ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם (סנהדרין ק"א) כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר למעלה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה נ"ה), 'שגוזרין למעלה, שיתרפא על ידי סם פלוני ועל ידי איש פלוני ביום פלוני' ואם כן איך יכול הרופא להכניס עצמו לרפאות הלא אינו יודע הסם, שנגזר למעלה אבל אחר ההמתקה והפדיון אז יכול לרפאות כי מה שצריך שיתרפא דיקא על ידי סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מדת הדין שכפי מדת הדין נגזר, שימשך החולאת עד אותו הזמן ויום פלוני ועל כן נגזר שלא יוכל להתרפאות כי אם על ידי סיבות אלו דהינו סם פלוני ואיש פלוני, כדי שימשך החולאת עד יום פלוני כי כפי הזמן שצריך שימשך החולאת כך גוזרין הסיבות לרפואתו כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סיבות אלו. סם פלוני ואיש פלוני באפן שלא יהיה לו רפואה כי אם ביום פלוני אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין ואזי נתבטל הגזרה אזי קדם שגוזרין דין אחר כי כשנמתק דין זה אזי גוזרין דין אחר ובין כך ובין כך דהינו אחר המתקת הדין הראשון קדם שגוזרין דין אחר אזי יכול הרופא לרפאות החולה על ידי סמים כי אזי אין דין, ואזי יוכל להתרפאות על ידי איזה סם שיהיה כי אין צריך דוקא סם פלוני וכו' מאחר שאין דין כנ"ל נמצא שאי אפשר לרופא לרפאות כי אם על ידי פדיון שצריכין לעשות פדיון תחלה להמתיק הדין ואז דיקא יש רשות לרופא לרפאות כנ"ל וזהו "ורפא ירפא" (שמות כ"א) [עם שתי התבות] מספר פדיון נפש כי עקר הרפואה על ידי פדיון דוקא, על ידי שממתיקין הדין וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ס) : 'מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות' מכאן דיקא הינו אחר הפדיון אז דיקא יש לו רשות להרופא לרפאות כי קדם הפדיון אין רשות להרופא לרפאות כי צריך להתרפאות על ידי סם פלוני וכו' כנ"ל רק אחר הפדיון וההמתקה אז יש לו רשות לרפאות כנ"ל גם החלוק שבין הנקדות של ורפא ירפא הוא כי ורפא בחולם, ירפא בצירי הינו כי חולם הוא בחינת המתקה, כמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה שחולם גימטריא שלש הויות שהם ממתיקין שלשה אלהים שבגרון שהם מחין דקטנות, שיורדין בגרון ונמתקין על ידי שלש הויות, גימטריא חלם ירפא בצירי, בחינת (ירמיה ח) "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם" הינו בחינת רפואות שאחר ההמתקה שהוא בחינת ורפא בחולם אזי דיקא יכולין להתרפאות על ידי רפואות שהוא בחינת ירפא בצירי כנ"ל
כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: חֵמָּה עַזָּה בָּעוֹלָם

כִּי לא הָיָה אָז מִי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק הַדִּין

כִּי הָיָה צָרִיך לְפִדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּין וְלא נִמְצָא

כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן

אָז דַיְקָא טוֹב לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

כִּי אֲזַי דַיְקָא אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי הִנֵּה בֶּאֱמֶת

אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לַחְגּר מָתְנָיו לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת וְסַמִּים

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, הַצָּרִיך לִרְפוּאוֹת אוֹתוֹ הַחוֹלֶה

כִּי יֵשׁ סַמִּים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לִרְפוּאוֹת הַחוֹלַאַת

אַך בְּוַדַּאי הַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפֵּא

כִּי אִם עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי הַמְּיֻחָד לִרְפוּאָתוֹ, כְּפִי שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁגּוֹזְרִין לְמַעְלָה, שֶׁיִּתְרַפֵּא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְעַל יְדֵי אִישׁ פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי'

וְאִם כֵּן אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לְרַפְּאוֹת

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

אֲבָל אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן אָז יָכוֹל לְרַפְּאוֹת

כִּי מַה שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּתְרַפֵּא דַּיְקָא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

הוּא מֵחֲמַת מִדַּת הַדִּין

שֶׁכְּפִי מִדַּת הַדִּין נִגְזַר, שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן וְיוֹם פְּלוֹנִי

וְעַל כֵּן נִגְזַר שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי סִיבּוֹת אֵלּוּ

דְּהַיְנוּ סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי, כְּדֵי שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד יוֹם פְּלוֹנִי

כִּי כְּפִי הַזְּמַן שֶׁצָּרִיך שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת

כָּך גּוֹזְרִין הַסִּיבּוֹת לִרְפוּאָתוֹ

כְּדֵי שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַד שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ יַחַד סִיבּוֹת אֵלּוּ.

סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

בְּאפֶן שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה כִּי אִם בְּיוֹם פְּלוֹנִי

אֲבָל כְּשֶׁעוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְתִּיקִין הַדִּין

וַאֲזַי נִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה

אֲזַי קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

כִּי כְּשֶׁנִּמְתָּק דִּין זֶה אֲזַי גּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

וּבֵין כָּך וּבֵין כָּך

דְּהַיְנוּ אַחַר הַמְתָּקַת הַדִּין הָרִאשׁוֹן

קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

אֲזַי יָכוֹל הָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי סַמִּים

כִּי אֲזַי אֵין דִּין, וַאֲזַי יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי אֵיזֶה סַם שֶׁיִּהְיֶה

כִּי אֵין צָרִיך דַּוְקָא סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' מֵאַחַר שֶׁאֵין דִּין כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי אִם עַל יְדֵי פִּדְיוֹן

שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן תְּחִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּין

וְאָז דַיְקָא יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וְרַפּא יְרַפֵּא" [עִם שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת] מִסְפַּר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ

כִּי עִקָּר הָרְפוּאָה עַל יְדֵי פִּדְיוֹן דַּוְקָא, עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִכָּאן שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת'

מִכָּאן דַיְקָא

הַיְנוּ אַחַר הַפִּדְיוֹן

אָז דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי קדֶם הַפִּדְיוֹן אֵין רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי צָרִיך לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

רַק אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה אָז יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

גַּם הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל וְרַפּא יְרַפֵּא הוּא

כִּי וְרַפּא בְּחוֹלָם, יְרַפֵּא בְּצֵירֵי

הַיְנוּ כִּי חוֹלָם הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקָה, כַּמּוּבָא בְּכִּתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁחוֹלָם גִּימַטְרִיָּא שָׁלשׁ הֲוָיוֹת

שֶׁהֵם מַמְתִּיקִין שְׁלשָׁה אֱלהִים שֶׁבַּגָּרוֹן

שֶׁהֵם מחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁיּוֹרְדִין בַּגָּרוֹן

וְנִמְתָּקִין עַל יְדֵי שָׁלשׁ הֲוָיוֹת, גִּימַטְרִיָּא חֹלָם

יְרַפֵּא בְּצֵירֵי, בְּחִינַת "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רפֵא אֵין שָׁם"

הַיְנוּ בְּחִינַת רְפוּאוֹת

שֶׁאַחַר הַהַמְתָּקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת וְרַפּא בְּחוֹלָם

אֲזַי דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרַפֵּא בְּצֵירֵי כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
...- נא - שיחות השיכים להתורות אות נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חזק את ידי עוברי עברה המגלחים...
שיחות הר"ן - אות י
...הר"ן - אות י הרשעים הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר וכבר מבאר מזה במקום אחר וצריך להיות משכיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה כך קדש הקדוש ברוך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת
...ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם מבחינת "ועיני לאה רכות" מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה ועל כן נגינה שהוא נש...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...קא יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו זכרונו לברכה...
חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
...שצב - ענין המחלוקת שעליו אות שצב אמר איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו' עין שם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...זעה טובה, על ידי זה נעשה שמחה על ידי זעה טובה [כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, חס ושלום נעשין חלשות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...תורה לג - מי האיש החפץ חיים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
...קיב - צהר תעשה לתבה צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 05:13:30 - wesi2