ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
אות צו ספר בימי אלול שחלם לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין. שהיא בחינת וההיא רוחא נשב בשת פרקין דדרועין ובשת פרקין דרגלין עין שם כל התורה. נמצא מבאר שם שתרועה שהוא קול שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין. ונענע לו רבנו זכרונו לברכה ראשו. אחר כך שלח ה' בלבי שמרמז בפסוק ששופר היא בחינת רנה ושמחה כי (תהלים קכ"ו) :אז ימלא ש'חוק פ'ינו ו'לשוננו ר'נה ראשי תבות שופ"ר. ועל כן אחר פסוק (שם פ"ט) : "אשרי העם יודעי תרועה" וכו' כתיב: "בשמך יגילון כל היום" ועין במקום אחר שעקר הבכיה צריכה להיות מתוך שמחה כי בכיה היא ראשי תבות "בשמך" יגילון "כל" היום, עין שם אות צז פעם אחד היה איש אחד שהיה עשיר גדול והיה יושב בחנות עם כמה סחורות כדרך החנונים ובאו אליו גנבים וגנבו ממנו הונו ורכושו ונתדלדל הרבה. והלך וקבץ את יתר הפלטה ועשה לו מעמד וחזר וקנה סחורות ושוב נעשה חנוני. וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפלטה והונו הנשאר גם כן ממנו. וחזר שוב וקבץ ממעט פלטה הנשארת לו ומהתכשיטין של אשתו וחזר ועשה לו איזה מעמד בחנות לפרנס את ביתו וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפליטה הנשארת עד שנתדלדל מאד ונשאר ביתו ריקן מכל. והלך וקבץ לאיזה סך מועט מאד וקנה לו סחורות קטנים והלך על הכפרים כדרך העניים שנושאים חבילות עם מחטין וצנורות וכיוצא בזה דברים קטנים. והיה הולך על הכפרים כדי לתת לחם לביתו. והיה מחליף עם הערלים מחטין על עופות וביצים וכיוצא כדרך העניים כאלו. פעם אחד היה הולך מן הכפרים ונשא עמו מעט סחורות ואיזה מיני מאכל ופגע בו שודד אחד רוכב על הסוס ונשא אצלו שתי חבילות גדולות ורצה לגזלו והתחיל לבכות ולהתחנן אליו והוא לא השגיח על זה וגזל ממנו גם זה המעט שהיה לו ונשאר ריקן מכל וכל. והיה הולך ובוכה מאד ונפשו מרה לו מאד כי לא היה די בצרות הראשונות שנתדלדל כל כך מעשירות כזה גם מעט חיותו בצמצום טרפו ממנו. בתוך כך הביט וראה והנה נפל השודד הנ"ל מן הסוס והיה רוצה לקום ועמד עליו הסוס ודרסו ברגליו על ראשו ונפל שם השודד ונהרג. והלך האיש הנגזל לשם וראה שהגזלן שלו נופל מת ארצה ופתח את החבילות של הגזלן ומצא שם כל סחורותיו והונו ורכושו שגנבו ממנו מתחלה ועד סוף. וחזר בשלום לביתו ונעשה עשיר כבתחלה. זה הענין לא שמעתי בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחרים בשמו ואם אמנם בודאי איני זוכה להבין רמיזותיו מה שכון בזאת המעשה עם כל זה מה שנראה לפי עניות דעתי בזה הוא שמרמז בזה התחזקות גדול לכל אדם בפרט ובכלל שאף על פי שעובר על האדם מה שעובר עליו בימי חייו שגוזלין אותו וטורפין ממנו וכל מה שמתחזק להחיות נפשו ביתר הפלטה חוזרין ואורבין עליו עד שגונבין ממנו גם זה המעט. וכן כמה פעמים בלי מספר. אף על פי כן אל יתיאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויבכה ויצעק בכל פעם אליו יתברך שיראה בעניו ועמלו אזי סוף כל סוף יפל השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדשות וכל העבודות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו, וישוב לעשירותו וטובו הנצחי
אות צו

סִפֵּר בִּימֵי אֱלוּל

שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִכְנס בְּבַיִת לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

וְעָבַר לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד וְשָׁמַע שֶׁשָּׁם מְזַמְּרִין וּמַכִּין כַּף אֶל כַּף וּמְרַקְּדִין מְאד וּשְׂמֵחִין בִּקְפִיצוֹת וְרִקּוּדִין גְּדוֹלִים כְּדֶרֶךְ הַשְּׂמֵחִים וְהַשּׂוֹחֲקִים מְאד.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי

הֲלא לְכָאן בְּוַדַּאי טוֹב לִכְנס לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

[וְהַשְּׁאָר אֵינִי זוֹכֵר]

וְעָנָה אֶחָד שֶׁגַּם מְרֻמָּז בְּסִפְרוֹ שֶׁמִּצְוַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן י' הַמְדַבֵּר מֵהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

שֶׁמְּבאָר שָׁם מַאֲמַר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא אִתְעֲבֵר אֵל אַחֵר כְּפִירוֹת וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

שֶׁהִיא בְּחִינַת וְהַהִיא רוּחָא נָשֵׁב בְּשִׁת פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין וּבְשִׁת פִּרְקִין דְּרַגְלִין עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה.

נִמְצָא מְבאָר שָׁם שֶׁתְּרוּעָה שֶׁהוּא קוֹל שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

וְנִעְנַע לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ראשׁוֹ.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח ה' בְּלִבִּי שֶׁמְּרֻמָּז בַּפָּסוּק

שֶׁשּׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת רִנָּה וְשִׂמְחָה כִּי:אָז יִמָּלֵא שְׂ'חוֹק פִּ'ינוּ וּ'לְשׁוֹנֵנוּ רִ'נָּה רָאשֵׁי תֵבוֹת שׁוֹפָ"ר.

וְעַל כֵּן אַחַר פָּסוּק: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" וְכוּ' כְּתִיב: "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם"

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

כִּי בְּכִיָּה הִיא רָאשֵׁי תֵבוֹת "בְּשִׁמְךָ" יְגִילוּן "כָּל" הַיּוֹם, עַיֵּן שָׁם

אות צז

פַּעַם אֶחָד הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל

וְהָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת עִם כַּמָּה סְחוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ הַחֶנְוָנִים

וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים וְגָנְבוּ מִמֶּנּוּ הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְדַּלְדֵּל הַרְבֵּה.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְעָשָׂה לוֹ מַעֲמָד

וְחָזַר וְקָנָה סְחוֹרוֹת וְשוּב נַעֲשָׂה חֶנְוָנִי.

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְהוֹנוֹ הַנִּשְׁאָר גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ.

וְחָזַר שׁוּב וְקִבֵּץ מִמְּעַט פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לוֹ

וּמֵהַתַּכְשִׁיטִין שֶׁל אִשְׁתּוֹ

וְחָזַר וְעָשָׂה לוֹ אֵיזֶה מַעֲמָד בַּחֲנוּת לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת

עַד שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל מְאד וְנִשְׁאָר בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ לְאֵיזֶה סַךְ מוּעָט מְאד

וְקָנָה לוֹ סְחוֹרוֹת קְטַנִּים וְהָלַךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים

שֶׁנּוֹשְׂאִים חֲבִילוֹת עִם מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה דְּבָרִים קְטַנִּים.

וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֵי לָתֵת לֶחֶם לְבֵיתוֹ.

וְהָיָה מַחֲלִיף עִם הָעֲרֵלִים מְחָטִין עַל עוֹפוֹת וּבֵיצִים וְכַיּוֹצֵא

כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים כָּאֵלּוּ.

פַּעַם אֶחָד הָיָה הוֹלֵךְ מִן הַכְּפָרִים

וְנָשָׂא עִמּוֹ מְעַט סְחוֹרוֹת וְאֵיזֶה מִינֵי מַאֲכָל

וּפָגַע בּוֹ שׁוֹדֵד אֶחָד רוֹכֵב עַל הַסּוּס

וְנָשָׂא אֶצְלוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת

וְרָצָה לְגָזְלוֹ

וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו

וְהוּא לא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְגָזַל מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט שֶׁהָיָה לוֹ

וְנִשְׁאַר רֵיקָן מִכָּל וָכל.

וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה מְאד וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ מְאד

כִּי לא הָיָה דַּי בַּצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל כָּל כָּךְ מֵעֲשִׁירוּת כָּזֶה

גַּם מְעַט חִיּוּתוֹ בְּצִמְצוּם טָרְפוּ מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִבִּיט וְרָאָה וְהִנֵּה נָפַל הַשּׁוֹדֵד הַנַּ"ל מִן הַסּוּס

וְהָיָה רוֹצֶה לָקוּם

וְעָמַד עָלָיו הַסּוּס וּדְרָסוֹ בְּרַגְלָיו עַל ראשׁוֹ וְנָפַל שָׁם הַשּׁוֹדֵד וְנֶהֱרַג.

וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנִּגְזָל לְשָׁם

וְרָאָה שֶׁהַגַּזְלָן שֶׁלּוֹ נוֹפֵל מֵת אַרְצָה

וּפָתַח אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁל הַגַּזְלָן וּמָצָא שָׁם כָּל סְחוֹרוֹתָיו וְהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ שֶׁגָּנְבוּ מִמֶּנּוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

וְחָזַר בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר כְּבַתְּחִלָּה.

זֶה הָעִנְיָן לא שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ רַק מִפִּי אֲחֵרִים בִּשְׁמוֹ

וְאִם אָמְנָם בְּוַדַּאי אֵינִי זוֹכֶה לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו מַה שֶּׁכִּוֵּן בְּזאת הַמַּעֲשֶׂה

עִם כָּל זֶה מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בָּזֶה הוּא

שֶׁמְּרֻמָּז בָּזֶה הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְכָל אָדָם בִּפְרָט וּבִכְלָל

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בִּימֵי חַיָּיו שֶׁגּוֹזְלִין אוֹתוֹ וְטוֹרְפִין מִמֶּנּוּ

וְכָל מַה שֶׁמִּתְחַזֵּק לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר הַפְּלֵטָה חוֹזְרִין וְאוֹרְבִין עָלָיו עַד שֶׁגּוֹנְבִין מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט. וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר.

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים

כִּי אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִבְכֶּה וְיִצְעַק בְּכָל פַּעַם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּרְאֶה בְּעָנְיוֹ וַעֲמָלוֹ

אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִפּל הַשּׁוֹדֵד מַפָּלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּקוּמָה

וְיָשׁוּב וִיקַבֵּל וְיוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת וְכָל הַטּוֹב שֶׁגָּנַב וְגָזַל מִמֶּנּוּ, וְיָשׁוּב לַעֲשִׁירוּתוֹ וְטוּבוֹ הַנִּצְחִי
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות...
שיחות הר"ן - אות קד
...- אות קד "אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר...
להאמין בצדיק עם דעת
...eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה...
ספר המידות - זכות אבות
ספר המידות - זכות אבות חלק א' א. על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות. חלק שני א. על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם. ב. בפתח ביתו של אדם נכר, אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו. ג. הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
חיי מוהר"ן - רטו - נסיעתו וישיבתו באומן
...תק"ע באומין אחר קדוש אמר תורה מענין פשיטותו הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין פראסטיק שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו בסימן ע"ח בלקוטי תנינא עין שם. ואמר שאינו יודע כלל ונשבע בשבת קדש, ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קדש" הינו על ענין הנ"ל שהוא אינו יודע כלל עכשו. ואחר כך אמר שהוא עתה ירא שקורין פרום, ושמח ואמר אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנב - כְּשֶׁבָּא נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לָעוֹלָם עִם הָעֲנָפִים הַשַּׁיָּכִים לָהּ
...הענפים השיכים לה אזי הקלפה מסבבת אותה רק נשאר פתח נגד אמונה, שכנגד האמונה הפתח פתוח ומחמת פגם הענפים, חס ושלום משליכין אותם משם, דהינו שמשליכין אותם מן האמונה ואזי אין יכולין לכנס, דהינו להתקרב אל שרשם, שהוא הנשמה הנ"ל כי לפעמים משליכין ומפילין אחד מן האמונה כעין מה שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על ארץ ישראל על המתים שאינם ראויים לקבר בארץ ישראל ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי וכו' והנה סתימת הפתח הנ"ל, דהינו האמונה, על ידי פגם הענפים כנ"ל הוא...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות הזאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כט - כְּשֶׁאֵרַע שְׁאֵלָה בְּבֵית הָאָדָם עַל יְדֵי תַּעֲרבֶת אִסּוּר בְּהֶתֵּר
...על ידי תערבת אסור בהתר ואין בהתר כדי לבטל את האסור בזה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד של מעלה כי כל היחודים והזווגים הם בחינת ביטול אסור וזה בחינת 'ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות' נמצא שמאסור נעשה התר כי בתחלה היא ארוסה, ואז היא אסורה ואחר כך נעשית התר בנשואין ועל כן גם בזווג התחתון של זה העולם נאמר: "אלהים מושיב יחידים ביתה", הינו זווגים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, זה הפסוק לענין זווגים אזי: "מוציא אסירים בכושרות" הינו שנעשה האסור כשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קו - רָאוּי לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה בִּשְׁעַת זִוּוּג
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קו - ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זווג ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זווג ואף על פי כן יוכל להוליד בנים אף על פי שמחשבתו תהיה דבוקה אז בהרהורי תורה וטוב מאד להרגיל עצמו בכך.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלט - עַל יְדֵי מַחֲלקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר
...אי אפשר לדבר כי עקר הדבור הוא משלום, כמו שכתוב: "אדברה נא שלום" ועל כן צריך כל אחד קדם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה: "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום על ידי זה יוכל לדבר בתפילה אבל כשאין שלום ויש מחלקת, אי אפשר לדבר ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום מאחר שהם חולקין עליו וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום,: "אני שלום" כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כלם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:57:38 - wesi2