ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זכרו תורת משה זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות...מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וגם כאן חסר ואו מחמת שאז נשתברו הלוחות שהם ב

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פה - פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פוסעים בו פסיעה קטנה כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזוהר הקדוש סועדים בו פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים...להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין כי משם עקר בנינה צדקתם תצהיר פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין על ידי המחין שהוא מקבל כמובא והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה כאור שבעת הימים שהם סוד שין של שלשה ראשין ושין של ארבעה ראש

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תהלה לדוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש...חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו וזה ידוע, שאינו נקרא תלמיד חכם אלא על ידי תור

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לפעמים כשנגזר על האדם דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו...כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק באותו הדרך וכן ארע בזמ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה ? שקל סכתא דצה לתתא, לא עאל, דלי דצה לעלא, עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה. רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה. ושואל...הלא יש לו ללמד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל. האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו' א. כי לא כל דבור נקרא דבור כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור בחינת: "אין אמר ואין דברים בלי נשמע

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג...וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין, אנון למימרה, וקטגור נעשה סנגור, ו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות [גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט]

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנא - סגלה לזרע של קימא סגלה לזרע של קימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג פרשת "ובראשי חדשיכם" וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם" כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר וכן כלת משה חסר...זה הוא סוד פגימת הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תכף מתחיל התקון ו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אין אדם מת וחצי תאותו בידו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השם יתברך ואין זה החלוק אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה...מת, והמיתה נכרת אצלו ויש ימים שהתרה אכילה ושתיה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'חציו לה' וחציו לכם' והצדיק, אפילו בזאת החצי הוא כובש את יצרו, ואוחז את תאוותו בידו וחצי תאוותו בידו אפילו זאת החצי שהתר לו, אפילו בזה הוא אוחז תאוותו בידו בודאי זה אין מת,

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלז - חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך הינו שהחלק אלקי ממעל שיש לי אומר לי ומלמד אותי לשמר דבריך.