ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קנא
המעשה של יום שלישי ורביעי ספר בליל שבת קדש כנזכר לעיל ואז באותו העת היה נכדו הילד מטל על ערש דוי והיה לו צער גדול מזה כי חליו היה כבד עליו מאד בפרט שבתו הצדקת מרת אדיל תחיה אם הילד הנ"ל היה לה צער גדול בנים מאד רחמנא לצלן השם ישמרה מעתה והוא זכרונו לברכה, נכנס בליל שבת קדש וישב על השלחן בצער ולא נתמהמה בסעדה זאת כלל ותכף ברכנו ברכת המזון קדם שהתחילו העולם לכנס אליו כדרכם תמיד אחר כך אחר ברכת המזון נשאר יושב על שלחנו הקדוש ופתח פיו הקדוש והטהור והנורא ואמר אז שיחה נפלאה ונוראה שהיה בה תורה קדושה, כדרכו תמיד ברב שיחותיו הקדושות וכל השיחה היתה שיכת לצערו הגדול שהיה לו וכמדמה שדבר אז מענין הלב שרודפין אותו וכו' ואחר כך בתוך אותה השיחה ענה ואמר איך אנו עומדין בהמעשה ? ותכף נבהלנו והשבתי לו בבהלה באימה וביראה שאנו עומדים ביום השלישי ותכף ענה ואמר: ביום הג' חזרו ונזכרו הזוג הזה איך לוקחין וכו' [כנדפס שם] וספר כל המעשה של יום השלישי ושם מבאר קצת מעין שספר קדם ואחר שסים המעשה של יום השלישי שנעשה שם שמחה וכו' אז אמר בזו הלשון [זייא האבין אה הילוא גיטאן] ואחר כך תכף ספר המעשה של יום הרביעי ותכף כשגמרה תכף ומיד נסתלק מהשלחן בזריזות ומחמת שהייתי טרוד בדעתי מאד לחזר השתי מעשיות הנוראות מיום השלישי ויום הרביעי ותכף חזרתי אותם עם אנשים שהיה שם לבל נשכח דבור מהם ומחמת זה נשכח ממני כל השיחה הקדושה הנ"ל שדבר מקדם חבל על דאבדין (סנהדרין קיא) שבח ותהלה לאל חי על הנשאר לנו שזכינו לזכר ולרשם המעשיות האלו אשר אפילו לפי מעט התנוצצות שבלבי אין לי כלי הדבור והכתיבה לדבר מנוראות נשגבות מעלתם אחר כך ביום שלישי היה סמוך לפסח ויצא מביתו מחמת שהיו מטיחים הבית בטיט לצרך פסח ונכנס לבית הרב ושם עמדנו לפניו ואיני זוכר איזה ענין ספרו לפניו שהיה לו איזה שיכות מעט לאיזה ענין של המעשה של יום ששי ועל ידי זה ספר כל המעשה של יום ששי ואחר כך ספר לפניו אחד וכו' כנזכר לעיל והנה אז היה סמוך לפסח כנזכר לעיל ולדעתי מרמז שם סוד קריעת ים סוף בענין העשר חומות של מים ועין בלקוטי הלכות (ביורה דעה הלכות תולעים ה"ד) שם מבאר הענין מה שהאיר ה' עיני בזה הכלל, שבכל מעשה שספר נתגלגל הספור על ידי איזה שיחה שהיה משיח ומדבר עמנו מספורי העולם ובתוך כך התחיל לספר מעשה על ידי שנמצא בהספור איזה דבורים שהיה להם איזה שיכות להמעשה שהיה בלבו וזה היה בחינת אתערותא דלתתא להמשיך השגת אלקות שהלביש בתוך אותה המעשה וכן היה אצל כל מעשה ומעשה וכן אצל כמה תורות שגלה שלא בעת הקבוע לקבוץ ובכל זה ראינו תמיד נוראות ה' וגדלת מעלת הצדיק שכל הדבורים שבעולם הם אצלו תורה והתגלות אלקות אך ביותר ויותר ראינו זאת אצל ספור המעשה הנוראה הזאת של השבעה בעטלירס שהיא חדושים נפלאים ונוראים נשגבים עד אין קץ כאשר יבין המבין מעט בעצמו אם ישים לבו אליהם בעין האמת להבין ולהשכיל נוראות קדשות ההתפארות של כל אחד ואחד הנזכרים שם בכל יום ויום ובפרט גדלת קדשת ההתפארות השבעה בעטלירס בעצמם שמתפארין בכל יום ויום שהעור התפאר שאין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל ועל כן הוא עור ממש מזה העולם וכן החרש שאין שומע שום קול מזה העולם וכו' ועל כן הוא חרש וכו' וכו' וכן כל דבור ודבור של זאת המעשה שהם כלם חדושים נפלאים גם לפי פחיתות דעתנו אף על פי שאין אנו מבינים אותם כלל וכל ההתגלות הזאת הכל היה על ידי ספורי דברים מעסקי העולם על ידם נתגלגל שחמל עלינו בחמלה גדולה ויתרה כזאת וגלה לנו כל זה למען ייטב לנו ולבנינו לעולם אמר לענין הספורי מעשיות שספר שטוב יותר היה לבלי לגלות בהם שום רמז להיכן הם מרמזין כי כשהדבר נסתר יכולין לפעל בו יותר מה שצריכים אך הוא מכרח לפעמים לגלות איזה רמז בעלמא למען ידעו שיש בהם דברים נסתרים
הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי סִפֵּר בְּלֵיל שַׁבָּת קדֶשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת הָיָה נֶכְדּוֹ הַיֶּלֶד מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה

כִּי חָלְיוֹ הָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאד

בִּפְרָט שֶׁבִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדִיל תִּחְיֶה אֵם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל

הָיָה לָהּ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן הַשֵּׁם יִשְׁמְרֶהָ מֵעַתָּה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִכְנַס בְּלֵיל שַׁבָּת קדֶשׁ וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַעַר וְלא נִתְמַהְמַהּ בִּסְעֻדָּה זאת כְּלָל

וְתֵכֶף בֵּרַכְנוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קדֶם שֶׁהִתְחִילוּ הָעוֹלָם לִכְנס אֵלָיו כְּדַרְכָּם תָּמִיד אַחַר כָּךְ אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן

נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ וּפָתַח פִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר וְהַנּוֹרָא

וְאָמַר אָז שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה שֶׁהָיָה בָּהּ תּוֹרָה קְדוֹשָׁה, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּרב שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת

וְכָל הַשִּׂיחָה הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לוֹ

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן הַלֵּב שֶׁרוֹדְפִין אוֹתוֹ וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַשִּׂיחָה עָנָה וְאָמַר

אֵיךְ אָנוּ עוֹמְדִין בְּהַמַּעֲשֶׂה ?

וְתֵכֶף נִבְהַלְנוּ

וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּבֶהָלָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

וְתֵכֶף עָנָה וְאָמַר: בַּיּוֹם הַג' חָזְרוּ וְנִזְכְּרוּ הַזּוּג הַזֶּה אֵיךְ לוֹקְחִין וְכוּ' [כַּנִּדְפַּס שָׁם]

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי

וְשָׁם מְבאָר קְצָת מֵעֵין שֶׁסִּפֵּר קדֶם

וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם שִׂמְחָה וְכוּ'

אָז אָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן [זֵייא הָאבִּין אַה הִילוּא גִּיטָאן]

וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי

וְתֵכֶף כְּשֶׁגְּמָרָהּ תֵּכֶף וּמִיָּד נִסְתַּלֵּק מֵהַשֻּׁלְחָן בִּזְרִיזוּת

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי טָרוּד בְּדַעְתִּי מְאד לַחֲזר הַשְּׁתֵּי מַעֲשִׂיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת מִיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְיוֹם הָרְבִיעִי

וְתֵכֶף חָזַרְתִּי אוֹתָם עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיָה שָׁם לְבַל נִשְׁכַּח דִּבּוּר מֵהֶם

וּמֵחֲמַת זֶה נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי כָּל הַשִּׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל שֶׁדִּבֵּר מִקּדֶם

חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין

שֶׁבַח וּתְהִלָּה לְאֵל חַי עַל הַנִּשְׁאָר לָנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִזְכּר וְלִרְשׁם הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ

אֲשֶׁר אֲפִילּוּ לְפִי מְעַט הִתְנוֹצְצוּת שֶׁבְּלִבִּי אֵין לִי כְּלֵי הַדִּבּוּר וְהַכְּתִיבָה לְדַבֵּר מִנּוֹרְאוֹת נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח

וְיָצָא מִבֵּיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ מְטַיְּחִים הַבַּיִת בְּטִיט לְצרֶךְ פֶּסַח

וְנִכְנַס לְבֵית הָרַב וְשָׁם עָמַדְנוּ לְפָנָיו

וְאֵינִי זוֹכֵר אֵיזֶה עִנְיָן סִפְּרוּ לְפָנָיו שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה שַׁיָּכוּת מְעַט לְאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי

וְעַל יְדֵי זֶה סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לְפָנָיו אֶחָד וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהִנֵּה אָז הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וּלְדַעְתִּי מְרֻמָּז שָׁם סוֹד קְרִיעַת יַם סוּף בְּעִנְיַן הָעֶשֶׂר חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שָׁם מְבאָר הָעִנְיָן מַה שֶּׁהֵאִיר ה' עֵינַי בָּזֶה

הַכְּלָל, שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר נִתְגַּלְגֵּל הַסִּפּוּר עַל יְדֵי אֵיזֶה שִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ מִסִּפּוּרֵי הָעוֹלָם

וּבְתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁנִּמְצָא בְּהַסִּפּוּר אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁהָיָה לָהֶם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ

וְזֶה הָיָה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגַת אֱלקוּת שֶׁהִלְבִּישׁ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה

וְכֵן הָיָה אֵצֶל כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה

וְכֵן אֵצֶל כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה שֶׁלּא בָּעֵת הַקָּבוּעַ לְקִבּוּץ

וּבְכָל זֶה רָאִינוּ תָּמִיד נוֹרְאוֹת ה' וּגְדֻלַּת מַעֲלַת הַצַּדִּיק

שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם אֶצְלוֹ תּוֹרָה וְהִתְגַּלּוּת אֱלקוּת

אַךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר רָאִינוּ זאת אֵצֶל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה הַזּאת שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁהִיא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נִשְׂגָּבִים עַד אֵין קֵץ

כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמֵּבִין מְעַט בְּעַצְמוֹ אִם יָשִׂים לִבּוֹ אֲלֵיהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת

לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל נוֹרְאוֹת קְדֻשּׁוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַנִּזְכָּרִים שָׁם בְּכָל יוֹם וָיוֹם

וּבִפְרָט גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת הַהִתְפָּאֲרוּת הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס בְּעַצְמָם שֶׁמִּתְפָּאֲרִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם

שֶׁהָעִוֵּר הִתְפָּאֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל

וְעַל כֵּן הוּא עִוֵּר מַמָּשׁ מִזֶּה הָעוֹלָם

וְכֵן הַחֵרֵשׁ שֶׁאֵין שׁוֹמֵעַ שׁוּם קוֹל מִזֶּה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְעַל כֵּן הוּא חֶרֶשׁ וְכוּ' וְכוּ'

וְכֵן כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל זאת הַמַּעֲשֶׂה

שֶׁהֵם כֻּלָּם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים גַּם לְפִי פְּחִיתוּת דַּעְתֵּנוּ

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים אוֹתָם כְּלָל

וְכָל הַהִתְגַּלּוּת הַזּאת הַכּל הָיָה עַל יְדֵי סִפּוּרֵי דְּבָרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

עַל יָדָם נִתְגַּלְגֵּל שֶׁחָמַל עָלֵינוּ בְּחֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה כָּזאת

וְגִלָּה לָנוּ כָּל זֶה לְמַעַן יִיטַב לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לְעוֹלָם

אָמַר לְעִנְיַן הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר

שֶׁטּוֹב יוֹתֵר הָיָה לִבְלִי לְגַלּוֹת בָּהֶם שׁוּם רֶמֶז לְהֵיכָן הֵם מְרַמְּזִין

כִּי כְּשֶׁהַדָּבָר נִסְתָּר יְכוֹלִין לִפְעל בּוֹ יוֹתֵר מַה שֶּׁצְּרִיכִים

אַךְ הוּא מֻכְרָח לִפְעָמִים לְגַלּוֹת אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא

לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְבָרִים נִסְתָּרִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצג - הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל
...דע שהמחשבה יש לה תקף גדול ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעל שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסר נפשו במחשבתו ממש דהינו שירגיש צער המיתה ממש על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסר נפשו על קדוש השם באיזה מיתה שתהיה ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרצה למסר נפשו למות על קדוש השם אזי ירגיש צער המיתה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בְּפֶסַח צוֹעֲקִין בְּהַתְּפִלָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בפסח צועקין בהתפלה מרמז בתרגום: שבפסח צועקין בהתפילה כמובא על פסוק "קול נתנו בבית ה' כיום מועד" 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', עין שם בתרגום צדקה תציל ממות ראשי תבות מצת סגלה לחלי נופל רחמנא לצלן פזר נתן לאביונים: ראשי תבות נפ"ל
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר...
ישמע בזיונו - ידום וישתוק
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי עיקר התשובה היא, כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי על ידי השתיקה וכולי, נעשה בחינת חיריק וכולי. מה פשר העניין של בחינת חיריק הזאת? ראה כאן: breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה "שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא כמובא בזוהר, 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה'" מה הקשר בין הדברים? ואיך כל זה קשור למ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=259 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב...
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...לשאלת הבחירה והידיעה ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל...
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי...
שיחות הר"ן - אות צה
...אחד שעושה הפעלה שלו בחצי שנים שיש לו וצריך לקרא לו שם אחר דהינו שם חדש כי השם שנותנין לאדם הוא לאחר מותו לבושין שלו כי השם הוא בחינת לבושין, כמו שכתוב: "אני ה' הוא שמי וכבודי" וכו' 'כבודי' זה בחינת לבושין כי 'רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא' כי הקדוש ברוך הוא נקרא הוי"ה כי בשם הוי"ה נתהוה כל העולמות אבל למעלה מכל העולמות אין לו שם כי למעלה מכל העולמות אי אפשר להשיג אותו וזהו: "כי הגדלת על כל שמך אמרתך" 'אמרתך' זו הפעלה כי 'במאמר נברא העולם' דהינו הפעלה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
...א. ימי חנוכה הם ימי הודאה כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו' וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא כי זה עקר שעשוע עולם הבא להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר סמוכים אליו ביותר כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך כמו שכתוב: "כי מלאה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4063 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:47:30 - wesi2