ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים כדאיתא במדרש (ויקרא רבה, טז). מפני מה מצרע טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות ? יבוא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע. נמצא, מי שהוא כשר נמשכת הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות (ויקרא נג:) שהשתי צפרים הנ"ל, יונקים מאתר דנביאים ינקין לכך נקרא המנגן חזן מלשון חזון, הינו לשון נבואה כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקין וכשהמנגן הוא רשע אזי הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה וכתוב בזוהר: כי הצפרים שבקלפה יונקין מדדי המלכות. וכד אתפלג ליליא כדין כרוזא כריז: "כצפרים האחוזות בפח, כהם יוקשים בני אדם" (זוהר ויחי רי"ז: ועיין בע"ח שער הקליפות פ"ב). והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה הינו גמרא שהיא בחינת לילה כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים יט), 'כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה' נמצא, שהתורה שבעל פה היא בחינת לילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד:) "במחשכים הושיבני" 'זה תלמוד בבלי' וזהו (בראשית א) : "ולחשך קרא לילה" הינו על ידי שילמד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה, שמהם יוצא הקול וזהו (איכה ב) : "קומי רני בלילה" הינו שתהיה תקומה להרנה הינו על ידי הלילה שהיא גמרא ש"ס אך כשלומד שלא לשמה, הינו בשביל שיתקרא רבי הלמוד אינו בחשיבות כל כך וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה יב:) ומגן עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל ואיתא בכתבי האר"י ז"ל כי צפרים שבקלפה הם מחין שבמלכות דקלפה והשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדשה לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א ט"ז) : "ויודע נגן" כי הנגינה היא בנין המלכות לכך ראוי הוא למלכות וזה שכתוב אצלו (תהלים ע"ח) : "מאחר עלות הביאו" הינו מאחר המיניקות, הינו נצח והוד כי הם מניקין לנביאים והם בנין המלכות וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא. ופרש רשב"ם: צפרדע, הינו צפור דעה (עיין תדא"ר פ"ז ועיין בכוונות האריז"ל על ענין דם צפרדע) דהוי כי אקרא דהגרוניא מלשון "קרא בגרון" (ישעיהו נ"ח) הינו שהנגינה נמשכת ממנו ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי. הינו על ידי מה תתקן בחינת קרא בגרון ? על ידי שתין בתי, הינו על ידי שתין מסכתות ופרש רשב"ם: תלמודא קאמר לה, הינו שילמד תלמוד אתא תנינא בלעה ופרש ר"ש: רבה קאמר לה הינו על ידי שילמד שלא לשמה, יבלע אותה הנחש וזה שפרש רשב"ם, רבה קאמר לה הינו על ידי שילמוד בשביל שיתקרא רבי אתא פושקנצא ופרש רשב"ם: עורב הינו על ידי שילמד בלילה, מלשון ערבית (עיין רש"י עירובין כ"ב ד"ה שמשכים ומעריב) ובלעה הינו ומגן עליו מן הנחש הנזכר לעיל וסליק יתיב באילנא פרש המהרש"א, שהוא בחינת אברהם שכתוב אצלו (בראשית כ"א) : "ויטע אשל" שהוא בחינת חסד הינו שהחוט של חסד שנמשך עליו מגן עליו מן הנחש הנ"ל תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא הינו שרבה מתמיה את עצמו שכל כך גבר עלינו חסדו, שאפילו על זה יכול להגן ובזה יתישב הסמיכות של המשנה (אבות פרק א). 'עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות' כי על ידי ששומע הנגינה כנ"ל הוא מתקן בנין המלכות שלו וזה 'עשה לך רב', הינו שיתקן בחינת מלכות וזה על ידי 'קנה לך חבר' הינו על ידי קנה, שהקול יוצא ממנו שמחבר השני כרובים להיות פנים בפנים "כמער איש ולויות" (מלכים א ז) 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום' (עין בבא בתרא צט וברשב"ם שם) ואזי כשיתקן בחינת מלכות שלו ויוכל למשל בכל מה שירצה ויוכל להמית לזה ולהחיות לזה ונמצא עולם חרב לזה אמר: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' שצריך לדון את כל אדם לכף זכות כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ בחרבן העולם "כי לא לתהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מ"ה) ובשביל זה מרגלא בפומא דאינשי עכשו לומר שהחזנים הם שוטים, ואינם בני דעה כי עכשו מלכות דקדשה בגלות ועל כן הנגינה שהיא נמשכת מאתר דנביאים מבחינת מחין ודעת דמלכות דקדשה ועכשו שהמלכות בגלות, ועל כן הנגינה נפגמת ועל כן החזנים הם בלא דעת כי אין להם כח עכשו להמשיך הנגינה משרשה שבקדשה שהוא בחינת מחין ודעת של מלכות דקדשה, כנ"ל אבל לעתיד שיתעלה מלכות דקדשה ויהיה "ה' למלך על כל הארץ" אזי תתעלה ותשלם הנגינה בבחינת דעת דמלכות דקדשה שמשם נמשכת הנגינה כנ"ל וזהו (תהלים מ"ז) : "כי מלך כל הארץ אלוהים, זמרו משכיל" כי אזי כשיהיה ה' למלך על כל הארץ ויתעלה מלכות דקדשה אזי: "זמרו משכיל", הינו שהחזנים המזמרים יהיו בדעת ובשכל על ידי שיתעלה מלכות דקדשה ויקבלו הנגינה משרשה שבקדשה שהוא בחינת דעת ומחין של מלכות דקדשה כנ"ל [שיך לעיל] (עיין פסחים נ: ועיין זוהר ויחי רי"ט) "כי גדל מעל שמים חסדך" (תהלים ק"ח) 'שמים' הוא בחינת קול, כמו שכתוב: "משמים השמעת קולך" כי על ידי החסד הינו בחינת חוט של חסד, הנמשך על ידי שלומד תורה בלילה על ידי זה נתתקן הקול כנ"ל וזהו : "כי גדול מעל שמים חסדך" כנ"ל השתי צפרים דקדשה, שמשם הנבואה נמשכת, הם בנין מלכות דקדשה ועל כן העמדת מלך היה על פי נבואה ככל מלכות בית דוד שהיה על פי נבואה והנבואה נמשכת מן הכרובים שהם בחינת שתי צפרים הנ"ל שהם בנין מלכות דקדשה כנ"ל מאחר עלות הביאו, הינו מאחר המיניקות כי הם ינקין לנביאים וכו' כנ"ל וזהו "מאחר עלות" הינו שדוד המלך, עליו השלום היה יכול לתקן ולהעלות גם הנגינה שאינו מאדם כשר להעלותה אל הקדשה וזהו : "מאחר עלות הביאו" הינו גם הנגינה, שהיא מאחורי הקדשה בבחינת "מאחר עלות", מאחר המיניקות כי הנגינה דקדשה הוא מאתר דנביאים ינקין והנגינה שאינו בקדשה היא בחינת מאחר עלות, מאחורי הקדשה ודוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן נגינה זו גם כן ועל ידי זה נתעלה מלכות דקדשה כנ"ל וזהו : "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב" וכו' כי על ידי זה זכה למלכות כנ"ל
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: לְדִידִי חָזִי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָּא, דְּהַוֵי כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי ! אָתָא תַּנִּינָא בַּלְעָהּ. אָתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבַלְעָה לְתַנִּינָא, וְסָלִיק יָתִיב בְּאִילָנָה. תָּא חָזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵיהּ דְּאִילָנָא

רַשְׁבַּ"ם: אַקְרוּקְתָּא = צְפַרְדֵּעַ: כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא = גָּדוֹל הָיָה כְּאוֹתָהּ כְּרָךְ: וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי = תַּלְמוּדָא קָאֲמַר לָהּ: אָתָא תַּנִּינָא = רַבָּה קָאֲמַר לָהּ: פּוּשְׁקַנְצָא = עוֹרֵב נְקֵבָה

הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע

קָשֶׁה לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר וְהָגוּן, אֲזַי טוֹב לוֹ

כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר

כִּי הִנֵּה קוֹל הַנְּגִינָה נִמְשֶכֶת מִן הַצִּפֳּרִים

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ .

מִפְּנֵי מָה מְצרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בִּשְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת ?

יָבוֹא קַלַּנְיָא וִיכַפֵּר עַל קַלַּנְיָא.

כִּי נִלְקָה מֵחֲמַת קוֹלוֹ שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע.

נִמְצָא, מִי שֶׁהוּא כָּשֵׁר

נִמְשֶׁכֶת הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ מִן הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת

שֶׁהַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים הַנַּ"ל, יוֹנְקִים מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

לְכָךְ נִקְרָא הַמְּנַגֵּן חַזָּן מִלְּשׁוֹן חָזוֹן, הַיְנוּ לְשׁוֹן נְבוּאָה

כִּי לוֹקֵחַ הַנְּגִינָה מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

וּכְשֶׁהַמְּנַגֵּן הוּא רָשָׁע

אֲזַי הוּא לוֹקֵחַ הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ מִצִּפֳּרִים אֲחֵרוֹת שֶׁבִּקְּלִפָּה

וְכָתוּב בַּזוהַר: כִּי הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּקְּלִפָּה יוֹנְקִין מִדַּדֵּי הַמַּלְכוּת.

וְכַד אִתְפָּלֵג לֵילְיָא

כְּדֵין כְּרוֹזָא כָּרִיז: "כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח, כָּהֵם יוֹקְשִׁים בְּנֵי אָדָם" .

וְהַתִּקּוּן הוּא שֶׁיּוּכַל לִשְׁמעַ נְגִינָה מִכָּל אָדָם

הוּא עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד בַּלַּיְלָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה

הַיְנוּ גְּמָרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, 'כְּשֶׁהָיָה משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לא הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי יוֹם ומָתַי לַיְלָה, רַק עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּכְשֶׁלָּמַד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה'

נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בְּחִינַת לַיְלָה

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" 'זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי'

וזהו: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד שַׁ"ס

יְתַקֵּן הַשִּׁית עִיזְקָאִין שֶׁבַּקָּנֶה, שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא הַקּוֹל

וְזֶהוּ: "קוּמִי רנִי בַלַּיְלָה"

הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה תְּקוּמָה לְהָרִנָּה

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַלַּיְלָה שֶׁהִיא גְּמָרָא שַׁ"ס

אַךְ כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵא רַבִּי

הַלִּמּוּד אֵינוֹ בַּחֲשִׁיבוּת כָּל כָּךְ

וכשלומד בלילה

חוט של חסד נמשך עליו

וּמֵגֵן עָלָיו שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַנַּ"ל

וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל

כִּי צִפֳּרִים שֶׁבִּקְלִפָּה הֵם מחִין שֶׁבְּמַלְכוּת דִּקְלִפָּה

וְהַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, הֵם בִּנְיַן הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

לפיכך נשתבח דוד לפני שאול: "וְיוֹדֵעַ נַגֵּן"

כִּי הַנְּגִינָה הִיא בִּנְיַן הַמַּלְכוּת

לְכָךְ רָאוּי הוּא לְמַלְכוּת

וזה שכתוב אצלו: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ"

הַיְנוּ מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת, הַיְנוּ נֶצַח וָהוֹד כִּי הֵם מְנִיקִין לַנְּבִיאִים

וְהֵם בִּנְיַן הַמַּלְכוּת

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזִי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָּא.

וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: צְפַרְדֵּעַ, הַיְנוּ צִפּוֹר דֵּעָה

דַּהֲוֵי כִּי אַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא

מִלְּשׁוֹן "קְרָא בְגָרוֹן" הַיְנוּ שֶׁהַנְּגִינָה נִמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ

וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי.

הַיְנוּ עַל יְדֵי מָה תְּתַּקֵּן בְּחִינַת קְרָא בְגָרוֹן ?

עַל יְדֵי שִׁתִּין בָּתֵי, הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׁתִּין מַסֶכְתּוֹת

וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: תַּלְמוּדָא קָאֲמַר לָהּ, הַיְנוּ שֶׁיִּלְמַד תַּלְמוּד

אָתָא תַּנִּינָא בַּלְעָהּ

וּפֵרֵשׁ רַ"שׁ: רַבָּה קָאֲמַר לָהּ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, יִבְלַע אוֹתָהּ הַנָּחָשׁ

וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם, רַבָּה קָאֲמַר לָהּ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמוֹד בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵא רַבִּי

אָתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: עוֹרֵב

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד בַּלַּיְלָה, מִלְּשׁוֹן עַרְבִית

וּבַלְעָהּ הַיְנוּ וּמֵגֵן עָלָיו מִן הַנָּחָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְסָלִיק יָתִיב בְּאִילָנָא

פֵּרֵשׁ הַמַּהַרְשָׁ"א, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם

שֶׁכָּתוּב אֶצְלוֹ: "וַיִּטַּע אֵשֶׁל"

שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד

הַיְנוּ שֶׁהַחוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו

מֵגֵן עָלָיו מִן הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל

תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵיה דְּאִילָנָא

הַיְנוּ שֶׁרַבָּה מַתְמִיהַ אֶת עַצְמוֹ

שֶׁכָּל כָּךְ גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, שֶׁאֲפִילּוּ עַל זֶה יָכוֹל לְהָגֵן

וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב הַסְּמִיכוּת שֶׁל הַמִּשְׁנָה .

'עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַנְּגִינָה כַּנַּ"ל

הוּא מְתַקֵּן בִּנְיַן הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ

וְזֶה 'עֲשֵׂה לְךָ רַב', הַיְנוּ שֶׁיְּתַקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת

וְזֶה עַל יְדֵי 'קְנֵה לְךָ חָבֵר'

הַיְנוּ עַל יְדֵי קָנֶה, שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ

שֶׁמְּחַבֵּר הַשְּׁנֵי כְּרוּבִים לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים "כְּמַעַר אִישׁ וְלוֹיוֹת"

'בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם'

וַאֲזַי כְּשֶׁיְּתַקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁלּוֹ

וְיוּכַל לִמְשׁל בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְיוּכַל לְהָמִית לָזֶה וּלְהַחֲיוֹת לָזֶה

וְנִמְצָא עוֹלָם חָרֵב

לָזֶה אָמַר: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת

כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּחֻרְבַּן הָעוֹלָם

"כִּי לא לְתֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ"

וּבִשְׁבִיל זֶה מַרְגְּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשִׁי עַכְשָׁו לוֹמַר

שֶׁהַחַזָּנִים הֵם שׁוֹטִים, וְאֵינָם בְּנֵי דֵּעָה

כִּי עַכְשָׁו מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בַּגָּלוּת

וְעַל כֵּן הַנְּגִינָה

שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים מִבְּחִינַת מחִין וְדַעַת דְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְעַכְשָׁו שֶׁהַמַּלְכוּת בְּגָּלוּת, וְעַל כֵּן הַנְּגִינָה נִפְגֶּמֶת

וְעַל כֵּן הַחַזָּנִים הֵם בְּלא דַּעַת

כִּי אֵין לָהֶם כּחַ עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת מחִין וְדַעַת שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻּשָּׁה, כַּנַּ"ל

אֲבָל לֶעָתִיד שֶׁיִּתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְיִהְיֶה "ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ"

אֲזַי תִּתְעַלֶּה וְתֻשְׁלַם הַנְּגִינָה בִּבְחִינַת דַּעַת דְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת הַנְּגִינָה כַּנַּ"ל

וזהו: "כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלוהִים, זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל"

כִּי אֲזַי כְּשֶׁיִּהְיֶה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וְיִתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

אֲזַי: "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל", הַיְנוּ שֶׁהַחַזָּנִים הַמְזַמְּרִים יִהְיוּ בְּדַעַת וּבְשֵׂכֶל

עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וִיקַבְּלוּ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת וּמחִין שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

"כִּי גָּדל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ"

'שָׁמַיִם' הוּא בְּחִינַת קוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ קוֹלֶךָ"

כִּי עַל יְדֵי הַחֶסֶד

הַיְנוּ בְּחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד, הַנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה

עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַקּוֹל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "כִּי גָּדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" כַּנַּ"ל

הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמִּשָּׁם הַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת, הֵם בִּנְיַן מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְעַל כֵּן הַעֲמָדַת מֶלֶךְ הָיָה עַל פִּי נְבוּאָה

כְּכָל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהָיָה עַל פִּי נְבוּאָה

וְהַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת מִן הַכְּרוּבִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי צִפֳּרִים הַנַּ"ל

שֶׁהֵם בִּנְיַן מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ, הַיְנוּ מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת

כִּי הֵם יַנְקִין לַנְּבִיאִים וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "מֵאַחַר עָלוֹת"

הַיְנוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַנְּגִינָה שֶׁאֵינוֹ מֵאָדָם כָּשֵׁר

לְהַעֲלוֹתָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶהוּ: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ"

הַיְנוּ גַּם הַנְּגִינָה, שֶׁהִיא מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

בִּבְחִינַת "מֵאַחַר עָלוֹת", מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת

כִּי הַנְּגִינָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

וְהַנְּגִינָה שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת מֵאַחַר עָלוֹת, מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן נְגִינָה זוֹ גַּם כֵּן

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעַלָּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "מֵאַחַר עָלוֹת הֵבִיאוּ לִרְעוֹת בְּיַעֲקב" וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְמַלְכוּת כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - קכב - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...אות קכב בשנת תקס"ב בקיץ קדם שיצא מזלאטיפאליע לברסלב, היה באותו הקיץ בברדיטשוב עם אביו הרבני החסיד הותיק המפרסם מורנו רבי שמחה זכרונו לברכה. ואז היה תקף המחלקת של הזקן הידוע ובשעת המחלקת אמר הזקן הנ"ל שיביא אגרות מכל הצדיקים המפרסמים שכלם חולקים עליו וכן הוה בהפך ממש. כי הגיעו אגרות מכל המפרסמים לרבנו הקדוש זכרונו לברכה, וכלם החזיקו ידם עם רבנו זכרונו לברכה באהבה רבה מאד, וכתבו מרורות להזקן הנ"ל. הינו הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרב החסיד רבי גדליה מליניץ והרב הקדוש דודו רבי בר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי
...אמר לו ותרן הייתי בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום, דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין, אנון למימרה, וקטגור נעשה סנגור...
שיחות הר"ן - אות ב
...- אות ב טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא...
שיחות הר"ן - אות קמט
...- אות קמט המעשה של השבעה בעטלירס הנדפסת בספורי המעשיות ספר כמה ימים ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו שעל ידי זה התחיל לספר המעשה בתחלה בליל שבת קדש התחיל על ידי הטאביקי [טבק להרחה] שלקח מאיש מאנשיו ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה וכתבתי לו שיהיה בשמחה אז דבר מזה וענה ואמר אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים והתחיל לספר המעשה וספר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון של הבעטליר שהיה עור וכל זה היה בליל שבת קדש ואני הייתי אז בביתי בנעמרוב ואחר כך ביום שלישי בא חברי לביתו...
שיחות הר"ן - אות רצה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן שמעתי בשמו לענין התחזקות בתפילה שאפילו אם האדם כמו שהוא אף על פי כן יחזק ויאמץ את לבבו להתפלל להשם יתברך ואמר שיחשב בלבו הלא אם אני רחוק בעיני מהשם יתברך כל כך מחמת רבוי עוונותי אם כן אדרבא עקר שלמות התפילה על ידי דיקא כי הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה, וילפינן מקטרת שהיה בהם חלבנה' ואם כן אם אני בעיני כפושע ישראל חס ושלום אם כן אדרבא, כל שלמות התפילה על ידי דיקא וכנזכר לעיל ובודאי אני צריך להתחזק ביותר להתפלל להשם יתברך ולבטח בחסדי ה'...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כה
...באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם ותכף הביאו להם מלבושים שלהם והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו. אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה, בעצמו בשמחה, ואמ
שיחות הר"ן - אות קלד
...קלד שיך לסימן ער"ה בלקוטי חלק ראשון, המתחלת: דע שכל מצוה וכו' נעשה ממנה נר וכו' עין שם עתה שמעתי מאחד ששמע גם כן זה הענין מפיו הקדוש ובאר הדבר יותר קצת שאמר שיש אחד שנר שלו אינו יכול לדלק כי אם איזה שעה מחפש עם הנר אותה שעה שדולק ואחר כך נכלה הנר ואין לו במה לחפש ויש אחד שנר שלו דולק איזה שעות יותר ויוכל לחפש יותר אבל אחר כך נפסק ויש שנר שלו דולק יום אחד ויש שדולק עוד יותר ויותר אבל יש אחד שיש לו הרבה נרות נפלאים כאלו שדולקים ומאירים לעולם ועד ואינם נכבים לעולם והוא זוכה לחפש בגנזיא דמלכא תמיד לעולמי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים
...מעשר נצול משונאים על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה כי יד הגדולה הוא...
חיי מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן
...מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן אות רכה כבר הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה [אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שיחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה הינו הרב מורנו רבי אהרון זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ] ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי [רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג] ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא...
להיות לבד - בריא או לא?
...או לא? מצד אחד אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות עז ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משגע וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האמות שנכללין בו לבדו כנ"ל אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות פא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0820 שניות - עכשיו 30_01_2026 השעה 09:38:46 - wesi2