ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" ... על תקונו וזה מה דאיתא בזוהר "אל תהיו כסוס כפרד" לענין טמאת הברית "אין הבין", ומביא הפסוק: "והכלבים עזי נפש" עין שם וזה:הצילה מחרב נפשי ומיד כלב אבל 'הושיעני מפי אריה' הינו כשאריה יאכל קרבני, זה לי לישועה וזהו אצל חרב וכלב כתוב לשון הצלה, ואצל אריה כתיב ישועה. ודע שעזי פנים שיש בדור הן הן הכלבים, כמו שכתוב: "והכלבים עזי נפש" והן עומדין וחולקים על תפילת איש הישראלי שעדין לא תקן בריתו בשלמות וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותא' כי בודאי הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את נפש דקדשה כמו שכתוב: "צדיק אכל לשבע נפשו" והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו בשביל זה ליכול כלבא שירותא, שגם בהם כתיב: "לא ידעו שבעה" כי גם הוא אין יודע איך להשביע את נפשו היקרה. ובשביל זה נקרא כלב בשם שגל כי הוא בא על תאוות המשגל כנ"ל ודוקא שאין צריך להתענות ומתענה ...

... לדברים האלה היטב, והכניסם היטב בעמק לבך ואל תשליכם אחרי גוך . 'הפך בהם והפך בהם למען תהיה לך נפשך לשלל'

... עקר ההויה, הוא בבחינת הידים שהם כלי העשיה ששם הוא עקר התגלות בחינת הרוח "בידך אפקיד רוחי", ובבחינת:"אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ואחר כך כשנתגלה הרוח בבחינת הידים עדין שני הרוחות הנ"ל, שהם בחינת כח ...

... - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים ...

... של האדם ועל ידי זה הוא מזיק להאדם ומחמת זה נצטרפין עמו אפילו שאר המאכלים ומזיקים לו וזה: "ואכלת כנפשך שבעך", לא יותר וזה "ואל כליך לא תתן" הינו שלא תאכל יותר מצרכך שזה דומה כנותן לתוך הכלי מאחר ...

... אמר: "בהודו" שאומרים בערב שבת במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד, ומענין צעקה על כל דבר והוא מובן לכל כשאומרים "וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין" ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה ...

... אות בהתורה וכו' וכשמדבר על אחד מושך את עצמו מהתורה מחמת שמוצא פגם חס ושלום באות מהתורה שהוא שרש נפשו של זה המדבר עליו כמבאר במקום אחר. ושאל אותו ואם רואין שהוא רשע גמור גער בו רבנו זכרונו לברכה ...

... 'פסלת ארץ ישראל' הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפילה נקרא ארץ ישראל כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב: "נפשי כארץ" וכו' ונפש הוא בחינת דבור כמו שכתוב: "נפשי יצאה בדברו" וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה, נקרא ארץ ישראל והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין הוא ...

... על כל הארץ כבודך [לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ... העולם' 'ודינא דמלכותא דינא': 'צדק מלכותא קדישא', "ומלכי צדק מלך שלם" וזהו בחינת קטנות, והוא בחינת חשך והוא בחינת נפש, כמו שכתוב: "נפשי אויתך בלילה" וצריך כל אדם, לילך מקטנות לגדלות וכשבא לגדלות, הוא בחינת: "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: 'על שם ... דהאי נחלא ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל' ושמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה והוא החיות של הנפש כמו שכתוב בזוהר: 'זכאין אנון דידעי אורחוי דאוריתא ומשתדלי בה בארח מישור דאנון נטעין אילנא דחיין לעלא דכלא אסותא' ... מודים שאברהם הוליד את יצחק פרוש שהדין, הוא בחינת דינא קדישא ומסטרא דאברהם, הוליד יצחק ובבחינת דין זה, שהוא הנפש, יש שתי בחינות יעקב, הוא הדבור ובחינת עשו הוא הסיגים והוא בחינת: "נפש כי תחטא" וזה פרש רש"י: אלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו וכשבא אל בחינת יעקב, הוא החכמה כמו שכתוב: "ויעקבני זה פעמים" ותרגם אונקלוס: 'וחכמני' אז נתרפא בחינת הנפש כמו שכתוב "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וזה שכתוב: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" והדבור בלא דעה נקרא צדק, כמו שכתוב: "צדק תדברון" וכשבא אל בחינת יעקב, היא החכמה נקרא צדקה וזה פרוש הפסוק: "אני המדבר בצדקה רב להושיע" דהינו הנפש שהיה מקדם בלא ידיעה ונושע על ידי הצדקה, שהוא בחינת דבור בידיעה וזה פרוש הפסוק "רפאות תהי לשריך", שהיא מדת מלכות וכשבא אל בחינת חכמה נתקן הנפש, ומעלהו לשרשו כי טפת הזרע נמשכת מהמח, 'ומחא חכמה' וכל העבודות שצריך האדם לעבד הבורא הוא רק שיתגלה כבודו ... ידי חכמה נתחדשו העולמות כי קדשא בריך הוא באוריתא ברא עלמין והתורה נקרא חכמה וישראל עלו במחשבה תחלה וכשבא הנפש אל החכמה, אזי נתחדש העולם ויעקב הוא בחינת שמים וזה פרוש הפסוק "רומה על השמים אלהים" כשהוא מעלה בחינת נפש, שהיא בחינת אלהים, דינא קדישא לבחינת יעקב שהוא שמים, בחינת חכמה אז "על כל הארץ כבודך", שנתגלה כבודו [זאת ... שלא כסדר. על כן אמרתי לבאר קצת כפי מה שהבנתי מדברים אלו הנכתבים כאן] כי צריך כל אדם לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה וזה על ידי שמתיגע בתורה, עד שזוכה לידע אותה ולהבינה כי יש שני מיני דינים ... הדין של יצחק שהוא בחינת חשך, בחינת "ותכהין עיניו מראות" שהוא בחינת לילה, בחינת "ולחשך קרא לילה" וזהו בחינת נפש, בחינת "נפשי אויתך בלילה" וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות ולהמתיק הדין שבא מבחינת מחין דקטנות וכשבא לבחינת מחין דגדלות זהו ... ידי החכמה, שהוא ידיעת התורה כנ"ל זה בחינת יעקב שנולד מיצחק כי מבחינת הדין הזה בחינת יצחק שהוא בחינת הנפש כנ"ל נולדים שתי בחינות, שהם בחינת יעקב ועשו יעקב, הוא בחינת החכמה, בחינת דבור בידיעה שהוא בחינת המתקת הדין של יצחק ועשו, הוא בחינת הסיגים והפסלת גמור שמשתלשלין ויורדין מבחינת הדין והוא בחינת "נפש כי תחטא" וזהו: "אלה תולדות יצחק בן אברהם" ופרש רש"י 'יעקב ועשו' כי המתקת הדין של יצחק, הוא על ... שנמשך ממחין דקטנות ועל כן הדבור בלא דעת עדין אבל שמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה והוא החיות של הנפש כדאיתא בזוהר: 'זכאין אנון דידעין אורחוי דאוריתא, ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיי לעלא דכלא אסותא' וזה בחינת יעקב, שהוא בחינת חכמה, בחינת מחין דגדלות שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" כי שמש, הוא בחינת יעקב [כמו שכתוב "ויזרח לו השמש"] שהוא בחינת חכמה, בחינת ... אזי היא בבחינת צדקה בחינת שמש צדקה שהוא בחינת דבור בדעה בחינת "אני ה' המדבר בצדקה ורב להושיע" כי הנפש שהיה מקדם בבחינת דין בבחינת צדק, בבחינת מחין דקטנות, בחינת דבור בלא דעה כשעולה מצדק לצדקה, זהו המתקתה וישועתה בחינת "מדבר בצדקה ורב להושיע" וכנ"ל וזהו בחינת "תורת ה' תמימה משיבת נפש" 'תורת ה' תמימה', הינו חכמת התורה, בחינת דבור בדעה זהו עקר ההמתקה, שהוא בחינת רפואת הנפש בחינת משיבת נפש וכנ"ל וזהו בחינת: "רפאות תהי לשריך", שנאמר בשבח התורה 'לשריך', זה בחינת מלכות בחינת 'ששרה על כל העולם', שמשם נמשך הדין של יצחק והתורה, היא הרפואה וההמתקה של הדין הזה כנ"ל כי כשבא לחכמת התורה נתתקן הנפש, ומעלהו לשרשו כי טפת הזרע של הולדת הנפש נמשכת מהמח ומחא, חכמה כי ישראל עלו במחשבה תחלה והמחשבה היא חכמה שהיא שרש נפשות ישראל, ושרש כל העולמות כי שרש כלם הוא חכמת התורה כי באוריתא קדשא בריך הוא ברא עלמין והתורה נקראת חכמה, כמו שכתוב: "אני חכמה" וכו' וכשזוכה הנפש לחכמת התורה, זהו בחינת חדוש העולם כי חדוש כל העולמות היה על ידי חכמה, שהוא התורה כנ"ל ואזי כשזוכה ... רש"י: אב בחכמה וזה פרוש הפסוק, רומה על השמים אלהים זה בחינת יעקב [כמובא במקום אחר] כשהוא מעלה בחינת נפש, שהוא בחינת אלהים, דינא קדישא לבחינת יעקב, שהוא בחינת שמים, בחינת חכמה אזי, על כל הארץ כבודך אזי נתגלה ...

... ענה ואמר, בזה השבת בכיתי מאד לפני השם יתברך מדוע כל דבר שאני רוצה לעשות אני מכרח לעשותו במסירת נפש [הינו שכל דבר שצריך לעשות בעבודת השם קשה וכבד עליו מאד ואינו יכול לעשות כי אם במסירת נפש ממש]. וספר שבכל יום כשעומד בבקר ורוצה להתפלל אינו יכול לפתח פיו כלל ואין לו במה להחיות את עצמו ... את עצמו איזו נגון שבא על דעתו ממילא. הכלל שכל דבר שרוצה לעשות קשה עליו מאד ומכרח לעשות במסירת נפש. ומזה נתעורר לבי והבנתי מוסר גדול לעצמנו ללמד קל וחמר ממנו כמה אנחנו צריכין להתחזק ולהכריח עצמנו בכל הכחות בכל הדברים הנוגעים לה' בפרט על התפילה. הלא אם צדיק קדוש ונורא כמותו היה צריך למסר נפשו כל כך על התפילה ועל כל דבר שבקדשה והיה לו מניעות וכבדות כל כך קדם שעשה איזה דבר כנ"ל, קל וחמר ובנו של קל וחמר כמה וכמה אנו צריכים לטרח ולהתיגע ולמסר נפשנו בכל יום בפרט בשעת התפילה שהיא בתחלה כבדה מאד על האדם, וצריכים יגיעות הרבה ולהכריח עצמו בכמה אפנים ועצות אולי יזכה לדבר איזה דבור בתפילה. כי בשביל דבור אחד של התפילה כדאי למסר נפשו כי תפילה היא דברים העומדים ברומו של עולם אות יא ואז ספר לפני ואמר בזה השבת הקשו קשיא למעלה ...