ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים כדאיתא במדרש (ויקרא רבה, טז). מפני מה מצרע טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות ? יבוא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע. נמצא, מי שהוא כשר נמשכת הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות (ויקרא נג:) שהשתי צפרים הנ"ל, יונקים מאתר דנביאים ינקין לכך נקרא המנגן חזן מלשון חזון, הינו לשון נבואה כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקין וכשהמנגן הוא רשע אזי הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה וכתוב בזוהר: כי הצפרים שבקלפה יונקין מדדי המלכות. וכד אתפלג ליליא כדין כרוזא כריז: "כצפרים האחוזות בפח, כהם יוקשים בני אדם" (זוהר ויחי רי"ז: ועיין בע"ח שער הקליפות פ"ב). והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה הינו גמרא שהיא בחינת לילה כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים יט), 'כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה' נמצא, שהתורה שבעל פה היא בחינת לילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד:) "במחשכים הושיבני" 'זה תלמוד בבלי' וזהו (בראשית א) : "ולחשך קרא לילה" הינו על ידי שילמד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה, שמהם יוצא הקול וזהו (איכה ב) : "קומי רני בלילה" הינו שתהיה תקומה להרנה הינו על ידי הלילה שהיא גמרא ש"ס אך כשלומד שלא לשמה, הינו בשביל שיתקרא רבי הלמוד אינו בחשיבות כל כך וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה יב:) ומגן עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל ואיתא בכתבי האר"י ז"ל כי צפרים שבקלפה הם מחין שבמלכות דקלפה והשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדשה לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א ט"ז) : "ויודע נגן" כי הנגינה היא בנין המלכות לכך ראוי הוא למלכות וזה שכתוב אצלו (תהלים ע"ח) : "מאחר עלות הביאו" הינו מאחר המיניקות, הינו נצח והוד כי הם מניקין לנביאים והם בנין המלכות וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא. ופרש רשב"ם: צפרדע, הינו צפור דעה (עיין תדא"ר פ"ז ועיין בכוונות האריז"ל על ענין דם צפרדע) דהוי כי אקרא דהגרוניא מלשון "קרא בגרון" (ישעיהו נ"ח) הינו שהנגינה נמשכת ממנו ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי. הינו על ידי מה תתקן בחינת קרא בגרון ? על ידי שתין בתי, הינו על ידי שתין מסכתות ופרש רשב"ם: תלמודא קאמר לה, הינו שילמד תלמוד אתא תנינא בלעה ופרש ר"ש: רבה קאמר לה הינו על ידי שילמד שלא לשמה, יבלע אותה הנחש וזה שפרש רשב"ם, רבה קאמר לה הינו על ידי שילמוד בשביל שיתקרא רבי אתא פושקנצא ופרש רשב"ם: עורב הינו על ידי שילמד בלילה, מלשון ערבית (עיין רש"י עירובין כ"ב ד"ה שמשכים ומעריב) ובלעה הינו ומגן עליו מן הנחש הנזכר לעיל וסליק יתיב באילנא פרש המהרש"א, שהוא בחינת אברהם שכתוב אצלו (בראשית כ"א) : "ויטע אשל" שהוא בחינת חסד הינו שהחוט של חסד שנמשך עליו מגן עליו מן הנחש הנ"ל תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא הינו שרבה מתמיה את עצמו שכל כך גבר עלינו חסדו, שאפילו על זה יכול להגן ובזה יתישב הסמיכות של המשנה (אבות פרק א). 'עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות' כי על ידי ששומע הנגינה כנ"ל הוא מתקן בנין המלכות שלו וזה 'עשה לך רב', הינו שיתקן בחינת מלכות וזה על ידי 'קנה לך חבר' הינו על ידי קנה, שהקול יוצא ממנו שמחבר השני כרובים להיות פנים בפנים "כמער איש ולויות" (מלכים א ז) 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום' (עין בבא בתרא צט וברשב"ם שם) ואזי כשיתקן בחינת מלכות שלו ויוכל למשל בכל מה שירצה ויוכל להמית לזה ולהחיות לזה ונמצא עולם חרב לזה אמר: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' שצריך לדון את כל אדם לכף זכות כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ בחרבן העולם "כי לא לתהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מ"ה) ובשביל זה מרגלא בפומא דאינשי עכשו לומר שהחזנים הם שוטים, ואינם בני דעה כי עכשו מלכות דקדשה בגלות ועל כן הנגינה שהיא נמשכת מאתר דנביאים מבחינת מחין ודעת דמלכות דקדשה ועכשו שהמלכות בגלות, ועל כן הנגינה נפגמת ועל כן החזנים הם בלא דעת כי אין להם כח עכשו להמשיך הנגינה משרשה שבקדשה שהוא בחינת מחין ודעת של מלכות דקדשה, כנ"ל אבל לעתיד שיתעלה מלכות דקדשה ויהיה "ה' למלך על כל הארץ" אזי תתעלה ותשלם הנגינה בבחינת דעת דמלכות דקדשה שמשם נמשכת הנגינה כנ"ל וזהו (תהלים מ"ז) : "כי מלך כל הארץ אלוהים, זמרו משכיל" כי אזי כשיהיה ה' למלך על כל הארץ ויתעלה מלכות דקדשה אזי: "זמרו משכיל", הינו שהחזנים המזמרים יהיו בדעת ובשכל על ידי שיתעלה מלכות דקדשה ויקבלו הנגינה משרשה שבקדשה שהוא בחינת דעת ומחין של מלכות דקדשה כנ"ל [שיך לעיל] (עיין פסחים נ: ועיין זוהר ויחי רי"ט) "כי גדל מעל שמים חסדך" (תהלים ק"ח) 'שמים' הוא בחינת קול, כמו שכתוב: "משמים השמעת קולך" כי על ידי החסד הינו בחינת חוט של חסד, הנמשך על ידי שלומד תורה בלילה על ידי זה נתתקן הקול כנ"ל וזהו : "כי גדול מעל שמים חסדך" כנ"ל השתי צפרים דקדשה, שמשם הנבואה נמשכת, הם בנין מלכות דקדשה ועל כן העמדת מלך היה על פי נבואה ככל מלכות בית דוד שהיה על פי נבואה והנבואה נמשכת מן הכרובים שהם בחינת שתי צפרים הנ"ל שהם בנין מלכות דקדשה כנ"ל מאחר עלות הביאו, הינו מאחר המיניקות כי הם ינקין לנביאים וכו' כנ"ל וזהו "מאחר עלות" הינו שדוד המלך, עליו השלום היה יכול לתקן ולהעלות גם הנגינה שאינו מאדם כשר להעלותה אל הקדשה וזהו : "מאחר עלות הביאו" הינו גם הנגינה, שהיא מאחורי הקדשה בבחינת "מאחר עלות", מאחר המיניקות כי הנגינה דקדשה הוא מאתר דנביאים ינקין והנגינה שאינו בקדשה היא בחינת מאחר עלות, מאחורי הקדשה ודוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן נגינה זו גם כן ועל ידי זה נתעלה מלכות דקדשה כנ"ל וזהו : "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב" וכו' כי על ידי זה זכה למלכות כנ"ל
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: לְדִידִי חָזִי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָּא, דְּהַוֵי כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי ! אָתָא תַּנִּינָא בַּלְעָהּ. אָתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבַלְעָה לְתַנִּינָא, וְסָלִיק יָתִיב בְּאִילָנָה. תָּא חָזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵיהּ דְּאִילָנָא

רַשְׁבַּ"ם: אַקְרוּקְתָּא = צְפַרְדֵּעַ: כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא = גָּדוֹל הָיָה כְּאוֹתָהּ כְּרָךְ: וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי = תַּלְמוּדָא קָאֲמַר לָהּ: אָתָא תַּנִּינָא = רַבָּה קָאֲמַר לָהּ: פּוּשְׁקַנְצָא = עוֹרֵב נְקֵבָה

הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע

קָשֶׁה לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר וְהָגוּן, אֲזַי טוֹב לוֹ

כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר

כִּי הִנֵּה קוֹל הַנְּגִינָה נִמְשֶכֶת מִן הַצִּפֳּרִים

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ .

מִפְּנֵי מָה מְצרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בִּשְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת ?

יָבוֹא קַלַּנְיָא וִיכַפֵּר עַל קַלַּנְיָא.

כִּי נִלְקָה מֵחֲמַת קוֹלוֹ שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע.

נִמְצָא, מִי שֶׁהוּא כָּשֵׁר

נִמְשֶׁכֶת הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ מִן הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת

שֶׁהַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים הַנַּ"ל, יוֹנְקִים מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

לְכָךְ נִקְרָא הַמְּנַגֵּן חַזָּן מִלְּשׁוֹן חָזוֹן, הַיְנוּ לְשׁוֹן נְבוּאָה

כִּי לוֹקֵחַ הַנְּגִינָה מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

וּכְשֶׁהַמְּנַגֵּן הוּא רָשָׁע

אֲזַי הוּא לוֹקֵחַ הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ מִצִּפֳּרִים אֲחֵרוֹת שֶׁבִּקְּלִפָּה

וְכָתוּב בַּזוהַר: כִּי הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּקְּלִפָּה יוֹנְקִין מִדַּדֵּי הַמַּלְכוּת.

וְכַד אִתְפָּלֵג לֵילְיָא

כְּדֵין כְּרוֹזָא כָּרִיז: "כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח, כָּהֵם יוֹקְשִׁים בְּנֵי אָדָם" .

וְהַתִּקּוּן הוּא שֶׁיּוּכַל לִשְׁמעַ נְגִינָה מִכָּל אָדָם

הוּא עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד בַּלַּיְלָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה

הַיְנוּ גְּמָרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, 'כְּשֶׁהָיָה משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לא הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי יוֹם ומָתַי לַיְלָה, רַק עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּכְשֶׁלָּמַד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה'

נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בְּחִינַת לַיְלָה

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" 'זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי'

וזהו: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד שַׁ"ס

יְתַקֵּן הַשִּׁית עִיזְקָאִין שֶׁבַּקָּנֶה, שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא הַקּוֹל

וְזֶהוּ: "קוּמִי רנִי בַלַּיְלָה"

הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה תְּקוּמָה לְהָרִנָּה

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַלַּיְלָה שֶׁהִיא גְּמָרָא שַׁ"ס

אַךְ כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵא רַבִּי

הַלִּמּוּד אֵינוֹ בַּחֲשִׁיבוּת כָּל כָּךְ

וכשלומד בלילה

חוט של חסד נמשך עליו

וּמֵגֵן עָלָיו שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַנַּ"ל

וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל

כִּי צִפֳּרִים שֶׁבִּקְלִפָּה הֵם מחִין שֶׁבְּמַלְכוּת דִּקְלִפָּה

וְהַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, הֵם בִּנְיַן הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

לפיכך נשתבח דוד לפני שאול: "וְיוֹדֵעַ נַגֵּן"

כִּי הַנְּגִינָה הִיא בִּנְיַן הַמַּלְכוּת

לְכָךְ רָאוּי הוּא לְמַלְכוּת

וזה שכתוב אצלו: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ"

הַיְנוּ מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת, הַיְנוּ נֶצַח וָהוֹד כִּי הֵם מְנִיקִין לַנְּבִיאִים

וְהֵם בִּנְיַן הַמַּלְכוּת

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזִי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָּא.

וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: צְפַרְדֵּעַ, הַיְנוּ צִפּוֹר דֵּעָה

דַּהֲוֵי כִּי אַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא

מִלְּשׁוֹן "קְרָא בְגָרוֹן" הַיְנוּ שֶׁהַנְּגִינָה נִמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ

וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי.

הַיְנוּ עַל יְדֵי מָה תְּתַּקֵּן בְּחִינַת קְרָא בְגָרוֹן ?

עַל יְדֵי שִׁתִּין בָּתֵי, הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׁתִּין מַסֶכְתּוֹת

וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: תַּלְמוּדָא קָאֲמַר לָהּ, הַיְנוּ שֶׁיִּלְמַד תַּלְמוּד

אָתָא תַּנִּינָא בַּלְעָהּ

וּפֵרֵשׁ רַ"שׁ: רַבָּה קָאֲמַר לָהּ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, יִבְלַע אוֹתָהּ הַנָּחָשׁ

וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם, רַבָּה קָאֲמַר לָהּ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמוֹד בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵא רַבִּי

אָתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: עוֹרֵב

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד בַּלַּיְלָה, מִלְּשׁוֹן עַרְבִית

וּבַלְעָהּ הַיְנוּ וּמֵגֵן עָלָיו מִן הַנָּחָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְסָלִיק יָתִיב בְּאִילָנָא

פֵּרֵשׁ הַמַּהַרְשָׁ"א, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם

שֶׁכָּתוּב אֶצְלוֹ: "וַיִּטַּע אֵשֶׁל"

שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד

הַיְנוּ שֶׁהַחוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו

מֵגֵן עָלָיו מִן הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל

תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵיה דְּאִילָנָא

הַיְנוּ שֶׁרַבָּה מַתְמִיהַ אֶת עַצְמוֹ

שֶׁכָּל כָּךְ גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, שֶׁאֲפִילּוּ עַל זֶה יָכוֹל לְהָגֵן

וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב הַסְּמִיכוּת שֶׁל הַמִּשְׁנָה .

'עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַנְּגִינָה כַּנַּ"ל

הוּא מְתַקֵּן בִּנְיַן הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ

וְזֶה 'עֲשֵׂה לְךָ רַב', הַיְנוּ שֶׁיְּתַקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת

וְזֶה עַל יְדֵי 'קְנֵה לְךָ חָבֵר'

הַיְנוּ עַל יְדֵי קָנֶה, שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ

שֶׁמְּחַבֵּר הַשְּׁנֵי כְּרוּבִים לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים "כְּמַעַר אִישׁ וְלוֹיוֹת"

'בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם'

וַאֲזַי כְּשֶׁיְּתַקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁלּוֹ

וְיוּכַל לִמְשׁל בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְיוּכַל לְהָמִית לָזֶה וּלְהַחֲיוֹת לָזֶה

וְנִמְצָא עוֹלָם חָרֵב

לָזֶה אָמַר: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'

שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת

כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּחֻרְבַּן הָעוֹלָם

"כִּי לא לְתֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ"

וּבִשְׁבִיל זֶה מַרְגְּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשִׁי עַכְשָׁו לוֹמַר

שֶׁהַחַזָּנִים הֵם שׁוֹטִים, וְאֵינָם בְּנֵי דֵּעָה

כִּי עַכְשָׁו מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בַּגָּלוּת

וְעַל כֵּן הַנְּגִינָה

שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים מִבְּחִינַת מחִין וְדַעַת דְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְעַכְשָׁו שֶׁהַמַּלְכוּת בְּגָּלוּת, וְעַל כֵּן הַנְּגִינָה נִפְגֶּמֶת

וְעַל כֵּן הַחַזָּנִים הֵם בְּלא דַּעַת

כִּי אֵין לָהֶם כּחַ עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת מחִין וְדַעַת שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻּשָּׁה, כַּנַּ"ל

אֲבָל לֶעָתִיד שֶׁיִּתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְיִהְיֶה "ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ"

אֲזַי תִּתְעַלֶּה וְתֻשְׁלַם הַנְּגִינָה בִּבְחִינַת דַּעַת דְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת הַנְּגִינָה כַּנַּ"ל

וזהו: "כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלוהִים, זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל"

כִּי אֲזַי כְּשֶׁיִּהְיֶה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וְיִתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

אֲזַי: "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל", הַיְנוּ שֶׁהַחַזָּנִים הַמְזַמְּרִים יִהְיוּ בְּדַעַת וּבְשֵׂכֶל

עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעַלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וִיקַבְּלוּ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת וּמחִין שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

"כִּי גָּדל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ"

'שָׁמַיִם' הוּא בְּחִינַת קוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ קוֹלֶךָ"

כִּי עַל יְדֵי הַחֶסֶד

הַיְנוּ בְּחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד, הַנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה

עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַקּוֹל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "כִּי גָּדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" כַּנַּ"ל

הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמִּשָּׁם הַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת, הֵם בִּנְיַן מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְעַל כֵּן הַעֲמָדַת מֶלֶךְ הָיָה עַל פִּי נְבוּאָה

כְּכָל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהָיָה עַל פִּי נְבוּאָה

וְהַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת מִן הַכְּרוּבִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי צִפֳּרִים הַנַּ"ל

שֶׁהֵם בִּנְיַן מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ, הַיְנוּ מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת

כִּי הֵם יַנְקִין לַנְּבִיאִים וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "מֵאַחַר עָלוֹת"

הַיְנוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַנְּגִינָה שֶׁאֵינוֹ מֵאָדָם כָּשֵׁר

לְהַעֲלוֹתָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶהוּ: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ"

הַיְנוּ גַּם הַנְּגִינָה, שֶׁהִיא מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

בִּבְחִינַת "מֵאַחַר עָלוֹת", מֵאַחַר הַמֵּינִיקוֹת

כִּי הַנְּגִינָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא מֵאֲתַר דִּנְבִיאִים יַנְקִין

וְהַנְּגִינָה שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת מֵאַחַר עָלוֹת, מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן נְגִינָה זוֹ גַּם כֵּן

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעַלָּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "מֵאַחַר עָלוֹת הֵבִיאוּ לִרְעוֹת בְּיַעֲקב" וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְמַלְכוּת כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...ח"א - תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב אך מי שהוא צדיק, ואפילו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פ - בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִתְרם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תּוֹרֵם וְכוּ'
...פ - בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' איתא בפרק שני מסכת יומא בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות הנקרא דשן כמו שכתוב: "דשנת בשמן ראשי" תורם, והיה מנהיג הדור ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש כל הקודם את חברו בארבע אמות זכה הינו כשהיו מרבין רצין שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור הינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה לזה היו ממנין פרנס על הצבור וזהו: 'כל הקודם את חברו בארבע אמות' הינו 'ארבע אמות של הלכה' 'זכה'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵצֶל הַצַּדִּיק אָז יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלהים ופעם אלישע סתם ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלהים וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם'
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
הר של זהב ומבצר של מרגליות
...בת מלך breslev.eip.co.il/?key=48 - סיפורי מעשיות - מעשה א - מאבידת בת מלך מובא שם: ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני מה פשר הדימוי הר של זהב ומבצר של מרגליות? מה מרמז הר? מה מרמז זהב? מה מרמז מבצר? ומה הן המרגליות? תשובה: הר של זהב ומבצר של מרגליות, משמעותו שכל מאוד גדול על אנושי, שהוא נראה כבלתי מושג כלל. כמובא שם אח"כ וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות וגם: וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות אמר לו: בודאי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
...ישראל מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד אך עקר מעלת קדשת...
שיחות הר"ן - אות קצח - גדולות נוראות השגתו
...שנת תק"ע בחרף אחר חנוכה בעת שבאתי מברדיטשוב אמר לי שיש לו מעשה לספר ואמר שהמעשה הזאת שרוצה לספר לא ספרו אותה כי אם פעם אחד לפני בית ראשון וגם הנביאים לא ידעו הסוד שלה כי אם הנביא שספר אותה ומי שספר אותה לפניו והוא חדוש גדול והגם שכבר ספרו אותה כנ"ל אף על פי כן הוא חדוש גמור, הינו דבר חדש לגמרי כי בודאי מאז עד עתה נעשה מה שנעשה ואז ספרו אותה כמו שהיה ראוי אז ועתה צריכין לספרה כמו שראוי עתה [ולא זכינו לשמעה] ועל ידי המעשה שוב אינו קשה לי כלל בעניננו כי מתחלה היה קשה לי קצת מפני מה יהיה כך דהינו שאין...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע...
אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1
...1 breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע, כי על ידי התורה = התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת. נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים = התפילות היינו הרצונות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 15_09_2025 השעה 19:24:15 - wesi2