ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
אות צו ספר בימי אלול שחלם לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין. שהיא בחינת וההיא רוחא נשב בשת פרקין דדרועין ובשת פרקין דרגלין עין שם כל התורה. נמצא מבאר שם שתרועה שהוא קול שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין. ונענע לו רבנו זכרונו לברכה ראשו. אחר כך שלח ה' בלבי שמרמז בפסוק ששופר היא בחינת רנה ושמחה כי (תהלים קכ"ו) :אז ימלא ש'חוק פ'ינו ו'לשוננו ר'נה ראשי תבות שופ"ר. ועל כן אחר פסוק (שם פ"ט) : "אשרי העם יודעי תרועה" וכו' כתיב: "בשמך יגילון כל היום" ועין במקום אחר שעקר הבכיה צריכה להיות מתוך שמחה כי בכיה היא ראשי תבות "בשמך" יגילון "כל" היום, עין שם אות צז פעם אחד היה איש אחד שהיה עשיר גדול והיה יושב בחנות עם כמה סחורות כדרך החנונים ובאו אליו גנבים וגנבו ממנו הונו ורכושו ונתדלדל הרבה. והלך וקבץ את יתר הפלטה ועשה לו מעמד וחזר וקנה סחורות ושוב נעשה חנוני. וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפלטה והונו הנשאר גם כן ממנו. וחזר שוב וקבץ ממעט פלטה הנשארת לו ומהתכשיטין של אשתו וחזר ועשה לו איזה מעמד בחנות לפרנס את ביתו וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפליטה הנשארת עד שנתדלדל מאד ונשאר ביתו ריקן מכל. והלך וקבץ לאיזה סך מועט מאד וקנה לו סחורות קטנים והלך על הכפרים כדרך העניים שנושאים חבילות עם מחטין וצנורות וכיוצא בזה דברים קטנים. והיה הולך על הכפרים כדי לתת לחם לביתו. והיה מחליף עם הערלים מחטין על עופות וביצים וכיוצא כדרך העניים כאלו. פעם אחד היה הולך מן הכפרים ונשא עמו מעט סחורות ואיזה מיני מאכל ופגע בו שודד אחד רוכב על הסוס ונשא אצלו שתי חבילות גדולות ורצה לגזלו והתחיל לבכות ולהתחנן אליו והוא לא השגיח על זה וגזל ממנו גם זה המעט שהיה לו ונשאר ריקן מכל וכל. והיה הולך ובוכה מאד ונפשו מרה לו מאד כי לא היה די בצרות הראשונות שנתדלדל כל כך מעשירות כזה גם מעט חיותו בצמצום טרפו ממנו. בתוך כך הביט וראה והנה נפל השודד הנ"ל מן הסוס והיה רוצה לקום ועמד עליו הסוס ודרסו ברגליו על ראשו ונפל שם השודד ונהרג. והלך האיש הנגזל לשם וראה שהגזלן שלו נופל מת ארצה ופתח את החבילות של הגזלן ומצא שם כל סחורותיו והונו ורכושו שגנבו ממנו מתחלה ועד סוף. וחזר בשלום לביתו ונעשה עשיר כבתחלה. זה הענין לא שמעתי בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחרים בשמו ואם אמנם בודאי איני זוכה להבין רמיזותיו מה שכון בזאת המעשה עם כל זה מה שנראה לפי עניות דעתי בזה הוא שמרמז בזה התחזקות גדול לכל אדם בפרט ובכלל שאף על פי שעובר על האדם מה שעובר עליו בימי חייו שגוזלין אותו וטורפין ממנו וכל מה שמתחזק להחיות נפשו ביתר הפלטה חוזרין ואורבין עליו עד שגונבין ממנו גם זה המעט. וכן כמה פעמים בלי מספר. אף על פי כן אל יתיאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויבכה ויצעק בכל פעם אליו יתברך שיראה בעניו ועמלו אזי סוף כל סוף יפל השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדשות וכל העבודות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו, וישוב לעשירותו וטובו הנצחי
אות צו

סִפֵּר בִּימֵי אֱלוּל

שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִכְנס בְּבַיִת לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

וְעָבַר לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד וְשָׁמַע שֶׁשָּׁם מְזַמְּרִין וּמַכִּין כַּף אֶל כַּף וּמְרַקְּדִין מְאד וּשְׂמֵחִין בִּקְפִיצוֹת וְרִקּוּדִין גְּדוֹלִים כְּדֶרֶךְ הַשְּׂמֵחִים וְהַשּׂוֹחֲקִים מְאד.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי

הֲלא לְכָאן בְּוַדַּאי טוֹב לִכְנס לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

[וְהַשְּׁאָר אֵינִי זוֹכֵר]

וְעָנָה אֶחָד שֶׁגַּם מְרֻמָּז בְּסִפְרוֹ שֶׁמִּצְוַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן י' הַמְדַבֵּר מֵהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

שֶׁמְּבאָר שָׁם מַאֲמַר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא אִתְעֲבֵר אֵל אַחֵר כְּפִירוֹת וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

שֶׁהִיא בְּחִינַת וְהַהִיא רוּחָא נָשֵׁב בְּשִׁת פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין וּבְשִׁת פִּרְקִין דְּרַגְלִין עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה.

נִמְצָא מְבאָר שָׁם שֶׁתְּרוּעָה שֶׁהוּא קוֹל שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

וְנִעְנַע לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ראשׁוֹ.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח ה' בְּלִבִּי שֶׁמְּרֻמָּז בַּפָּסוּק

שֶׁשּׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת רִנָּה וְשִׂמְחָה כִּי:אָז יִמָּלֵא שְׂ'חוֹק פִּ'ינוּ וּ'לְשׁוֹנֵנוּ רִ'נָּה רָאשֵׁי תֵבוֹת שׁוֹפָ"ר.

וְעַל כֵּן אַחַר פָּסוּק: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" וְכוּ' כְּתִיב: "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם"

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

כִּי בְּכִיָּה הִיא רָאשֵׁי תֵבוֹת "בְּשִׁמְךָ" יְגִילוּן "כָּל" הַיּוֹם, עַיֵּן שָׁם

אות צז

פַּעַם אֶחָד הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל

וְהָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת עִם כַּמָּה סְחוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ הַחֶנְוָנִים

וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים וְגָנְבוּ מִמֶּנּוּ הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְדַּלְדֵּל הַרְבֵּה.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְעָשָׂה לוֹ מַעֲמָד

וְחָזַר וְקָנָה סְחוֹרוֹת וְשוּב נַעֲשָׂה חֶנְוָנִי.

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְהוֹנוֹ הַנִּשְׁאָר גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ.

וְחָזַר שׁוּב וְקִבֵּץ מִמְּעַט פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לוֹ

וּמֵהַתַּכְשִׁיטִין שֶׁל אִשְׁתּוֹ

וְחָזַר וְעָשָׂה לוֹ אֵיזֶה מַעֲמָד בַּחֲנוּת לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת

עַד שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל מְאד וְנִשְׁאָר בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ לְאֵיזֶה סַךְ מוּעָט מְאד

וְקָנָה לוֹ סְחוֹרוֹת קְטַנִּים וְהָלַךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים

שֶׁנּוֹשְׂאִים חֲבִילוֹת עִם מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה דְּבָרִים קְטַנִּים.

וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֵי לָתֵת לֶחֶם לְבֵיתוֹ.

וְהָיָה מַחֲלִיף עִם הָעֲרֵלִים מְחָטִין עַל עוֹפוֹת וּבֵיצִים וְכַיּוֹצֵא

כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים כָּאֵלּוּ.

פַּעַם אֶחָד הָיָה הוֹלֵךְ מִן הַכְּפָרִים

וְנָשָׂא עִמּוֹ מְעַט סְחוֹרוֹת וְאֵיזֶה מִינֵי מַאֲכָל

וּפָגַע בּוֹ שׁוֹדֵד אֶחָד רוֹכֵב עַל הַסּוּס

וְנָשָׂא אֶצְלוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת

וְרָצָה לְגָזְלוֹ

וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו

וְהוּא לא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְגָזַל מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט שֶׁהָיָה לוֹ

וְנִשְׁאַר רֵיקָן מִכָּל וָכל.

וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה מְאד וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ מְאד

כִּי לא הָיָה דַּי בַּצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל כָּל כָּךְ מֵעֲשִׁירוּת כָּזֶה

גַּם מְעַט חִיּוּתוֹ בְּצִמְצוּם טָרְפוּ מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִבִּיט וְרָאָה וְהִנֵּה נָפַל הַשּׁוֹדֵד הַנַּ"ל מִן הַסּוּס

וְהָיָה רוֹצֶה לָקוּם

וְעָמַד עָלָיו הַסּוּס וּדְרָסוֹ בְּרַגְלָיו עַל ראשׁוֹ וְנָפַל שָׁם הַשּׁוֹדֵד וְנֶהֱרַג.

וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנִּגְזָל לְשָׁם

וְרָאָה שֶׁהַגַּזְלָן שֶׁלּוֹ נוֹפֵל מֵת אַרְצָה

וּפָתַח אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁל הַגַּזְלָן וּמָצָא שָׁם כָּל סְחוֹרוֹתָיו וְהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ שֶׁגָּנְבוּ מִמֶּנּוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

וְחָזַר בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר כְּבַתְּחִלָּה.

זֶה הָעִנְיָן לא שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ רַק מִפִּי אֲחֵרִים בִּשְׁמוֹ

וְאִם אָמְנָם בְּוַדַּאי אֵינִי זוֹכֶה לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו מַה שֶּׁכִּוֵּן בְּזאת הַמַּעֲשֶׂה

עִם כָּל זֶה מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בָּזֶה הוּא

שֶׁמְּרֻמָּז בָּזֶה הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְכָל אָדָם בִּפְרָט וּבִכְלָל

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בִּימֵי חַיָּיו שֶׁגּוֹזְלִין אוֹתוֹ וְטוֹרְפִין מִמֶּנּוּ

וְכָל מַה שֶׁמִּתְחַזֵּק לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר הַפְּלֵטָה חוֹזְרִין וְאוֹרְבִין עָלָיו עַד שֶׁגּוֹנְבִין מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט. וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר.

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים

כִּי אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִבְכֶּה וְיִצְעַק בְּכָל פַּעַם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּרְאֶה בְּעָנְיוֹ וַעֲמָלוֹ

אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִפּל הַשּׁוֹדֵד מַפָּלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּקוּמָה

וְיָשׁוּב וִיקַבֵּל וְיוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת וְכָל הַטּוֹב שֶׁגָּנַב וְגָזַל מִמֶּנּוּ, וְיָשׁוּב לַעֲשִׁירוּתוֹ וְטוּבוֹ הַנִּצְחִי
חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
...- תקלא - עבודת השם אות תקלא מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו שאנו מבקשים...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...להתקרב לבורא הוא חיסרון. לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה על כן...
שיחות הר"ן - אות פא
...הר"ן - אות פא בני אדם הם מונעים גדולים מאד ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...- עא - שיחות השיך לספורי מעשיות אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות ס
...ס שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 07_11_2025 השעה 23:11:08 - wesi2