ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא...ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז: "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה הי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - ויהי הם מריקים שקיהם ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל...הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו שהשם יתברך רצה שזה הדבר יהיה כך בתמונה

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' . דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים...והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה, נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת: "אילת אהבים ויעלת חן" שמעלה חן על לומדיה . כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר להתקרב לה

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עקר הגבורה בהלב עקר הגבורה בהלב כי מי שלבו חזק ואינו מתירא משום אדם ומשום דבר יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו שאינו מתירא ורץ לתוך תקף המלחמה וזה בחינת: 'איזהו גבור הכובש את יצרו' וזה בחינת גבורות שמשון שנאמר בו "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל" שבאותן המקומות צלחה עליו רוח ה' ולבש גבורה דהינו שבא לו חזק ותקף גבורה בלב ועל ידי זה עשה גבורות נוראות

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו' ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה . 'מכאן, שחיב לאכל שלש סעדות בשבת כי תלתא "היום" כתיבי' נמצא שעל כל סעדה משלש סעדות כתיב היום לרמז שלא לאכל בסעדה...שבת רק בשביל היום כי לפעמים אוכל בשביל שרעב מאתמול ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך. [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר כך נזדמן שדברתי עמו, זכרונו ל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה...הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות ענו וזה היה מעלת משה...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כג - הוי לן כדניתא וילדה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] סבי דבי אתונא אימא לן מלי דכדיבי, אמר להו הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי אמרו לה, וכדניתא מי ילדה אמר להו, הי נינהו מלי דכדיבי: מלחא...דכדניתא ומי איכא סילותא לכדניתא, ומלחא מי סריא רש"י: מלי דכדיבי דבר כזב: כדניתא פרדה: תלא פתקא שטר בצוארו של הולד: הי נינהו מלי דכדיבי אלו הם דברי כזב: סילותא שליא צוית צדק עדתיך ואמונה מאד א. כי יש פנים דקדשה שהם אנפין נהורין בחינת חיים כמו שכתוב: "באור פני מלך חיים

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב:...במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין ושופטין אותו למעלה כי 'אם

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא...למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם דהינו כמו שאז היה מתעורר לבו להתחזק