ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסג - חלי הקדחת - בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה דע שחלי הקדחת, רחמנא לצלן בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחינת מאכל בהמה כי גדר האדם לאכל רק כפי מה שצריך וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה, שאוכלת...ועל ידי זה בא קדחת, רחמנא לצלן וכן כשנזדמן להאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדין ממאכל בהמה למאכל אדם על ידי זה בא גם כן חלי הנ"ל [אם לא מי שהוא אדם גדול מאד שיכול לדלג מדרגה שלמה ולהעלות המאכל למעלת מדבר] כי כשאוכל מאכל בהמה כנ"ל נמצא שיוצא מגדר אדם לגדר בהמה וזה בחינת "הרכבת אנוש

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו...ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת שידע מה ראה כי לידע הדבר שראה זה תלוי בד

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אימתי יבוא בן דוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה:...את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת: "כפטיש יפוצץ סלע" כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש ע

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג...וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין, אנון למימרה, וקטגור נעשה סנגור, ו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - ספורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור...השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן כיוצא בזה כי הרע לעמת הטוב וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחשך זה יודע גדל ההבדל והה

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נגונים של יללה ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם..."ועיני לאה רכות" מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה ועל כן נגינה שהוא נשתלשל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' . ומי שפוגע באשה מבחינה זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים ועל כן...לו ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אף על פי כן אסור לסמך על זה ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום רק שאינו מזיק לו כל כך וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה' הינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים הם בני ביתך אף על פי כן אל תרבה וכו' כ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות...מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב "נשכחת

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לפעמים כשנגזר על האדם דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו...הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק באותו הדרך וכן ארע בזמ