ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה
איתא בזוהר (ויקרא ד:) : 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב (דברים י) : "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב (סוף קהלת) : "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" כי היא שלמות כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה היא בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג') : 'אלמלא מוראה של מלכות' וכו' דלת 'בגין דלית לה מגרמה כלום' כי אי אפשר לבוא ליראה כי אם על ידי התבוננות השכל בגדלתו והשכל נקרא יוד כמו שכתב רש"י: "אז ישיר משה" 'שראוי לכתב שר משה, אלא יוד על שם המחשבה נאמרה' וההמשכה מהשכל להיראה הוא בחינת ואו וזה א והיראה השניה שהיא באה מדברים תחתונים, היא בחינת אד כי היא בחינת דלי דלת שאינה נמשכת מהשכל, אלא מהדברים תחתונים ועל ידי היראה זו אינו נמשך רק השפעות בעולם כי הוא בחינת העלאת מיין נקבין כמו כשאחד צריך לחברו ומבקש ממנו ועל ידי הבקשה פועל אצלו הדבר מחמת שדבוריו ובקשתו שהכניע עצמו לחברו ובקש ממנו נעשו אלו הדבורים בחינת העלאת מיין נקבין ופועלים הבקשה אצל חברו להשפיע לו מה שצריך כן מה שמעלה היראה מהדברים התחתונים נעשה מזה בחינת העלאת מיין נקבין ונמשכין השפעות בעולם וזה בחינת (בראשית ב) "ואד יעלה מן הארץ" על ידי היראה התחתונה זו שהיא בחינת אד כנ"ל על ידי זה: "והשקה את כל פני האדמה" כי על ידה נמשכין השפעות כנ"ל וכשנמשך השפע צריך לעשות כלי לקבל השפע שלא יינקו החיצונים ממנו והכלי היא בחינת מם סתומה וזה אותיות אדם ועל ידי ההשתוקקות והרצון לנסע להצדיק, נעשה רשם הכלי כמו אמן כשרוצה לעשות כלי צריך לציר ולחקק מתחלה רשם וציור הכלי ואחר כך עושה הכלי כן בזה הרצון לנסע נעשה הציור ורשם הכלי ואחר כך כשבא אליו נעשה הכלי וזה (שמואל א ט"ז) : "אדם יראה לעינים" על ידי יראה לעינים, הינו היראה התחתונה שמקבל על ידי מה שרואה בעינים כנ"ל על ידי זה נעשה בחינת אדם הינו שנמשכין השפעות על ידי אד שהוא בחינת יראה זו כנ"ל מם הוא הכלי לקבל השפע כנ"ל אבל על ידי היראה העליונה הנ"ל שהיא באה מהשכלת הלב ברוממותו על ידה אשתלם שמא קדישא דקדשא בריך הוא כנ"ל וזה וה' יראה ללבב שעל ידי יראה ללבב שהוא בחינת יראה עליונה שהיא באה מהשכלת הלב ברוממותו יתברך כנ"ל על ידי זה נשלם שם ה' כמו שכתוב בזוהר הנ"ל 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו שמא קדישא אשתלם' ועקר השלמות היא היראה כנ"ל וזהו "וה' יראה ללבב" כי על ידי יראה עליונה הנ"ל שהיא בחינות יראה ללבב נשלם שם ה' כנ"ל. [זה המאמר שמעתי בשמו, שהוא שיך על פסוק (תהלים פ"ד) : "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" ואיני יודע הפרוש אך כפי הנראה, יש שיכות לסוף המקרא לענין מאמר הנ"ל עין שם מה שכתוב בסופו שעל ידי ההשתוקקות לנסע להצדיק נעשה ציור ורשם הכלי וכו' וזהו בחינת "יראה אל אלהים בציון" 'ציון' זה בחינת ציון ורשם הכלי, שנעשה על ידי ההשתוקקות וכו' כנ"ל שעל ידי זה זוכין אחר כך להתקרב להשם יתברך בחינת "יראה אל אלהים בציון" הינו על ידי ציון ורשם הכלי, שנעשה על ידי השתוקקותו הגדולה בתחלה. ואמר רבנו, זכרונו לברכה שכל מי שיש לו יגיעות וטרחות יותר בתחלת ההתקרבות להשם יתברך דהינו שיש לו מניעות רבות וגדולות כגון מאביו ואשתו וחותנו או משאר בני אדם שמונעים ומעכבים אותו מאד ומניעות מחמת ממון ושארי מניעות ועכובים ובלבולים שמשתטחים לפניו ומונעים אותו מאד והוא צריך להתיגע ולטרח מאד לשברם כל אלו היגיעות והטרחות שיש לו בתחלת ההתקרבות הם טובה גדולה להאדם כי על ידי זה זוכה אחר כך לקבל הרבה קדשה וטהרה כי על ידי היגיעות שבתחלה נעשה הכלי וכל מה שיש לו יותר יגיעות וטרחות וכו' יש לו כלי גדול ביותר לקבל אחר כך בתוכו שפע קדשה וטהרה להתקרב להשם יתברך וזה בחינת "יראה אל אלהים בציון" כנ"ל]
אִיתָא בַּזוהַר: 'כַּד יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּלִמוּ בְּעוֹבְדַיְהוּ כִּבְיָכוֹל שְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּלִם' וְכוּ'

וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מָה ה' אֱלקֶיך שׁוֹאֵל מֵעִמָּך כִּי אִם לְיִרְאָה"

וְעַל כֵּן נִקְרֵאת יִרְאָה סוֹף דָּבָר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלוהִים יְרָא"

כִּי הִיא שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים

וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יְרָאוֹת

יֵשׁ מִי שֶׁהוּא יָרֵא מֵה' מִגְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט

וְיֵשׁ יִרְאָה לְמַטָּה מִמֶּנָּה, הַיְנוּ שֶׁבָּא לְיִרְאָה עַל יְדֵי יִרְאוֹת תַּחְתּוֹנוֹת

עַל יְדֵי שֶׁיָּרֵא מֵחַיָּה אוֹ מִשַּׂר אוֹ מִפַּחַד אַחֵר

עַל יְדֵי זֶה הוּא נִזְכָּר וּבָא לְיִרְאַת ה' בִּגְדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ

הִיא בְּחִינוֹת א

כִּי הַיִּרְאָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת' וְכוּ'

דָּלֶת 'בְּגִין דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם'

כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְיִרְאָה כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת הַשֵּׂכֶל בִּגְדֻלָּתוֹ

וְהַשֵּׂכֶל נִקְרָא יוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י: "אָז יָשִׁיר משֶׁה"

'שֶׁרָאוּי לִכְתּב שָׁר משֶׁה, אֶלָּא יוּד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה'

וְהַהַמְשָׁכָה מֵהַשֵּׂכֶל לְהַיִּרְאָה הוּא בְּחִינַת וָאו

וְזֶה א

וְהַיִּרְאָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִיא בָּאָה מִדְּבָרִים תַּחְתּוֹנִים, הִיא בְּחִינַת אד

כִּי הִיא בְּחִינַת דַּלֵּי דָּלֶת

שֶׁאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת מֵהַשֵּׂכֶל, אֶלָּא מֵהַדְּבָרִים תַּחְתּוֹנִים

וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹ אֵינוֹ נִמְשָׁך רַק הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם

כִּי הוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נֻקְבִּין

כְּמוֹ כְּשֶׁאֶחָד צָרִיך לַחֲבֵרוֹ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְעַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה פּוֹעֵל אֶצְלוֹ הַדָּבָר

מֵחֲמַת שֶׁדִּבּוּרָיו וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁהִכְנִיעַ עַצְמוֹ לַחֲבֵרוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ

נַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נֻקְבִּין

וּפוֹעֲלִים הַבַּקָּשָׁה אֵצֶל חֲבֵרוֹ לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיך

כֵּן מַה שֶּׁמַּעֲלָה הַיִּרְאָה מֵהַדְּבָרִים הַתַּחְתּוֹנִים

נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נֻקְבִּין

וְנִמְשָׁכִין הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם

וְזֶה בְּחִינַת "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ"

עַל יְדֵי הַיִּרְאָה הַתַּחְתּוֹנָה זוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵד כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה: "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

כִּי עַל יָדָהּ נִמְשָׁכִין הַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁנִּמְשָׁך הַשֶּׁפַע

צָרִיך לַעֲשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע שֶׁלּא יִינְקוּ הַחִיצוֹנִים מִמֶּנּוּ

וְהַכְּלִי הִיא בְּחִינַת מֵם סְתוּמָה

וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם

וְעַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, נַעֲשֶׂה רשֶׁם הַכְּלִי

כְּמוֹ אֻמָּן כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּלִי צָרִיך לְצַיֵּר וְלַחֲקק מִתְּחִלָּה רשֶׁם וְצִיּוּר הַכְּלִי

וְאַחַר כָּך עוֹשֶׂה הַכְּלִי

כֵּן בְּזֶה הָרָצוֹן לִנְסֹעַ נַעֲשֶׂה הַצִּיּוּר וְרשֶׁם הַכְּלִי

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁבָּא אֵלָיו נַעֲשֶׂה הַכְּלִי

וְזֶה: "אָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם"

עַל יְדֵי יִרְאֶה לַעֵינַיִם, הַיְנוּ הַיִּרְאָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁמְּקַבֵּל

עַל יְדֵי מַה שֶּׁרוֹאֶה בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם

הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁכִין הַשְׁפָּעוֹת עַל יְדֵי אֵד שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה זוֹ כַּנַּ"ל

מֵם הוּא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע כַּנַּ"ל

אֲבָל עַל יְדֵי הַיִּרְאָה הָעֶלְיוֹנָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא בָּאָה מֵהַשְׂכָּלַת הַלֵּב בְּרוֹמְמוּתוֹ

עַל יָדָהּ אִשְׁתְּלִם שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא כַּנַּ"ל

וְזֶה וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב

שֶׁעַל יְדֵי יִרְאֶה לַלֵּבָב שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא בָּאָה מֵהַשְׂכָּלַת הַלֵּב בְּרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם שֵׁם ה'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַנַּ"ל 'כַּד יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּלִמוּ בְּעוֹבְדַיְהוּ שְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּלִם'

וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

כִּי עַל יְדֵי יִרְאָה עֶלְיוֹנָה הַנַּ"ל

שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִרְאֶה לַלֵּבָב נִשְׁלָם שֵׁם ה' כַּנַּ"ל.

[זֶה הַמַּאֲמָר שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁהוּא שַׁיָּך עַל פָּסוּק: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלהִים בְּצִיּוֹן"

וְאֵינִי יוֹדֵעַ הַפֵּרוּשׁ

אַך כְּפִי הַנִּרְאֶה, יֵשׁ שַׁיָּכוּת לְסוֹף הַמִּקְרָא לְעִנְיַן מַאֲמָר הַנַּ"ל

עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹפוֹ

שֶׁעַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק נַעֲשֶׂה צִיּוּר וְרשֶׁם הַכְּלִי וְכוּ'

וְזֶהוּ בְּחִינַת "יֵרָאֶה אֶל אֱלהִים בְּצִיּוֹן"

'צִיּוֹן' זֶה בְּחִינַת צִיּוּן וְרשֶׁם הַכְּלִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּך לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּחִינַת "יֵרָאֶה אֶל אֱלהִים בְּצִיּוֹן"

הַיְנוּ עַל יְדֵי צִיּוּן וְרשֶׁם הַכְּלִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ הַגְּדוֹלָה בַּתְּחִלָּה.

וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת יוֹתֵר בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת

כְּגוֹן מֵאָבִיו וְאִשְׁתּוֹ וְחוֹתְנוֹ אוֹ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁמּוֹנְעִים וּמְעַכְּבִים אוֹתוֹ מְאד

וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן וּשְׁאָרֵי מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים וּבִלְבּוּלִים

שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִים לְפָנָיו וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מְאד

וְהוּא צָרִיך לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרחַ מְאד לְשַׁבְּרָם

כָּל אֵלּוּ הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת

הֵם טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָאָדָם

כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה אַחַר כָּך לְקַבֵּל הַרְבֵּה קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה

כִּי עַל יְדֵי הַיְגִיעוֹת שֶׁבַּתְּחִלָּה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי

וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת וְכוּ'

יֵשׁ לוֹ כְּלִי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל אַחַר כָּך בְּתוֹכוֹ שֶׁפַע קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה בְּחִינַת "יֵרָאֶה אֶל אֱלהִים בְּצִיּוֹן" כַּנַּ"ל]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קב - אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי
...על ביתי [לשון החברים] אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי הענין הוא, כי 'כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו' כדי לגלות מלכותו ועל ידי זה, נכפפין הקליפות תחת השכינה ובאיזה ענין נתגלה מלכותו כשמשפיע רב טוב לישראל אז מודים כל אחד ואחד כי "מלכותו בכל משלה" ובמה יכולים להוריד השפע ? על ידי התפילות כי התבות הם כלים לקבל השפע ועל כן כל אחד יזהר בתפילתו שיתפלל באפן שיוכל לעורר השפע בעולם על דרך שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם' ובאיזה ענין יוכל לעורר השפע בעולם ?...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל עד שיכול לתן לב על כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לט - לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ
...- תורה לט - לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ "לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד מה רבו מעשי ה' ! ואפילו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה' אשר ברא דוממים וצומחים וכו' ומי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן, עקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת עולם הנשמות שהוא עולם שכלו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
הצדיק האמת הגדול במעלה - מה מיוחד בו?
...מיוחד בו? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2207 - שיחות הר"ו - אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וכל מה שהוא קטן ביותר ומרחק ביותר מהשם יתברך הוא צריך רבי גדול ביותר ... כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר צריך מלמד גדול ביותר שיהיה אמן כזה שיוכל להלביש שכל עליון כזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דַּע שֶׁיֵּשׁ הַמְתָּקָה לְהִנָּצֵל מֵענֶשׁ שֶׁל אַלְמָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן שלא תמות אשתו, חס ושלום והוא מתיקות בהתורה על ידי זה נצולין מזה הענש, לבלי להיות אלמן, חס ושלום וזה אותיות אלמן ראשי תבות מה נמלצו לחכי אמרתך . שעל ידי שמרגישין מתיקות בהתורה נצולין מהענש הזה וגם הכתוב מסים: "מדבש לפי" שעל ידי זה המתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו, חס ושלום כי דבש בגימטריא אשה כמובא בכתבים
שיחות הר"ן - אות ס
...הר"ן - אות ס שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...- הנעלבים ואינם עולבים [לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לא
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לא ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאד בארץ ישראל ובחוץ לארץ וקלסוהו שהוא בקי בכל הש"ס כמעט בעל פה, ושהוא גם כן ממרי קבלה ובא אל רבנו זכרונו לברכה והזהיר להוציא כל איש מעליהם, ולא עמד איש אתם בהתועדם יחד אך האיש הנזכר לעיל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, נשאר שם והפציר אותו הגדול הנ"ל ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון זה. ידענו שכבוד תורתו לא בא לארץ ישראל כשאר ההמון במחין דקטנות דהינו כדי לילך ארבע אמות בארץ ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר מחשבות כאלו כדרך אנשים פשוטים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 08_02_2026 השעה 10:31:18 - wesi2