ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
שאלה:

מהו שורש העניין של לדון לכף זכות?

תשובה:

כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן:

והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש.

ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע לגמרי. ועל ידי זה להעלות את מידת היראה לשורשה, כי אם אין רע אז אין ממה להתיירא. ועל ידי זה זוכה להתגלות סודות התורה וזוכה לתכלית הנצחית.

ולדון את חברו לכף זכות, היינו למצוא את שורש הטוב במה שעשה חברו. היינו לחפש ולנבור ולמצוא את הטוב שמלובש בדבר שנדמה לאדם כרע.

ומשה רבנו הייתה לו את הבחינה הזאת של פסול לך, היינו שבכל מקום שהוא ראה פסולת הוא תלה אותה בעצמו. היינו שהוא הבין שבאמת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, ובאמת הכל טוב תמיד והכל אחד, אלא שרק בגלל הכלי של האדם, רק בגלל זה נצטייר בעיניו משהו רע. והכל זה רק מחמת האדם עצמו.

כי ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים וכולי, וזהו דייקא לפניכם, הכל לפי הכלי של האדם עצמו. אך אצל השי"ת הכל טוב תמיד.

וכאשר משה ראה פסולת היינו רע, הוא הבין שהבעיה נמצאת רק בו ולא בחברו.

וכן למשה היתה גם בחינה נוספת של כולו סג יחדיו, היינו שגם כאשר הוא היה רואה מישהו שהוא כולו סג מהשי"ת, הוא היה איתו יחדיו, היינו שהיה מוצא את הטוב שבו. כי עיקר עבודת משה הייתה לגלות את הבורא בעשרה כתרי דמסאבותא דייקא, כי שם יש את סודות התורה הגדולים ביותר.

וזו הייתה בקשת משה לדעת מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו, משום שבוודאי הכל טוב. ואף על פי כן הטוב מלובש כאן במשהו שנראה כרע. ומשה רצה לגלות את העניין הזה.

והשי"ת אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני, היינו כי עליך לשתוק ולתקן את הדיבור ואת מידת המלכות שלך, היינו להגיע לשתיקה מוחלטת של המחשבות שלך, ולהכלל בא"ס לגמרי ועל ידי זה להבין איך הטוב מלובש בכל דבר.

וזה עניין מ"ש אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, כי רק מי שמגיע למקומו של עולם, היינו רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא יכול לדון את כל העולם כולו לכף זכות, כי הוא רואה את התלבשות הטוב בכל דבר.

וזה עניין ראש השנה של רבי נחמן מברסלב, כי הוא נכלל בא"ס לגמרי ולכן הוא דן את כולם לכף זכות תמיד. ובאמת שורש העניין של להיות אצלי על ראש השנה, בשורשו הפירוש הוא שעל האדם להכלל בא"ס ששם אין חילוק בין רבי נחמן מברסלב אליו, ושם ורק שם הוא אצל רבי נחמן מברסלב ממש, כי הנשמות שלהם מתאחדות בשורשם.

ומי שיכול לדון את כולם לכף זכות, הוא דייקא יכול לנגן ולהיות חזן. כי הניגון הוא בירור הרוח הטובה מהרוח הרעה, שזו בחינת קטורת. וכאשר האדם רואה את התורה ואת הטוב שמלובש בכל דבר, הרי שזהו ניגון.

כי באמת גן עדן זה כאן, וכל העולם הזה הוא ניגון אחד גדול.

אך אצל מי שאינו צדיק, אצלו הניגון הזה מצטייר כמו מלחמה וכמו צעקות של חיות טורפות, כמו שהניגון הזה הצטייר אצל בן המלך במעשה של בן מלך ובן שפחה שהתחלפו. אך הצדיק נותן לאדם שכל וכלי כזה, שבאמצעותו הוא רואה שכל מה שנדמה לו כצעקות של החיות הטורפות בלילה, הוא בכלל ניגון יפה, עיי"ש במעשה.

ומי שהוא צדיק אמת יש לו את 2 הבחינות הבאות:

1 - הוא מקשר את כל השבחים שמשבחים אותו אל המלך, ולכן הוא יכול לקבל הרבה שבחים ואפילו לשבח את עצמו.

2 - הוא מקשר והופך את כל הבזיונות שמבזים אותו, ומצרף אותם לשבחים של המלך. ולכן הוא יכול לקבל הרבה בזיונות ולא יחליש את דעתו כלל.

כי אצל הצדיק האמת שהוא רואה את התלבשות השי"ת בכל דבר והוא יודע איך התורה שבעל פה מלובשת בכל דבר, על ידי זה הוא הופך את הדיבורים של הבזיונות שמבזים אותו לשבחים למלך.

והכל עניין אחד כמובן, שהוא לקשר את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו למצוא את הטוב שיש בכל רע וכולי כנ"ל.

בעניין לדון לכף זכות, ראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=549 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת breslev.eip.co.il/?key=406 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

*

תוספת:

לשון רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

מבואר שרק צדיק גמור שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא באמת יכול ויודע לדון לכף זכות באמת את כל העולם...

וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ

זֶה בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא דְדִינָא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ

וְצָרִיך לִזָּהֵר מִזֶּה מְאד

וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב

אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפּט אֶת חֲבֵרוֹ

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאֱלהִים הוּא"

כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ רָאוּי לִשְׁפּט אֶת הָאָדָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לְמָקוֹם חֲבֵרוֹ

כִּי אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

וְעַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך יָכוֹל לָדוּן אֶת הָאָדָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך בַּעַל הָרַחֲמִים

וּבְוַדַּאי הוּא מְקַיֵּם בָּנוּ 'הֲוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ

בַּמֶּה שֶׁקָּבַע לָנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, בְּראשׁ חֹדֶשׁ

כִּי זֶה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל

כִּי אֵיך הָיִינוּ מְרִימִין פָּנֵינוּ לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך

עַל כֵּן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְקָבַע יוֹם הַדִּין ראשׁ הַשָּׁנָה בְּראשׁ חֹדֶשׁ

שֶׁאָז כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

בִּבְחִינַת: 'הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה', הַנֶּאֱמָר בְּראשׁ חֹדֶשׁ

וְעַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה בַּיּוֹם הַדִּין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אָז כַּפָּרָה, כַּנַּ"ל

גַּם עַל יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל

בָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵך לוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה

הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו וְלוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי וְכוּ'

עַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם

כִּי גַּם הוּא יִתְבָּרַך עָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו כַּנַּ"ל

נִמְצָא, שֶׁאָנוּ רוֹאִין גּדֶל רַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ

עַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך רָאוּי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד

כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת הֵם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל

...

וְעַל כֵּן הוּא יִתְבָּרַך יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין

כִּי הוּא מְקַיֵּם: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל

...

וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת: "וְכִסֵּא כָּבוֹד יַנְחִילֵם, כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

עַל יְדֵי זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: 'וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל'

וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל

שזה בחינת מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=406 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת'

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל אָדָם

צָרִיך לַחֲקר לִמְצא זְכוּת בַּחֲבֵרוֹ, בַּמֶּה שֶׁחוֹלֵק עָלָיו

כְּדֵי לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת

כִּי הַמַּחֲלקֶת לא יִמְנַע מִשְּׁנֵי פָּנִים

אוֹ מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵירוֹ גָּדוֹל מִמֶּנוּ בְּמַעֲלָה

וְעַל כֵּן חוֹלֵק עָלָיו עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ

וַאֲזַי צָרִיך לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ הוּא גַּם כֵּן לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ

בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים

וַאֲזַי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

אוֹ לִפְעָמִים לְהֵפֶך שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ

וְהַמַּחֲלקֶת מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְקַנֵּא בּוֹ, עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיך לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת

וּבָזֶה הוּא מַעֲלֶה חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת

וְאָז הֵם בְּמָקוֹם אֶחָד הַיְנוּ בְּמַדְרֵגָה אַחַת

וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי הַמַּחֲלקֶת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה

אוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל אִם יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד בְּמַדְרֵגָה אַחַת

בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת

וְזֶהוּ: 'אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

הַיְנוּ שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּמַדְרֵגָה אַחַת

מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי פָּנִים הַנַּ"ל

וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת

וכידוע אצל רבי נחמן מברסלב, אחדות היא בחינת לפני בריאת העולם, והיא אותה הבחינה ממש של לאחוז בשורשי הנשמות הנ"ל.

כי לאחוז בשורשי הנשמות, היא בחינה אחת עם להכלל בא"ס. שאז הכל אחד ואז דן את חברו לכף זכות באמת.

*

בעניין לדון לכף זכות, מצו"ב מאמר שעוסק בנ"ל www.eip.co.il/?key=198 - סליחה. לדון לכף זכות. איך לסלוח וללמד זכות?

ועולה גם בקנה אחד עם מ"ש עם רבי נחמן מברסלב שאחרי שהוא חזר מארץ ישראל, הוא אהב גם את מי שעשה לו את כל הרעות שבעולם.

וזה גם בחינת מ"ש שצריך לדון את השונאים ולעשות להם טובות, כמו הארץ שכולם דורכים עליה והיא מצמיחה וכולי...

וזה גם סוד העניין של המתקת הכעס ברחמים שהביא רבי נחמן מברסלב, שהוא בחינת שעשוע העולם הבא וכולי...

*

עוד מאמר בעניין לדון לכף זכות. www.eip.co.il/?key=379 - תחיית המתים. מהו מוות אמיתי ואיך להחיות מתים?

המאמר הזה מבוסס על הדיבור של רבי נחמן מברסלב על הכת של הרציחה שהם בחינת קץ כל בשר שהם מלמדים חובה ולא זכות וכולי...

וגם המאמר מבוסס על מספר דיבורים של רבי נחמן מברסלב לגבי עניין תחיית המתים וכולי...

בעניין הכת של הרציחה שהם הבחינה של קץ כל בשר שהוא לימוד חובה, ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=310 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה

*

בעניין המתקת הכעס ברחמים ולדון את כולם לכף זכות, גם את מי שעושה לו את כל הרעות שבעולם. breslev.eip.co.il/?key=1807 - שבחי הר"ו - אות כב

וּבְעִנְיַן שְׁבִירַת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת

הָיָה מֻפְלָג בִּקְדֻשָּׁה מֻפְלֶגֶת מְאד מְאד

וּקְצָת סִפֵּר מֵעִנְיַן שְׁבִירַת כַּעַס

וְאָמַר: שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה כַּעֲסָן גָּדוֹל מְאד מְאד

וְאַחַר כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ

הִתְחִיל לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס

עַד שֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס

אֲבָל תַּכְלִית שְׁבִירַת מִדָּה זוֹ מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב גָּמוּר שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפִידָא בָּעוֹלָם

זֶה זָכָה רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שָׁם זָכָה לָזֶה שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל

וְזָכָה וְנַעֲשָׂה טוֹב מַמָּשׁ, וְלא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם צַד קְפִידָא בְּעָלְמָא

עַד שֶׁאַחַר כָּךְ אֲפִילּוּ מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ כָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לא הָיָה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד שִׂנְאָה וּקְפֵדָא עָלָיו

אַדְּרַבָּא הָיָה אוֹהֲבוֹ וְלא הָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו כְּלָל

כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב מַמָּשׁ

וְגדֶל עצֶם הַפְלָגַת מִדַּת טוּבוֹ הָיָה מְפֻרְסָם לְכָל מַכִּירָיו

כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפֵדָה וָכַעַס כְּלָל רַק כֻּלּוֹ טוֹב

וְזֶה זָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וּכְבָר מְבאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים תּוֹרָה עַל זֶה

שֶׁדַּיְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת זוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם הֶפֶךְ כַּעַס וַחֲרוֹן אַף

וְשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְאַוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקּד אַרְצָה"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'מָה רָאָה? אֶרֶךְ אַפַּיִם רָאָה' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
...בברית, אין יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו...
שיחות הר"ן - אות קו
...שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את ה' ועל ידי זה יש לו אמונה הגם שהוא טוב עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה וזה הוא עקר אמונה בשלמות ובחינת אור, כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" כנזכר לעיל ויש חכם שהוא חכם אפילו בחכמות התורה ואין לו אמונה בה' ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן כי חכמה אמתית דהינו עם אמונה נקרא ראיה כמו שכתוב: "ולבי ראה חכמה" וכו' ולעמת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן וכמו שפרש רש"י...
שיחות הר"ן - אות רמב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה כי הראיה היא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא ודע שסגלה לעין הרע סנפיר של דג לעשן בו וסימן סנפיר בגימטריא רע עין וביותר מסגל סנפיר של מן דגים שקורין אותו שלעיין לשון נופל על לשון, של עין עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה, נסח אחר לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק שמרגל שיהיה לו לפעמים עין הרע, יתלו עליו סנפיר הנ"ל וינצל כנ"ל וספר לי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא...
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן קל יותר לתן עצה לאחר, מלעצמו כי כשהאדם בעצמו צריך לעצה קשה לו מאד כי בתחלה חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות שצריך לעשות ולהתנהג כך ואחר כך כשנגמר בדעתו דרך זה בתוך כך חוזר ועולה במחשבתו סברא אחרת ובזה חוזר וסותר כל דרך העצה וההנהגה ראשונה שהיה בדעתו ויש לו הוכחות וסברות רבות להפך ממש אשרי הזוכה לעצה שלמה ונכונה מהשם יתברך באפן שלא יאבד עולמו בחנם חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
...נג - עקר הולדה תלוי בה"א [לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו...
שיחות הר"ן - אות קמד
...[שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול כמה תורות וכמה שיחות וספורים נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר התורה הנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צג - לְעִנְיַן הַמַחֲלקֶת שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עָלָיו
...לענין המחלקת שהיו חולקים עליו כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "כרם זלת לבני אדם" 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו, תפילה' על כן מחמת שכל עסקו תפילה כי בענין תפילה היה מרבה לדבר עם אנשיו והזהירם מאד להרבות בתפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו כמבאר בספריו הקדושים ויותר מזה הרבה לדבר עמנו וחזק אותנו בהתחזקות בלי שעור להרבות בתפילה והתבודדות על כן בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו וחולקין עליו כי כל עסקו הוא תפילה שהם דברים...
שיחות הר"ן - אות צב
...נשמה לעולם אזי אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות כגון אם הנשמה של חכם אזי החכמה מתחלת לעלות ועולה למעלה למעלה מיום הולדו עד יום הסתלקותו וכן אם היא נשמה של מלכות אזי תכסיסי מלחמה ועסקי המלכות מתעלין ולפי מהות החכמה איזה חכמה שהוא אותה החכמה מתעלית בעת שבא הנשמה להעולם וכן לפי מהות המלכות אם הוא מלכות הרשעה או מלכות טובה הכלל, אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות מיום ביאת אותה הנשמה לעולם ויש בימי חייו של האדם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הללו את ה' מן השמים וכו' בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו' אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה' ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2197 שניות - עכשיו 15_07_2025 השעה 02:30:05 - wesi2