ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
אות צו ספר בימי אלול שחלם לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין. שהיא בחינת וההיא רוחא נשב בשת פרקין דדרועין ובשת פרקין דרגלין עין שם כל התורה. נמצא מבאר שם שתרועה שהוא קול שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין. ונענע לו רבנו זכרונו לברכה ראשו. אחר כך שלח ה' בלבי שמרמז בפסוק ששופר היא בחינת רנה ושמחה כי (תהלים קכ"ו) :אז ימלא ש'חוק פ'ינו ו'לשוננו ר'נה ראשי תבות שופ"ר. ועל כן אחר פסוק (שם פ"ט) : "אשרי העם יודעי תרועה" וכו' כתיב: "בשמך יגילון כל היום" ועין במקום אחר שעקר הבכיה צריכה להיות מתוך שמחה כי בכיה היא ראשי תבות "בשמך" יגילון "כל" היום, עין שם אות צז פעם אחד היה איש אחד שהיה עשיר גדול והיה יושב בחנות עם כמה סחורות כדרך החנונים ובאו אליו גנבים וגנבו ממנו הונו ורכושו ונתדלדל הרבה. והלך וקבץ את יתר הפלטה ועשה לו מעמד וחזר וקנה סחורות ושוב נעשה חנוני. וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפלטה והונו הנשאר גם כן ממנו. וחזר שוב וקבץ ממעט פלטה הנשארת לו ומהתכשיטין של אשתו וחזר ועשה לו איזה מעמד בחנות לפרנס את ביתו וחזרו ובאו אליו גנבים וגנבו את יתר הפליטה הנשארת עד שנתדלדל מאד ונשאר ביתו ריקן מכל. והלך וקבץ לאיזה סך מועט מאד וקנה לו סחורות קטנים והלך על הכפרים כדרך העניים שנושאים חבילות עם מחטין וצנורות וכיוצא בזה דברים קטנים. והיה הולך על הכפרים כדי לתת לחם לביתו. והיה מחליף עם הערלים מחטין על עופות וביצים וכיוצא כדרך העניים כאלו. פעם אחד היה הולך מן הכפרים ונשא עמו מעט סחורות ואיזה מיני מאכל ופגע בו שודד אחד רוכב על הסוס ונשא אצלו שתי חבילות גדולות ורצה לגזלו והתחיל לבכות ולהתחנן אליו והוא לא השגיח על זה וגזל ממנו גם זה המעט שהיה לו ונשאר ריקן מכל וכל. והיה הולך ובוכה מאד ונפשו מרה לו מאד כי לא היה די בצרות הראשונות שנתדלדל כל כך מעשירות כזה גם מעט חיותו בצמצום טרפו ממנו. בתוך כך הביט וראה והנה נפל השודד הנ"ל מן הסוס והיה רוצה לקום ועמד עליו הסוס ודרסו ברגליו על ראשו ונפל שם השודד ונהרג. והלך האיש הנגזל לשם וראה שהגזלן שלו נופל מת ארצה ופתח את החבילות של הגזלן ומצא שם כל סחורותיו והונו ורכושו שגנבו ממנו מתחלה ועד סוף. וחזר בשלום לביתו ונעשה עשיר כבתחלה. זה הענין לא שמעתי בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחרים בשמו ואם אמנם בודאי איני זוכה להבין רמיזותיו מה שכון בזאת המעשה עם כל זה מה שנראה לפי עניות דעתי בזה הוא שמרמז בזה התחזקות גדול לכל אדם בפרט ובכלל שאף על פי שעובר על האדם מה שעובר עליו בימי חייו שגוזלין אותו וטורפין ממנו וכל מה שמתחזק להחיות נפשו ביתר הפלטה חוזרין ואורבין עליו עד שגונבין ממנו גם זה המעט. וכן כמה פעמים בלי מספר. אף על פי כן אל יתיאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויבכה ויצעק בכל פעם אליו יתברך שיראה בעניו ועמלו אזי סוף כל סוף יפל השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדשות וכל העבודות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו, וישוב לעשירותו וטובו הנצחי
אות צו

סִפֵּר בִּימֵי אֱלוּל

שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִכְנס בְּבַיִת לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

וְעָבַר לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד וְשָׁמַע שֶׁשָּׁם מְזַמְּרִין וּמַכִּין כַּף אֶל כַּף וּמְרַקְּדִין מְאד וּשְׂמֵחִין בִּקְפִיצוֹת וְרִקּוּדִין גְּדוֹלִים כְּדֶרֶךְ הַשְּׂמֵחִים וְהַשּׂוֹחֲקִים מְאד.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי

הֲלא לְכָאן בְּוַדַּאי טוֹב לִכְנס לִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר

[וְהַשְּׁאָר אֵינִי זוֹכֵר]

וְעָנָה אֶחָד שֶׁגַּם מְרֻמָּז בְּסִפְרוֹ שֶׁמִּצְוַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן י' הַמְדַבֵּר מֵהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין

שֶׁמְּבאָר שָׁם מַאֲמַר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא אִתְעֲבֵר אֵל אַחֵר כְּפִירוֹת וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

שֶׁהִיא בְּחִינַת וְהַהִיא רוּחָא נָשֵׁב בְּשִׁת פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין וּבְשִׁת פִּרְקִין דְּרַגְלִין עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה.

נִמְצָא מְבאָר שָׁם שֶׁתְּרוּעָה שֶׁהוּא קוֹל שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין.

וְנִעְנַע לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ראשׁוֹ.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח ה' בְּלִבִּי שֶׁמְּרֻמָּז בַּפָּסוּק

שֶׁשּׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת רִנָּה וְשִׂמְחָה כִּי:אָז יִמָּלֵא שְׂ'חוֹק פִּ'ינוּ וּ'לְשׁוֹנֵנוּ רִ'נָּה רָאשֵׁי תֵבוֹת שׁוֹפָ"ר.

וְעַל כֵּן אַחַר פָּסוּק: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" וְכוּ' כְּתִיב: "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם"

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

כִּי בְּכִיָּה הִיא רָאשֵׁי תֵבוֹת "בְּשִׁמְךָ" יְגִילוּן "כָּל" הַיּוֹם, עַיֵּן שָׁם

אות צז

פַּעַם אֶחָד הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל

וְהָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת עִם כַּמָּה סְחוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ הַחֶנְוָנִים

וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים וְגָנְבוּ מִמֶּנּוּ הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְדַּלְדֵּל הַרְבֵּה.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְעָשָׂה לוֹ מַעֲמָד

וְחָזַר וְקָנָה סְחוֹרוֹת וְשוּב נַעֲשָׂה חֶנְוָנִי.

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה וְהוֹנוֹ הַנִּשְׁאָר גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ.

וְחָזַר שׁוּב וְקִבֵּץ מִמְּעַט פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לוֹ

וּמֵהַתַּכְשִׁיטִין שֶׁל אִשְׁתּוֹ

וְחָזַר וְעָשָׂה לוֹ אֵיזֶה מַעֲמָד בַּחֲנוּת לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ

וְחָזְרוּ וּבָאוּ אֵלָיו גַּנָּבִים

וְגָנְבוּ אֶת יֶתֶר הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת

עַד שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל מְאד וְנִשְׁאָר בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל.

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ לְאֵיזֶה סַךְ מוּעָט מְאד

וְקָנָה לוֹ סְחוֹרוֹת קְטַנִּים וְהָלַךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים

שֶׁנּוֹשְׂאִים חֲבִילוֹת עִם מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה דְּבָרִים קְטַנִּים.

וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל הַכְּפָרִים כְּדֵי לָתֵת לֶחֶם לְבֵיתוֹ.

וְהָיָה מַחֲלִיף עִם הָעֲרֵלִים מְחָטִין עַל עוֹפוֹת וּבֵיצִים וְכַיּוֹצֵא

כְּדֶרֶךְ הָעֲנִיִּים כָּאֵלּוּ.

פַּעַם אֶחָד הָיָה הוֹלֵךְ מִן הַכְּפָרִים

וְנָשָׂא עִמּוֹ מְעַט סְחוֹרוֹת וְאֵיזֶה מִינֵי מַאֲכָל

וּפָגַע בּוֹ שׁוֹדֵד אֶחָד רוֹכֵב עַל הַסּוּס

וְנָשָׂא אֶצְלוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת

וְרָצָה לְגָזְלוֹ

וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו

וְהוּא לא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְגָזַל מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט שֶׁהָיָה לוֹ

וְנִשְׁאַר רֵיקָן מִכָּל וָכל.

וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה מְאד וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ מְאד

כִּי לא הָיָה דַּי בַּצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל כָּל כָּךְ מֵעֲשִׁירוּת כָּזֶה

גַּם מְעַט חִיּוּתוֹ בְּצִמְצוּם טָרְפוּ מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִבִּיט וְרָאָה וְהִנֵּה נָפַל הַשּׁוֹדֵד הַנַּ"ל מִן הַסּוּס

וְהָיָה רוֹצֶה לָקוּם

וְעָמַד עָלָיו הַסּוּס וּדְרָסוֹ בְּרַגְלָיו עַל ראשׁוֹ וְנָפַל שָׁם הַשּׁוֹדֵד וְנֶהֱרַג.

וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנִּגְזָל לְשָׁם

וְרָאָה שֶׁהַגַּזְלָן שֶׁלּוֹ נוֹפֵל מֵת אַרְצָה

וּפָתַח אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁל הַגַּזְלָן וּמָצָא שָׁם כָּל סְחוֹרוֹתָיו וְהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ שֶׁגָּנְבוּ מִמֶּנּוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

וְחָזַר בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר כְּבַתְּחִלָּה.

זֶה הָעִנְיָן לא שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ רַק מִפִּי אֲחֵרִים בִּשְׁמוֹ

וְאִם אָמְנָם בְּוַדַּאי אֵינִי זוֹכֶה לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו מַה שֶּׁכִּוֵּן בְּזאת הַמַּעֲשֶׂה

עִם כָּל זֶה מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בָּזֶה הוּא

שֶׁמְּרֻמָּז בָּזֶה הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְכָל אָדָם בִּפְרָט וּבִכְלָל

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בִּימֵי חַיָּיו שֶׁגּוֹזְלִין אוֹתוֹ וְטוֹרְפִין מִמֶּנּוּ

וְכָל מַה שֶׁמִּתְחַזֵּק לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר הַפְּלֵטָה חוֹזְרִין וְאוֹרְבִין עָלָיו עַד שֶׁגּוֹנְבִין מִמֶּנּוּ גַּם זֶה הַמְעַט. וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר.

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים

כִּי אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִבְכֶּה וְיִצְעַק בְּכָל פַּעַם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּרְאֶה בְּעָנְיוֹ וַעֲמָלוֹ

אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִפּל הַשּׁוֹדֵד מַפָּלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּקוּמָה

וְיָשׁוּב וִיקַבֵּל וְיוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת וְכָל הַטּוֹב שֶׁגָּנַב וְגָזַל מִמֶּנּוּ, וְיָשׁוּב לַעֲשִׁירוּתוֹ וְטוּבוֹ הַנִּצְחִי
שיחות הר"ן - אות כו
...- אות כו אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו' וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה' כי על פי רב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
...קעב - כל החסרונות שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני [הינו שהוא דק ממנו] כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל וכן לקוי חמה ולבנה על ידי צל הארץ וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה הוא גשמיות, ועושה צל נגדו ועל כן האדם כפי...
שיחות הר"ן - אות ה
...והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד ועקר...
שיחות הר"ן - אות יח
...פעם אחד ספרנו עמו מענין הדפסת ספרים שבדורות הללו נתרבו מאד בעלי מדפיסים והם מדפיסים בכל פעם ספרים הרבה מאד מראשונים ואחרונים וקפצו עליהם זבינא מאד כי הכל קונים ספרים עכשו וכו' ואמר רבנו, זכרונו לברכה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה 'עתידה תורה שתשכח מישראל' על כן מדפיסים ספרים הרבה וכל אחד קונה ספרים כדי שיהיו ספרים ביד כל אחד כדי שלא תשכח התורה על ידי רבוי הספרים הנמצאים ביד כל אחד ואחד ואפילו ביד חיט וכיוצא נמצאים עכשו ספרים וכל אחד חוטף וקונה ספרים כדי שיהיה ספרים ביד כל אחד כדי שלא תוכל התורה להשתכח...
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי. כל מה שאתה רואה בעולם כל מה שנמצא בעולם הכל בשביל הבחירה והנסיון
חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
...חדשים אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מט - לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְעצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַך
...גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך לפי גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום אך השם יתברך מלא רחמים וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמך על רחמיו המרבים מאד בלי שעור כי בודאי לא יעזב אותו אף אם עבר מה שעבר ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים הן במחשבה והן במעשה כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה...
שיחות הר"ן - אות מג
...ועצבות אינם יודעים משמו ואמר בדרך צחות שהמת כששואלין אותו שיאמר שמו הוא שוכח את שמו כמובא וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאד על כן אינו יודע משמו והכלל שצריך לזהר מאד מאד להיות בשמחה תמיד ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהינו שהוא, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך אף על פי כן יש לו לשמח מאד שלא עשהו גוי וכבר מבאר שעל עניני מעשיו אשר אינם כראוי נגדו יתברך על זה צריכין ליחד שעה ביום להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר וגם אותה השעה אסור שיהיה לו עצבות רק לב נשבר אבל שאר כל היום יהיה רק בשמחה גם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה
...מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לענין המחשבות זרות שבתפלה לענין המחשבות זרות שבתפילה וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו [וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל ועל ידי זה ממילא יסתלקו] אזי בדרך הלוכו בתפילתו הוא מפיל אותם לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבר בין הרבה רוצחים ואורבים וכשהוא...
שיחות הר"ן - אות מ
...ספרי המחקרים מבאר כבר אצלנו כמה פעמים שאסור לעסק בהם וצריך להרחיק מאד לבלי ללמד אותם ולבלי להביט בהם כלל אפילו בספרי חקירות של גדולי ישראל כי הוא אסור גדול מאד ללמד אותם [וכבר מבאר בכמה ספרים גדל האסור ללמד בהם כי לא באלה חלק יעקב, כי אין לנו שיכות בהם כי אנו מאמינים בו יתברך באמונה לבד בלי שום חקירה כי הוא יתברך ברא את העולם כלו ומקים את עולמו ועתיד לחדש את עולמו וכו' ודרך אלו הספרים להקשות קשיות שנראין כקשיות גדולות והתרוץ חלוש מאד ומי שרוצה לחקר יותר ולהקשות על התרוץ יכול להקשות ולא יועיל לו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 28_03_2026 השעה 22:37:47 - wesi2