ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאד בתכלית הרחוק מספרי המחקרים שחברו קצת הקדמונים, כגון ספרי המפרשים על המקרא הנדפסים אצל המקראות גדולות ההולכים בדרכי החקירות, וכיוצא בהם אין צריכים לפרטם. וגם על ספר העקדה אמר גם כן שלא ללמד אותו. ואמר כי ספר העקדה הוא ספר כשר. רק מחמת שמביא דברי המחקרים והקשיות שלהם. וכן שער היחוד בספר חובות הלבבות וספר העקרים ומלת ההגיון להרמב"ם ומורה נבוכים, וכן שאר ספרי המחברים הכל כאשר לכל הם אסור גדול מאד מאד ללמד אותם, כי הם פוגמים ומבלבלים מאד את האמונה הקדושה. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל והולך בתמימות, כי לא באלה חלק יעקב וכו'. וכבר מבאר מזה כמה פעמים, אך צריכין לכפל ולשנות אזהרה זו כמה פעמים לגדל עצם אסור המכשלה הזאת הנוגע באמונתנו הקדושה. ורבנו זכרונו לברכה היה כופל באזהרה זו כמה וכמה פעמים בלי שעור ובכל פעם שהיה מדבר מאלו הספרים היה מפליג מאד בגדל האסור ללמד אלו הספרים של חקירות. והזהיר מאד להתרחק מהם בתכלית הרחוק לבלי להביט בהם כלל. בפרט אלו החבורים שחברו המחקרים שבימינו, אין צריך לומר שצריך לברח מהם למלט נפשו מני שחת לבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום. ומרגלא בפומה דרבנו זכרונו לברכה לומר כי טוב להודות לה' על אשר שלח לנו את נאמן ביתו הוא משה רבנו עליו השלום, שהוציא אותנו מכל המבוכות, ונתן לנו את התורה וצוה עלינו להאמין בה' בלי שום חקירות כלל, ולקים את כל דברי התורה והמצוות כפשוטן. אשרי מי שזוכה לילך בתמימות וכו'. [גם מה שמובא בהרמב"ם בספר היד קצת חקירות כגון בהלכות יסודי התורה ובהלכות דעות, ובתחלת הלכות עבודה זרה, צריך גם כן לברח מהם ולבלי להסתכל שם כלל. ובכל מקום שהוא מדבר מחקירות צריך לברח משם מאד] אות תח והיה מתלוצץ מאד ממה שכתב שם מענין האומרים על ענין קבלת התורה שחס ושלום משה רבנו עליו השלום עשה תחבולות בחכמתו וכו' ואסור לחזור דברים כאלו אפילו בדרך ליצנות רחמנא לצלן. רחמנא לשזבן מדעות זרות משבשות כאלו. אוי למי שנכנס בו מחשבה אחת מאלו המחשבות ואין צריכין לסתר שטותים כאלו. וכבר מבאר בכמה ספרי קדמונים הרבה שצוחו על ספרי החקירות הנ"ל כמפרסם. ואף על פי שנמצא הרבה שחפו עליו כבר ידוע שלא עשו כי אם למען כבוד התורה מחמת שחבר ספרים נפלאים על כל ההלכות כגון ספר היד. וגם רבנו זכרונו לברכה אמר שבספרי היד במקום שמדבר מהלכות, היטיב לעשות אבל בספר מורה נבוכים ימחל לו ה' מה שעות בזה עוותים שאין כמותם הנוגעים בעקרי תורתנו הקדושה כמפרסם. ואיך אפשר להכחיש החוש כי כל מי שמעין שם רואה בחוש הראות שדבריו הם כנגד התורה, וכנגד דברי רבותינו זכרונם לברכה. וגם בספר היד במקום שמדבר מחקירות קלקל הרבה כמבאר בספרים שצועקים מרה על שאמר שבארבעה פרקים הראשונים שלו מבאר כל מעשה מרכבה ומעשה בראשית. אוי לעינים שכך רואות, אוי ללב שנכנס בו שום סברא רעה כזאת שהיא כנגד כל ספרי אמת שקבלנו מהתנא אל קי רבי שמעון בן יוחאי והאר"י זכרונו לברכה וכו'. ואתה המעין אם אתה מתפחד ומתירא לגע בכבודו גם אני אודך אבל חלילה שתביט במקומות כאלה שמדבר מחקירות שלא תאבד עולמך, כאשר נאבדו כמה וכמה מהכתות הרעות המצויים עכשו, שסומכים דבריהם הרעים על דברים כאלה, ומעמידים לפניהם למגן ולמחסה את הספרים הנ"ל. ושים לבך והבן מפני מי ראוי לך להתירא יותר אם מספר מורה נבוכים הבנוי על פי סברות אריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו אם להבדיל מספר הזוהר הקדוש והאר"י זכרונו לברכה שחברו הרשב"י וחבריא זכרונם לברכה ברוח הקדש ועל פי אליהו זכרונו לברכה, וכל דבריהם רבם מקבלים איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום. ומה שחדשו בהם היה ברוח הקדש במדרגה גבוה מאד, ומחזקין ומקימין מאד את אמונתנו הקדושה שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וכו', ומזרזים מאד לקים תורת משה בכל פרטיה ודקדוקיה ולהבדיל הספרים הנ"ל הם בהפך מכל זה כידוע ומפרסם. אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בהם, ובוחר באמת לאמתו אות תט ואמר שיכולין להכיר בהפנים של האדם אם למד [מורה נבוכים] כלומר שהפנים של זה הלומד זה הספר נשתנה להרע. כי בודאי הוא אובד צלם אלהים פנים דקדשה על ידי זה. וכמו שרואין בחוש שרבם ככלם שעסקו באלו הספרים בדורות הללו, נעשו אפיקורסים גמורים, והם חשודים על כל עברות שבתורה. כי זה הספר וכן שאר ספרי המחקרים עוקרים את האדם לגמרי מאמונת ישראל, ומתורתנו הקדושה, ומהשם יתברך ואחריתו עדי אובד. גם אני דברתי עם כמה אנשים שהם כשרים קצת שלמדו מכבר ספרי המחקרים וכלם אמרו בפה מלא שהם מתחרטים מאד על זה שלמדו, והלואי שלא היו יודעים מהם. והעידו בעצמן שראוי להתרחק מהם מאד מאד בתכלית הרחוק. אשרי מי שבורח מהם ומחזק את עצמו באמונה שלמה לבד כפי מה שקבלנו מאבותינו כמו שכלל ישראל מאמינים בלי שום חקירות של שטות והבל שלהם
אות תז

מִסִּפְרֵי הַחֲקִירוֹת וְכוּ' סִפֵּר הַרְבֵּה מְאד כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָסַר עָלֵינוּ מְאד מְאד לִבְלִי לְעַיֵּן בָּהֶם וּלְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם.

וְהִפְלִיג מְאד בְּגדֶל הָאִסּוּר, כִּי הֵם מְבַלְבְּלִים דַּעַת הָאָדָם מְאד בְּדֵעוֹת זָרוֹת שֶׁאֵינָם מַסְכִּימִים כְּלָל לְדַעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

גַּם אֵינָם מַאֲמִינִים בְּשֵׁדִים אֲשֶׁר בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְבאָר הַהֶפֶךְ.

בִּפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִינוּ לְסִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְסִפְרֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא, שֶׁהֵם כֻּלָּם מְיֻסָּדִים עַל פִּי רוּחַ הַקּדֶשׁ, וּמְעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם מְאד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

עַל כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאד בְּתַכְלִית הָרִחוּק מִסִּפְרֵי הַמֶּחְקָרִים שֶׁחִבְּרוּ קְצָת הַקַּדְמוֹנִים, כְּגוֹן סִפְרֵי הַמְפָרְשִׁים עַל הַמִּקְרָא הַנִּדְפָּסִים אֵצֶל הַמִּקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵין צְרִיכִים לְפָרְטָם.

וְגַם עַל סֵפֶר הָעֲקֵדָה אָמַר גַּם כֵּן שֶׁלּא לִלְמד אוֹתוֹ.

וְאָמַר כִּי סֵפֶר הָעֲקֵדָה הוּא סֵפֶר כָּשֵׁר.

רַק מֵחֲמַת שֶׁמֵּבִיא דִּבְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם.

וְכֵן שַׁעַר הַיִּחוּד בְּסֵפֶר חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְסֵפֶר הָעִקָּרִים וּמִלַּת הַהִגָּיוֹן לְהָרַמְבַּ"ם וּמוֹרֵה נְבוּכִים, וְכֵן שְׁאָר סִפְרֵי הַמְחַבְּרִים הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל

הֵם אִסּוּר גָּדוֹל מְאד מְאד לִלְמד אוֹתָם, כִּי הֵם פּוֹגְמִים וּמְבַלְבְּלִים מְאד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל וְהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, כִּי לא בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקב וְכוּ'.

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים, אַךְ צְרִיכִין לִכְפּל וְלִשְׁנוֹת אַזְהָרָה זוֹ כַּמָּה פְּעָמִים לְגדֶל עצֶם אִסּוּר הַמַּכְשֵׁלָה הַזּאת הַנּוֹגֵעַ בֶּאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה כּוֹפֵל בְּאַזְהָרָה זוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר

וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מְדַבֵּר מֵאֵלּוּ הַסְּפָרִים הָיָה מַפְלִיג מְאד בְּגדֶל הָאִסּוּר לִלְמד אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁל חֲקִירוֹת.

וְהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק לִבְלִי לְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל.

בִּפְרָט אֵלּוּ הַחִבּוּרִים שֶׁחִבְּרוּ הַמְחַקְּרִים שֶׁבְּיָמֵינוּ, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לִבְרחַ מֵהֶם לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת לְבַל יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם.

וּמַרְגְּלָא בְּפוּמֵהּ דְּרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לוֹמַר

כִּי טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר שָׁלַח לָנוּ אֶת נֶאֱמַן בֵּיתוֹ הוּא משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִכָּל הַמְּבוּכוֹת, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְצִוָּה עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בַּה' בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כִּפְשׁוּטָן.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וְכוּ'.

[גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא בְּהָרַמְבַּ"ם בְּסֵפֶר הַיָּד קְצָת חֲקִירוֹת כְּגוֹן בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וּבִתְחִלַּת הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, צָרִיךְ גַּם כֵּן לִבְרחַ מֵהֶם וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל שָׁם כְּלָל. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת צָרִיךְ לִבְרחַ מִשָּׁם מְאד]

אות תח

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מִמַּה שֶּׁכָּתַב שָׁם מֵעִנְיַן הָאוֹמְרִים עַל עִנְיַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה

שֶׁחַס וְשָׁלוֹם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עָשָׂה תַּחְבּוּלוֹת בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ'

וְאָסוּר לַחֲזוֹר דְּבָרִים כָּאֵלּוּ אֲפִילּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת רַחֲמָנָא לִצְלַן.

רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבַן מִדֵּעוֹת זָרוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת כָּאֵלּוּ.

אוֹי לְמִי שֶׁנִּכְנַס בּוֹ מַחֲשָׁבָה אַחַת מֵאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וְאֵין צְרִיכִין לִסְתּר שְׁטוּתִים כָּאֵלּוּ.

וּכְבָר מְבאָר בְּכַמָּה סִפְרֵי קַדְמוֹנִים הַרְבֵּה שֶׁצָּוְחוּ עַל סִפְרֵי הַחֲקִירוֹת הַנַּ"ל כַּמְפֻרְסָם.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הַרְבֵּה שֶׁחִפּוּ עָלָיו

כְּבָר יָדוּעַ שֶׁלּא עָשׂוּ כִּי אִם לְמַעַן כְּבוֹד הַתּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁחִבֵּר סְפָרִים נִפְלָאִים עַל כָּל הַהֲלָכוֹת כְּגוֹן סֵפֶר הַיָּד.

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁבְּסִפְרֵי הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֲלָכוֹת, הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת

אֲבָל בְּסֵפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים יִמְחֹל לוֹ ה' מַה שֶּׁעִוֵּת בָּזֶה עִוּוּתִים שֶׁאֵין כְּמוֹתָם הַנּוֹגְעִים בְּעִקְּרֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְפֻרְסָם.

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ הַחוּשׁ

כִּי כָּל מִי שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם רוֹאֶה בְּחוּשׁ הָרְאוּת שֶׁדְּבָרָיו הֵם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

וְגַם בְּסֵפֶר הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת קִלְקֵל הַרְבֵּה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים שֶׁצּוֹעֲקִים מָרָה עַל שֶׁאָמַר שֶׁבְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ מְבאָר כָּל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לַלֵּב שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שׁוּם סְבָרָא רָעָה כָּזאת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כָּל סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵהַתַּנָּא אֱל קִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכוּ'.

וְאַתָּה הַמְעַיֵּן אִם אַתָּה מִתְפַּחֵד וּמִתְיָרֵא לִגַּע בִּכְבוֹדוֹ

גַּם אֲנִי אוֹדְךָ

אֲבָל חָלִילָה שֶׁתַּבִּיט בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת שֶׁלּא תְּאַבֵּד עוֹלָמְךָ, כַּאֲשֶׁר נֶאֶבְדוּ כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הַמְּצוּיִים עַכְשָׁו, שֶׁסּוֹמְכִים דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, וּמַעֲמִידִים לִפְנֵיהֶם לְמָגֵן וּלְמַחֲסֶה אֶת הַסְּפָרִים הַנַּ"ל.

וְשִׂים לִבְּךָ וְהָבֵן מִפְּנֵי מִי רָאוּי לְךָ לְהִתְיָרֵא יוֹתֵר

אִם מִסֵּפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים הַבָּנוּי עַל פִּי סְבָרוֹת אֲרִיסְטוֹ הַיָּוָן יִמַּח שְׁמוֹ וְנִמַּח זִכְרוֹ

אִם לְהַבְדִּיל מִסֵּפֶר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁחִבְּרוּ הָרַשְׁבִּ"י וְחַבְרַיָּא זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ וְעַל פִּי אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכָל דִּבְרֵיהֶם רֻבָּם מְקֻבָּלִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

וּמַה שֶּׁחִדְּשׁוּ בָּהֶם הָיָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מְאד, וּמְחַזְּקִין וּמְקַיְּמִין מְאד אֶת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִתְחִילָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכוּ', וּמְזָרְזִים מְאד לְקַיֵּם תּוֹרַת משֶׁה בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ

וּלְהַבְדִּיל הַסְּפָרִים הַנַּ"ל הֵם בְּהֶפֶךְ מִכָּל זֶה כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, וּבוֹחֵר בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

אות תט

וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהַכִּיר בְּהַפָּנִים שֶׁל הָאָדָם אִם לָמַד [מוֹרֵה נְבוּכִים]

כְּלוֹמַר שֶׁהַפָּנִים שֶׁל זֶה הַלּוֹמֵד זֶה הַסֵּפֶר נִשְׁתַּנָּה לְהָרַע.

כִּי בְּוַדַּאי הוּא אוֹבֵד צֶלֶם אֱלהִים פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי זֶה.

וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם שֶׁעָסְקוּ בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, נַעֲשׂוּ אֶפִּיקוֹרְסִים גְּמוּרִים, וְהֵם חֲשׁוּדִים עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

כִּי זֶה הַסֵּפֶר וְכֵן שְׁאָר סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים עוֹקְרִים אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מֵאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, וּמִתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד.

גַּם אֲנִי דִּבַּרְתִּי עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת שֶׁלָּמְדוּ מִכְּבָר סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים

וְכֻלָּם אָמְרוּ בְּפֶה מָלֵא שֶׁהֵם מִתְחָרְטִים מְאד עַל זֶה שֶׁלָּמְדוּ, וְהַלְוַאי שֶׁלּא הָיוּ יוֹדְעִים מֵהֶם. וְהֵעִידוּ בְּעַצְמָן שֶׁרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד מְאד בְּתַכְלִית הָרִחוּק.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מֵהֶם וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

לְבַד כְּפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל שֶׁלָּהֶם
חיי מוהר"ן - פא - סיפורים חדשים
...אות פא שנת תקס"ה הייתי עומד סמוך על השלחן ושוחה בים וכל האמות וכל המלכים עמדו והסתכלו ותמהו הינו שלחן מלכים, ים החכמה שאגלה חכמה שאפילו וכו' אות פב שנת תקס"ז ברסלב פרשת ויחי אחר שהייתי מקדש הלבנה בעצמי ואמר לי אם הייתם שמחים היה טובה גדולה להעולם. אחר כך ספר זאת שראה בחלום היו הולכים חילות רבות מאד והיו פורחים אחריהם צפרים רבים מאד גזמא גדולה ושאלתי לאותו שאצלי על מה הם פורחים הצפרים שאחריהם ואמר לי שהולכים לעזר לאותן החילות. ושאלתי איך יעזרו להם והשיב לי שהצפרים האלו מניחין מעצמם לחה שעל ידי אותה...
שיחות הר"ן - אות קטו
שיחות הר"ן - אות קטו עקר הנסיון של כל אדם בעולם הזה הוא בתאוה הזאת של ניאוף ואפילו תאוות ממון אף על פי שהיא תאוה גרועה מאד וכו' וכו' והיא עבודה זרה ממש אף על פי כן עקר הנסיון הוא בתאוה הזאת
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו.
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל...
ספר המידות - עצה
ספר המידות - עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה. ב. טוב לשאל עצה מזקנים. ג. הנותן לחברו, עצה שאינה הוגנת לו, על ידי זה נופלים לו מחשבות עבודה זרה. ד. מי שהוא בעל מחשבות רעות, אל תקח עצה ממנו. ה. על ידי שאתה נוטל עצה מהרב, על ידי זה תזכה לישועה. ו. כשאתה רואה, שרעיך אינם עוזרים לך, בידוע שאין שום עצה מועיל לך. ז. כשאתה עוזר לבני ישראל, יועיל לך עצה. ח. העצה היא מסגלת יותר בשדה. ט. ההולך אחר עצת אשתו, נופל בגיהנם. י. אל תשאל עצה אלא מאיש ולא מאשה.
שיחות הר"ן - אות מט
שיחות הר"ן - אות מט בענין קדוש השם שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו' אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני ענויים שסבלו הקדושים בשביל קדוש השם אשרי להם
סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
...- מעשה ה - מבן מלך שהיה מאבנים טובות / בן מלך שעשוי מאבנים טובות מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש...
חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
...נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חזק את ידי עוברי עברה המגלחים זקנם במדינות אשכנז]. ואחר כך...
שיחות הר"ן - אות קצג - גדולות נוראות השגתו
...לענין ממון. צריך האדם שיהיו לו כל הכחות שיש בענין אכילה כי יש כמה כחות באדם לענין אכילה כי יש כח המקבל וכח המעכב שלא יצא לחוץ המאכל תכף וכח המעכל וכח המחלק המאכל לכל איברי הגוף להמח המבחר וכן ללב וכן לכל שאר האיברים לכל אחד כראוי לו וכח הדוחה הפסלת לחוץ, כמבאר כל זה לחכמי הרופאים כמו כן כל אלו הכחות צריכין לענין ממון כי צריך שיהיה לו כח המעכב שלא יפזר מעותיו מיד [כדרך שיש בני אדם שבתחלה מתאוים מאד לממון ומבלים ימיהם על זה, ותכף כשמשיגין הממון מפזרין אותו מיד] וכן כח המחלק שיתחלק מעותיו למקומות ה...
ארץ ישראל ומשה רבנו
...מבאר (לגבי ראש השנה שלו) כי בענייני מסירות נפש, על הצדיק להורות לאדם לא למסור את נפשו. אך על האדם למסור את נפשו. לכאורה, אנוס רחמנא פתריה. אז מדוע למסור את נפשו? נא להשיב לפי התורה הזאת breslev.eip.co.il/?key=337 בעניין החשק חושק והנחשק. כיצד התורה הנ"ל קשורה לעניין המסירות נפש? ובעניין משה רבנו. כיצד ומדוע ארץ ישראל היא בחינת ראש השנה של רבי נחמן מברסלב. וכיצד משה היה צריך לפעול בעניין הכניסה לארץ מבחינת המסירות נפש. * באותו עניין: הציטוט המקורי breslev.eip.co.il/?key=568 וגם למדנו כמה צריכין לחזק...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 21:34:23 - wesi2