ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פ"א) א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים (עיין תיקון עין דף קלז) וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פרק ב'). 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום (עין זוה"ח שה"ש ע"פ שחורה אני ונאוה כו') כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה, שיש לו ממשלה עליהם כמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה טו:) על כמה גדולים, שבקשו מלאכי השרת לדחפו ב. והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל ועל ידי ההתקשרות נצול מהם (איוב כ"ו) : "מאחז פני כסא" שצריך לאחז עצמו בשרשי הנשמות, החצובות מתחת כסא הכבוד שהיא בחינת (בראשית ג') : "אם כל חי" (עין רש הנעלם חיי שרה קכ"ה:) וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פח:) בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו אמר להם : לקבל תורה בא אמרו: אשר תנה הודך על השמים וכו' אמר הקדוש ברוך הוא למשה: החזר להם תשובה אמר: אני מתירא, שלא ישרפוני בהבל פיהם אמר לו: אחז בכסא כבודי וכו' הינו שנתן לו השם יתברך עצה לאחז ולהתקשר בשרשי הנשמות שהם בחינת כסא הכבוד, אם כל חי, כנ"ל שעל ידי זה יהיה נצול מן קנאת המלאכים כנ"ל וזה בחינת (בראשית ב) : ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם וכו' ויבן ראשי תבות: ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיה כ"ב) שהוא בחינת ממשלה, כמו שתרגם יונתן על זה הפסוק. 'ואמנינה אמרכל מהימן משמש באתר קים' הינו בחינת ממשלה הנ"ל, שיהיה לה קיום כנ"ל הצלע, שהיא בחינת חוה אם כל חי בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות כנ"ל שעל ידי זה יש כח לעמד בממשלה זו כנ"ל אשר לקח מן האדם, הינו האדם העליון כמו שכתוב (יחזקאל א) : "ועל הכסא דמות כמראה אדם" וכו' ויביאה אל האדם, הינו אל האדם התחתון שעל ידי זה יש כח לאדם התחתון לעמד בממשלה זו כנ"ל וזהו שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך (קדושין פ"א). 'אנא בשרא ואנת אש, ואנא עדיפנא מנך' בשרא ראשי תבות: ששים רבוא בכרס אחד (מ"ר שה"ש בפסוק הנך יפה, ע' תיקון כא) דהינו בחינת שרשי הנשמות שעל ידי זה יש לו כח, שיהיה לו ממשלה על המלאכים בחינת: 'אנא עדיפנא מנך' כנ"ל ג. ולקשר עצמו לשרשי הנשמות של ישראל צריך לידע מקור כל הנשמות ומקור חיותם מהיכן כל נשמה ונשמה מקבלת חיות והעקר לידע כל מפרסמי הדור ולקשר עצמו בפרטיות עם כל נשמה ונשמה צריך לקשר עצמו עם כל מפרסמי ומנהיגי הדור כי הנשמות נחלקים תחתם כי כל מפרסם ומנהיג הדור יש לו כמה נשמות פרטיות, השיכים לחלקו וכשמקשר עצמו עם המפרסמים הוא מקשר עם כל פרטי נשמות ישראל אך צריך לידע ולהכיר את המפרסמים כי יש כמה מפרסמים שהם בשקר והם רק על ידי עזות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קה:) 'עזות מלכותא בלא תגא' ד. ולהכיר את המפרסמים, איזהו על ידי עזות הוא על ידי בנין ירושלים, שהוא בחינת הלב (עין תיקון כא מט) כי ירושלים בחינת יראה שלם (מדרש רבה וירא פרשת נ"ו, ועין מדרש רבה במדבר פרשה ב' על פסוק: "נאוה כירושלים") הינו שלמות היראה התלויה בלב כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין לב) : 'דבר המסור ללב נאמר בו ויראת' אך יש שלש מדות, שהם מחריבי ירושלים, דהינו הלב הינו שמפסידין היראה התלויה בלב והשלש המדות הם. 'תאוות ממון' ו'תאוות אכילה' ו'תאוות משגל' כי שלש מדות אלו הם בלב ועל כן הם מפסידים היראה שבלב 'ממון' שרשו בלב בבחינת (משלי י) : "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסף עצב עמה" בחינת (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" 'אכילה', בחינת (תהלים ק"ד) : "ולחם לבב אנוש יסעד" 'תאוות משגל' גם כן בלב כי עקר התאוה על ידי החמימות, הבא מהדם שבחלל הלב ומחמת שהם בלב על כן הם מפסידין היראה שבלב שהוא בחינות ירושלים וזה פרוש (ברכות ג') : 'שלש משמרות הוי הלילה' וכו' 'לילה' זה בחינת חשך, הינו מניעות והם בחינת שלש משמרות, הינו בחינת שלש מדות הנ"ל וזהו : 'משמרה ראשונה חמור נוער', בחינת 'תאוות ממון' בחינת (בראשית מ"ט) : "יששכר חמר גרם" ותרגומו: 'עתיר בנכסין' 'שניה כלבים צועקים' זה בחינת 'תאוות אכילה' כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) : "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה" 'שלישית תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה' זה בחינת 'משגל', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות יג:) ראוה מדברת וכו' וזהו 'תינוק יונק משדי אמו' כי תאוה זו לפי היניקה אם התינוק יונק מחלב אשה חצופה אזי מתגבר בו תאוה זו כי 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:) ועל כן כשהיא חצופה אזי מזיק להתינוק חלב הנעשה מעכירת דמיה ונולד לו חמימות בלבו, שהוא התגברות תאוה זו וכן להפך כשיונק חלב אשה כשרה אזי לבו חלל בקרבו, ואין לו חמימות רק מעט המכרח למצוות הבורא יתברך שמו וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:) : לא היה דוד ראוי לאותו מעשה שנאמר (תהלים ק"ט) :"ולבי חלל בקרבי" לבי חלל בקרבי ראשי תבות חלב הינו שעל ידי חלב כשרה לבו חלל בקרבו, ואין מתגבר בו תאוה זו ועל כן דוד, שהיה בבחינה זו לא היה ראוי לאותו מעשה ולהפך חלב אשה חצופה מוליד חמימות הרבה בחינת: חם לבי בקרבי (תהלים ל"ט) ראשי תבות חלב וכנ"ל וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם בברכות). 'ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי' הינו על הפסד היראה, בחינת: "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג') כי שלש מדות הנ"ל שהם בחינת שלש משמרות הם מפסידין בנין ירושלים הינו שלמות היראה התלויה בלב כנ"ל ה. ולתקן שלש מדות אלו הוא על ידי הדעת שצריכין להמשיך הדעת אל הלב בבחינת (דברים ד') : "וידעת היום והשבות אל לבבך" שצריך להמשיך הדעת אל הלב ועל ידי זה נתתקן שלש מדות הנ"ל כי הדעת הוא בחינת תלת מחין תלת חללי דגלגלתא והם בחינת שלש רגלים כי כל רגל הוא בחינת התחדשות המחין שנמשך שכל חדש לתקן שלש מדות אלו הינו בכל רגל משלש רגלים נתתקן מדה אחת משלש מדות הנ"ל על כן צריכין לזהר מאד בכבוד יום טוב ולקבל השלש רגלים כראוי כי על ידי מצות השלש רגלים על ידי זה זוכין לתקן השלש מדות הנ"ל כי 'בפסח נתתקן תאוות ממון' כמו שכתוב (שמות י"ב) : "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" 'בעל כרחם' (ברכות ט') כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאוות ממון 'בשבועות נתתקן תאוות משגל', בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב' (כמובא בכוונות ספירה ושבועות ומובא ג"כ בבאר היטב סימן תצ"ד סק"ח ע"ש פל"ח) 'בסוכות נתתקן תאוות אכילה' כי סוכות נקרא "חג האסיף" (שמות כ"ג), שאוסף כל מיני מאכל וזהו בחינת תקון תאוות אכילה, כי 'אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו' וכו' (יומא ע"ד:) וזהו בחינת (במדבר ט"ז) : "קרואי מועד אנשי שם" 'אנשי שם' זה בחינת שלש מדות הנ"ל שכל אחד ואחד נקרא בחינת שם (שמות כ) : "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" בחינת: "ברכת ה' היא תעשיר" וכו', כנ"ל (רות ד') : "וקרא שם בבית לחם" (אסתר ב') : "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם" וגם היראה שבלב היא גם כן בחינת שם בבחינת (דברים כ"ח) : "ליראה את השם הנכבד" וזהו בחינת: "קרואי מועד אנשי שם" שצריכין לקרות את המועדות, דהינו השלש רגלים לתקן את השלש מדות הנ"ל, שהם בחינת 'אנשי שם' כנ"ל ו. ועל ידי בנין ירושלים, דהינו תקון שלמות היראה שבלב על ידי זה נברא מלאך, שמשפיע נבואה לכלי הנבואה כי הנבואה באה מבחינת כרובים בבחינת (במדבר ז') : "וישמע את הקול מבין שני הכרבים" וכרובים הם אנפי זוטרי (סוכה ד"ה ע"ב) (זהר בראשית יח:) והם נשפעים מן המלאך בבחינת (בראשית מ"ח) : "המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים" שהם אנפי זוטרי, בחינת כרובים (עין זוהר ויחי רכח ובזוהר בלק קפ"ז) וזה המלאך שרשו מיראה כי זה אותיות מלאך, ראשי תבות כי אין מחסור ליראיו (תהלים ל"ד) ואזי נמשכת נבואה ואפילו קטנים יכולין להתנבאות, בבחינת (יואל ג') : "ונבאו בניכם ובנותיכם" ז. אך צריך לזהר מאד מהתמנות כי זה הזוכה ליראה, יש לו השתוקקות להתמנות כי 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין' (ברכות ו:) ומחמת שדבריו נשמעין, הוא משתוקק להתמנות אבל צריך לשמר עצמו מאד מהתמנות כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה בחינות המלאך הנ"ל, הנעשה על ידי היראה וזה שאמר יהושע למשה כשאמר לו "אלדד ומידד מתנבאים במחנה" (במדבר י"א). "אדוני משה כלאם" (והוא בסנהדרין י"ז) : 'הטל עליהם צרכי צבור והם כלים' וכו' כי 'צרכי צבור', הינו התמנות, מכלה ומפסיד הנבואה כנ"ל כי נעשה מאותיות מלא"ך כלא"ם ח. ועל ידי השפעת הנבואה אף על פי שאין מי שיתנבא רק שיש בחינת השפעת הנבואה בעולם על ידי זה נגאלת ונפדית התפילה כי התפילה היא גבוהה מאד, ובני אדם מזלזלין בה וכשעומדים להתפלל, חפצים לפטר התפילה מעליהם כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:) : "כרם זלת לבני אדם" 'אלו דברים העומדין ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם' וכו' ועל ידי הנבואה נגאלת התפילה מן הגלות בבחינת (בראשית כ) : "כי נביא הוא ויתפלל בעדך" שעל ידי נבואה התפילה בשלמות כי התפילה היא בחינת (ישעיה נ"ז) : "בורא ניב שפתים", בחינת נבואה ט. וכשנגאלת ונפדית התפילה אזי נופל כל הדאקטיריי כי אין צריכין לרפואות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיחד לו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י). 'אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל, שמכה אותו ואומר לו: גדל' וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקוני זוהר, תקון מ"ד, ע"ט:). 'כל כוכביא לוין דא מן דא, סהרא לוי מן שמשא' וכו' "כי גבה מעל גבה" וכו' (קהלת ה') והם כלם בחינת לווים זה מזה וזה מזה עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה עד שכלם מקבלים משרש הכל, שהוא דבר ה' כמו שכתוב (תהלים ל"ג) : "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" ועל כן כשזוכין לתפילה אין צריכין לרפואת העשבים כי התפילה היא בחינת דבר ה', שהוא שרש הכל וזה בחינת נביא, ראשי תבות: בדבר יי שמים נעשו כי האלף הוא רקיע, המבדיל בין מים למים (תקון ה' ותקון מ') [פרוש ועל כן תבת שמים היא במקום הא' שבתבת נביא כי הא' היא רקיע וכו' כנ"ל] כי על ידי נבואה זוכין לתפילה, שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל (תהלים ק"ז:) "ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם" 'ישלח דברו וירפאם' הינו שמקבלין כל הרפואות רק על ידי דבר ה', דהינו תפילה אזי 'וימלט משחיתותם', הינו עשבים, בבחינת (מנחות ע"א) : 'הקוצר לשחת' כי אין צריכין לרפואת העשבים כנ"ל וזהו בחינת: "ועבדתם את ה' אלקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, והסירתי מחלה מקרבך" (שמות כ"ג) "ועבדתם את ה'" 'עבודה זו תפילה' (בבא קמא צב:) אזי: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירתי מחלה" וכו' הינו שיהיה לך רפואה על ידי לחם ומים על ידי שיתברכו מן שרש הכל, דהינו דבר ה' בחינת תפילה ויהיה ללחם ומים כח לרפאות כמו עשבים כי התחלקות הכחות שזה העשב יש לו כח לרפאות חולאת פלוני וזה חולאת פלוני וכיוצא בזה כל חלוקי כחותם הוא רק למטה אבל למעלה בשרש הכל, דהינו דבר ה' הכל אחד ואין חלוק בין לחם ומים ובין עשבים וכשאוחזין בהשרש, דהינו דבר ה' בחינת תפילה יכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך לחם ומים ויהיה לו רפואה על ידי לחם ומים בחינת: "וברך את לחמך וכו' והסירתי מחלה" וכו' כנ"ל י. אך יש שלש עבודות שהם מפסידין עבודות התפילה והם שלש מדות הינו א: 'אל תהי בז לכל אדם' (אבות פרק ד') שלא לבזות שום אדם ב: עבודה זרה ואפילו קלקול האמונה, שאין האמונה בשלמות הוא גם כן בחינת עבודה זרה ג: שמירת הברית, הינו מי שאין שומר הברית כראוי כי כל שלש מדות אלו הם בחינת עבודות דסטרא אחרא, ומפסידין עבודת התפילה בזוי אנשים הוא בחינת עבודה כמו שמצינו באחי יוסף, על שבזו אותו ולא האמינו שהוא יהיה מלך על ידי זה נפלו לבחינת עבדות ואמרו לו: "הננו לך לעבדים" (בראשית נ) עבודה זרה כמו שכתוב (שמות כ) : "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" כי ארץ מצרים מלאה גלולים ועבודה זרה ועל כן נקראים בית עבדים, בחינת עבדות הנ"ל (עיין מכילתא פ' יתרו) שמירת הברית מי שפוגם בו הוא גם כן בבחינת עבדות בבחינת חם, שנאמר בו (בראשית ט') : "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו" וצריך לצאת משלש עבודות אלו, דהינו משלש מדות הנ"ל ואז זוכין לעבודת התפילה ואז יכולין להתרפאות בכל דבר שבעולם אפילו בלחם ומים כנ"ל וזה פרוש (פסחים כ"ה) : בכל מתרפאין הינו בכל דבר שבעולם יכולין להתרפאות ובתנאי, חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים דהינו שלש מדות הנ"ל, שהם בחינת שלש עבודות כנ"ל הינו כשיוצא משלש מדות אלו אזי: בכל מתרפאין אפילו בלחם ומים כנ"ל כי כשהוא חוץ משלש עבודות הנ"ל ואז זוכה לעבודת התפילה אזי יכול להתרפאות בכל דבר שבעולם כנ"ל יא. ודע, שיש חלוק בין החולאות כי יש חולאת שהוא בחינת צומח כמו שזורעין גרעין בארץ והוא נרקב ויוצא ממנו שמנונית ונעשין גידין ונתוספין אלו על אלו, עד שנעשה השרש וממנו יוצא כמו ענפים ומאלו ענפים עוד ענפים אחרים, עד שצומח הפרי כמו כן יש חולאת שגדל באדם כמה שנים ויש חולאת שהוא באדם בתולדה מאביו ואמו ואינו נתגלה אלא לעת זקנותו ובשעת צמיחת וגדול החולאת אזי החולאת נסתר ונעלם מעין כל חי ואין שום אדם יודע ממנו רק שיש מחושים שנולדים באדם אז, בעת גדול החולאת שהם סימנים על החולאת וכן ברפואת העשבים יש גם כן חלוקים שיש חולאת, שיוכל להתרפאות על ידי עשב אחד ויש חולאת גדול מזה שצריכין לרפואתו מרכבים, להרכיב כמה עשבים לרפואה ויש שצריכין רפואות ממרחקים לרפאותו ויש חולאת שאין מועיל לו שום רפואה כי כח החולאת גדול מכח העשבים ובתחלת צמיחת החולאת, קדם שנצמח ונתגלה היו יכולין לרפאות אותו בקל רק שאז היה נעלם ונסתר מעיני כל ואין יודע ממנו רק השם יתברך לבד אבל כשאוחזין בבחינת דבר ה', בחינת תפילה כנ"ל שאזי מקבלין הרפואה מכל הדברים שבעולם אפילו מלחם ומים בבחינת: בכל מתרפאין כנ"ל אזי יכולין להתרפאות אפילו בעת צמיחת החולאת בעת שהוא נסתר מעין האדם מאחר שאין צריך לרפואות כלל רק רפואתו על ידי לחם ומים כנ"ל על כן גם אז, הינו בעת שעדין לא נתגלה החולאת יוכל גם כן להתרפאות על ידי לחם ומים, שאוכל אז וזהו בחינת (שמות ט"ו) : "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" והקשו כל המפרשים : אם לא ישים, מה צרך לרפואה (עיין סנהדרין קא) אבל לפי הנ"ל מישב היטב פרוש: "כל המחלה וכו' לא אשים עליך" הינו שלא יביא אותך לידי מחלה כלל כי ירפא אותך מקדם בעת צמיחת המחלה וזה: "כי אני ה' רופאך" 'אני ה'' דיקא הינו בעת צמיחת המחלה, שאז אין יודע ממנו, רק 'אני ה'' אז ארפא אותך על ידי בחינת דבר ה', בחינת תפילה ולא יבוא לידי מחלה כלל כי יתרפא מקדם בעת צמיחתו כנ"ל וכל זה תלוי בתקון התפילה כנ"ל ותקון התפילה הוא על ידי שיוצאין משלש עבודות הנ"ל וזהו בחינת: "ויאמר אם שמוע וכו' והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו" (שם) זה בחינת תקון השלש עבודות הנ"ל והישר בעיניו תעשה זה הפך בזוי אנשים כי כשמבזה אנשים נאמר (איוב ל"ג) : "ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי" וכו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ז) והאזנת למצותיו זה בחינת תקון הברית בבחינת (בראשית כ"א) "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אתו אלהים" ושמרת כל חקיו זה בחינת תקון אמונה הפך עבודה זרה פגם אמונה שנאמר עליהם (ירמיה י') : "חקות העמים הבל הוא" ואזי: "כל המחלה אשר שמתי וכו' כי אני ה' רופאך" כי אזי התפילה בשלמות ויכול להתרפאות על ידי דבר ה' בכל הדברים שבעולם וגם כשנולד ונצמח המחלה, כגון כשאין זוכה להתרפאות מקדם אזי גם כן יוכל להתרפאות על ידי בחינת דבר ה' גם ממחלה גמורה בבחינת: "וברך את לחמך וכו' והסירותי מחלה מקרבך" הינו מחלה גמורה כי על ידי דבר ה' יוכל להתרפאות לעולם בכל דבר שבעולם כנ"ל אפילו קדם שנתגלה החולאת כנ"ל בבחינת: 'בכל מתרפאין' וכו' כנ"ל וזה שאמר חזקיה: "והטוב בעיניך עשיתי" (ישעיה ל"ח) ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י:) שסמך גאלה לתפילה וגנז ספר הרפואות והכל אחד כי על ידי שסמך גאלה לתפילה הינו שגאל את התפילה מן הגלות כנ"ל על ידי זה גנז ספר הרפואות כי כשנגאלת התפילה, אז נופלים כל הרפואות כנ"ל כי נתרפאין על ידי דבר ה' כנ"ל ואזי כל הדאקטורים מתבישין ברפואות שלהם כי אזי אין כח לשום רפואה כי כל העשבים חוזרים כחם לתוך התפילה שהוא בחינת דבר ה', שהוא שרשם העליון כנ"ל כי כן חובת כל העשבים וכל שיח השדה כשאדם עומד להתפלל, שאזי הוא בבחינת דבר ה', שהוא שרשם העליון אזי הם מחזירין כחם לתוך התפילה, שהוא שרשם העליון וכשאדם מתפלל על איזה חולאת אזי אותן העשבים, שיש להם כח לרפאות אותו החולאת הם מחיבים להחזיר כחם לתוך התפילה, שהיא שרשם, בחינת דבר ה' כנ"ל וזה בחינת (בראשית כ"ד) : "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם שיח השדה שכל שיח השדה חזרו כחם ונתנו אותם בתוך תפילתו, שהיא שרשם כנ"ל יב. וזה בחינת התנוצצות משיח כי כל הדברים נחלקים זה מזה במראה טעם וריח בשביל זה הדבר המגדל כל הצמחים נקרא בשם מטר ראשי תבות: מראה, טעם, ריח ועקר הוא הריח, כי אין הנשמה נהנית אלא מהריח כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות מ"ג:) : 'איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה הריח' ועקר התפילה היא מהנשמה, בבחינת (תהלים ק"נ) : "כל הנשמה תהלל יה" ומשיח מקבל כל התפילות כי משיח הוא בחינת חטם, בבחינת (איכה ד') : "רוח אפינו משיח ה'" שמקבל כל הריחות שהם בחינת התפילות כי יניקת התפילה שהיא מהנשמה, היא מהריח כנ"ל (ישעיה מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" בחינת חטם כנ"ל ובשביל זה נקרא משיח, כי הוא יונק ומקבל משיח השדה (עיין זוהר בראשית כה) דהינו כל הריחות שבאים בתוך התפילה שהיא בחינת חטם בחינת: "ותהלתי אחטם" וכו' ומשיח מקבל אותם בבחינת: "רוח אפינו משיח ה'" כנ"ל יג. וזה בחינת נשיאות חן, בבחינת: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה" (אסתר ב') שכל אחד ואחד נדמה לו כאמתו (מגלה י"ג) כי זה הבעל תפילה הוא בבחינת דבר ה' שהוא השרש העליון, שכל הכחות וכל צבא השמים כלם מקבלים ממנו ועל כן כל צבא השמים וכל השרים העליונים, כל אחד ואחד נדמה לו כאמתו הינו שהוא נושא חן בעיניהם וכל אחד ואחד נדמה לו שהוא עוסק עמו לבד, כי כלם מקבלים ממנו ואזי יכול להכיר המפרסמים שהם על ידי עזות, כי עזותם נופל לפניו כי כשזוכה לתפילה שהיא בחינת דבר ה' שהוא השרש העליון, שכל השרים העליונים וכל צבא השמים כלם מקבלים כחם ממנו אזי הם כלם בחינת לווין אצלו בבחינת: כל כוכביא לווין דא מן דא וכו' נמצא שכלם הם בחינות לווים עד השרש העליון, שהיא דבר ה' שהוא בחינת הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול שכל צבא השמים וכל הכחות כלם הם בחינת לווין ממנו בבחינת (נחמיה ט') : "וצבא השמים לך משתחוים" שכל צבא השמים הם משתחוים ונכנעים לשרשם שהוא בחינת דבר ה', בחינת הבעל תפילה כנ"ל וצבא השמים לך משתחוים ראשי תבות מלוה כי כלם הם בחינת לווין זה מזה וזה מזה עד המלוה הגדול, שהוא בחינת הבעל תפילה שהוא המלוה הגדול כי הוא בבחינת השרש העליון, שהוא דבר ה' כנ"ל ועל כן יכול להכיר בהמפרסמים שהם רק על ידי עזות כי אין אדם מעז פנים בפני בעל חובו (בבא מציעא ג) ועל כן עזותם נופל לפני הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול כנ"ל כי כלם הם בחינת לווין ממנו כנ"ל (שמות ל"ג) : "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" שעל ידי בחינת נשיאות חן שהוא בחינת: 'וצבא השמים לך משתחוים', שכלם מקבלים ולווים ממנו שעל ידי זה נושא חן בעיניהם בבחינת: 'כל אחד ואחד נדמה לו כאמתו' כנ"ל על ידי זה: 'ואדעך בשם' שתוכל לדעת ולהכיר כל המפרסמים בעלי השם כי מי שהוא מפרסם ויש לו שם על ידי עזות, הוא נופל לפניו כנ"ל גם 'ואדעך בשם' זה בחינת הנפשות, בחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" כי על ידי המפרסמים הוא מקשר עם כל הנפשות כנ"ל שזה בחינת: "מאחז פני כסא" דהינו התקשרות לשרשי הנשמות, שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל יד. ואזי יכולין לעשות ראש השנה כי כשאדם יושב לדבר בחברו זה בחינת ראש השנה, שהוא יומא דדינא, שהוא יושב ודן את חברו וצריך לזהר מזה מאד ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפט את חברו "כי המשפט לאלהים הוא" (דברים א') כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפט את האדם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב) : 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו (בראשית רבה, ויצא, פרשת סח, הובא בפירש"י) (בפסוק הנה מקום אתי פרשת תשא) וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם כי הוא יתברך בעל הרחמים ובודאי הוא מקים בנו 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' (אבות פרק א) ואנו רואין רחמנותו במה שקבע לנו ראש השנה, שהוא יום הדין, בראש חדש כי זה הוא חסד גדול כי איך היינו מרימין פנינו לבקש כפרה מאתו יתברך על כן עשה עמנו חסד וקבע יום הדין ראש השנה בראש חדש שאז כביכול הוא יתברך בעצמו מבקש כפרה בבחינת: 'הביאו עלי כפרה', הנאמר בראש חדש (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה חולין, דף ס: שבועות ט) ועל כן אין לנו בושה ביום הדין לבקש כפרה מאחר שהוא יתברך בעצמו מבקש אז כפרה, כנ"ל גם על ידי שהשם יתברך בעצמו כביכול בא לידי זה שיצטרך לומר: הביאו עלי כפרה הינו שעשה דבר שהצרך להתחרט עליו ולומר: הביאו עלי וכו' על כן אין לנו בושה לבוא לפניו בחטאינו לבקש עליהם כפרה ולהתחרט עליהם כי גם הוא יתברך עשה דבר שהצרך להתחרט עליו כנ"ל נמצא, שאנו רואין גדל רחמנות שלו על כן הוא לבדו יתברך ראוי לדון את העולם כי הוא יתברך יודע מקום כל אחד ואחד כי כל המקומות הם אצלו יתברך, כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו כנ"ל כי אף על פי שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכונה, חס ושלום, שנתצמצם שם אלקותו יתברך, חס ושלום כמו שאמר שלמה (מלכים א ח) "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת שהיה שם דברים נאים כי בבית המקדש היה ציורא דעבדא דבראשית וציורא דגן עדן (עין בהקדמת התקונים) על כן המשיך לשם קדשתו יתברך אבל הוא יתברך אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יום הדין כי הוא מקים : 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' כי הוא מקומו של עולם כנ"ל וזה בחינת (תהלים צ"ג) : "לביתך נאוה קדש, ה' לארך ימים" הינו שהשם יתברך המשיך רק קדשתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם ועל כן : "ה' לארך ימים" הינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יומא אריכתא כנ"ל (עין ביצה ד' ודף ו' ובשלחן ערוך ארח חיים סימן שצ"ג) ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד, בבחינת שרשי הנשמות הוא גם כן בחינת מקומו של עולם, בבחינת (שמואל א ב) : "וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" דהינו על ידי בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות על ידי זה הוא מקומו של עולם, בחינת: 'וישת עליהם תבל' ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל וזה פרוש: תקעו בחדש שופר זה בחינת הממשלה הנ"ל, בחינת: "ותקעתיו יתד במקום נאמן" כנ"ל בחדש זה בחינת התחדשות המחין שבשלש רגלים בבחינת (תהלים ק"ד) : "עשה ירח למועדים" שכל המועדים והרגלים הם על ידי חדוש הירח שופר זה בחינת הלב, שנזון משופרא דשופרא (זהר פנחס דף רטז רכא ועין תקונים תקון כא מט) גם שופר הוא בחינת יראה, בבחינת (עמוס ג) : "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (ישעיה נ"ח) "הרם כשופר קולך" גם שופר הוא בחינת תפילה, בבחינת (תהלים קי"ח) : "מן המצר קראתי יה" וכו' וזה בחינת מצר השופר ומרחב השופר גם הוא בחינת שיח השדה, שחוזרין כחם לתוך התפילה בבחינת: "ויצא יצחק לשוח בשדה" כנ"ל וזה בחינת שופר, בבחינת (יהושע ו) : "במשוך בקרן היובל" ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה, כנ"ל ועל ידי כל הבחינות אלו "בכסא ליום חגנו "הינו ראש השנה כי על ידי זה יכולין לעשות ראש השנה כנ"ל בענין הנבואה הנ"ל יש קשיא כי המלאך המשפיע הנבואה, דהינו בחינת המלאך הגואל וכו', כנ"ל הוא למטה מבחינת מקום הנבואה כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה, כמובא והיא בבחינת למטה מנצח והוד, שמשם הנבואה אך יש בזה דברים בגו דהינו כשהיא עולה למעלה מהם אזי היא דיקא משפיע נבואה ואין לנו עתה עסק בזה
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

א. כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי נִבְרָא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים

וְזֶה הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'עֲתִידִין צַדִּיקִים, שֶׁיִּהְיֶה מְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'

שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל"

שֶׁהַמַּלְאָכִים יִצְטָרְכוּ לִשְׁאל מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיִּרְצוּ לֵידַע מַה פָּעַל אֵל

וְצָרִיך כָּל אֶחָד לִרְאוֹת, שֶׁיָּבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל מַלְאָכִים

אַך צָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד

וְלִרְאוֹת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּחַ לַעֲמד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ

שֶׁלּא יְקַנְּאוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיַפִּילוּ אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי הַמַּלְאָכִים מִתְקַנְּאִים מְאד בְּאָדָם כָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כַּמָּה גְּדוֹלִים, שֶׁבִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ

ב. וְהָעֵצָה עַל זֶה לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת נִצּוֹל מֵהֶם

"מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא"

שֶׁצָּרִיך לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, הַחֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד

שֶׁהִיא בְּחִינַת: "אֵם כָּל חָי"

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

מַה לִּיְלוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ

אָמַר לָהֶם: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא

אָמְרוּ: אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְך עַל הַשָּׁמָיִם וְכוּ'

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: הַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה

אָמַר: אֲנִי מִתְיָרֵא, שֶׁלּא יִשְׂרְפוּנִי בְהֶבֶל פִּיהֶם

אָמַר לוֹ: אֱחֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עֵצָה

לֶאֱחֹז וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֵם כָּל חָי, כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִצּוֹל מִן קִנְאַת הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּבֶן ה' אֱלהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם וְכוּ'

וַיִּבֵן רָאשֵׁי תֵבוֹת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן

שֶׁהוּא בְּחִינַת מֶמְשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן עַל זֶה הַפָּסוּק.

'וֶאֱמַנִּינֵהּ אֲמַרְכֶּל מְהֵימָן מְשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קַיָּם'

הַיְנוּ בְּחִינַת מֶמְשָׁלָה הַנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קִיּוּם כַּנַּ"ל

הַצֵּלָע, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַוָּה אֵם כָּל חָי

בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ כּחַ לַעֲמד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ כַּנַּ"ל

אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם, הַיְנוּ הָאָדָם הָעֶלְיוֹן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" וְכוּ'

וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, הַיְנוּ אֶל הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן

שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ כּחַ לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן לַעֲמד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב עַמְרָם חֲסִידָא אֶל הַמַּלְאָך .

'אֲנָא בִּשְׂרָא וְאַנְתְּ אֵשׁ, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּך'

בִּשְׂרָא רָאשֵׁי תֵבוֹת: שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אֶחָד

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָמוֹת

שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים

בְּחִינַת: 'אֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּך' כַּנַּ"ל

ג. וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל

צָרִיך לֵידַע מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת וּמְקוֹר חִיּוּתָם

מֵהֵיכָן כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה מְקַבֶּלֶת חִיּוּת

וְהָעִקָּר לֵידַע כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּפְרָטִיּוּת עִם כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה

צָרִיך לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם כָּל מְפֻרְסְמֵי וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר

כִּי הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱלָקִים תַּחְתָּם

כִּי כָל מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג הַדּוֹר יֵשׁ לוֹ כַּמָּה נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוּת, הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקוֹ

וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַמְפֻרְסָמִים

הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל פְּרָטֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

אַך צָרִיך לֵידַע וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם בְּשֶׁקֶר

וְהֵם רַק עַל יְדֵי עַזּוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא'

ד. וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים, אֵיזֶהוּ עַל יְדֵי עַזּוּת

הוּא עַל יְדֵי בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלֵּב

כִּי יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם

הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ'

אַך יֵשׁ שָׁלשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם מַחֲרִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ הַלֵּב

הַיְנוּ שֶׁמַּפְסִידִין הַיִּרְאָה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

וְהַשָּׁלשׁ הַמִּדּוֹת הֵם.

'תַאֲוַות מָמוֹן' וְ'תַאֲוַות אֲכִילָה' וְ'תַאֲוַות מִשְׁגָּל'

כִּי שָׁלשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הֵם בַּלֵּב

וְעַל כֵּן הֵם מַפְסִידִים הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב

'מָמוֹן' שָׁרְשׁוֹ בַּלֵּב

בִּבְחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ"

בְּחִינַת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

'אֲכִילָה', בְּחִינַת: "וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד"

'תַאֲוַות מִשְׁגָּל' גַּם כֵּן בַּלֵּב

כִּי עִקָּר הַתַּאֲוָה עַל יְדֵי הַחֲמִימוּת, הַבָּא מֵהַדָּם שֶׁבְּחָלָל הַלֵּב

וּמַחֲמַת שֶׁהֵם בַּלֵּב

עַל כֵּן הֵם מַפְסִידִין הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יְרוּשָׁלַיִם

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה' וְכוּ'

'לַיְלָה' זֶה בְּחִינַת חֹשֶׁך, הַיְנוּ מְנִיעוֹת

וְהֵם בְּחִינַת שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר', בְּחִינַת 'תַאֲוַות מָמוֹן'

בְּחִינַת: "יִשָּׂשׂכָר חֲמר גָּרֶם" וְתַרְגּוּמוֹ: 'עֲתִיר בְּנִכְסִין'

'שְׁנִיָּה כְּלָבִים צּוֹעֲקִים' זֶה בְּחִינַת 'תַאֲוַות אֲכִילָה'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לא יָדְעוּ שָׂבְעָה"

'שְׁלִישִׁית תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ'

זֶה בְּחִינַת 'מִשְׁגָּל', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת וְכוּ'

וְזֶהוּ 'תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ'

כִּי תַּאֲוָה זוֹ לְפִי הַיְנִיקָה

אִם הַתִּינוֹק יוֹנֵק מֵחֲלֵב אִשָּׁה חֲצוּפָה

אֲזַי מִתְגַּבֵּר בּוֹ תַּאֲוָה זוֹ

כִּי 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'

וְעַל כֵּן כְּשֶׁהִיא חֲצוּפָה

אֲזַי מַזִּיק לְהַתִּינוֹק חָלָב הַנַּעֲשֶׂה מֵעֲכִירַת דָּמֶיהָ

וְנוֹלָד לוֹ חֲמִימוּת בְּלִבּוֹ, שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוָה זוֹ

וְכֵן לְהֵפֶך

כְּשֶׁיּוֹנֵק חֲלֵב אִשָּׁה כְּשֵׁרָה

אֲזַי לִבּוֹ חָלָל בְּקִרְבּוֹ, וְאֵין לוֹ חֲמִימוּת

רַק מְעַט הַמֻּכְרָח לְמִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

שֶׁנֶּאֱמַר:"וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"

לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת חָלָב

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי חָלָב כְּשֵׁרָה לִבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ, וְאֵין מִתְגַּבֵּר בּוֹ תַּאֲוָה זוֹ

וְעַל כֵּן דָּוִד, שֶׁהָיָה בִּבְחִינָה זוֹ

לא הָיָה רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

וּלְהֶפֶך

חָלָב אִשָּׁה חֲצוּפָה מוֹלִיד חֲמִימוּת הַרְבֵּה

בְּחִינַת: חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת חָלָב וְכַנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי'

הַיְנוּ עַל הֶפְסֵד הַיִּרְאָה, בְּחִינַת: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לא יִירָא"

כִּי שָׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת

הֵם מַפְסִידִין בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם

הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב כַּנַּ"ל

ה. וּלְתַקֵּן שָׁלשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הוּא עַל יְדֵי הַדַּעַת

שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיך הַדַּעַת אֶל הַלֵּב

בִּבְחִינַת: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶך"

שֶׁצָּרִיך לְהַמְשִׁיך הַדַּעַת אֶל הַלֵּב

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן שָׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

כִּי הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת תְּלָת מחִין

תְּלָת חֲלָלֵי דְּגֻלְגַּלְתָּא

וְהֵם בְּחִינַת שָׁלשׁ רְגָלִים

כִּי כָל רֶגֶל הוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין

שֶׁנִּמְשָׁך שֵׂכֶל חָדָשׁ לְתַקֵּן שָׁלשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ

הַיְנוּ בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלשׁ רְגָלִים נִתְתַּקֵּן מִדָּה אַחַת מִשָּׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד בִּכְבוֹד יוֹם טוֹב

וּלְקַבֵּל הַשָׁלשׁ רְגָלִים כָּרָאוּי

כִּי עַל יְדֵי מִצְוַת הַשָּׁלשׁ רְגָלִים

עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַשָּׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

כִּי 'בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַאֲוַות מָמוֹן'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִילוּם" 'בְּעַל כָּרְחָם'

כִּי הֵם לא רָצוּ כְּלָל, כִּי אָז נִתְתַּקֵּן תַאֲוַות מָמוֹן

'בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַאֲוַות מִשְׁגָּל', בִּבְחִינַת: 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'

'בְּסוכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַאֲוַות אֲכִילָה'

כִּי סוכּוֹת נִקְרָא "חַג הָאָסִיף", שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל

וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן תַאֲוַות אֲכִילָה, כִּי 'אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ' וְכוּ'

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"

'אַנְשֵׁי שֵׁם' זֶה בְּחִינַת שָׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְרָא בְּחִינַת שֵׁם

"בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיך וּבֵרַכְתִּיך"

בְּחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר" וְכוּ', כַּנַּ"ל

"וְקָרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם"

"כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶך וְנִקְרְאָה בְשֵׁם"

וְגַם הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת שֵׁם

בִּבְחִינַת: "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד"

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"

שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, דְּהַיְנוּ הַשָּׁלשׁ רְגָלִים

לְתַקֵּן אֶת הַשָּׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת 'אַנְשֵׁי שֵׁם' כַּנַּ"ל

ו. וְעַל יְדֵי בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב

עַל יְדֵי זֶה נִבְרָא מַלְאָך, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ נְבוּאָה לִכְלֵי הַנְּבוּאָה

כִּי הַנְּבוּאָה בָּאָה מִבְּחִינַת כְּרוּבִים

בִּבְחִינַת: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים"

וּכְרוּבִים הֵם אַנְפֵּי זוּטְרֵי

וְהֵם נִשְׁפָּעִים מִן הַמַּלְאָך

בִּבְחִינַת: "הַמַּלְאָך הַגּוֹאֵל אתִי מִכָּל רָע יְבָרֵך אֶת הַנְּעָרִים"

שֶׁהֵם אַנְפֵּי זוּטְרֵי, בְּחִינַת כְּרוּבִים

וְזֶה הַמַּלְאָך שָׁרְשׁוֹ מִיִּרְאָה

כִּי זֶה אוֹתִיּוֹת מַלְאָך, רָאשֵׁי תֵבוֹת כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו

וַאֲזַי נִמְשֶׁכֶת נְבוּאָה

וַאֲפִילוּ קְטַנִּים יְכוֹלִין לְהִתְנַבְּאוֹת, בִּבְחִינַת: "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם"

ז. אַך צָרִיך לִזָּהֵר מְאד מֵהִתְמַנּוּת

כִּי זֶה הַזּוֹכֶה לְיִרְאָה, יֵשׁ לוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִתְמַנּוּת

כִּי 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין'

וּמֵחֲמַת שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְמַנּוּת

אֲבָל צָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד מֵהִתְמַנּוּת

כִּי הַהִתְמַנּוּת מַפְסִיד הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה

בְּחִינוֹת הַמַּלְאָך הַנַּ"ל, הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַיִּרְאָה

וְזֶה שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ לְמשֶׁה

כְּשֶׁאָמַר לוֹ "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" .

"אֲדוֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם": 'הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים' וְכוּ'

כִּי 'צָרְכֵי צִבּוּר', הַיְנוּ הִתְמַנּוּת, מְכַלֶּה וּמַפְסִיד הַנְּבוּאָה כַּנַּ"ל

כִּי נַּעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת מַלְאָ"ך כְּלָאֵ"ם

ח. וְעַל יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתְנַבֵּא

רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה בָּעוֹלָם

עַל יְדֵי זֶה נִגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִילָּה

כִּי הַתְּפִילָּה הִיא גְבוֹהָה מְאד, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהּ

וּכְשֶׁעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל, חֲפֵצִים לִפְטר הַתְּפִילָּה מֵעֲלֵיהֶם

כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם"

'אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִין בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם' וְכוּ'

וְעַל יְדֵי הַנְּבוּאָה נִגְאֶלֶת הַתְּפִילָּה מִן הַגָּלוּת

בִּבְחִינַת: "כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְך"

שֶׁעַל יְדֵי נְבוּאָה הַתְּפִילָּה בִּשְׁלֵמוּת

כִּי הַתְּפִילָּה הִיא בְּחִינַת: "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם", בְּחִינַת נְבוּאָה

ט. וּכְשֶׁנִּגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִילָּה

אֲזַי נוֹפֵל כָּל הַדָּאקְטִירַיי

כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאוֹת

כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל יְדֵי עֲשָׂבִים

וְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב מְקַבֵּל כּחַ מִכּוֹכָב וּמַזָּל הַמְּיֻחָד לוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אֵין לְך כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַזָּל, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל'

וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל מְקַבֵּל כּחַ מִכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ

וְהָעֶלְיוֹן מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ

עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כּחַ מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ .

'כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא' וְכוּ'

"כִּי גָּבהַּ מֵעַל גָּבהַּ" וְכוּ'

וְהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה

עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלוֹוִין מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים

וְהַשָּׂרִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ

עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשּׁרֶשׁ הַכּל, שֶׁהוּא דְּבַר ה'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"

וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִילָּה

אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים

כִּי הַתְּפִילָּה הִיא בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא שׁרֶשׁ הַכּל

וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, רָאשֵׁי תֵבוֹת: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ

כִּי הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם

[פֵּרוּשׁ וְעַל כֵּן תֵּבַת שָׁמַיִם הִיא בִּמְקוֹם הָא' שֶׁבְּתֵבַת נָבִיא

כִּי הָא' הִיא רָקִיעַ וְכוּ' כַּנַּ"ל]

כִּי עַל יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לִתְפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה' כַּנַּ"ל

"יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם"

'יִשְׁלַח דְבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם'

הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִין כָּל הָרְפוּאוֹת רַק עַל יְדֵי דְבַר ה', דְּהַיְנוּ תְּפִילָּה

אֲזַי 'וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם', הַיְנוּ עֲשָׂבִים, בִּבְחִינַת: 'הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת'

כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלקֵיכֶם, וּבֵרַך אֶת לַחְמְך וְאֶת מֵימֶיך, וַהֲסִירתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּך"

"וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה'" 'עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִילָּה'

אֲזַי: "וּבֵרַך אֶת לַחְמְך וְאֶת מֵימֶיך וַהֲסִירתִי מַחֲלָה" וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְך רְפוּאָה עַל יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם

עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִן שׁרֶשׁ הַכּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה' בְּחִינַת תְּפִילָּה

וְיִהְיֶה לְלֶחֶם וּמַיִם כּחַ לְרַפְּאוֹת כְּמוֹ עֲשָׂבִים

כִּי הִתְחַלְּקוּת הַכּחוֹת

שֶׁזֶּה הָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ כּחַ לְרַפְּאוֹת חוֹלַאַת פְּלוֹנִי וְזֶה חוֹלַאַת פְּלוֹנִי

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חִלּוּקֵי כּחוֹתָם

הוּא רַק לְמַטָּה

אֲבָל לְמַעְלָה בְּשׁרֶשׁ הַכּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה'

הַכּל אֶחָד

וְאֵין חִלּוּק בֵּין לֶחֶם וּמַיִם וּבֵין עֲשָׂבִים

וּכְשֶׁאוֹחֲזִין בְּהַשּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ דְבַר ה' בְּחִינַת תְּפִילָּה

יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיך כּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹך לֶחֶם וּמַיִם

וְיִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה עַל יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם

בְּחִינַת: "וּבֵרַך אֶת לַחְמְך וְכוּ' וַהֲסִירתִי מַחֲלָה" וְכוּ' כַּנַּ"ל

י. אַך יֵשׁ שָׁלשׁ עֲבוֹדוֹת שֶׁהֵם מַפְסִידִין עֲבוֹדוֹת הַתְּפִילָּה

וְהֵם שָׁלשׁ מִדּוֹת

הַיְנוּ

א: 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם' שֶׁלּא לְבַזּוֹת שׁוּם אָדָם

ב: עֲבוֹדָה זָרָה

וַאֲפִילוּ קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה

ג: שְׁמִירַת הַבְּרִית, הַיְנוּ מִי שֶׁאֵין שׁוֹמֵר הַבְּרִית כָּרָאוּי

כִּי כָל שָׁלשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת עֲבוֹדוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, וּמַפְסִידִין עֲבוֹדַת הַתְּפִילָּה

בִּזּוּי אֲנָשִׁים הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַחֵי יוֹסֵף, עַל שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ וְלא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא יִהְיֶה מֶלֶך

עַל יְדֵי זֶה נָפְלוּ לִבְחִינַת עַבְדוּת וְאָמְרוּ לוֹ: "הִנֶּנּוּ לְך לַעֲבָדִים"

עבודה זרה כמו שכתוב

"אָנכִי ה' אֱלקֶיך אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"

כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם מְלֵאָה גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה

וְעַל כֵּן נִקְרָאִים בֵּית עֲבָדִים, בְּחִינַת עַבְדוּת הַנַּ"ל

שְׁמִירַת הַבְּרִית

מִי שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ הוּא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת עַבְדוּת

בִּבְחִינַת חָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו"

וְצָרִיך לָצֵאת מִשָּׁלשׁ עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ מִשָּׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל

וְאָז זוֹכִין לַעֲבוֹדַת הַתְּפִילָּה

וְאָז יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ בְּלֶחֶם וּמַיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: בַּכּל מִתְרַפְּאִין

הַיְנוּ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת

וּבִתְנַאי, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים

דְּהַיְנוּ שָׁלשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלשׁ עֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל

הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁלשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ

אֲזַי: בַּכּל מִתְרַפְּאִין אֲפִילּוּ בְּלֶחֶם וּמַיִם כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁהוּא חוּץ מִשָּׁלשׁ עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל

וְאָז זוֹכֶה לַעֲבוֹדַת הַתְּפִילָּה

אֲזַי יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל

יא. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַחוֹלָאוֹת

כִּי יֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹמֵחַ

כְּמוֹ שֶׁזּוֹרְעִין גַּרְעִין בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְקָב

וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ שַׁמְנוּנִית

וְנַעֲשִׂין גִּידִין

וְנִתּוֹסְפִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה הַשּׁרֶשׁ

וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא כְּמוֹ עֲנָפִים

וּמֵאֵלּוּ עֲנָפִים עוֹד עֲנָפִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁצּוֹמֵחַ הַפְּרִי

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁגָּדֵל בָּאָדָם כַּמָּה שָׁנִים

וְיֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁהוּא בָּאָדָם בְּתוֹלָדָה מֵאָבִיו וְאִמּוֹ

וְאֵינוֹ נִתְגַּלֶּה אֶלָּא לְעֵת זִקְנוּתוֹ

וּבִשְׁעַת צְמִיחַת וְגִדּוּל הַחוֹלַאַת

אֲזַי הַחוֹלַאַת נִסְתָּר וְנֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי

וְאֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ

רַק שֶׁיֵּשׁ מִחוּשִׁים שֶׁנּוֹלָדִים בָּאָדָם אָז, בְּעֵת גִּדּוּל הַחוֹלַאַת

שֶׁהֵם סִימָנִים עַל הַחוֹלַאַת

וְכֵן בִּרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים

יֵשׁ גַּם כֵּן חִלּוּקִים

שֶׁיֵּשׁ חוֹלַאַת, שֶׁיּוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי עֵשֶׂב אֶחָד

וְיֵשׁ חוֹלַאַת גָּדוֹל מִזֶּה

שֶׁצְּרִיכִין לִרְפוּאָתוֹ מֻרְכָּבִים, לְהַרְכִּיב כַּמָּה עֲשָׂבִים לִרְפוּאָה

וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין רְפוּאוֹת מִמֶּרְחָקִּים לְרַפְּאוֹתוֹ

וְיֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ שׁוּם רְפוּאָה

כִּי כּחַ הַחוֹלַאַת גָּדוֹל מִכּחַ הָעֲשָׂבִים

וּבִתְחִלַּת צְמִיחַת הַחוֹלַאַת, קדֶם שֶׁנִּצְמָח וְנִתְגַּלֶּה

הָיוּ יְכוֹלִין לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ בְּקַל

רַק שֶׁאָז הָיָה נֶעְלָם וְנִסְתָּר מֵעֵינֵי כּל

וְאֵין יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַד

אֲבָל כְּשֶׁאוֹחֲזִין בִּבְחִינַת דְּבַר ה', בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

שֶׁאֲזַי מְקַבְּלִין הָרְפוּאָה מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם

אֲפִילּוּ מִלֶּחֶם וּמַיִם בִּבְחִינַת: בַּכּל מִתְרַפְּאִין כַּנַּ"ל

אֲזַי יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת אֲפִילוּ בְּעֵת צְמִיחַת הַחוֹלַאַת

בְּעֵת שֶׁהוּא נִסְתָּר מֵעֵין הָאָדָם

מֵאַחַר שֶׁאֵין צָרִיך לִרְפוּאוֹת כְּלָל

רַק רְפוּאָתוֹ עַל יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם כַּנַּ"ל

עַל כֵּן גַּם אָז, הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לא נִתְגַלֶּה הַחוֹלַאַת

יוּכַל גַּם כֵּן לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם, שֶׁאוֹכֵל אָז

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לא אָשִׂים עָלֶיך כִּי אֲנִי ה' רפְאֶך"

וְהִקְשׁוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים: אִם לא יָשִׂים, מַה צּרֶך לִרְפוּאָה

אֲבָל לְפִי הַנַּ"ל מְיֻשָּׁב הֵיטֵב

פֵּרוּשׁ: "כָּל הַמַּחֲלָה וְכוּ' לא אָשִׂים עָלֶיך"

הַיְנוּ שֶׁלּא יָבִיא אוֹתְך לִידֵי מַחֲלָה כְּלָל

כִּי יְרַפֵּא אוֹתְך מִקּדֶם בְּעֵת צְמִיחַת הַמַּחֲלָה

וְזֶה: "כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶך"

'אֲנִי ה'' דַיְקָא

הַיְנוּ בְּעֵת צְמִיחַת הַמַּחֲלָה, שֶׁאָז אֵין יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ, רַק 'אֲנִי ה''

אָז אֲרַפֵּא אוֹתְך

עַל יְדֵי בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִילָּה

וְלא יָבוֹא לִידֵי מַחֲלָה כְּלָל

כִּי יִתְרַפֵּא מִקּדֶם בְּעֵת צְמִיחָתוֹ כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַתְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְתִקּוּן הַתְּפִילָּה הוּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין מִשָּׁלשׁ עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "וַיּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו"

זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּׁלשׁ עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל

וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה זֶה הֶפֶך בִּזּוּי אֲנָשִׁים

כִּי כְּשֶׁמְּבַזֶּה אֲנָשִׁים נֶאֱמַר: "יָשׁר עַל אֲנָשִׁים וַיּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי" וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית

בִּבְחִינַת "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אתוֹ אֱלהִים"

וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנָה

הֶפֶך עֲבוֹדָה זָרָה פְּגַם אֱמוּנָה

שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: "חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא"

וַאֲזַי: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי וְכוּ' כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶך"

כִּי אֲזַי הַתְּפִילָּה בִּשְׁלֵמוּת

וְיָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי דְבַר ה' בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם

וְגַם כְּשֶׁנּוֹלָד וְנִצְמָח הַמַּחֲלָה, כְּגוֹן כְּשֶׁאֵין זוֹכֶה לְהִתְרַפְּאוֹת מִקּדֶם

אֲזַי גַּם כֵּן יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי בְּחִינַת דְבַר ה'

גַּם מִמַּחֲלָה גְּמוּרָה

בִּבְחִינַת: "וּבָרֵך אֶת לַחְמְך וְכוּ' וַהֲסִירוֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּך"

הַיְנוּ מַחֲלָה גְּמוּרָה

כִּי עַל יְדֵי דְבַר ה' יוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת לְעוֹלָם בְּכָל דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל

אֲפִילּוּ קדֶם שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת: 'בַּכּל מִתְרַפְּאִין' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמַר חִזְקִיָּה: "וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיך עָשִׂיתִי"

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁסָּמַך גְּאֻלָּה לִתְפִילָּה וְגָנַז סֵפֶר הָרְפוּאוֹת

וְהַכּל אֶחָד

כִּי עַל יְדֵי שֶׁסָּמַך גְּאֻלָּה לִתְפִילָּה

הַיְנוּ שֶׁגָּאַל אֶת הַתְּפִילָּה מִן הַגָּלוּת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה גָּנַז סֵפֶר הָרְפוּאוֹת

כִּי כְּשֶׁנִּגְאֶלֶת הַתְּפִילָּה, אָז נוֹפְלִים כָּל הָרְפוּאוֹת כַּנַּ"ל

כִּי נִתְרַפְּאִין עַל יְדֵי דְבַר ה' כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כָּל הַדָּאקְטוֹרִים מִתְבַּיְּשִׁין בָּרְפוּאוֹת שֶׁלָּהֶם

כִּי אֲזַי אֵין כּחַ לְשׁוּם רְפוּאָה

כִּי כָל הָעֲשָׂבִים חוֹזְרִים כּחָם לְתוֹך הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל

כִּי כֵן חוֹבַת כָּל הָעֲשָׂבִים

וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה

כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן

אֲזַי הֵם מַחֲזִירִין כּחָם לְתוֹך הַתְּפִילָּה, שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן

וּכְשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה חוֹלַאַת

אֲזַי אוֹתָן הָעֲשָׂבִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ הַחוֹלַאַת

הֵם מְחֻיָּבִים לְהַחֲזִיר כּחָם לְתוֹך הַתְּפִילָּה, שֶׁהִיא שָׁרְשָׁם, בְּחִינַת דְבַר ה' כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"

שֶׁתְּפִילָּתוֹ הָיְתָה עִם שִׂיחַ הַשָּׂדֶה

שֶׁכָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה חָזְרוּ כּחָם וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹך תְּפִילָּתוֹ, שֶׁהִיא שָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל

יב. וְזֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ

כִּי כָל הַדְּבָרִים נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה בְּמַרְאֶה טַעַם וָרֵיחַ

בִּשְׁבִיל זֶה הַדָּבָר הַמְגַדֵּל כָּל הַצְּמָחִים נִקְרָא בְּשֵׁם מָטָר

רָאשֵׁי תֵבוֹת: מַרְאֶה, טַעַם, רֵיחַ

וְעִקָּר הוּא הָרֵיחַ, כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית אֶלָּא מֵהָרֵיחַ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ'

וְעִקָּר הַתְּפִילָּה הִיא מֵהַנְּשָׁמָה, בִּבְחִינַת: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ"

וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל כָּל הַתְּפִילּוֹת

כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, בִּבְחִינַת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"

שֶׁמְּקַבֵּל כָּל הָרֵיחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַתְּפִילּוֹת

כִּי יְנִיקַת הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא מֵהַנְּשָׁמָה, הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל

"וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָך" בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא מָשִׁיחַ, כִּי הוּא יוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשִּׂיחַ הַשָּׂדֶה

דְּהַיְנוּ כָּל הָרֵיחוֹת שֶׁבָּאִים בְּתוֹך הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֹטֶם

בְּחִינַת: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם" וְכוּ'

וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל אוֹתָם בִּבְחִינַת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'" כַּנַּ"ל

יג. וְזֶה בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, בִּבְחִינַת: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל ראֶיהָ"

שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ

כִּי זֶה הַבַּעַל תְּפִילָּה הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה'

שֶׁהוּא הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַכּחוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ

וְעַל כֵּן כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ

הַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק עִמּוֹ לְבַד, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ

וַאֲזַי יָכוֹל לְהַכִּיר הַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם עַל יְדֵי עַזּוּת, כִּי עַזּוּתָם נוֹפֵל לְפָנָיו

כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה'

שֶׁהוּא הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים כּחָם מִמֶּנּוּ

אֲזַי הֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִין אֶצְלוֹ

בִּבְחִינַת: כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינוֹת לוֹוִים

עַד הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא דְבַר ה'

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל

שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַכּחוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ

בִּבְחִינַת: "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים"

שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הֵם מִשְׁתַּחֲוִים וְנִכְנָעִים לְשָׁרְשָׁם

שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים רָאשֵׁי תֵבוֹת מַלְוֶה

כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה

עַד הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה

שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל

כִּי הוּא בִּבְחִינַת הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא דְבַר ה' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַכִּיר בְּהַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם רַק עַל יְדֵי עַזּוּת

כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנִים בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ

וְעַל כֵּן עַזּוּתָם נוֹפֵל לִפְנֵי הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל

"כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְאֵדָעֲך בְּשֵׁם"

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן

שֶׁהוּא בְּחִינַת: 'וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים', שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים וְלוֹוִים מִמֶּנּוּ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם

בִּבְחִינַת: 'כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ' כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה: 'וְאֵדָעֲך בְּשֵׁם'

שֶׁתּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר כָּל הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי הַשֵּׁם

כִּי מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם עַל יְדֵי עַזּוּת, הוּא נוֹפֵל לְפָנָיו כַּנַּ"ל

גַּם 'וְאֵדָעֲך בְּשֵׁם' זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת, בְּחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ"

כִּי עַל יְדֵי הַמְפֻרְסָמִים הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא"

דְּהַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

יד. וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ

זֶה בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא דְדִינָא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ

וְצָרִיך לִזָּהֵר מִזֶּה מְאד

וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב

אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפּט אֶת חֲבֵרוֹ

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאֱלהִים הוּא"

כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ רָאוּי לִשְׁפּט אֶת הָאָדָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לְמָקוֹם חֲבֵרוֹ

כִּי אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

וְעַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך יָכוֹל לָדוּן אֶת הָאָדָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך בַּעַל הָרַחֲמִים

וּבְוַדַּאי הוּא מְקַיֵּם בָּנוּ 'הֲוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ

בַּמֶּה שֶׁקָּבַע לָנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, בְּראשׁ חֹדֶשׁ

כִּי זֶה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל

כִּי אֵיך הָיִינוּ מְרִימִין פָּנֵינוּ לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך

עַל כֵּן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְקָבַע יוֹם הַדִּין ראשׁ הַשָּׁנָה בְּראשׁ חֹדֶשׁ

שֶׁאָז כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

בִּבְחִינַת: 'הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה', הַנֶּאֱמָר בְּראשׁ חֹדֶשׁ

וְעַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה בַּיּוֹם הַדִּין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה

מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אָז כַּפָּרָה, כַּנַּ"ל

גַּם עַל יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל

בָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵך לוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה

הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו וְלוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי וְכוּ'

עַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם

כִּי גַּם הוּא יִתְבָּרַך עָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַך לְהִתְחָרֵט עָלָיו כַּנַּ"ל

נִמְצָא, שֶׁאָנוּ רוֹאִין גּדֶל רַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ

עַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַך רָאוּי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם

כִּי הוּא יִתְבָּרַך יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד

כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת הֵם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים מְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה

כְּגוֹן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ

אֵין הַכַּוָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּתְצַמְצֵם שָׁם אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך, חַס וְשָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלמה

"הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לא יְכַלְכְּלוּך, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה" וְכוּ'

רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם דְּבָרִים נָאִים

כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה צִיּוּרָא דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית

וְצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן

עַל כֵּן הִמְשִׁיך לְשָׁם קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַך

אֲבָל הוּא יִתְבָּרַך אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

וְעַל כֵּן הוּא יִתְבָּרַך יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין

כִּי הוּא מְקַיֵּם: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'

כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "לְבֵיתְך נָאֲוָה קדֶשׁ, ה' לְארֶך יָמִים"

הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִמְשִׁיך רַק קְדֻשָּׁתוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ

מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם דְּבָרִים נָאִים

אֲבָל הוּא יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

וְעַל כֵּן: "ה' לְארֶך יָמִים"

הַיְנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא אֲרִיכְתָּא כַּנַּ"ל

וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת: "וְכִסֵּא כָּבוֹד יַנְחִילֵם, כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת

עַל יְדֵי זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: 'וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל'

וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר

זֶה בְּחִינַת הַמֶּמְשָׁלָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת: "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן" כַּנַּ"ל

בַּחֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין שֶׁבְּשָׁלשׁ רְגָלִים

בִּבְחִינַת: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים"

שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדִים וְהָרְגָלִים הֵם עַל יְדֵי חִדּוּשׁ הַיָּרֵחַ

שׁוֹפָר זֶה בְּחִינַת הַלֵּב, שֶׁנִּזּוֹן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא

גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בִּבְחִינַת: "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לא יֶחֳרָדוּ"

"הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶך"

גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה, בִּבְחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ" וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת מֵצַר הַשּׁוֹפָר וּמֶרְחַב הַשּׁוֹפָר

גַּם הוּא בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, שֶׁחוֹזְרִין כּחָם לְתוֹך הַתְּפִילָּה

בִּבְחִינַת: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, בִּבְחִינַת: "בִּמְשׁוֹך בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל"

רָאשֵׁי תֵבוֹת: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת אֵלּוּ "בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ "הַיְנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל

בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה הַנַּ"ל יֵשׁ קֻשְׁיָא

כִּי הַמַּלְאָך הַמַּשְׁפִּיעַ הַנְּבוּאָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַמַּלְאָך הַגּוֹאֵל וְכוּ', כַּנַּ"ל

הוּא לְמַטָּה מִבְּחִינַת מְקוֹם הַנְּבוּאָה

כִּי הַמַּלְאָך הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כַּמּוּבָא

וְהִיא בִּבְחִינַת לְמַטָּה מִנְּצַח וָהוֹד, שֶׁמִּשָּׁם הַנְּבוּאָה

אַך יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה מֵהֶם

אֲזַי הִיא דַיְקָא מַשְׁפִּיעַ נְבוּאָה

וְאֵין לָנוּ עַתָּה עֵסֶק בָּזֶה
סיפורי מעשיות - מעשה ממרור
...מעשיות - מעשה ממרור מעשה ממרור שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה מוֹפְתִים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לפעמים השם יתברך עושה מופתים לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת: "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לא יְשַׁקֵּר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
...חלם וכו' . א. כי מרחמם ינהגם הינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים לתן לו מאכל הצריך לגדול ולא לקטן כזה כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דוקא על כן צריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות שלקטן כזה צריכין לרחם לתן לו חלב דיקא ולגדול מאכל הצריך לו וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם במה שצריך לו ב. ורחמן כזה הוא רק משה רבנו כי הוא היה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...ח"ב - תורה ח - תקעו בחדש שופר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יד
...שלו לארץ ישראל - אות יד ואז באותו העת היתה המלחמה של הצרפת שהלך הצרפת לארץ התוגר למצרים ולארץ ישראל וכיוצא כמפרסם וכאשר נשמע לאנשי סטנבול שהמלחמה הנ"ל מתעוררת, והצרפת הולך ובא על הים אזי לא רצו קהלה קדישא של סטנבול להניח שום יהודי לצאת מקיר העיר וחוצה, לפרש על הים ורבנו זכרונו לברכה, לא השגיח על זה ורצה להפקיר את עצמו ואמר להאיש שהיה עמו: תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות אך את נפשך איני רוצה להפקיר בכן אם תרצה קח לך מעות על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטו - וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל
...מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך ומזמין לו מניעה ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת [עין להלן] ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא כמו דאיתא בירושלמי: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר" ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו ומניעה הוא...
שצריך דוקא לבקש גדולות
...אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה דהינו השגות אלקות כי צריך לזה רבי גדול מאד מאד שיוכל להסביר שכל גדול כזה על ידי השכל התחתון כנ"ל כדי שיוכלו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4688 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 17:11:11 - wesi2