ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם (סנהדרין ק"א) כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר למעלה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה נ"ה), 'שגוזרין למעלה, שיתרפא על ידי סם פלוני ועל ידי איש פלוני ביום פלוני' ואם כן איך יכול הרופא להכניס עצמו לרפאות הלא אינו יודע הסם, שנגזר למעלה אבל אחר ההמתקה והפדיון אז יכול לרפאות כי מה שצריך שיתרפא דיקא על ידי סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מדת הדין שכפי מדת הדין נגזר, שימשך החולאת עד אותו הזמן ויום פלוני ועל כן נגזר שלא יוכל להתרפאות כי אם על ידי סיבות אלו דהינו סם פלוני ואיש פלוני, כדי שימשך החולאת עד יום פלוני כי כפי הזמן שצריך שימשך החולאת כך גוזרין הסיבות לרפואתו כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סיבות אלו. סם פלוני ואיש פלוני באפן שלא יהיה לו רפואה כי אם ביום פלוני אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין ואזי נתבטל הגזרה אזי קדם שגוזרין דין אחר כי כשנמתק דין זה אזי גוזרין דין אחר ובין כך ובין כך דהינו אחר המתקת הדין הראשון קדם שגוזרין דין אחר אזי יכול הרופא לרפאות החולה על ידי סמים כי אזי אין דין, ואזי יוכל להתרפאות על ידי איזה סם שיהיה כי אין צריך דוקא סם פלוני וכו' מאחר שאין דין כנ"ל נמצא שאי אפשר לרופא לרפאות כי אם על ידי פדיון שצריכין לעשות פדיון תחלה להמתיק הדין ואז דיקא יש רשות לרופא לרפאות כנ"ל וזהו "ורפא ירפא" (שמות כ"א) [עם שתי התבות] מספר פדיון נפש כי עקר הרפואה על ידי פדיון דוקא, על ידי שממתיקין הדין וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ס) : 'מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות' מכאן דיקא הינו אחר הפדיון אז דיקא יש לו רשות להרופא לרפאות כי קדם הפדיון אין רשות להרופא לרפאות כי צריך להתרפאות על ידי סם פלוני וכו' כנ"ל רק אחר הפדיון וההמתקה אז יש לו רשות לרפאות כנ"ל גם החלוק שבין הנקדות של ורפא ירפא הוא כי ורפא בחולם, ירפא בצירי הינו כי חולם הוא בחינת המתקה, כמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה שחולם גימטריא שלש הויות שהם ממתיקין שלשה אלהים שבגרון שהם מחין דקטנות, שיורדין בגרון ונמתקין על ידי שלש הויות, גימטריא חלם ירפא בצירי, בחינת (ירמיה ח) "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם" הינו בחינת רפואות שאחר ההמתקה שהוא בחינת ורפא בחולם אזי דיקא יכולין להתרפאות על ידי רפואות שהוא בחינת ירפא בצירי כנ"ל
כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: חֵמָּה עַזָּה בָּעוֹלָם

כִּי לא הָיָה אָז מִי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק הַדִּין

כִּי הָיָה צָרִיך לְפִדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּין וְלא נִמְצָא

כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן

אָז דַיְקָא טוֹב לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

כִּי אֲזַי דַיְקָא אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי הִנֵּה בֶּאֱמֶת

אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לַחְגּר מָתְנָיו לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת וְסַמִּים

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, הַצָּרִיך לִרְפוּאוֹת אוֹתוֹ הַחוֹלֶה

כִּי יֵשׁ סַמִּים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לִרְפוּאוֹת הַחוֹלַאַת

אַך בְּוַדַּאי הַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפֵּא

כִּי אִם עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי הַמְּיֻחָד לִרְפוּאָתוֹ, כְּפִי שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁגּוֹזְרִין לְמַעְלָה, שֶׁיִּתְרַפֵּא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְעַל יְדֵי אִישׁ פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי'

וְאִם כֵּן אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לְרַפְּאוֹת

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

אֲבָל אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן אָז יָכוֹל לְרַפְּאוֹת

כִּי מַה שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּתְרַפֵּא דַּיְקָא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

הוּא מֵחֲמַת מִדַּת הַדִּין

שֶׁכְּפִי מִדַּת הַדִּין נִגְזַר, שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן וְיוֹם פְּלוֹנִי

וְעַל כֵּן נִגְזַר שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי סִיבּוֹת אֵלּוּ

דְּהַיְנוּ סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי, כְּדֵי שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד יוֹם פְּלוֹנִי

כִּי כְּפִי הַזְּמַן שֶׁצָּרִיך שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת

כָּך גּוֹזְרִין הַסִּיבּוֹת לִרְפוּאָתוֹ

כְּדֵי שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַד שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ יַחַד סִיבּוֹת אֵלּוּ.

סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

בְּאפֶן שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה כִּי אִם בְּיוֹם פְּלוֹנִי

אֲבָל כְּשֶׁעוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְתִּיקִין הַדִּין

וַאֲזַי נִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה

אֲזַי קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

כִּי כְּשֶׁנִּמְתָּק דִּין זֶה אֲזַי גּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

וּבֵין כָּך וּבֵין כָּך

דְּהַיְנוּ אַחַר הַמְתָּקַת הַדִּין הָרִאשׁוֹן

קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

אֲזַי יָכוֹל הָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי סַמִּים

כִּי אֲזַי אֵין דִּין, וַאֲזַי יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי אֵיזֶה סַם שֶׁיִּהְיֶה

כִּי אֵין צָרִיך דַּוְקָא סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' מֵאַחַר שֶׁאֵין דִּין כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי אִם עַל יְדֵי פִּדְיוֹן

שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן תְּחִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּין

וְאָז דַיְקָא יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וְרַפּא יְרַפֵּא" [עִם שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת] מִסְפַּר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ

כִּי עִקָּר הָרְפוּאָה עַל יְדֵי פִּדְיוֹן דַּוְקָא, עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִכָּאן שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת'

מִכָּאן דַיְקָא

הַיְנוּ אַחַר הַפִּדְיוֹן

אָז דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי קדֶם הַפִּדְיוֹן אֵין רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי צָרִיך לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

רַק אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה אָז יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

גַּם הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל וְרַפּא יְרַפֵּא הוּא

כִּי וְרַפּא בְּחוֹלָם, יְרַפֵּא בְּצֵירֵי

הַיְנוּ כִּי חוֹלָם הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקָה, כַּמּוּבָא בְּכִּתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁחוֹלָם גִּימַטְרִיָּא שָׁלשׁ הֲוָיוֹת

שֶׁהֵם מַמְתִּיקִין שְׁלשָׁה אֱלהִים שֶׁבַּגָּרוֹן

שֶׁהֵם מחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁיּוֹרְדִין בַּגָּרוֹן

וְנִמְתָּקִין עַל יְדֵי שָׁלשׁ הֲוָיוֹת, גִּימַטְרִיָּא חֹלָם

יְרַפֵּא בְּצֵירֵי, בְּחִינַת "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רפֵא אֵין שָׁם"

הַיְנוּ בְּחִינַת רְפוּאוֹת

שֶׁאַחַר הַהַמְתָּקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת וְרַפּא בְּחוֹלָם

אֲזַי דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרַפֵּא בְּצֵירֵי כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות הוא מסגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים וזהו, על משפטי צדקך הינו שצדק גובר על משפט התקון לזה, חצות לילה אקום. ועקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחלת הלילה הן בקיץ והן בחרף ואז מתחיל זמן חצות ונמשך עד גמר אשמורה שניה דהינו שתי שעות ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת
חיי מוהר"ן - שיח - מעלת המתקרבים אליו
...שיח אמר, לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד ואפילו בני עצמם. וכי יש יותר מקרב מבנים אפילו הם כל אימת שרוצים לכנס אצלי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות וכיוצא. והעקר בשעת ההתחלה. וכל זמן שנקרא התחלה אז הוא קשה מאד להתקרב וגם אחר כך נעשה מה שנעשה אך בהתחלה כל זמן שנקרא התחלה הוא דבר נמנע וקשה וכבד מאד לכנס ולהתקרב אות שיט אמר לאחד, אני אעשה מכם כתות כתות אות שכ אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל...
ספר המידות - קליפה
...א'ת'ה' מכניעים את הקליפות. ב. שמירה ליולדת, שתכתב על קלף פסוק: "ה' רמה ידך בל יחזיון". ג. בחרבות קליפות שכיחים. ד. הנר מכניע שליטת הקליפות. ה. מזלו של אדם שומר את האדם מלהיות נזוק. ו. השבעה קולות שאמר דוד על המים, בדבורן מכניעין הרוח רעה. ז. מזיקין מצויים בבורות כמו שמצויין בשדות. ח. מקום שאין בני אדם מצויין, שכיחים שם שדים אפילו ביום, אבל בעיר אפילו בלילה לא חישינן. ט. לצד צפון השדים נגלים לבני אדם מאד. י. סגלה להבריח רוח הטומאה, לקרות פרשת נח. יא. כשמדבר עם רשע, על ידי הבל פיו נתגשם. חלק שני א...
סיפורי מעשיות - מעשה מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת
...שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע אם כן יטכס עצה. וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים. וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך [ולהכין בשביל כולם אי אפשר] שאנחנו יהיו המשוגעים. על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה. אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי נדע מהסימן שאנחנו משוגע
האם העולם קיים בזכות התורה או התפילה?
...או התפילה? שאלה: רבי נחמן מברסלב מדבר רבות בספריו על עניין התפילה, ואף הזכיר בזה את מ"ש "ולוואי ויהיה אדם מתפלל כל היום כולו" וכיו"ב. יחד עם זאת, כידוע אלמלא התורה אין קיום לעולם, כמו שמבוא על הפסוק "אלמלא בריתי יומם וליל חוקות שמים וארץ לא שמתי". אז האם העולם קיים בזכות התורה או בזכות התפילה? אשמח שתעשו לי סדר בעניין הזה. * תשובה. העניין הוא כדלקמן: אכן כל הקיום של כל העולם כולו, תלוי אך ורק בתורה ולא בתפילה! אלמלא התורה אין קיום לעולם. יחד עם זאת יש להבין כי התורה שבזכותה קיים העולם, היא לא התורה...
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו שאמר בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבהלים ומבלבלים ופתאם כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לְך אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לך אמר לבי בקשו פני לך אמר לבי בקשו פני פרש רש"י בשליחותך כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר [לעיל בסימן מ"ט] ומי שהוא "בר לבב", בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן
ספר המידות - לימוד
...- לימוד חלק א' א. מי שעושה תענוג לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות...
שיחות הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה, לא היה שיהיה מלמד כנ"ל והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה. איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אמר כך ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד וספר לי הנ"ל בשנוי לשון מזה, אך זהו היוצא מדבריו ופעם אחת דבר עם אחד מאנשיו שהיה מלמד ושאל אותו כמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צו - זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק
...[לשון החברים] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטהר מסיעין אותו' אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק צריך לידע מאיזה מדה ומאיזה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 08_01_2026 השעה 01:23:39 - wesi2