ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נגונים של יללה ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם...הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה ועל כן נגינה שהוא נשתלשל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כשיש מחלקת על האדם כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתברך ולהפילו ממדרגתו, חס ושלום וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום . "רבים רודפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי" שאף שהיה עליו מחלקת רבים עם כל זה לא נטה מדרך השם יתברך

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך וכו' כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק ספרא דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך...מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו [של עצמו] בפנים של

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו...לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עקר השלמות היא היראה איתא בזוהר: 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים...כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה היא בחינת מלכות, כמו שכתוב: 'אלמ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו...יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו נא רפא בגימטריא מרים יוכבד מכוון ממש

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכה - כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות דע כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות כי עקר הבטחון בשלמות הוא על ידי השכל כמו שכתוב: "עיני כל אליך ישברו" 'עיני' זה בחינת השכל כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י 'על שם...כי יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף בבחינת: "בטחו בה' עדי עד" והכל לפי השכל כנ"ל ועקר השכל על ידי הראה כי עקר השכל הוא על ידי הלחלוחית העולים אל המח שהם בחינת השמן והמח היא הפתילה והנשמה שבמח הוא האור נמצא שעקר קיום השכל הוא על ידי הלחלוחית שבגוף כנ"ל והלחלו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר...ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תא