ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור...גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי: שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה ויש שהוא בחינת שרה על

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך...מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה ועל ידי השני שמות אל אלהים הנ"ל שהם בחינת חסד וגבו

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שבועות הוא רפואה להראה שבועות הוא רפואה להראה כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הנותן צדקה נצול מעברות הנותן צדקה נצול מעברות כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' 'וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת ואזי נצול מלבוא לידי עברה כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אבל כשיש לו דעה נצול מעברות

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי...ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה 'מפיך' כלומר מחמת פ

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמ - ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו רק על ידי אנשיו המקרבין אליו, יוכל להבין מעלת הצדיק כי על ידי שרואין אנשיו, שהם...ושלמים ובהם יש להם תפיסה והשגה כי העולם אינם רחוקים עדין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו על כן מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו וזהו כמו משל החותם שהכתב החקוק עליו אי אפשר לקרותו, מחמת שהאותיות בהפך רק על ידי שמכין ומצירין החותם על שעוה רואים האותיות והציורים החקוקים ע

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת...בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך 'כד אתי יתרו, כדי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אין אדם מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני...(מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם כמו אחרים ויש אומרים

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מה שהעולם מדברים בספירה דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום