ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות ס
שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש (יבמות ס"ג סוטה יא) : 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון עניות וגם הוא לשון סכנה (קטו* ובמדרש מבאר שמות רבה א יד) בפרוש על פסוק: "ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שמות א יא) 'חד אמר שממסכנות את בעליהן, וחד אמר שמסכנות את בעליהן' והעקר הוא הנחת היסוד (שקורין זאקלאשטשינא) וצריך לידע באיזה זמן להניח היסוד ומאיזה עץ להניח כי יש עצים שאינם ראויים להיות יסוד אך אי אפשר לידע כל זאת וגם מה שאין גדלים פרות במדינות אלו הוא גם מחמת זה הינו שיש כמה פרות שאין יכולים להיות גדלים כאן והוא גם כן מחמת זה שאין יודעים ענינים הנ"ל כי אבן שתיה שממנה השתת העולם משם יוצאין גידין לכל הארצות ושלמה המלך עליו השלום, שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז) וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסגל לפרי מיחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל גם צריכין לידע העליות והירידות של האבן שתיה ולידע לפי הזמן את בחינת האבן שתיה באיזה בחינה ומדרגה הוא האבן שתיה באותו הזמן ולפי אותה הבחינה של האבן שתיה באותו הזמן ידע איך להתנהג בענינים הנ"ל אך כל זה נעלם ונסתר מן העולם כי יש דברים שאסור לגלותן והענין כי העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גלו עקר החכמה אך מאחר שהם הכינו הכל על כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגלו עקר החכמה ועל כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר וכמו שמצינו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות צב: בבא מציעא יז:) שאמרו. 'אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותה' ועל כן אף על פי שהקודם לא פעל כלל כי העקר הוא המרגניתא אף על פי כן הראשון עקר כי הוא דלה חספא הינו שהוא גלה וחפר יסוד ועקר החכמה שעל ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית ועל כן יש דברים שאסור לגלות אותם כי אם היה מגלה אותם היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות כי יש באותו הענין כמה דברים וענינים שצריכין לעשות לזה ואם היה נתגלה אותו החכמה בעולם והיו יודעים אותן הענינים שצריכים לעשות לאותו הענין היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות כי הדורות האחרונים מוסיפים בכל פעם חכמה כנזכר לעיל ולפעמים הדורות האחרונים טועין בחכמתם שמוסיפין על הראשונים על כן אם היו מגלים ענינים הנ"ל והדורות האחרונים היו רוצים בכל פעם להוסיף עליהם חכמתם והיו יכולים לטעות בטעות חכמתם שהיו מוסיפים עד שהיה יכול להתגלגל מענינים הנ"ל הנעלמים מן העולם עבודות זרות חס ושלום כי היה נדמה להם על פי טעותם שכך צריך להיות חס ושלום וכמו שמובא בענין ערלה (בויקרא י"ט כג) כי איתא בזוהר שבאותן השלש שנים שורה קלפה על האילן ובדורות הראשונים טעו בזה עד שהיה להם עבודה זרה בזה בתחלת נטיעת האילן דוקא בעת ששורה הקלפה הנ"ל כי כפי שהיו יודעין היטב ענין נטיעת האילן מה שנעשה מזה היה נדמה להם על פי טעותם שבודאי צריכים לעשות אותו העבודה זרה חס ושלום, שהיו עובדים כי היה נדמה להם שהוא פשוט כפי מה שטעו בחכמתם על כן אסור לגלות ענינים כאלו
שִׂיחָתוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּעֵת שֶׁאֵרַע מַעֲשֶׂה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרֶסְלֶב

שֶׁנִּזּוֹקָה יַלְדָּה אַחַת

בְּבַיִת שֶׁחָפְרוּ בּוֹ וְעָשׂוּ בּוֹ בִּנְיָנִים חֲדָשִׁים

גַּם כַּמָּה נְפָשׁוֹת הָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה

אָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עִנְיָן זֶה

בְּעִנְיַן בִּנְיָנִים

עִיַּנְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְּעִנְיָן זֶה

וְרָאִיתִי שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים בְּבִנְיָנִים וּבְחוֹמוֹת

אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא נָקִי

וַאֲפִילּוּ עַכּוּ"ם

וְאַף עַל פִּי כֵן הָעוֹלָם עוֹסְקִים בָּזֶה, כִּי הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם

כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּלא זֶה

וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חַשְׁקוּת לָזֶה

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה עִנְיָנִים וְחִלּוּקִים

אַךְ סוֹף כָּל סוֹף אֵינוֹ יוֹצֵא נָקִי

וְנִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ: 'כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן'

'מִתְמַסְכֵּן' הוּא לְשׁוֹן עֲנִיּוּת

וְגַם הוּא לְשׁוֹן סַכָּנָה

בַּפֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכֵּנוּת לְפַרְעה"

'חַד אָמַר שֶׁמְּמַסְכְּנוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן, וְחַד אָמַר שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן'

וְהָעִקָּר הוּא הַנָּחַת הַיְסוֹד

וְצָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה זְמַן לְהַנִּיחַ הַיְסוֹד

וּמֵאֵיזֶה עֵץ לְהַנִּיחַ

כִּי יֵשׁ עֵצִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת יְסוֹד

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לֵידַע כָּל זאת

וְגַם מַה שֶּׁאֵין גְּדֵלִים פֵּרוֹת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ

הוּא גַּם מֵחֲמַת זֶה

הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה פֵּרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִהְיוֹת גְּדֵלִים כָּאן

וְהוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת זֶה שֶׁאֵין יוֹדְעִים עִנְיָנִים הַנַּ"ל

כִּי אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם

מִשָּׁם יוֹצְאִין גִּידִין לְכָל הָאֲרָצוֹת

וּשְׁלמה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה חָכָם גָּדוֹל

וְיָדַע כָּל הַגִּידִין בִּפְרָטִיּוּת

הָיָה נוֹטֵעַ עֵץ כָּל פְּרִי כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְגַם בַּמְּדִינוֹת הַלָּלוּ

אִם הָיוּ יוֹדְעִין הִלּוּךְ הַגִּידִים בִּפְרָטִיּוּת הֵיטֵב

הָיוּ יְכוֹלִים לִטַּע גַּם כָּאן אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁאֵינָם גְּדֵלִים פּה

כִּי גַּם כָּאן

אַף עַל פִּי שֶׁהַגִּיד הַהוֹלֵךְ לִמְדִינָה זוֹ הוּא מְסֻגָּל לִפְרִי מְיֻחֶדֶת

עִם כָּל זֶה כָּל הַגִּידִין מִתְעָרְבִין וּמִתְחַבְּרִין יַחַד

וְעַל כֵּן גַּם כָּאן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ

יָכוֹל לִהְיוֹת כְּשֶׁמִּתְרַחֲקִים מְעַט יְכוֹלִין לִטַּע

גַּם שְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁאֵין גְּדֵלִין פּה

גַּם יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁאִם הָיוּ פּוֹתְחִים בְּאֵר בְּאֵיזֶה צַד

הָיוּ יְכוֹלִין לִטַּע בְּרִחוּק מָקוֹם מִשָּׁם אוֹתָן הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל

גַּם צְרִיכִין לֵידַע הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה

וְלֵידַע לְפִי הַזְּמַן אֶת בְּחִינַת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה

בְּאֵיזֶה בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה הוּא הָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן

וּלְפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן

יֵדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל

אַךְ כָּל זֶה נֶעְלָם וְנִסְתָּר מִן הָעוֹלָם

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹתָן

וְהָעִנְיָן כִּי הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְחַכֵּם הָעוֹלָם יוֹתֵר

וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים בְּוַדַּאי הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר מְאד

וְהֵם גִּלּוּ עִקַּר הַחָכְמָה

אַךְ מֵאַחַר שֶׁהֵם הֵכִינוּ הַכּל

עַל כֵּן בָּאִים הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים עַל חָכְמוֹת יוֹתֵר

כִּי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הֵם בָּאוּ אֶל הַמּוּכָן

כִּי כְּבָר מוּכָן הַחָכְמָה מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים שֶׁגִּלּוּ עִקַּר הַחָכְמָה

וְעַל כֵּן הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן מוֹסִיף מְעַט וְנִתְחַכֵּם יוֹתֵר

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ.

'אִי לָאו דְּדַלָאִית חַסְפָּא לא אַשְׁכָחִית מַרְגְּנִיתָא תּוּתַהּ'

וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹדֵם לא פָּעַל כְּלָל

כִּי הָעִקָּר הוּא הַמַּרְגְּנִיתָא

אַף עַל פִּי כֵן הָרִאשׁוֹן עִקָּר

כִּי הוּא דָלָה חַסְפָּא

הַיְנוּ שֶׁהוּא גִּלָּה וְחָפַר יְסוֹד וְעִקַּר הַחָכְמָה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא הַשֵּׁנִי בְּנָקֵל עַל עֵסֶק הַחָכְמָה בְּתַכְלִית

וְעַל כֵּן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹת אוֹתָם

כִּי אִם הָיָה מְגַלֶּה אוֹתָם

הָיוּ יְכוֹלִים לָבוֹא מִזֶּה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת

כִּי יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן כַּמָּה דְּבָרִים וְעִנְיָנִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת לָזֶה

וְאִם הָיָה נִתְגַּלֶּה אוֹתוֹ הַחָכְמָה בָּעוֹלָם

וְהָיוּ יוֹדְעִים אוֹתָן הָעִנְיָנִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת לְאוֹתוֹ הָעִנְיָן

הָיוּ יְכוֹלִים לָבוֹא מִזֶּה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת

כִּי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מוֹסִיפִים בְּכָל פַּעַם חָכְמָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְלִפְעָמִים

הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים טוֹעִין בְּחָכְמָתָם שֶׁמּוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים

עַל כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּים עִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ רוֹצִים בְּכָל פַּעַם לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם חָכְמָתָם

וְהָיוּ יְכוֹלִים לִטְעוֹת בְּטָעוּת חָכְמָתָם

שֶׁהָיוּ מוֹסִיפִים

עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּלְגֵּל מֵעִנְיָנִים הַנַּ"ל הַנֶּעְלָמִים מִן הָעוֹלָם

עֲבוֹדוֹת זָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם

כִּי הָיָה נִדְמֶה לָהֶם עַל פִּי טָעוּתָם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת חַס וְשָׁלוֹם

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּעִנְיַן עָרְלָה

כִּי אִיתָא בַּזוהַר שֶׁבְּאוֹתָן הַשָּׁלשׁ שָׁנִים

שׁוֹרָה קְלִפָּה עַל הָאִילָן

וּבַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים טָעוּ בָּזֶה

עַד שֶׁהָיָה לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בָּזֶה

בִּתְחִלַּת נְטִיעַת הָאִילָן דַּוְקָא

בָּעֵת שֶׁשּׁוֹרָה הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל

כִּי כְּפִי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין הֵיטֵב עִנְיָן נְטִיעַת הָאִילָן

מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה

הָיָה נִדְמֶה לָהֶם עַל פִּי טָעוּתָם

שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת

אוֹתוֹ הָעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים

כִּי הָיָה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא פָּשׁוּט

כְּפִי מַה שֶּׁטָּעוּ בְּחָכְמָתָם

עַל כֵּן אָסוּר לְגַלּוֹת עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...- יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את יבל, הוא...
שיחות הר"ן - אות קנז
שיחות הר"ן - אות קנז שמעתי בשמו שאמר שכבר אמר כמה תורות על חולאת שלו כי אחר שבא מלמברג הזכיר כמעט בכל תורה מענין הראה שזה היה החולאת שלו כי היה לו חלי ההוסט [שעול, שחפת] רחמנא לצלן שהוא חלי הראה ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיד - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ'
...המכין לארץ מטר וכו' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים אך אפילו מי שהוא מפרסם כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה כי המחלקת מכסה עליו ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם ולא ימחו ויקטרגו עליו המכסה שמים בעבים שמים הוא בחינת הצדיק על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה ועל שם זה נקרא הצדיק שמים וזה המכסה שמים בעבים מלשון עביות וגשמיות שמכסה את הצדיק בעביות וקשיות שמקשי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים כדאיתא במדרש . מפני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
...ח"א - תורה ע - ויהי ביום השמיני קרא משה ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון: אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
...צהר תעשה לתבה צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכח - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה
...ברוך הוא מסתכל בנשמה דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו כי 'אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה' 'משום שלחן מלכים' כי אז אינן מתגירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלת ישראל ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק כמו שכתוב: "מי גר אתך בעניותך" וכו' ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים כדי שלא יהיה לו שום שלוה כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ואזי יכול לגיר גרים באמת לא...
חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
...חדשים אות צו ספר בימי אלול שחלם לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין. שהיא בחינת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 23:50:28 - wesi2