ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
שאלה:

מהו שורש העניין של לדון לכף זכות?

תשובה:

כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן:

והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש.

ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע לגמרי. ועל ידי זה להעלות את מידת היראה לשורשה, כי אם אין רע אז אין ממה להתיירא. ועל ידי זה זוכה להתגלות סודות התורה וזוכה לתכלית הנצחית.

ולדון את חברו לכף זכות, היינו למצוא את שורש הטוב במה שעשה חברו. היינו לחפש ולנבור ולמצוא את הטוב שמלובש בדבר שנדמה לאדם כרע.

ומשה רבנו הייתה לו את הבחינה הזאת של פסול לך, היינו שבכל מקום שהוא ראה פסולת הוא תלה אותה בעצמו. היינו שהוא הבין שבאמת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, ובאמת הכל טוב תמיד והכל אחד, אלא שרק בגלל הכלי של האדם, רק בגלל זה נצטייר בעיניו משהו רע. והכל זה רק מחמת האדם עצמו.

כי ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים וכולי, וזהו דייקא לפניכם, הכל לפי הכלי של האדם עצמו. אך אצל השי"ת הכל טוב תמיד.

וכאשר משה ראה פסולת היינו רע, הוא הבין שהבעיה נמצאת רק בו ולא בחברו.

וכן למשה היתה גם בחינה נוספת של כולו סג יחדיו, היינו שגם כאשר הוא היה רואה מישהו שהוא כולו סג מהשי"ת, הוא היה איתו יחדיו, היינו שהיה מוצא את הטוב שבו. כי עיקר עבודת משה הייתה לגלות את הבורא בעשרה כתרי דמסאבותא דייקא, כי שם יש את סודות התורה הגדולים ביותר.

וזו הייתה בקשת משה לדעת מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו, משום שבוודאי הכל טוב. ואף על פי כן הטוב מלובש כאן במשהו שנראה כרע. ומשה רצה לגלות את העניין הזה.

והשי"ת אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני, היינו כי עליך לשתוק ולתקן את הדיבור ואת מידת המלכות שלך, היינו להגיע לשתיקה מוחלטת של המחשבות שלך, ולהכלל בא"ס לגמרי ועל ידי זה להבין איך הטוב מלובש בכל דבר.

וזה עניין מ"ש אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, כי רק מי שמגיע למקומו של עולם, היינו רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא יכול לדון את כל העולם כולו לכף זכות, כי הוא רואה את התלבשות הטוב בכל דבר.

וזה עניין ראש השנה של רבי נחמן מברסלב, כי הוא נכלל בא"ס לגמרי ולכן הוא דן את כולם לכף זכות תמיד. ובאמת שורש העניין של להיות אצלי על ראש השנה, בשורשו הפירוש הוא שעל האדם להכלל בא"ס ששם אין חילוק בין רבי נחמן מברסלב אליו, ושם ורק שם הוא אצל רבי נחמן מברסלב ממש, כי הנשמות שלהם מתאחדות בשורשם.

ומי שיכול לדון את כולם לכף זכות, הוא דייקא יכול לנגן ולהיות חזן. כי הניגון הוא בירור הרוח הטובה מהרוח הרעה, שזו בחינת קטורת. וכאשר האדם רואה את התורה ואת הטוב שמלובש בכל דבר, הרי שזהו ניגון.

כי באמת גן עדן זה כאן, וכל העולם הזה הוא ניגון אחד גדול.

אך אצל מי שאינו צדיק, אצלו הניגון הזה מצטייר כמו מלחמה וכמו צעקות של חיות טורפות, כמו שהניגון הזה הצטייר אצל בן המלך במעשה של בן מלך ובן שפחה שהתחלפו. אך הצדיק נותן לאדם שכל וכלי כזה, שבאמצעותו הוא רואה שכל מה שנדמה לו כצעקות של החיות הטורפות בלילה, הוא בכלל ניגון יפה, עיי"ש במעשה.

ומי שהוא צדיק אמת יש לו את 2 הבחינות הבאות:

1 - הוא מקשר את כל השבחים שמשבחים אותו אל המלך, ולכן הוא יכול לקבל הרבה שבחים ואפילו לשבח את עצמו.

2 - הוא מקשר והופך את כל הבזיונות שמבזים אותו, ומצרף אותם לשבחים של המלך. ולכן הוא יכול לקבל הרבה בזיונות ולא יחליש את דעתו כלל.

כי אצל הצדיק האמת שהוא רואה את התלבשות השי"ת בכל דבר והוא יודע איך התורה שבעל פה מלובשת בכל דבר, על ידי זה הוא הופך את הדיבורים של הבזיונות שמבזים אותו לשבחים למלך.

והכל עניין אחד כמובן, שהוא לקשר את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו למצוא את הטוב שיש בכל רע וכולי כנ"ל.

בעניין לדון לכף זכות, ראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=549 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת breslev.eip.co.il/?key=406 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

*

תוספת:

לשון רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

מבואר שרק צדיק גמור שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא באמת יכול ויודע לדון לכף זכות באמת את כל העולם...

וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ

זֶה בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא דְדִינָא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ

וְצָרִיך לִזָּהֵר מִזֶּה מְאד

וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב

אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפּט אֶת חֲבֵרוֹ

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאֱלהִים הוּא"

כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ רָאוּי לִשְׁפּט אֶת הָאָדָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לְמָקוֹם חֲבֵרוֹ

כִּי אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

וְעַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך יָכוֹל לָדוּן אֶת הָאָדָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך בַּעַל הָרַחֲמִים

וּבְוַדַּאי הוּא מְקַיֵּם בָּנוּ 'הֲוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ

בַּמֶּה שֶׁקָּבַע לָנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, בְּראשׁ חֹדֶשׁ

כִּי זֶה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל

כִּי אֵיך הָיִינוּ מְרִימִין פָּנֵינוּ לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך

עַל כֵּן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְקָבַע יוֹם הַדִּין ראשׁ הַשָּׁנָה בְּראשׁ חֹדֶשׁ

שֶׁאָז כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

בִּבְחִינַת: 'הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה', הַנֶּאֱמָר בְּראשׁ חֹדֶשׁ

וְעַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה בַּיּוֹם הַדִּין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אָז כַּפָּרָה, כַּנַּ"ל

גַּם עַל יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל

בָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵך לוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה

הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו וְלוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי וְכוּ'

עַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם

כִּי גַּם הוּא יִתְבָּרַך עָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו כַּנַּ"ל

נִמְצָא, שֶׁאָנוּ רוֹאִין גּדֶל רַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ

עַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך רָאוּי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד

כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת הֵם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל

...

וְעַל כֵּן הוּא יִתְבָּרַך יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין

כִּי הוּא מְקַיֵּם: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל

...

וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת: "וְכִסֵּא כָּבוֹד יַנְחִילֵם, כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

עַל יְדֵי זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: 'וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל'

וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל

שזה בחינת מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=406 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת'

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל אָדָם

צָרִיך לַחֲקר לִמְצא זְכוּת בַּחֲבֵרוֹ, בַּמֶּה שֶׁחוֹלֵק עָלָיו

כְּדֵי לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת

כִּי הַמַּחֲלקֶת לא יִמְנַע מִשְּׁנֵי פָּנִים

אוֹ מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵירוֹ גָּדוֹל מִמֶּנוּ בְּמַעֲלָה

וְעַל כֵּן חוֹלֵק עָלָיו עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ

וַאֲזַי צָרִיך לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ הוּא גַּם כֵּן לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ

בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים

וַאֲזַי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

אוֹ לִפְעָמִים לְהֵפֶך שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ

וְהַמַּחֲלקֶת מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְקַנֵּא בּוֹ, עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיך לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת

וּבָזֶה הוּא מַעֲלֶה חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת

וְאָז הֵם בְּמָקוֹם אֶחָד הַיְנוּ בְּמַדְרֵגָה אַחַת

וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי הַמַּחֲלקֶת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה

אוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל אִם יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד בְּמַדְרֵגָה אַחַת

בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת

וְזֶהוּ: 'אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

הַיְנוּ שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּמַדְרֵגָה אַחַת

מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי פָּנִים הַנַּ"ל

וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת

כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת

וכידוע אצל רבי נחמן מברסלב, אחדות היא בחינת לפני בריאת העולם, והיא אותה הבחינה ממש של לאחוז בשורשי הנשמות הנ"ל.

כי לאחוז בשורשי הנשמות, היא בחינה אחת עם להכלל בא"ס. שאז הכל אחד ואז דן את חברו לכף זכות באמת.

*

בעניין לדון לכף זכות, מצו"ב מאמר שעוסק בנ"ל www.eip.co.il/?key=198 - סליחה. לדון לכף זכות. איך לסלוח וללמד זכות?

ועולה גם בקנה אחד עם מ"ש עם רבי נחמן מברסלב שאחרי שהוא חזר מארץ ישראל, הוא אהב גם את מי שעשה לו את כל הרעות שבעולם.

וזה גם בחינת מ"ש שצריך לדון את השונאים ולעשות להם טובות, כמו הארץ שכולם דורכים עליה והיא מצמיחה וכולי...

וזה גם סוד העניין של המתקת הכעס ברחמים שהביא רבי נחמן מברסלב, שהוא בחינת שעשוע העולם הבא וכולי...

*

עוד מאמר בעניין לדון לכף זכות. www.eip.co.il/?key=379 - תחיית המתים. מהו מוות אמיתי ואיך להחיות מתים?

המאמר הזה מבוסס על הדיבור של רבי נחמן מברסלב על הכת של הרציחה שהם בחינת קץ כל בשר שהם מלמדים חובה ולא זכות וכולי...

וגם המאמר מבוסס על מספר דיבורים של רבי נחמן מברסלב לגבי עניין תחיית המתים וכולי...

בעניין הכת של הרציחה שהם הבחינה של קץ כל בשר שהוא לימוד חובה, ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=310 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה

*

בעניין המתקת הכעס ברחמים ולדון את כולם לכף זכות, גם את מי שעושה לו את כל הרעות שבעולם. breslev.eip.co.il/?key=1807 - שבחי הר"ו - אות כב

וּבְעִנְיַן שְׁבִירַת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת

הָיָה מֻפְלָג בִּקְדֻשָּׁה מֻפְלֶגֶת מְאד מְאד

וּקְצָת סִפֵּר מֵעִנְיַן שְׁבִירַת כַּעַס

וְאָמַר: שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה כַּעֲסָן גָּדוֹל מְאד מְאד

וְאַחַר כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ

הִתְחִיל לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס

עַד שֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס

אֲבָל תַּכְלִית שְׁבִירַת מִדָּה זוֹ מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב גָּמוּר שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפִידָא בָּעוֹלָם

זֶה זָכָה רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שָׁם זָכָה לָזֶה שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל

וְזָכָה וְנַעֲשָׂה טוֹב מַמָּשׁ, וְלא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם צַד קְפִידָא בְּעָלְמָא

עַד שֶׁאַחַר כָּךְ אֲפִילּוּ מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ כָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לא הָיָה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד שִׂנְאָה וּקְפֵדָא עָלָיו

אַדְּרַבָּא הָיָה אוֹהֲבוֹ וְלא הָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו כְּלָל

כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב מַמָּשׁ

וְגדֶל עצֶם הַפְלָגַת מִדַּת טוּבוֹ הָיָה מְפֻרְסָם לְכָל מַכִּירָיו

כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפֵדָה וָכַעַס כְּלָל רַק כֻּלּוֹ טוֹב

וְזֶה זָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וּכְבָר מְבאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים תּוֹרָה עַל זֶה

שֶׁדַּיְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת זוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם הֶפֶךְ כַּעַס וַחֲרוֹן אַף

וְשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְאַוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקּד אַרְצָה"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'מָה רָאָה? אֶרֶךְ אַפַּיִם רָאָה' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
ספר המידות - רפואה
...חלק שני א. דע, שיש לכל עשב ועשב כח מיחד לרפאות איזהו חולאת מיחדת, וכל זה אינו למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל וכל משקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו לו עשבים המיחדים לרפאותו. ב. על ידי עיון עמק בסודות התורה יכול לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק. ג. לצרעת מזיק דברים מלוחים ורפואתו מים חיים. וסימן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא...
חיי מוהר"ן - תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תיג פעם אחת ספר מבדחן אחד שהיה בלמברג שבתוך דברי בדיחתו בחרוזים ונגונים כדרך הבדחנים ענה ואמר דער אלטער אלטער אלטער גאט [השם יתברך העתיק עתיק דעתיקין]. וחזר רבנו זכרונו לברכה תבת אלטער כמה פעמים כמו הבדחן שהיה רגיל להזכיר תבת אלטער כמה וכמה פעמים. וכן ספר רבנו זכרונו לברכה משמו, והזכיר גם כן תבת אלטער כמה וכמה פעמים עד שסים אלטער גאט. וכונת רבנו זכרונו לברכה היתה מבארת שרצה להכניס בנו אמונה בפשיטות שצריכין להאמין בהשם יתברך שהוא קדמון לכל הקדמונים, עתיק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה על כן, על ידי בח
שבחי הר"ן - אות ו
שבחי הר"ן - אות ו והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...- תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל על דברים אל...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות נו
...- אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה נמצא שהוא גרוע יותר כי הוא משקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה ואפילו אם היתה התאוה שהוא משקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה עם כל זה אין נפקא מנה כלל מאחר שהוא משקע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמא - אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו
...כאב חטאיו אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו הינו כשימול את ערלת לבבו כי כל זמן שלבו ערל ואטום, אי אפשר לו להרגיש באמת רק כשימול את ערלת לבבו, ויהיה לו חלל בלב ואזי ירגיש לבבו באמת גדל כאבו, ויצטער ויתחרט באמת ואזי מגדל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו ולכל מקום שנמשכו, ירגישו שם במקום שהם הן אותם שנמשכו ממנו ונתהוו מהם בניו ממין בני אדם והן אותם שנמשכו ממנו למקום אחר חס ושלום וגם שם יש להם לב ושאר איברים ואזי כשימול את לבבו, וירגיש לבבו גדל כאבו ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת אזי ירגיש
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...- הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל ואז אי אפשר להדעת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4805 שניות - עכשיו 31_08_2025 השעה 12:12:15 - wesi2