ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קנא
המעשה של יום שלישי ורביעי ספר בליל שבת קדש כנזכר לעיל ואז באותו העת היה נכדו הילד מטל על ערש דוי והיה לו צער גדול מזה כי חליו היה כבד עליו מאד בפרט שבתו הצדקת מרת אדיל תחיה אם הילד הנ"ל היה לה צער גדול בנים מאד רחמנא לצלן השם ישמרה מעתה והוא זכרונו לברכה, נכנס בליל שבת קדש וישב על השלחן בצער ולא נתמהמה בסעדה זאת כלל ותכף ברכנו ברכת המזון קדם שהתחילו העולם לכנס אליו כדרכם תמיד אחר כך אחר ברכת המזון נשאר יושב על שלחנו הקדוש ופתח פיו הקדוש והטהור והנורא ואמר אז שיחה נפלאה ונוראה שהיה בה תורה קדושה, כדרכו תמיד ברב שיחותיו הקדושות וכל השיחה היתה שיכת לצערו הגדול שהיה לו וכמדמה שדבר אז מענין הלב שרודפין אותו וכו' ואחר כך בתוך אותה השיחה ענה ואמר איך אנו עומדין בהמעשה ? ותכף נבהלנו והשבתי לו בבהלה באימה וביראה שאנו עומדים ביום השלישי ותכף ענה ואמר: ביום הג' חזרו ונזכרו הזוג הזה איך לוקחין וכו' [כנדפס שם] וספר כל המעשה של יום השלישי ושם מבאר קצת מעין שספר קדם ואחר שסים המעשה של יום השלישי שנעשה שם שמחה וכו' אז אמר בזו הלשון [זייא האבין אה הילוא גיטאן] ואחר כך תכף ספר המעשה של יום הרביעי ותכף כשגמרה תכף ומיד נסתלק מהשלחן בזריזות ומחמת שהייתי טרוד בדעתי מאד לחזר השתי מעשיות הנוראות מיום השלישי ויום הרביעי ותכף חזרתי אותם עם אנשים שהיה שם לבל נשכח דבור מהם ומחמת זה נשכח ממני כל השיחה הקדושה הנ"ל שדבר מקדם חבל על דאבדין (סנהדרין קיא) שבח ותהלה לאל חי על הנשאר לנו שזכינו לזכר ולרשם המעשיות האלו אשר אפילו לפי מעט התנוצצות שבלבי אין לי כלי הדבור והכתיבה לדבר מנוראות נשגבות מעלתם אחר כך ביום שלישי היה סמוך לפסח ויצא מביתו מחמת שהיו מטיחים הבית בטיט לצרך פסח ונכנס לבית הרב ושם עמדנו לפניו ואיני זוכר איזה ענין ספרו לפניו שהיה לו איזה שיכות מעט לאיזה ענין של המעשה של יום ששי ועל ידי זה ספר כל המעשה של יום ששי ואחר כך ספר לפניו אחד וכו' כנזכר לעיל והנה אז היה סמוך לפסח כנזכר לעיל ולדעתי מרמז שם סוד קריעת ים סוף בענין העשר חומות של מים ועין בלקוטי הלכות (ביורה דעה הלכות תולעים ה"ד) שם מבאר הענין מה שהאיר ה' עיני בזה הכלל, שבכל מעשה שספר נתגלגל הספור על ידי איזה שיחה שהיה משיח ומדבר עמנו מספורי העולם ובתוך כך התחיל לספר מעשה על ידי שנמצא בהספור איזה דבורים שהיה להם איזה שיכות להמעשה שהיה בלבו וזה היה בחינת אתערותא דלתתא להמשיך השגת אלקות שהלביש בתוך אותה המעשה וכן היה אצל כל מעשה ומעשה וכן אצל כמה תורות שגלה שלא בעת הקבוע לקבוץ ובכל זה ראינו תמיד נוראות ה' וגדלת מעלת הצדיק שכל הדבורים שבעולם הם אצלו תורה והתגלות אלקות אך ביותר ויותר ראינו זאת אצל ספור המעשה הנוראה הזאת של השבעה בעטלירס שהיא חדושים נפלאים ונוראים נשגבים עד אין קץ כאשר יבין המבין מעט בעצמו אם ישים לבו אליהם בעין האמת להבין ולהשכיל נוראות קדשות ההתפארות של כל אחד ואחד הנזכרים שם בכל יום ויום ובפרט גדלת קדשת ההתפארות השבעה בעטלירס בעצמם שמתפארין בכל יום ויום שהעור התפאר שאין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל ועל כן הוא עור ממש מזה העולם וכן החרש שאין שומע שום קול מזה העולם וכו' ועל כן הוא חרש וכו' וכו' וכן כל דבור ודבור של זאת המעשה שהם כלם חדושים נפלאים גם לפי פחיתות דעתנו אף על פי שאין אנו מבינים אותם כלל וכל ההתגלות הזאת הכל היה על ידי ספורי דברים מעסקי העולם על ידם נתגלגל שחמל עלינו בחמלה גדולה ויתרה כזאת וגלה לנו כל זה למען ייטב לנו ולבנינו לעולם אמר לענין הספורי מעשיות שספר שטוב יותר היה לבלי לגלות בהם שום רמז להיכן הם מרמזין כי כשהדבר נסתר יכולין לפעל בו יותר מה שצריכים אך הוא מכרח לפעמים לגלות איזה רמז בעלמא למען ידעו שיש בהם דברים נסתרים
הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי סִפֵּר בְּלֵיל שַׁבָּת קדֶשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת הָיָה נֶכְדּוֹ הַיֶּלֶד מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה

כִּי חָלְיוֹ הָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאד

בִּפְרָט שֶׁבִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדִיל תִּחְיֶה אֵם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל

הָיָה לָהּ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן הַשֵּׁם יִשְׁמְרֶהָ מֵעַתָּה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִכְנַס בְּלֵיל שַׁבָּת קדֶשׁ וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַעַר וְלא נִתְמַהְמַהּ בִּסְעֻדָּה זאת כְּלָל

וְתֵכֶף בֵּרַכְנוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קדֶם שֶׁהִתְחִילוּ הָעוֹלָם לִכְנס אֵלָיו כְּדַרְכָּם תָּמִיד אַחַר כָּךְ אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן

נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ וּפָתַח פִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר וְהַנּוֹרָא

וְאָמַר אָז שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה שֶׁהָיָה בָּהּ תּוֹרָה קְדוֹשָׁה, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּרב שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת

וְכָל הַשִּׂיחָה הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לוֹ

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן הַלֵּב שֶׁרוֹדְפִין אוֹתוֹ וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַשִּׂיחָה עָנָה וְאָמַר

אֵיךְ אָנוּ עוֹמְדִין בְּהַמַּעֲשֶׂה ?

וְתֵכֶף נִבְהַלְנוּ

וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּבֶהָלָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

וְתֵכֶף עָנָה וְאָמַר: בַּיּוֹם הַג' חָזְרוּ וְנִזְכְּרוּ הַזּוּג הַזֶּה אֵיךְ לוֹקְחִין וְכוּ' [כַּנִּדְפַּס שָׁם]

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי

וְשָׁם מְבאָר קְצָת מֵעֵין שֶׁסִּפֵּר קדֶם

וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם שִׂמְחָה וְכוּ'

אָז אָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן [זֵייא הָאבִּין אַה הִילוּא גִּיטָאן]

וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי

וְתֵכֶף כְּשֶׁגְּמָרָהּ תֵּכֶף וּמִיָּד נִסְתַּלֵּק מֵהַשֻּׁלְחָן בִּזְרִיזוּת

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי טָרוּד בְּדַעְתִּי מְאד לַחֲזר הַשְּׁתֵּי מַעֲשִׂיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת מִיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְיוֹם הָרְבִיעִי

וְתֵכֶף חָזַרְתִּי אוֹתָם עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיָה שָׁם לְבַל נִשְׁכַּח דִּבּוּר מֵהֶם

וּמֵחֲמַת זֶה נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי כָּל הַשִּׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל שֶׁדִּבֵּר מִקּדֶם

חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין

שֶׁבַח וּתְהִלָּה לְאֵל חַי עַל הַנִּשְׁאָר לָנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִזְכּר וְלִרְשׁם הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ

אֲשֶׁר אֲפִילּוּ לְפִי מְעַט הִתְנוֹצְצוּת שֶׁבְּלִבִּי אֵין לִי כְּלֵי הַדִּבּוּר וְהַכְּתִיבָה לְדַבֵּר מִנּוֹרְאוֹת נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח

וְיָצָא מִבֵּיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ מְטַיְּחִים הַבַּיִת בְּטִיט לְצרֶךְ פֶּסַח

וְנִכְנַס לְבֵית הָרַב וְשָׁם עָמַדְנוּ לְפָנָיו

וְאֵינִי זוֹכֵר אֵיזֶה עִנְיָן סִפְּרוּ לְפָנָיו שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה שַׁיָּכוּת מְעַט לְאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי

וְעַל יְדֵי זֶה סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לְפָנָיו אֶחָד וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהִנֵּה אָז הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וּלְדַעְתִּי מְרֻמָּז שָׁם סוֹד קְרִיעַת יַם סוּף בְּעִנְיַן הָעֶשֶׂר חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שָׁם מְבאָר הָעִנְיָן מַה שֶּׁהֵאִיר ה' עֵינַי בָּזֶה

הַכְּלָל, שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר נִתְגַּלְגֵּל הַסִּפּוּר עַל יְדֵי אֵיזֶה שִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ מִסִּפּוּרֵי הָעוֹלָם

וּבְתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁנִּמְצָא בְּהַסִּפּוּר אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁהָיָה לָהֶם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ

וְזֶה הָיָה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגַת אֱלקוּת שֶׁהִלְבִּישׁ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה

וְכֵן הָיָה אֵצֶל כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה

וְכֵן אֵצֶל כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה שֶׁלּא בָּעֵת הַקָּבוּעַ לְקִבּוּץ

וּבְכָל זֶה רָאִינוּ תָּמִיד נוֹרְאוֹת ה' וּגְדֻלַּת מַעֲלַת הַצַּדִּיק

שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם אֶצְלוֹ תּוֹרָה וְהִתְגַּלּוּת אֱלקוּת

אַךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר רָאִינוּ זאת אֵצֶל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה הַזּאת שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁהִיא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נִשְׂגָּבִים עַד אֵין קֵץ

כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמֵּבִין מְעַט בְּעַצְמוֹ אִם יָשִׂים לִבּוֹ אֲלֵיהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת

לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל נוֹרְאוֹת קְדֻשּׁוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַנִּזְכָּרִים שָׁם בְּכָל יוֹם וָיוֹם

וּבִפְרָט גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת הַהִתְפָּאֲרוּת הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס בְּעַצְמָם שֶׁמִּתְפָּאֲרִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם

שֶׁהָעִוֵּר הִתְפָּאֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל

וְעַל כֵּן הוּא עִוֵּר מַמָּשׁ מִזֶּה הָעוֹלָם

וְכֵן הַחֵרֵשׁ שֶׁאֵין שׁוֹמֵעַ שׁוּם קוֹל מִזֶּה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְעַל כֵּן הוּא חֶרֶשׁ וְכוּ' וְכוּ'

וְכֵן כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל זאת הַמַּעֲשֶׂה

שֶׁהֵם כֻּלָּם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים גַּם לְפִי פְּחִיתוּת דַּעְתֵּנוּ

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים אוֹתָם כְּלָל

וְכָל הַהִתְגַּלּוּת הַזּאת הַכּל הָיָה עַל יְדֵי סִפּוּרֵי דְּבָרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

עַל יָדָם נִתְגַּלְגֵּל שֶׁחָמַל עָלֵינוּ בְּחֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה כָּזאת

וְגִלָּה לָנוּ כָּל זֶה לְמַעַן יִיטַב לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לְעוֹלָם

אָמַר לְעִנְיַן הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר

שֶׁטּוֹב יוֹתֵר הָיָה לִבְלִי לְגַלּוֹת בָּהֶם שׁוּם רֶמֶז לְהֵיכָן הֵם מְרַמְּזִין

כִּי כְּשֶׁהַדָּבָר נִסְתָּר יְכוֹלִין לִפְעל בּוֹ יוֹתֵר מַה שֶּׁצְּרִיכִים

אַךְ הוּא מֻכְרָח לִפְעָמִים לְגַלּוֹת אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא

לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְבָרִים נִסְתָּרִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - הַמַּחֲלקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - המחלקת מגביה ומרים את האדם המחלקת מגביה ומרים את האדם כי "האדם עץ השדה" והנה עץ המנח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו כי אם על ידי שבאין עליו מים שוטפין אזי המים מרימין ונושאין את העץ והמחלקת נקרא מים כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כמו שכתוב: "לפני שבר גאון" וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול כמו שכתוב: "ולפני כבוד ענווה"
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
שיחות הר"ן - אות יד
...הר"ן - אות יד אני מקנא מאד איש כשר [שקורין ערליכר יהודי] כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם] אף על פי כן גם...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמז - "תֵּיקוּ" - הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמז - "תיקו" - הוא בחינת מחסר תקון איתא בזוהר הקדוש: ש"תיקו" הנאמר בש"ס הוא בחינת מחסר תקון דהינו שנחסר הנון של תיקון ונעשה תיקו ודע שזאת הנון פשוטה כשנחסרת מהתיקון ונעשה בחינת תיקו כנ"ל אזי היא נשפלת ונכפפת ונעשה מזה בחינת קינות שהוא אותיות תיקון, רק שהנון נכפפת כנ"ל ה' יגאלנו ויתהפכו הקינות לתיקון, ויתתקן התיקו הנ"ל
שיחות הר"ן - אות קנא
...בליל שבת קדש כנזכר לעיל ואז באותו העת היה נכדו הילד מטל על ערש דוי והיה לו צער גדול מזה כי חליו היה כבד עליו מאד בפרט שבתו הצדקת מרת אדיל תחיה אם הילד הנ"ל היה לה צער גדול בנים מאד רחמנא לצלן השם ישמרה מעתה והוא זכרונו לברכה, נכנס בליל שבת קדש וישב על השלחן בצער ולא נתמהמה בסעדה זאת כלל ותכף ברכנו ברכת המזון קדם שהתחילו העולם לכנס אליו כדרכם תמיד אחר כך אחר ברכת המזון נשאר יושב על שלחנו הקדוש ופתח פיו הקדוש והטהור והנורא ואמר אז שיחה נפלאה ונוראה שהיה בה תורה קדושה, כדרכו תמיד ברב שיחותיו הקדוש
שיחות הר"ן - אות פ
שיחות הר"ן - אות פ בני אדם יש להם כח למנע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכלת רק כפי כחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא אבל האדם הוא כלליות, שכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם הם יותר ממניעות היצר הרע
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 26_03_2026 השעה 07:36:44 - wesi2