ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם (סנהדרין ק"א) כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר למעלה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה נ"ה), 'שגוזרין למעלה, שיתרפא על ידי סם פלוני ועל ידי איש פלוני ביום פלוני' ואם כן איך יכול הרופא להכניס עצמו לרפאות הלא אינו יודע הסם, שנגזר למעלה אבל אחר ההמתקה והפדיון אז יכול לרפאות כי מה שצריך שיתרפא דיקא על ידי סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מדת הדין שכפי מדת הדין נגזר, שימשך החולאת עד אותו הזמן ויום פלוני ועל כן נגזר שלא יוכל להתרפאות כי אם על ידי סיבות אלו דהינו סם פלוני ואיש פלוני, כדי שימשך החולאת עד יום פלוני כי כפי הזמן שצריך שימשך החולאת כך גוזרין הסיבות לרפואתו כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סיבות אלו. סם פלוני ואיש פלוני באפן שלא יהיה לו רפואה כי אם ביום פלוני אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין ואזי נתבטל הגזרה אזי קדם שגוזרין דין אחר כי כשנמתק דין זה אזי גוזרין דין אחר ובין כך ובין כך דהינו אחר המתקת הדין הראשון קדם שגוזרין דין אחר אזי יכול הרופא לרפאות החולה על ידי סמים כי אזי אין דין, ואזי יוכל להתרפאות על ידי איזה סם שיהיה כי אין צריך דוקא סם פלוני וכו' מאחר שאין דין כנ"ל נמצא שאי אפשר לרופא לרפאות כי אם על ידי פדיון שצריכין לעשות פדיון תחלה להמתיק הדין ואז דיקא יש רשות לרופא לרפאות כנ"ל וזהו "ורפא ירפא" (שמות כ"א) [עם שתי התבות] מספר פדיון נפש כי עקר הרפואה על ידי פדיון דוקא, על ידי שממתיקין הדין וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ס) : 'מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות' מכאן דיקא הינו אחר הפדיון אז דיקא יש לו רשות להרופא לרפאות כי קדם הפדיון אין רשות להרופא לרפאות כי צריך להתרפאות על ידי סם פלוני וכו' כנ"ל רק אחר הפדיון וההמתקה אז יש לו רשות לרפאות כנ"ל גם החלוק שבין הנקדות של ורפא ירפא הוא כי ורפא בחולם, ירפא בצירי הינו כי חולם הוא בחינת המתקה, כמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה שחולם גימטריא שלש הויות שהם ממתיקין שלשה אלהים שבגרון שהם מחין דקטנות, שיורדין בגרון ונמתקין על ידי שלש הויות, גימטריא חלם ירפא בצירי, בחינת (ירמיה ח) "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם" הינו בחינת רפואות שאחר ההמתקה שהוא בחינת ורפא בחולם אזי דיקא יכולין להתרפאות על ידי רפואות שהוא בחינת ירפא בצירי כנ"ל
כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: חֵמָּה עַזָּה בָּעוֹלָם

כִּי לא הָיָה אָז מִי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק הַדִּין

כִּי הָיָה צָרִיך לְפִדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּין וְלא נִמְצָא

כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן

אָז דַיְקָא טוֹב לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

כִּי אֲזַי דַיְקָא אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי הִנֵּה בֶּאֱמֶת

אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לַחְגּר מָתְנָיו לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת וְסַמִּים

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, הַצָּרִיך לִרְפוּאוֹת אוֹתוֹ הַחוֹלֶה

כִּי יֵשׁ סַמִּים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לִרְפוּאוֹת הַחוֹלַאַת

אַך בְּוַדַּאי הַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפֵּא

כִּי אִם עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי הַמְּיֻחָד לִרְפוּאָתוֹ, כְּפִי שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁגּוֹזְרִין לְמַעְלָה, שֶׁיִּתְרַפֵּא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְעַל יְדֵי אִישׁ פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי'

וְאִם כֵּן אֵיך יָכוֹל הָרוֹפֵא לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לְרַפְּאוֹת

הֲלא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַסַּם, שֶׁנִּגְזַר לְמַעְלָה

אֲבָל אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן אָז יָכוֹל לְרַפְּאוֹת

כִּי מַה שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּתְרַפֵּא דַּיְקָא עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

הוּא מֵחֲמַת מִדַּת הַדִּין

שֶׁכְּפִי מִדַּת הַדִּין נִגְזַר, שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן וְיוֹם פְּלוֹנִי

וְעַל כֵּן נִגְזַר שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי סִיבּוֹת אֵלּוּ

דְּהַיְנוּ סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי, כְּדֵי שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת עַד יוֹם פְּלוֹנִי

כִּי כְּפִי הַזְּמַן שֶׁצָּרִיך שֶׁיֻּמְשַׁך הַחוֹלַאַת

כָּך גּוֹזְרִין הַסִּיבּוֹת לִרְפוּאָתוֹ

כְּדֵי שֶׁלּא יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַד שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ יַחַד סִיבּוֹת אֵלּוּ.

סַם פְּלוֹנִי וְאִישׁ פְּלוֹנִי

בְּאפֶן שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה כִּי אִם בְּיוֹם פְּלוֹנִי

אֲבָל כְּשֶׁעוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְתִּיקִין הַדִּין

וַאֲזַי נִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה

אֲזַי קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

כִּי כְּשֶׁנִּמְתָּק דִּין זֶה אֲזַי גּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

וּבֵין כָּך וּבֵין כָּך

דְּהַיְנוּ אַחַר הַמְתָּקַת הַדִּין הָרִאשׁוֹן

קדֶם שֶׁגּוֹזְרִין דִּין אַחֵר

אֲזַי יָכוֹל הָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי סַמִּים

כִּי אֲזַי אֵין דִּין, וַאֲזַי יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי אֵיזֶה סַם שֶׁיִּהְיֶה

כִּי אֵין צָרִיך דַּוְקָא סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' מֵאַחַר שֶׁאֵין דִּין כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי אִם עַל יְדֵי פִּדְיוֹן

שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן תְּחִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּין

וְאָז דַיְקָא יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וְרַפּא יְרַפֵּא" [עִם שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת] מִסְפַּר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ

כִּי עִקָּר הָרְפוּאָה עַל יְדֵי פִּדְיוֹן דַּוְקָא, עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִכָּאן שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת'

מִכָּאן דַיְקָא

הַיְנוּ אַחַר הַפִּדְיוֹן

אָז דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי קדֶם הַפִּדְיוֹן אֵין רְשׁוּת לְהָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת

כִּי צָרִיך לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

רַק אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה אָז יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַפְּאוֹת כַּנַּ"ל

גַּם הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל וְרַפּא יְרַפֵּא הוּא

כִּי וְרַפּא בְּחוֹלָם, יְרַפֵּא בְּצֵירֵי

הַיְנוּ כִּי חוֹלָם הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקָה, כַּמּוּבָא בְּכִּתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁחוֹלָם גִּימַטְרִיָּא שָׁלשׁ הֲוָיוֹת

שֶׁהֵם מַמְתִּיקִין שְׁלשָׁה אֱלהִים שֶׁבַּגָּרוֹן

שֶׁהֵם מחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁיּוֹרְדִין בַּגָּרוֹן

וְנִמְתָּקִין עַל יְדֵי שָׁלשׁ הֲוָיוֹת, גִּימַטְרִיָּא חֹלָם

יְרַפֵּא בְּצֵירֵי, בְּחִינַת "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רפֵא אֵין שָׁם"

הַיְנוּ בְּחִינַת רְפוּאוֹת

שֶׁאַחַר הַהַמְתָּקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת וְרַפּא בְּחוֹלָם

אֲזַי דַיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי רְפוּאוֹת

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרַפֵּא בְּצֵירֵי כַּנַּ"ל
ספר המידות - ודוי דברים
ספר המידות - ודוי דברים חלק שני א. על ידי ודוי דברים גורמים שהקדוש ברוך הוא מזמין מלמדי תינוקות, שלומדין באמונה. ב. גם גורמים, שנתקנים הדרכים ממכשולות. ג. על ידי ודוי דברים זוכים להתנשאות. ד. מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו.
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר רבי נחמן מברסלב...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך...
הנצחנות אינו סובל את האמת
...אינו סובל את האמת אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=394 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום וכמובן ששורש העניין הוא הגאווה של האדם שהופכת אותו לטיפש ממש וכולי. ורק מי שהוא נכלל בהשי"ת ממש, רק הוא יש לו...
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה, מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן ולפעמים נעשה מזה פרוד לגמרי חס ושלום אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום, על ידי זה כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת
שיחות הר"ן - אות רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר שצריך לזהר מאד לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום, אפילו בדרך ליצנות דהינו שלא לומר חס ושלום, על עצמו שיהיה רשע חס ושלום או שיעשה עברה חס ושלום אף שאומר זאת בדרך ליצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת אף על פי כן זה הדבור מזיק לו מאד ויכול להכריחו חס ושלום, אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך ליצנות ועל ידי זה נכשל יהוא המלך על ידי שהוציא מפיו ואמר: "יהוא יעבדנו הרבה" אף על פי שבלבו היה לבלי לעבדו רק אמר זאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
...- תורה מח - על אשר מעלתם בי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב: "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין והיא בחינת סכה, כמו שכתוב: "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' והוא בחינת סכה, כמו שכתוב: "בגידים ועצמות תסוככני"...
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות]...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם
...הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 15:15:55 - wesi2