִינַת קוֹמַת אָדָם

כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל חַי מַמָּשׁ

אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מֵשִׂים אֶת הַפֶּה לְאָדָם

שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל

כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא

בִּבְחִינַת: "לְעֵת הָאכֶל גּשִׁי הֲלם"

[כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה [בְּמָקוֹם אַחֵר] לְעֵיל בְּסִימָן ז אוֹת י]

'אֵין הֲלם אֶלָּא מַלְכוּת', שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת'

נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם

[וְכַמְבאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם'

שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה

וּמַמְשִׁיך עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה הַבָּאָה לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה

דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹכֵל עִם יִרְאַת שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי

אֲזַי הוּא מַכְנִיס אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת

שֶׁהִיא בְּחִינַת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

לְתוֹך הַפֶּה

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם

בִּבְחִינַת: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם

אֲזַי הַיִּרְאָה הַבָּאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּנַּ"ל

הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ

אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאָה

דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל

אֲזַי נִכְנָס בְּחִינַת הַיִּרְאָה מַלְכוּת בְּפִיו

וְנַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל

וּבִשְׂכַר זֶה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם

וְעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם

עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה

שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם הַנַּ"ל

וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן

בִּבְחִינַת: "וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה"

שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן

בְּחִינַת: 'שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹך גְּרוֹנוֹ'

בְּחִינַת: "אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

שֶׁבִּפְתִיחַת פִּיו הוּא בְּחִינַת אֲדנָי

בְּחִינַת 'שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹך גְּרוֹנוֹ'

הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם

אֲזַי הוּא בְּגֶדֶר מְדַבֵּר

כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר

אֲבָל אַחַר כָּך זוֹכֶה שֶׁנִּתְעַלֶּה הַפֶּה בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן

הַיְנוּ בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹך גְּרוֹנוֹ

בְּחִינַת: 'אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח', כַּנַּ"ל

וּמַה שֶּׁנִּמְתָּק הַצַּעַר עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה

כִּי דַּע, כִּי זאת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת

שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא צַעַר יוֹתֵר גָּדוֹל לְמִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת

בִּבְחִינַת: "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", כַּנַּ"ל

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה

מִפְּנֵי מָה יִהְיֶה כָּך, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף צַעַר, חַס וְשָׁלוֹם

אַך דַּע, כִּי זֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִילִּין

כִּי "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'"

'וְאִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה'

וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה חָכְמָה וָדַעַת

עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם כֵּן, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִילִּין

כִּי תְּפִילִּין הֵם בְּחִינַת מחִין

וְהָרְצוּעָה הִיא בְּחִינַת יִרְאָה

כִּי רְצוּעָה בִּישָׁא הִיא יִרְאָה נְפוּלָה

וְכֵן הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה

הִיא גַם כֵּן בְּחִינַת רְצוּעָה דִּקְדֻשָּׁה

וְזֶה בְּחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּתוֹך הַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִילִּין

הַיְנוּ שֶׁהָרְצוּעָה שֶׁהִיא הַיִּרְאָה

הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹך הַמּחִין וְהַתְּפִילִּין

כִּי "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל

שֶׁזּוֹכֶה בְּכָל יוֹם לִבְחִינַת מחִין, בְּחִינַת תְּפִילִּין

עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם כֵּן

בִּבְחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּמַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִילִּין

וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא לְכָל אֶחָד אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם

וְכָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל

כִּי הַצַּעַר נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַיִּרְאָה

וְהַיִּרְאָה הִיא כְּפִי הַמּחַ וְהַדַּעַת כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ צַעַר שֶׁבָּא מִיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה

אֲבָל יֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם

עַד שֶׁבָּא הַצַּעַר מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת

רְצוּעָה בִּישָׁא

וַאֲפִילּוּ בַּר יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה

אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ צַעַר מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה

וּמַמְשִׁיך עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה

שֶׁבָּאָה וְנִגֶּשֶׁת אֵלָיו אָז כַּנַּ"ל

אֲזַי עַל יְדֵי זֶה הוּא מַמְתִּיק הַצַּעַר וְהַדִּין הַבָּא מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי הוּא מַמְשִׁיך עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלִין וְנִמְתָּקִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם

וְזֶה בְּחִינַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין

וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם, וּבִקֵּשׁ לְבָלְעָהּ

וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה

בִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת מחִין תְּפִילִּין

כִּי 'בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין'

וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו'

כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְכוּ'

יְהוּדָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה

וְזֶהוּ רְצוּעָה הַיְנוּ רְצוּעָה הַנַּ"ל

בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת רְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין

שֶׁיּוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין

הַיְנוּ כִּי הָרְצוּעָה בָּאָה מִבְּחִינַת חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה מִבְּחִינַת יִרְאָה

וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, הַיְנוּ בְּתוֹך הַתְּפִילִּין מחִין

בִּבְחִינַת רְצוּעָה הָעוֹבֶרֶת בְּהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִילִּין כַּנַּ"ל

וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם

כִּי מִזּאת הָרְצוּעָה בָּא הַצַּעַר בְּכָל יוֹם לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

וּבִפְרָט לְהַצַּדִּיק שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: וּבִקֵּשׁ לְבָלְעוֹ

הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצַּעַר

הַבָּא מֵרְצוּעָה הַנַּ"ל עַל יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל

וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה

הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַמְתִּיק הַצַּעַר עַל יְדֵי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה

הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם

וְזֶה בְּחִינַת אֻשְׁפִּיזָא

כִּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַסְיָן כַּד הָוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה

הָוֵי אָמַר עַל אֻשְׁפִּיזָא: גְּבַר פּוּם דֵּין

הַיְנוּ: 'אִישׁ פִּי זֶה' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׂם

וְזֶה בְּחִינַת: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם"

שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ פִּי זֶה

שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת אִישׁ בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה'

כִּי עַל יְדֵי הַהַמְתָּקָה הַנַּ"ל עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַפֶּה בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה אַחַר כָּך לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן

בְּחִינַת 'שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹך גְּרוֹנוֹ'

וְזֶהוּ: 'וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה'

שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת: 'שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹך גְּרוֹנוֹ', כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך
...מוהר"ן ח"א - תורה לט - ונתתי עשב בשדך לבהמתך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" . עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו 'בשדך', לשון שדוד ושבירה כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים "השם גבולך שלום" ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל כי עקר הרעבון הוא לבהמיות 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם בא על ידי זה בחינת רעב ורעב הזה...
שיחות הר"ן - אות פט
...אות פט דע שיש חבילות חבילות של עברות, רחמנא לצלן כי 'עברה גוררת עברה' הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
...מוהר"ן ח"א - תורה קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין שם ובאים באותו...
שיחות הר"ן - אות ל
...נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא: 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" סימן צ"ב עין שם במגן אברהם שהרי"ף מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
...ח"א - תורה ו - קרא את יהושע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו: "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: "כבד אלוהים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - עִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - ענין שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה שמעתי מפיו הקדוש שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה כשזוכין אז להיות אצל הצדיק כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו שזהו גם כן בחינת ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד והיה לו בזה תורה שלמה, ולא זכיתי לקבלה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 14_09_2025 השעה 05:17:41 - wesi2