ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה א') : 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה (עיין שבת ט"ו: גיטין ח' נזיר נ"ד נ"ה:) ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם ונתן לנו אבל ארץ עמים, שהיא חוץ לארץ, שם אויר טמא וכשאנו מחאן כף אל כף, בזה נתעורר כ"ח אתון דבראשית, כח מעשיו ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גוים כי הכל של הקדוש ברוך הוא ובזה יש כח בידינו לטהר אויר ארץ העמים כי נחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: "לתת להם נחלת גוים" ואז נטהר אויר המקום שאיש הישראלי מתפלל ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל. גם על ידי מחאת כף, נתגרש אויר הטמא כי על ידי [מחאת] כפים נשמע קול וקול הזה הוא אויר קדוש מכ"ח אתון דעבדא דבראשית, מכ"ח פרקין דידים כמו שאנו רואין בחוש, שנתגרש האויר על ידי מחאת כפים ובשביל זה צריך לקבע מקום לתפילתו (ברכות ו:) כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה (עיין כתובות ק"י:) כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו מרגל באוירא של מקום כל שכן מנוה היפה לנוה הרעה וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם) : 'כל הקובע מקום וכו', אלקי אברהם בעזרו' כי על ידו נבנה עולם מחדש ובנין עולם על ידי אברהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) "עולם חסד יבנה" וזה דאיתא בתקונים תקון עשרין ותרין (דף ס"ו. ) ובהאי כח ישראל מתתקפין על אדום. ועוד, (שם) : צריך לסלקא להאי כח לגבי חכמה וזה בחינת: 'כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו' כי אברהם הוא ימין, 'הרוצה להחכים ידרים' (בבא בתרא כ"ה:) ועוד, 'אלקי אברהם בעזרו' כי אברהם הוא ראשון להשגת ארץ ישראל כדאיתא בזוהר (לך לך ע"ח:) 'תקל בתקלא עד דאתגליא לה' וזה פרוש, (ברכות כ"ו:) : 'תפילות כנגד תמידין תקנום' 'תמיד', זה בחינות ארץ ישראל (עיין שוחר טוב מזמור קה דברים י"א) כמ"ש "תמיד עיני ה' אלקיך בה" הינו צריך לראות שיתפלל תפילתו באוירא דארץ ישראל הינו תקון מחשבות זרות שבתפילה שהם בחינות תפילות כנגד כנ"ל תקונם על ידי תמיד, על ידי בחינות ארץ ישראל וזה פרוש, (הושע י"ב) : "וביד הנביאים אדמה" על ידי הידים, על ידי מחאת כף, הדבורים נדברים ב"אדמת קדש (זכריה ב' רש"י שמות ו' על ואהרן אחיך יהי' נביאך). גם נתבטל הרג ואבדון מעולם כי הידים הם בחינות: "יהי אור ויהי אור", ימינא ושמאלא וכתיב (בראשית א) : "וירא אלהים את האור וכו', ויבדל בין האור" דא אהרון (תקונים תקון ל' ע"א:) וזה בחינות (ויקרא כ"ו) : "ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבר בארצכם" "אתם נצבים היום" (דברים כ"ט) : 'אין עמידה אלא תפילה' (ברכות ו:) "לפני ה' אלקיכם" זה בחינות ארץ ישראל כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (כתבות ק"י:) : 'כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוקי' הינו על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באוירא דארץ ישראל ראשיכם שבטיכם וכו', ומונה עשר בחינות, הינו בחינות מחאת כף על ידי מחיאת כפים, התפילה היא באוירא דארץ ישראל כנ"ל. תפילות כנגד תמידין וכו', הינו בחינות ארץ ישראל הינו על ידי מחאת כפים, נתבטל מחשבות עכו"ם כי כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקי וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי ועל ידי מחאת כף אזי הוא דר באוירא דארץ ישראל ויש לו אלוקי ונתבטל מחשבות עכו"ם (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", ותרגומו: "פרישן בצלו" ונגד אמונה, הם הכפירות מחשבות עכו"ם ותקונם על ידי תמידין, על ידי ארץ ישראל, על ידי מחאת כף וזהו פרוש, (ישעיה ס"ב) : "והיית עטרת תפארת ביד ה'" פרוש: על ידי יד ה', על ידי מחאת כף שנתעורר ידיו של הקדוש ברוך הוא כנ"ל על ידי זה נתתקן הרהורי עכו"ם כי על ידי עכו"ם פוגם בתפארת, כמו שכתוב (שם מ"ד) : "כתפארת אדם לשבת בית" כשמתקן הרהוריו על ידי זה נעשה עטרת תפארת שנתעטר תפארת בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג') פרוש אחר 'תפילות כנגד תמידין' פרוש, שעל ידי התפילה נתגלה סודות התורה הנקראים כבשונו של עולם, כבשי דרחמנא, כמו שכתוב (משלי כ"ז) : "וכבשים ללבושך" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה בחגיגה י"ג, דברים שהם כבשונו של עולם וכו') ותמידין הם כבשים, כמו שכתוב (במדבר כ"ח) : "את הכבש אחד תעשה בבקר" וכו' (עיין זוהר פנחס רכ"ו:) ועל ידי תפילות נתגלה סודות התורה, כמובא על פסוק: "כי תעבר במים אתך אני" [עיין לקמן סי' ע"ג ולעיל סי' ט"ו:] פרוש אחר, תפילות כנגד הינו המחשבות זרות שהם כנגד שהם מבלבלין תפילתו ונקראים מבול שהם מבלבלין את תפילתו ותקונו שיתן צדקה לארץ ישראל ועל ידי זה הוא נכלל בארץ ישראל אשר עליה נאמר: "ארץ לא גשמה ביום זעם" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קי"ג) ועל ידי זה הוא נצול ממחשבות זרות וזה 'תמידין תקנום', תקונם על ידי ארץ ישראל שנאמר בה: "ארץ אשר וכו' תמיד עיני ה' אלקיך בה". גם 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנ"ח:) ועל ידי זה נזדכך מחו, הינו מחשבתו (בראשית ט') "וראיתיה לזכר ברית עולם" 'וראיתיה', על ידי בחינות ארץ ישראל על ידי זה נתעורר ונתתקן ברית עולם בחינות תפילה, ח"י ברכאן דצלותא, צדיק חי עלמין [כל זה הענין מתחלת סימן מ"ד עד כאן מחבר יחד. וכן שמענו רב דברים אלו בדרוש אחד. אך בכתיבתו הקדושה, חלקם קצת וכן היה דרכו כמה פעמים, ולא ידעתי טעמו].
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לָמָּה הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מִבְּרֵאשִׁית

כִּי הָעַכּוּ"ם יאמְרוּ לָנוּ גַּזְלָנִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין

בִּשְׁבִיל זֶה, כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ

שֶׁהִגִּיד שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הַכּל מַעֲשֵׂי יָדָיו

וּלְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה הוּא נוֹתֵן

וְזֶה, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, כִּי בְּיָדוֹ הַכּל'

וְכָל הַדְּבָרִים נִקְרָאִים כּחַ מַעֲשָׂיו

כְּנֶגֶד כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, כְּנֶגֶד כ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם

וְזֶה יָדוּעַ כִּי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ עֲמָמִין הִיא טְמֵאָה וַאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר

כִּי הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתַּחַת יַד הָעַכּוּ"ם וְנָתַן לָנוּ

אֲבָל אֶרֶץ עַמִּים, שֶׁהִיא חוּץ לָאָרֶץ, שָׁם אֲוִיר טָמֵא

וּכְשֶׁאָנוּ מָחְאָן כַּף אֶל כַּף, בָּזֶה נִתְעוֹרֵר כ"ח אַתְוָן דִּבְרֵאשִׁית, כּחַ מַעֲשָׂיו

וְנִמְצָא שֶׁבְּיָדוֹ לָתֵת לָנוּ נַחֲלַת גּוֹיִם

כִּי הַכּל שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וּבָזֶה יֵשׁ כּחַ בְּיָדֵינוּ לְטַהֵר אֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים

כִּי נֶחֱזָר אֶרֶץ הָעַמִּים תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וּבְיָדוֹ לָתֵת לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"

וְאָז נִטְהָר אֲוִיר הַמָּקוֹם שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מִתְפַּלֵּל

וְשׁוֹאֵב אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

גַּם עַל יְדֵי מְחָאַת כַּף, נִתְגָּרֵשׁ אֲוִיר הַטָּמֵא

כִּי עַל יְדֵי [מֶחָאַת] כַּפַּיִם נִשְׁמָע קוֹל

וְקוֹל הַזֶּה הוּא אֲוִיר קָדוֹשׁ

מֵכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, מֵכ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ הָאֲוִיר עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּפַּיִם

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיך לִקְבּעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁבְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לִמְדִינָה שֶׁאֵינָם מֻרְגָּלִים בַּאֲוִירָהּ

עַל יְדֵי זֶה הֵם נֶחֱלָשִׁים וּמֵתִים

אֲפִילּוּ מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה

כֵּן הַדָּבָר בִּתְפִילָּה

אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל צַדִּיק

אַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל שָׁם

כִּי אֵינוֹ מֻרְגָּל בַּאֲוִירָא שֶׁל מָקוֹם

כָּל שֶׁכֵּן מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם וְכוּ', אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'

כִּי עַל יָדוֹ נִבְנֶה עוֹלָם מֵחָדָשׁ

וּבִנְיַן עוֹלָם עַל יְדֵי אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"

וְזֶה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין

וּבְהַאי כּחַ יִשְׂרָאֵל מִתְתַּקְפִין עַל אֱדוֹם.

וְעוֹד,: צָרִיך לְסָלְקָא לְהַאי כּחַ לְגַבֵּי חָכְמָה

וְזֶה בְּחִינַת: 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'

כִּי אַבְרָהָם הוּא יָמִין, 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים'

וְעוֹד, 'אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'

כִּי אַבְרָהָם הוּא רִאשׁוֹן לְהַשָּׂגַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּדְאִיתָא בַּזוהַר 'תָּקֵל בְּתִקְלָא עַד דְּאִתְגַּלְיָא לֵהּ'

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: 'תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם'

'תָּמִיד', זֶה בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כמ"ש "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

הַיְנוּ צָרִיך לִרְאוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִילָּתוֹ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הַיְנוּ תִּקּוּן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִילָּה

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד כַּנַּ"ל

תִּקּוּנָם עַל יְדֵי תָּמִיד, עַל יְדֵי בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה"

עַל יְדֵי הַיָּדַיִם, עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, הַדִּבּוּרִים נִדְבָּרִים בְּ"אַדְמַת קדֶשׁ .

גַּם נִתְבַּטֵּל הֶרֶג וַאֲבָדוֹן מֵעוֹלָם

כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינוֹת: "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", יְמִינָא וּשְׂמָאלָא

וּכְתִיב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר וְכוּ', וַיַּבְדֵּל בֵּין הָאוֹר" דָּא אַהֲרון

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְחֶרֶב לא תַעֲבר בְּאַרְצְכֶם"

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם": 'אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִילָּה'

"לִפְנֵי ה' אֱלקֵיכֶם" זֶה בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי'

הַיְנוּ עַל יְדֵי מָה תִּזְכּוּ שֶׁתְּהֵא תְּפִילַּתְכֶם בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם וְכוּ', וּמוֹנֶה עֶשֶׂר בְּחִינוֹת, הַיְנוּ בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּף

עַל יְדֵי מְחִיאַת כַּפַּיִם, הַתְּפִילָּה הִיא בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.

תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הַיְנוּ עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּפַּיִם, נִתְבַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם

כִּי כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹקַי

וְכָל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי

וְעַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף אֲזַי הוּא דָּר בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְיֵשׁ לוֹ אֱלוֹקַי

וְנִתְבַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ", וְתַרְגּוּמוֹ: "פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ"

וְנֶגֶד אֱמוּנָה, הֵם הַכְּפִירוֹת מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם

וְתִקּוּנָם עַל יְדֵי תְּמִידִין, עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ,: "וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה'"

פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי יַד ה', עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף שֶׁנִּתְעוֹרֵר יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם

כִּי עַל יְדֵי עַכּוּ"ם פּוֹגֵם בְּתִפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת"

כְּשֶׁמְּתַקֵּן הִרְהוּרָיו

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת

שֶׁנִּתְעַטֵּר תִּפְאֶרֶת בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ

פֵּרוּשׁ אַחֵר 'תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין'

פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִתְגַּלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה

הַנִּקְרָאִים כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבָשִׂים לִלְבוּשֶׁך"

וּתְמִידִין הֵם כְּבָשִׂים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבּקֶר" וְכוּ'

וְעַל יְדֵי תְּפִילּוֹת נִתְגַּלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק: "כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי"

[עיין לקמן סי' ע"ג ולעיל סי' ט"ו:]

פֵּרוּשׁ אַחֵר, תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד

הַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד

שֶׁהֵם מְבַלְבְּלִין תְּפִילָּתוֹ וְנִקְרָאִים מַבּוּל

שֶׁהֵם מְבַלְבְּלִין אֶת תְּפִילָּתוֹ

וְתִקּוּנוֹ שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר: "אֶרֶץ לא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם"

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת

וְזֶה 'תְּמִידִין תִּקְּנוּם', תִּקּוּנָם עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "אֶרֶץ אֲשֶׁר וְכוּ' תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ".

גַּם 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

וְעַל יְדֵי זֶה נִזְדַּכֵּך מחוֹ, הַיְנוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ

"וּרְאִיתִיהָ לִזְכּר בְּרִית עוֹלָם"

'וּרְאִיתִיהָ', עַל יְדֵי בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר וְנִתְתַּקֵּן בְּרִית עוֹלָם

בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, ח"י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, צַדִּיק חַי עָלְמִין

[כָּל זֶה הָעִנְיָן מִתְּחִלַּת סִימָן מ"ד עַד כָּאן מְחֻבָּר יַחַד. וְכֵן שָׁמַעְנוּ רב דְּבָרִים אֵלּוּ בִּדְרוּשׁ אֶחָד. אַך בִּכְתִיבָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, חִלְּקָם קְצָת וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וְלא יָדַעְתִּי טַעְמוֹ].
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "שכן ארץ ורעה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים...
ספר המידות - כעס
...אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד. טו. כעס של אשה מחריב את הבית....
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה...
שיחות הר"ן - אות ה
...והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים...
שיחות הר"ן - אות נז
...פחד גדול מאד מאד מן המיתה והיה מתפחד ומתירא הרבה מאד מן המיתה ואז היה מבקש מהשם יתברך שימות על קדוש השם והלך בזה זמן רב ואינו זוכר כמה אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול אפשר שנה שהלך בזה ובקש תמיד על זה ולא היתה שיחה ותפילה שלא בקש על זה שיסתלק על קדוש השם ומגדל פחדו ויראתו אז מהמיתה כנ"ל היה זה בעצמו אצלו מסירת נפש על קדוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה כי היה פחדו גדול מאד אז מזה ומהנ"ל הבנתי שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משקע בו אותו הדבר דוקא הוא צריך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדשת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צב - עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ
...מוהר"ן ח"א - תורה צב - על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו [לשון החברים] על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית כתיב בה: "וילך אחת הנה ואחת הנה" ומובא בתקונים: 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף "תתן אמת ליעקב" כמו שכתוב: "תורת אמת" ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח", וכתיב: "בלבי צפנתי" וכו' וכשבוער האש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
...פרי, שלא נתבשלה כל צרכה וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך כי היא צריכה חיות להתגדל ועל כן בודאי יש לה כח המושך שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה עדין יש לה כח המושך כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך כי אינה...
שיחות הר"ן - אות צ
...משרשו כמו שקדם המיתה רואין הנשמות הנ"ל כידוע כמו כן קדם השנה שהוא אחד מששים במיתה רואין אותם גם כן רק מחמת שהראיה היא בהעברה בעלמא מאד כי קדם המיתה ממש אזי יש גם כן חלוקים שאדם גדול ואיש כשר רואה הנשמות הנ"ל קדם מותו בראיה גמורה אך סתם בני אדם אפילו קדם מותם אינם רואים אותן הנשמות רק בהעברה בעלמא כמו שעובר זריחה והתנוצצות בעלמא לפני העינים וקדם השנה שהיא רק אחד מששים במיתה אזי גם הראיה הנ"ל של הנשמות הנ"ל הוא רק אחד מששים מהתנוצצות הנ"ל ועל כן אינו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5156 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 17:22:56 - wesi2