ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד...... היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות כדי שתסתלק הנפש אל הכב

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף...... אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה כי יד הגדולה הוא בחינ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסב - בימי המגיד, היה איש עשיר ומיחס בימי המגיד, זכרונו לברכה, היה איש עשיר ומיחס, והיה מתנגד לאנשי המגיד וספרו לו אנשיו מזה האיש ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו ולהשתדל בזה מאד ולהתפלל להשם יתברך שיעזר להם וכן עשו עד שעזרם ה'...... ואמר המגיד, זכרונו לברכה שאלו שניהם אי אפשר שיהיו במקום אחד, הינו תורה וגדלה כי 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין' נמצא כשרוצה להחכים עומד לדרום על כן אי אפשר לו להעשיר כי כשהוא בדרום אזי איננו בצפון ועשירות בצפון וכן להפך כ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת ובמדינה הסמוכה אינו חשוב כלל ושוב במדינה אחרת הוא מפרסם מעין דנפק מאתר חד ואזלי מתחות לארעא עד שנובע ויוצא ברחוק במקום אחר ואף במקום שהולך תחות ארעא הוא משקה שרשי אילנא.

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמ - ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו רק על ידי אנשיו המקרבין אליו, יוכל להבין מעלת הצדיק כי על ידי שרואין אנשיו, שהם...... ובהם יש להם תפיסה והשגה כי העולם אינם רחוקים עדין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו על כן מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו וזהו כמו משל החותם שהכתב החקוק עליו אי אפשר לקרותו, מחמת שהאותיות בהפך רק על ידי שמכין ומצירין החותם על שעוה רואים האותיות והציורים החקוקים ע

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נח - באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בזוהר בראשית: תלת נפקין מחד חד בתלת קימא חד על בין תרין תרין ינקין לחד חד יניק לכמה סטרין א. הינו כי באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה כמו שאמרו חכמינו זכרונם...... בהסתלקותם של אהרון ומרים נסתלקו ענן ובאר, וחזרו בזכות משה וכשנסתלק משה בירח אדר, אזי נסתלקו באר וענן ומן והוי כאלו מתו כל השלש בירח אחד' וזהו: 'תלת נפקי מחד' הינו: 'באר וענן ומן', היו בשביל חד, בשביל משה. ב. ומשה היה נשמתו כלול משלשה...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטו - ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך ומזמין...... בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא כמו דאיתא בירושלמי: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר" ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו ומניעה הוא בחינת ענן וערפל כי ענן וער

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט...... יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות "ודבר פי בצר לי" בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה והקצר ה

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל...... ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו: 'השמע לאזנך' וכו' אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערב - היום אם בקולו תשמעו היום אם בקולו תשמעו זה כלל גדול בעבודת השם שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו...... לו לשא משא כבד כזו אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו כי יום...