ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' (שמות ט"ו) א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות (עי' חא"ג ברכות ו' ד"ה מנין שהקב"ה מניח תפלין) ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה (פתח אליהו) הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב (קהלת א) : כל הנחלים הולכים אל הים (עיין תיקון י"א מתיקונים אחרונים) והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה גימטריא ר"ע ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני אותיות ר"ע אותיות, סערה סה הוא אדני, ור"ע אותיות וזה בחינת (תהלים קמ"ח) "רוח סערה עושה דברו" שעושים ומתקנים את הדבור, ומעלים אותו מבחינת רוח סערה ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות והוא אחר הדברים שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק הינו "לפתח חטאת" (בראשית ד') וכתיב (מיכה ז') : "שמר פתחי פיך" וכו' (וירא קי"ט:). "ויהי אחר הדברים והאלהים נסה את אברהם" (עיין תקו"ז תי' י"ח [דף ל"ה:] ) וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה כי הוא בחינת קץ כל בשר (בראשית ו') שעושה קץ וסוף לכל בשר ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם הם מבחינת קץ כל בשר (איוב כ"ח) "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר", (עין בזוהר מקץ קצ"ג) שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר ולעורר דין ולהלשין ולקטרג כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) : "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל" וצריך כל אדם לראות לאכפיא סטרא דקץ כל בשר תחת הדבור של הקדשה כמו שכתוב בזוהר (ויחי רל"ח) "אסרי לגפן עירה", 'גפן' דא כנסת ישראל (תהלים פ') : "ופקד גפן זאת" וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "וזאת אשר דבר" וכשהוא כופף את רוחו סערה דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו אז "יקם סערה לדממה" (תהלים ק"ז) ג. וצריך להעלות את הדבור לשרשו שהוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם חמשה גבורות שהם בחינת חמשת מוצאות הפה כי עקר הדבור על ידי חמשת מוצאות הפה שהם הגבורות (שם ק"ו) : "מי ימלל גבורות ה'" שעל ידי גבורות נעשה הדבור (שם קמ"ה) : "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב (ירמיה כ"ג) "הלוא כה דברי כאש נאם ה'". והתחלת עליות של הדבור, הוא מראשו הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור, שהוא נקרא ראש (סנהדרין צ"ז) 'אמת נעשה עדרים' וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "ראש דברך אמת" כי קדם תקונו, היה בבחינות (דניאל ח') "ותשלך אמת ארצה" ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת מחמת שרוח סערה בלבל אותו כמו שכתוב (תהלים ק"ז) : "יעלו שמים ירדו תהומות" וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול (פסחים ג'). 'עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו' זה רמז כשרוח סערה שולט אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו וצריך לעקם את הדרך ד. ותקון הדבור הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות שהוא בחינת לילה שאז שלטנותא דקץ כל בשר (בראשית א') "ולחשך קרא לילה" (חגיגה י"ב:). 'הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום' 'חסד', הוא בחינת בקר דאברהם (מקץ ר"ג) "הבקר אור" 'דא בקר דאברהם' והאנשים שלחו, אנון מארי דדינין המה וחמוריהם, אנון וכל סטר מסאבא וכמו שכתוב (רות ג') : "שכבי עד הבקר" אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא (תהלים פ"ג) אלהים אל דמי לך וכמו שכתוב (תהלים ל') : "למען יזמרך כבוד ולא ידם" ואז: "ברן יחד כוכבי בקר" וכו' (איוב ל"ח) וזהו (תהלים קכ"ב) : "עומדות היו רגלינו" כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מ"א) : "צדק יקראהו לרגלו" וכמו שכתוב (תהלים נ"ח) "צדק תדברון" בשעריך ירושלים על ידי התורה, כפרוש רש"י (והוא מדברי רבותינו, זכרונם לברכה מכות י') [כמובא ב"פרי עץ חיים" (שער התפילין פרק ז), על פסוק: "שימני כחותם על לבך", שעל ידי למוד התורה בלילה, אזי כאור הבקר עולה ראש המלכות [שהוא בחינות הדבור כנ"ל], ויושבת בזרוע דזעיר אנפין, ומקבלת הרשימו שבחזה דזעיר אנפין. וזעיר אנפין מקבל הרשימו שלו. ועל ידי התפילה נכנסין מחין חדשים, והרשימו יוצאין בבחינת תפילין וכו'] ה. וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך אזי נכנס אור שרש של הגבורות, הינו חמימות הלב [וזה בחינת רשימו שבלב זעיר אנפין שנכנס בראש דברך אמת, הינו בראש המלכות, כשהיא יושבת בזרוע שמאלי] כי שרש הגבורות הם בלב כמו שכתוב (תהלים ל"ט) : "חם לבי בקרבי בהגיגי" וכו' ושם שרש אמתי של האמת של הדבור כמו שכתוב (שם ט"ו) : "ודובר אמת בלבבו" ומתחיל לדבר בחמימות שבלב, דבר אמת שבלב וכשמדבר בינו לבין קונו דברי אמת שבלבו בהתעוררות בתשובה ורואה פחיתותיו וגדלת הבורא כי עד עכשו השליך חטאתיו אחר כתפיו ולא עין בהם ועכשו כשיודע אותם אזי נכנס בו בושה גדולה על גדל פשעיו כנגד רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין [יש אומרים שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכתב יד, והכל עולה בקנה אחד, ועין "פרי עץ חיים"] והבושה הזאת עדין איננה בפעל הינו שהבושה הוא בפנימיות ואין מתגלה על פניו, כמו שכתוב (תהלים ס"ט) : "כסתה כלמה פני" כי זאת הבושה היא קדם התשובה וזה ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך כל מה שמקרב ביותר אל המלך בשתו גדול וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו על ידי רוח שטות שבקרבו כמו שאמרו (סוטה ג') : 'אין אדם עובר עברה' וכו' [וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו הרשימו שלו] אבל אחר כך כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטפשות ונתוסף בו שכלו אזי הוא מתביש ביותר, ונתגלה הבושה על פניו וזהו בחינת שעל ידי התפילה באין מחין חדשים ואז יוצא הרשימו בבחינות תפילין כי על ידי הבושה הוא מתפלל ומבקש מחילה על עוונותיו שנתגלה על פניו במצחו (ירמיה ג'). "ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם" וזה פרוש (משלי ב') : "אז תבין יראת ה'", כמובא בזוהר הקדוש (בהקדמת התקונים דף ט:). 'תפילין הם בחינת אמא על ברא', "ואם לבינה תקרא" (משלי ב') וזה פרוש "אז תבין" הינו על ידי בינה יתרה שיהיה בהכרת הבורא על ידי זה "יראת ה'" הינו בחינת תפילין כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו') "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אלו תפילין כי היראה הוא הבושה כמו שכתוב (נדרים כ') : "יראת ה' על פניכם" 'זה הבושה' שהיא על הפנים הינו בחינת תפילין על ידי בינה שהיא אמא על ברא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"א) תפילין נקראין פאר, שנאמר: "פארך חבוש עליך" ופאר הוא כלליות הגונין כי ההתפארות על ידי כלליות הגונין כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" (זוהר יתרו צ:) כי הם כלולין מגונין סגיאין וזה שאנו רואים, כשאדם מתביש נעשה כמה גונין ובזה יכולים אנו להבין אם יש לאדם יראת שמים, הינו בושה, לאחר תקון החטא כשאנו מסתכלין על פניו, ונופל עלינו יראה ובושה הינו שנמשך עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך שמו וזה פרוש: "אז תבין יראת ה'" פרוש בזה תבין שיש לו יראת ה' 'ודעת אלהים תמצא' הינו כשימצא גם לך, דעה בגדלת הבורא, הינו בושה ויראה וזה בחינת: "וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך" הינו שנמשך עליהם גם כן יראה ו. ומשה זכה לאור התפילין כמו שכתוב בזוהר (בהשמטות בראשית רס"ב) : "ויתנצלו את עדים" דא תפילין "ומשה יקח את האהל" שלקח אותן האורות, מלשון (איוב כ"ט) : "בהלו נרו עלי ראשי" (עין בזוהר בראשית נ"ב: כי תשא קצ"ד) (שמות ל"ד) : "כי קרן עור פניו" על שם קרן אחת היה לו במצחו (חלין ס') זה בחינת תפילין, שהוא במצח ועל ידי זה "ויראו מגשת אליו" כי האיר עליהם היראה, כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה'" וכו' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ב:) 'העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו מיד' כי העברה מכניס באדם רוח שטות ועל ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב "אז תבין יראת ה'" כנ"ל וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים כ') : 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' כי אדם הראשון פגם בבחינת תפילין, שהם בחינת עץ החיים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) : "ה' עליהם יחיו" (עיין מנחות) ודבק את עצמו באילנא דמותא ועל ידי זה ויגרש אותו מגן עדן (בראשית ג'). 'כי עזות פנים לגיהנום' (אבות פרק ה) וכד תב בתיובתא, כתיב (שם) "ויעש להם כתנות עור" דא תפילין (כמובא בתקונים תקון ס"ט דף ק"ה) וזה פרוש (חלין ס') : 'שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו' כי על ידי הקרבן, הינו על ידי התשובה זכה לבחינת תפילין, שהוא בחינת קרון עור הפנים. וקין שהיה מזהמת הנחש (תיקון סט בראשית ד') : "למה נפלו פניך" שהוא בחינת אור התפילין, שהוא קרון עור הפנים וקין הביא מפסלת (ב"ר פכ"ב) שראה חוב לכל אחד ואיתא (במדרש תנחומא פרשת בראשית) "וישם לקין אות" שזרח לו קרן, הינו כנ"ל וזה שכתוב בקין (שם) "וישב בארץ נוד קדמת עדן" פרוש שלא זכה לעדן על ידי שפגם באור התפילין קדמת ראשי תבות קרקפתא דלא מנח תפילין (עיין ר"ה יז) וזה שאמרו רז"ל (תענית ז:) : מי שיש בו עזות בידוע שנכשל באשת איש כי קין עמד על תאומתו של הבל, כמו שכתוב (שם) "ויהי בהיותם בשדה" (תיקון סט) וישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זהמתן הינו זהמת הנחש ועכו"ם שלא עמדו, לא פסקה זהמתן (שבת קמ"ו) וזה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דיקא כי אין להם רגלים, כמו שכתוב (בראשית ג') : "על גחנך תלך" (בזוהר) "וישם ה' לקין אות", [פרוש רש"י] : החזיר מוראו עליהם כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ" כמו שכתוב (בזוהר) : 'כד תב בתיובתא', "וישם ה' לקין אות", (תקון ס"ט ק"ח:) ז. וזה שספר התנא (בכורות נ"ז:). ארז נפל במקומנו, ועברו עליו ששה עשר קרנות על חדו כי ידוע שהצדיק שעובד את ה' בדבקות גדול, ובשכל גדול כשנופל לאיזה מדרגה פחותה ממנה אף על פי שזאת המדרגה שהוא עכשו בה גם היא מדרגה גדולה לערך שאר הצדיקים אבל מחמת שלפי ערכו הוי לה נפילה הוא מתביש בזה המדרגה כאלו חטא איזה חטא ועושה תשובה על זה, כאלו חטא ובא על ידי זה לבושה גדולה הינו בחינת תפילין, בחינת: "אז תבין יראת ה'" ובא לבחינת ידיעה חדשה והכרה ועקר הארת התפילין באים על ידי הלוחות כמובא (בזוהר בראשית וכי תשא הנ"ל) 'כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", זכו לחגירת זינא עלאה' ומשה זכה לקרון עור פנים, מאור הלוחות כי הם המחין בעצמן כי על ידי חדוד השכל בתורה, נתחדדו המחין ונתוסף בו הכרה ומתביש ביותר והלוחות הם שרש התורה, ונקראים י"ו על שם עשרת הדברות וארכן ואו ורחבן ואו (בבא בתרא י"ד) והצדיק נקרא ארז בלבנון [כמ"ש (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה] וזה שספר התנא בשבחו של הצדיק שהיה צדיק בדורו, ונפל במקומנו כי בודאי מדרגת התנא היתה גם כן גדולה אבל לפי ערך הצדיק היתה נפילה (שמות י"ב) "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אנקלוס: ואתגלי י"ו קרנות על חדו הינו על ידי חדוד שכלו, וחדוש שכלו שקבל על ידי התורה שנקרא י"ו כנ"ל נתגלה קרון עור הפנים, הינו בושה, בחינת תפילין (ב"ר ס"ח) וזה פרוש: 'נפל במקומנו' שנפל להשגות אלקות לפי השגתנו הגם שגם השגתנו גדולה אבל לפי ערכו הוי לה נפילה, ששב בתשובה, ומתביש בהשגתנו וזה פרוש "בראשית" ירא בשת (תקו"ז תי' ז) כי היראה הוא הבושה תמן ראשי תמן בת "אלה ראשי בית אבותם" (שמות ו) הינו תלת גונין דעינא בת עין (תיקון ד שם י"ג) ותלת גונין דעינא ובת עין הם ארבע פרשיות וזה פרוש (ישעיה נ"ח) : אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי כי שבת, בחינת בושה רגלך, בתחלה צריך לתקן הדבור הנקרא רגל עשות חפצך ביום קדשי כי זהמת הנחש גרם שלשים ותשע קללות (תיקון סד) שלשים ותשע מלאכות וצריך כל אדם להמשיך קדשת שבת, לקדש ימי החל כדאיתא במכילתא: "זכור את יום השבת" 'זכרהו מאחד בשבת' ולפי הקדשה שמקדש ימי החל כן נדחה זהמת הנחש, קץ כל בשר, שהוא בחינת רוח סערה ועל ידי זה עולה הדבור עשות חפצך, כשאתה עושה חפצך, הינו בימי החל ביום קדשי, ידמה כאלו עכשו יום קדשי על ימי החל ותקדישם משלשים ותשע מלאכות וזה (חגיגה י"ב:) : תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות רואים ואינם יודעים מה רואים הארץ עומדת על עמודים הינו בינה, ארץ החיים, שממנה תוצאות התפילין כנ"ל והתפילה נקרא עמוד, על שם (תהלים ק"ו) : "ויעמד פינחס" ועמודים, בחינת תפילה, על המים הינו על הלב, כמו שכתוב (איכה ב') "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" ומים על ההרים, זו בחינת תורה שעל ידה נתעורר חסד אברהם כי ההרים זו תורה, שהוא מרומם כמו שכתוב (משלי ח') : "בי מלכים ימלכו" גם אברהם נקרא הר, כמו שכתוב (בראשית י"ט) : "ההרה המלט" (ב"ר פ"נ, מובא בפרש"י שם) והרים על הרוח הינו רוח פיו של הקדוש ברוך הוא, הינו בחינת דבור שעל ידי התורת חסד, נתעלה הדבור כנ"ל כמו שכתוב: "שכבי עד הבקר" ורוח על סערה הינו שבחינת קץ כל בשר הוא בחינת אחר הדברים הוא יונק מהדבור, ונעשה רוח סערה כנ"ל. וסערה על זרועו של הקדוש ברוך הוא כי הבריות צריכין לקץ כל בשר, כמו שכתוב:"והנה טוב מאד" 'דא מלאך המות' (בראשית רבה פרשה ט') והשתלשלותם מגבורות עלאין, כי הוא טוב מאד וזהו שסערה בזרוע זרוע, אלו חמשה גבורות, שמשם חיותו עד זמן בלע המות לנצח (ישעיה כ"ה) וזה פרוש "מרכבת פרעה וחילו", הינו בחינת תפילין, כמובא בזוהר (ויגש ר"י. ) שפרעה היא אמא דכל נהירין אתפרען ואתגלין מנה ותפילין נקרא מרכבות, כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "רוכב שמים" ושמים, אש ומים בחינת גונין כי תפילין הם נהרין מאמא עלאה ירה בים ירה, הם הגבורות [פרוש: יר"ה עם הכולל גימטריא גבורה] בים, הוא בחינת דבור כשתקשר ותעלה את הדבור לשרשה ועל ידי מה תוכל להעלות את הדבור לשרשה על ידי למוד התורה בלילה שעל ידי למוד הזה, נמשך חוט של חסד, ואז הבקר אור וכו' ואז הדבור עולה, ונעשה בת אברהם כמו שאמרו (בבא בתרא ט"ז:) : 'בת היתה לו לאברהם ובכל שמה' בים גימטריא בכל וזה: ומבחר שלשיו טבעו בים התורה נקרא אוריתא תליתאי (שבת פ"ח) ומבחר דא אברהם כמו שכתוב (נחמיה ט') : "אשר בחרת באברם" פרוש, על ידי התורה, שעל ידה נתעורר מדת אברהם על ידה נתתקן הדבור, וקץ כל בשר יטבע בנקבא דתהומא רבא טבעו בים סוף, סוף, הוא בחינת קץ כל בשר, שהוא דבוק בים הדבור יטבע בנקבא דתהומא רבא על ידי בקר דאברהם, שנתעורר על ידי התורה כנ"ל. [זאת התורה היא סוד כונות תפילין, כמבאר שם בתוך דברי התורה הזאת. וכנרשם מן הצד בהג"ה. איך כל כונות תפילין כלולין שם, והדברים מובנים למשכילים. ועדין צריכין באור רחב לבאר הדבר היטב, ואם יהיה אלהים עמדי, יתבאר הדבר במקום אחר בעזרת השם יתברך. ודע ששמעתי מפיו הקדוש, שחשב כמה וכמה תורות. ואמר שכלם הם סוד כונות תפילין, דהינו התורה "בחצצרות וקול שופר" ו"אנכי ה' אלקיך", ו"קרא את יהושע" וכו', והתורה "מי האיש החפץ חיים", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ונתתי עשב לט, אלה מסעי מ, רקודין מא וירא בצר מב, להתרחק מג נד "אשרי העם זרקא" והתורה הזאת "מרכבת פרעה" וכו' ועוד כמה וכמה תורות גדולות שאיני זוכר עתה לפרטם ואמר שכלם הם סוד כונות תפילין. ]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

מַרְכְּבת פַּרְעה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וְכוּ'

א. כִּי צָרִיך כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

והסימן של דבקות הוא תְּפִילִּין

כִּי תְּפִילִּין הֵם סִימָן עַל הַדְּבֵקוּת

ב. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת תְּפִילִּין

אֶלָּא שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר וִיתַקְּנֵהוּ

כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה

הוּא בְּחִינַת יָם, שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לְתוֹכוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם

וְהוּא בְּחִינַת אֲדנָי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

וּכְשֶׁפּוֹגְמִין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא אֲדנָי

אָז עַל יְדֵי הַפְּגָם נַעֲשֶׂה מֵרוּחַ פִּיו, רוּחַ סְעָרָה

כי כ"ז אוֹתִיּוֹת כָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֲשָׂרָה גִּימַטְרִיָּא ר"ע

וְנַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת הַדִּבּוּר, הַיְנוּ מִבְּחִינַת אֲדנָי

אוֹתִיּוֹת ר"ע

אוֹתִיּוֹת, סְעָרָה

סה הוּא אֲדנָי, וְר"ע אוֹתִיּוֹת

וְזֶה בְּחִינַת "רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ"

שֶׁעוֹשִׂים וּמְתַקְּנִים אֶת הַדִּבּוּר, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה

וְרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה

הוּא מְקַטְרֵג הַגָּדוֹל שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת

וְהוּא אַחַר הַדְּבָרִים

שֶׁהוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, כְּשֶׁמּוֹצֵא פֶּתַח לִינק

הַיְנוּ "לַפֶּתַח חַטָּאת" וּכְתִיב: "שְׁמר פִּתְחֵי פִיך" וְכוּ' .

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"

וְכָל הַמַּלְשִׁינוּת וְהָרָעוֹת שֶׁדּוֹבְרִים עַל אָדָם

בָּא מֵרוּחַ סְעָרָה, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הַזֶּה

כִּי הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר

שֶׁעוֹשֶׂה קֵץ וְסוֹף לְכָל בָּשָׂר

וּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה

וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם

הֵם מִבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר

"קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁך וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר"

שֶׁהוּא חוֹקֵר תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית וְכִלָּיוֹן לְכָל דָּבָר

וּלְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְּשִׁין וּלְקַטְרֵג

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לא יוּכָל"

וְצָרִיך כָּל אָדָם לִרְאוֹת

לְאַכְפְּיָא סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר

תַּחַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "אסְרִי לַגֶּפֶן עִירה", 'גֶּפֶן' דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: "וּפְקד גֶּפֶן זאת"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזאת אֲשֶׁר דִּבֶּר"

וּכְשֶׁהוּא כּוֹפֵף אֶת רוּחוֹ סְעָרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ

אָז "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה"

ג. וְצָרִיך לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ

שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ

שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֶצְבָּעִין שֶׁבְּיַד שְׂמאל

שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה

כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר עַל יְדֵי חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה

שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'"

שֶׁעַל יְדֵי גְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר: "וּגְבוּרָתְך יְדַבֵּרוּ"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "הֲלוֹא כּה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'".

וְהַתְחָלַת עֲלִיּוֹת שֶׁל הַדִּבּוּר, הוּא מֵראשׁוֹ

הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחָר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא נִקְרָא ראשׁ

'אֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ראשׁ דְּבָרְך אֱמֶת"

כִּי קדֶם תִּקּוּנוֹ, הָיָה בִּבְחִינוֹת "וַתַּשְׁלֵך אֱמֶת אַרְצָה"

וְלא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דְּבַר אֱמֶת

מֵחֲמַת שֶׁרוּחַ סְעָרָה בִּלְבֵּל אוֹתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת"

וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ, אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל .

'עִקֵּם הַכָּתוּב תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, שֶׁלּא לְהוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו'

זֶה רֶמֶז כְּשֶׁרוּחַ סְעָרָה שׁוֹלֵט

אֲזַי אֵין בִּיכלֶת לְדַבֵּר בְּדֶרֶך ישֶׁר, כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ

וְצָרִיך לְעַקֵּם אֶת הַדֶּרֶך

ד. וְתִקּוּן הַדִּבּוּר

הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּצַּר לָאָדָם, בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה

שֶׁאָז שֻׁלְטְנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר

"וְלַחֹשֶׁך קָרָא לָיְלָה" .

'הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם'

'חֶסֶד', הוּא בְּחִינַת בּקֶר דְּאַבְרָהָם

"הַבּקֶר אוֹר" 'דָּא בּקֶר דְּאַבְרָהָם'

וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, אִנּוּן מָארֵי דְּדִינִין

הֵמָּה וַחֲמוֹרֵיהֶם, אִנּוּן וְכָל סְטָר מְסָאֳבָא

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁכְבִי עַד הַבּקֶר"

אֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר

וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

אֱלהִים אַל דֳּמִי לָך

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן יְזַמֶּרְך כָבוֹד וְלא יִדּם"

וְאָז: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בּקֶר" וְכוּ'

וְזֶהוּ: "עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ"

כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"

בִּשְׁעָרַיִך יְרוּשָׁלָיִם

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י

[כַּמּוּבָא בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים", עַל פָּסוּק: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּך", שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, אֲזַי כְּאוֹר הַבּקֶר עוֹלֶה ראשׁ הַמַּלְכוּת [שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל], וְיוֹשֶׁבֶת בִּזְרוֹעַ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּמְקַבֶּלֶת הָרְשִׁימוּ שֶׁבְּחָזֶה דִּזְעֵיר אַנְפִּין. וּזְעֵיר אַנְפִּין מְקַבֵּל הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ. וְעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִכְנָסִין מחִין חֲדָשִׁים, וְהָרְשִׁימוּ יוֹצְאִין בִּבְחִינַת תְּפִילִּין וְכוּ']

ה. וּכְשֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לִגְבוּרוֹת

וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת

וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲזַי נִכְנָס אוֹר שׁרֶשׁ שֶׁל הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ חֲמִימוּת הַלֵּב

[וְזֶה בְּחִינַת רְשִׁימוּ שֶׁבְּלֵב זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁנִּכְנָס בְּראשׁ דְּבָרְך אֱמֶת, הַיְנוּ בְּראשׁ הַמַּלְכוּת, כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּזְרוֹעַ שְׂמָאלִי]

כִּי שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת הֵם בַּלֵּב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי" וְכוּ'

וְשָׁם שׁרֶשׁ אֲמִתִּי שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁל הַדִּבּוּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"

וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, דְּבַר אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב

וּכְשֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ

בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה

וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא

כִּי עַד עַכְשָׁו הִשְׁלִיך חַטּאתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וְלא עִיֵּן בָּהֶם

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם

אֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גּדֶל פְּשָׁעָיו

כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין

[יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָאן צְרִיכִין לְהַעְתִּיק הַהַגָּה הַשְׁלִישִׁית, וְכֵן הוּא בִּכְּתַב יָד, וְהַכּל עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד, וְעַיֵּן "פְּרִי עֵץ חַיִּים"]

וְהַבּוּשָׁה הַזּאת עֲדַיִן אֵינֶנָּה בְּפעַל

הַיְנוּ שֶׁהַבּוּשָׁה הוּא בַּפְּנִימִיּוּת

וְאֵין מִתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנַי"

כִּי זאת הַבּוּשָׁה הִיא קדֶם הַתְּשׁוּבָה

וְזֶה יָדוּעַ אֵין דּוֹמֶה בֶּן כְּפָר לְבֶן כְּרָך

כָּל מַה שֶּׁמְּקרָב בְּיוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶך בָּשְׁתּוֹ גָּדוֹל

וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּיוֹתֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶך, הוּא בּוֹשׁ יוֹתֵר מֵהַמֶּלֶך

וְקדֶם הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן יְדִיעָתוֹ בִּקְטַנּוֹת

עַל יְדֵי זֶה בָּשְׁתּוֹ אֵינוֹ בְּפעַל עַל פָּנָיו

כִּי חַטּאתָיו מְטַמְטְמִין שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ

עַל יְדֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה' וְכוּ'

[וְזֶה בְּחִינַת שֶׁזְּעֵיר אַנְפִּין מִתְקַנֵּא בְּמַלְכוּת וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ]

אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה

וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת

וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ

אֲזַי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְנִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו

וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה בָּאִין מחִין חֲדָשִׁים

וְאָז יוֹצֵא הָרְשִׁימוּ בִּבְחִינוֹת תְּפִילִּין

כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה הוּא מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו

שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו בְּמִצְחוֹ .

"וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָך מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם"

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'", כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ .

'תְּפִילִּין הֵם בְּחִינַת אִמָּא עַל בְּרָא', "וְאִם לַבִּינָה תִּקְרָא"

וְזֶה פֵּרוּשׁ "אָז תָּבִין"

הַיְנוּ עַל יְדֵי בִּינָה יְתֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּהַכָּרַת הַבּוֹרֵא

עַל יְדֵי זֶה "יִרְאַת ה'" הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

"וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיך וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", אֵלּוּ תְּפִילִּין

כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיכֶם" 'זֶה הַבּוּשָׁה'

שֶׁהִיא עַל הַפָּנִים הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין עַל יְדֵי בִּינָה

שֶׁהִיא אִמָּא עַל בְּרָא

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

תְּפִילִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּאֵרְך חֲבוֹשׁ עָלֶיך"

וּפְאֵר הוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת עַל יְדֵי כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר"

כִּי הֵם כְּלוּלִין מִגְּוָנִין סַגִּיאִין

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ נַעֲשֶׂה כַּמָּה גְּוָנִין

וּבָזֶה יְכוֹלִים אָנוּ לְהָבִין

אִם יֵשׁ לְאָדָם יִרְאַת שָׁמַיִם, הַיְנוּ בּוּשָׁה, לְאַחַר תִּקּוּן הַחֵטְא

כְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִין עַל פָּנָיו, וְנוֹפֵל עָלֵינוּ יִרְאָה וּבוּשָׁה

הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁך עָלֵינוּ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'"

פֵּרוּשׁ בָּזֶה תָּבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה'

'וְדַעַת אֱלהִים תִּמְצָא'

הַיְנוּ כְּשֶׁיִּמָּצֵא גַּם לְך, דֵּעָה בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, הַיְנוּ בּוּשָׁה וְיִרְאָה

וְזֶה בְּחִינַת: "וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְכוּ' וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"

הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁך עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן יִרְאָה

ו. וּמשֶׁה זָכָה לְאוֹר הַתְּפִילִּין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: "וַיִּתְנַצְּלוּ אֶת עֶדְיָם" דָּא תְּפִילִּין

"וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאהֶל"

שֶׁלָּקַח אוֹתָן הָאוֹרוֹת, מִלְּשׁוֹן: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי ראשִׁי"

"כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו"

עַל שֵׁם קֶרֶן אַחַת הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ

זֶה בְּחִינַת תְּפִילִּין, שֶׁהוּא בַּמֵּצַח

וְעַל יְדֵי זֶה "וַיִּרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"

כִּי הֵאִיר עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'" וְכוּ'

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד'

כִּי הָעֲבֵרָה מַכְנִיס בָּאָדָם רוּחַ שְׁטוּת

וְעַל יְדֵי בּוּשָׁה מַחֲזִיר הַמּחִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'" כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת בְּיָדוּעַ שֶׁלּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי'

כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בִּבְחִינַת תְּפִילִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ"

וְדִבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא

וְעַל יְדֵי זֶה וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן .

'כִּי עַזּוּת פָּנִים לְגֵּיהִנּוֹם'

וְכַד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, כְּתִיב "וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר" דָּא תְּפִילִּין

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ'

כִּי עַל יְדֵי הַקָּרְבָּן, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

זָכָה לִבְחִינַת תְּפִילִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים.

וְקַיִן שֶׁהָיָה מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ: "לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיך"

שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִילִּין, שֶׁהוּא קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים

וְקַיִן הֵבִיא מִפְּסֹלֶת

שֶׁרָאָה חוֹב לְכָל אֶחָד

וְאִיתָא "וַיָּשֶׂם לְקַיִן אוֹת" שֶׁזָּרַח לוֹ קֶרֶן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּקַיִן "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן"

פֵּרוּשׁ שֶׁלּא זָכָה לְעֵדֶן

עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּאוֹר הַתְּפִילִּין

קִדְמַת רָאשֵׁי תֵּבוֹת קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנָּח תְּפִילִּין

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ

כִּי קַיִן עָמַד עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן

הַיְנוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ

וְעַכּוּ"ם שֶׁלּא עָמְדוּ, לא פָּסְקָה זֻהֲמָתָן

וְזֶה בְּיָדוּעַ שֶׁלּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו

רַגְלֵי דַּיְקָא

כִּי אֵין לָהֶם רַגְלַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל גְּחֹנְך תֵלֵך"

"וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת", [פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י]: הֶחֱזִיר מוֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ"

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כַּד תָּב בִּתְיוּבְתָּא', "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת"

ז. וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא .

אֶרֶז נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ עָלָיו שִׁשָּׁה עָשָׂר קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ

כִּי יָדוּעַ שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁעוֹבֵד אֶת ה' בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל, וּבְשֵׂכֶל גָּדוֹל

כְּשֶׁנּוֹפֵל לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה

אַף עַל פִּי שֶׁזּאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא עַכְשָׁו בָּהּ

גַּם הִיא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְעֵרֶך שְׁאָר הַצַּדִּיקִים

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁלְּפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה

הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּזֶה הַמַּדְרֵגָה כְּאִלּוּ חָטָא אֵיזֶה חֵטְא

וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה, כְּאִלּוּ חָטָא

וּבָא עַל יְדֵי זֶה לְבוּשָׁה גְּדוֹלָה

הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין, בְּחִינַת: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'"

וּבָא לִבְחִינַת יְדִיעָה חֲדָשָׁה וְהַכָּרָה

וְעִקַּר הֶאָרַת הַתְּפִילִּין בָּאִים עַל יְדֵי הַלּוּחוֹת

כַּמּוּבָא 'כְּשֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע", זָכוּ לַחֲגִירַת זַיְנָא עִלָּאָה'

וּמשֶׁה זָכָה לְקֵרוּן עוֹר פָּנִים, מֵאוֹר הַלּוּחוֹת

כִּי הֵם הַמּחִין בְּעַצְמָן

כִּי עַל יְדֵי חִדּוּד הַשֵּׂכֶל בַּתּוֹרָה, נִתְחַדְּדוּ הַמּחִין

וְנִתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר

וְהַלּוּחוֹת הֵם שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְנִקְרָאִים י"ו

עַל שֵׁם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְאָרְכָּן וָאו וְרָחְבָּן וָאו

וְהַצַּדִּיק נִקְרָא אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן

[כמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה]

וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁהָיָה צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, וְנָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ

כִּי בְּוַדַּאי מַדְרֵגַת הַתַּנָּא הָיְתָה גַּם כֵּן גְּדוֹלָה

אֲבָל לְפִי עֵרֶך הַצַּדִּיק הָיְתָה נְפִילָה

"וְעָבַר ה' לִנְגּף אֶת מִצְרַיִם", וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: וְאִתְגְּלִי

י"ו קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ

הַיְנוּ עַל יְדֵי חִדּוּד שִׂכְלוֹ, וְחִדּוּשׁ שִׂכְלוֹ

שֶׁקִּבֵּל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא י"ו כַּנַּ"ל

נִתְגַּלֶּה קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ בּוּשָׁה, בְּחִינַת תְּפִילִּין

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ'

שֶׁנָּפַל לְהַשָּׂגוֹת אֱלקוּת לְפִי הַשָּׂגָתֵנוּ

הֲגַם שֶׁגַּם הַשָּׂגָתֵנוּ גְּדוֹלָה

אֲבָל לְפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה, שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּהַשָּׂגָתֵנוּ

וְזֶה פֵּרוּשׁ "בְּרֵאשִׁית" יָרֵא בּשֶׁת

כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה

תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת

"אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם"

הַיְנוּ תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא בַּת עַיִן

וּתְלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן הֵם אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶך עֲשׂוֹת חֲפָצֶך בְּיוֹם קָדְשִׁי

כִּי שַׁבָּת, בְּחִינַת בּוּשָׁה

רַגְלֶך, בַּתְּחִלָּה צָרִיך לְתַקֵּן הַדִּבּוּר הַנִּקְרָא רֶגֶל

עֲשׂוֹת חֲפָצֶך בְּיוֹם קָדְשִׁי

כִּי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ גָּרַם שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע קְלָלוֹת

שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת

וְצָרִיך כָּל אָדָם לְהַמְשִׁיך קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל

כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" 'זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת'

וּלְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל

כֵּן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה

וְעַל יְדֵי זֶה עוֹלֶה הַדִּבּוּר

עֲשׂוֹת חֲפָצֶך, כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲפָצֶך, הַיְנוּ בִּימֵי הַחֹל

בְּיוֹם קָדְשִׁי, יִדְמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו יוֹם קָדְשִׁי עַל יְמֵי הַחֹל

וְתַקְדִּישֵׁם מִשְּׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת

וְזֶה: תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת

רוֹאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה רוֹאִים

הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים

הַיְנוּ בִּינָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת הַתְּפִילִּין כַּנַּ"ל

וְהַתְּפִילָה נִקְרָא עַמּוּד, עַל שֵׁם: "וַיַּעֲמד פִּינְחָס"

וְעַמּוּדִים, בְּחִינַת תְּפִילָּה, עַל הַמַּיִם

הַיְנוּ עַל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּך נכַח פְּנֵי ה'"

וּמַיִם עַל הֶהָרִים, זוֹ בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ נִתְעוֹרֵר חֶסֶד אַבְרָהָם

כִּי הֶהָרִים זוֹ תּוֹרָה, שֶׁהוּא מְרוֹמָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּי מְלָכִים יִמְלכוּ"

גַּם אַבְרָהָם נִקְרָא הַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָהָרָה הִמָּלֵט"

וְהָרִים עַל הָרוּחַ

הַיְנוּ רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּר

שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרַת חֶסֶד, נִתְעַלֶּה הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁכְבִי עַד הַבּקֶר"

וְרוּחַ עַל סְעָרָה

הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר הוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים

הוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, וְנַעֲשֶׂה רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל.

וּסְעָרָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

כִּי הַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לְקֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"וְהִנֵּה טוֹב מְאד" 'דָּא מַלְאַך הַמָּוֶת'

וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מִגְּבוּרוֹת עִלָּאִין, כִּי הוּא טוֹב מְאד

וְזֶהוּ שֶׁסְּעָרָה בִּזְרוֹעַ

זְרוֹעַ, אֵלּוּ חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּתוֹ

עַד זְמַן בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח

וְזֶה פֵּרוּשׁ "מַרְכְּבת פַּרְעה וְחֵילוֹ", הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילִּין, כַּמּוּבָא בַּזוהַר

שֶׁפַּרְעה הִיא אִמָּא דְּכָל נְהִירִין אִתְפַּרְעָן וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ

וּתְפִילִּין נִקְרָא מֶרְכָּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רוֹכֵב שָׁמַיִם"

וְשָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם בְּחִינַת גְּוָנִין

כִּי תְּפִילִּין הֵם נָהֲרִין מֵאִמָּא עִלָּאָה

יָרָה בַּיָּם

יָרָה, הֵם הַגְּבוּרוֹת [פֵּרוּשׁ: יָרָ"ה עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא גְּבוּרָה]

בַיָּם, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר

כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר וְתַעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ

וְעַל יְדֵי מָה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ

עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה

שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַזֶּה, נִמְשָׁך חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאָז הַבּקֶר אוֹר וְכוּ'

וְאָז הַדִּבּוּר עוֹלֶה, וְנַעֲשֶׂה בַּת אַבְרָהָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכּל שְׁמָהּ'

בַּיָּם גִּימַטְרִיָּא בַּכּל

וְזֶה: וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם

הַתּוֹרָה נִקְרָא אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאֵי

וּמִבְחַר דָּא אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם"

פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְעוֹרֵר מִדַּת אַבְרָהָם

עַל יָדָהּ נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר, וְקֵץ כָּל בָּשָׂר יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא

טֻבְּעוּ בְיַם סוּף, סוּף, הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא דָּבוּק בְּיַם הַדִּבּוּר

יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא

עַל יְדֵי בּקֶר דְּאַבְרָהָם, שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

[זאת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין, כַּמְבאָר שָׁם בְּתוֹך דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת. וְכַנִּרְשָׁם מִן הַצַּד בַּהַגָּ"ה. אֵיך כָּל כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין כְּלוּלִין שָׁם, וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים לַמַּשְׂכִּילִים. וַעֲדַיִן צְרִיכִין בֵּאוּר רָחָב לְבָאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב, וְאִם יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי, יִתְבָּאֵר הַדָּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך.

וְדַע שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁחִשֵּׁב כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה "בַּחֲצצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר" וְ"אָנכִי ה' אֱלקֶיך", וּ"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" וְכוּ', וְהַתּוֹרָה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים", "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים", וְנָתַתִּי עֵשֶׂב לט, אֵלֶּה מַסְעֵי מ, רִקּוּדִין מא וַיַּרְא בַּצַּר מב, לְהִתְרַחֵק מג נד "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" וְהַתּוֹרָה הַזּאת "מַרְכְּבת פַּרְעה" וְכוּ' וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאֵינִי זוֹכֵר עַתָּה לְפָרְטָם וְאָמַר שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין. ]
חיי מוהר"ן - תצט - עבודת השם
...- תצט - עבודת השם אות תצט פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. ואמר שצריכין להיות לזה ברייה גדול להיות חזק בהבטחון ולעמד על עמדו כי אם שוגים בזה תנועה קלה בעלמא לא טוב. אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"א - תורה רד - המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עח - וְיִתֶּן עז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
...עח - ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו [לשון החברים] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות . "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור והדבור...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפו - מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים
...ח"א - תורה קפו - מה שמספרין מופתים מהצדיקים מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קיר"ה הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק על ידי זה נתגלין מופתים כי באמת הצדיק בודאי מלא מופתים וכשהוא מאמין בהצדיק ונותן עיניו ולבו על דברי הצדיק על כל דבור ודבור, כי מאמין שכל דבריו אמת וצדק, ובכונה מכונת אזי אחר כך, כשבא לביתו, כל מה שיארע אותו הוא מסתכל היטב על כל דבר שיארע לו ומבין למפרע בדברי הצדיק שדבר עמו בהיותו אצלו שזה היתה כונת הצדיק שרמז לו בתוך דברים...
שיחות הר"ן - אות יב
...ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בל...
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...- מעשה ג - מחיגר מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עו - יִשְׂרָאֵל הֵם נַעֲשִׂים אֲדוֹנִים לְבַעֲלֵיהֶם
...הם נעשים אדונים לבעליהם ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה,: 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם' כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים' שנאמר "ונשאר גם הוא לאלקינו" וכו' כי ישראל מעלין ומנשאין כל המקומות הנפולין ועל כן נקראין ישראל...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לו
...- אות לו פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם השלישי עבר שם ועמדו עליו גם כן והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר ועמד בנסיון ולא גלה הסוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
...מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא ולחפוש: צריכין נרות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שחפוש בנרות' ולמדו מפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" ואצל אלו הנרות, מחפשת הנשמה אחר ההסתלקות בגנזיא דמלכא וזה בחינת...
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...קצה - גדולות נוראות השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 12_02_2026 השעה 19:34:44 - wesi2