ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רכט - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רכט פעם אחת שאלתי אותו מה יהיה מהדבורים שנדברו וכו' הינו מה שבתחלה שמענו מפיו הקדוש כמה דבורים שהיה נראה שיאריך ימים ויגמר כחפצו וכו'. ענה ואמר, השמעתם מה שהוא שואל גם אצלי בעצמי קשה ענין זה ואף על פי כן אמר: אני לא גמרתי ?! [בלשון תמה] כבר גמרתי ואגמר ! כמובא. גם כשנסע לאומין ואני נסעתי עמו דבר עמי מענין שהשם יתברך גומר תמיד כמובא לעיל [באות ד]. ולבאר כל אלו הענינים צריכין לספר הרבה אשר לא יספיקו כמה יריעות. והכלל בתחלה עלה במחשבה כשנתקרבנו אליו שיגמר התקון מיד וכמה דבורים שנדברו מעין זה אך אחר כך בעוונותינו הרבים ובעוונות הדור, ומגדל התגרות השטן עד שהרבה מחלקת גדול עליו, על ידי כל זה נתבלבל העולם, ולא היה יכול לגמר בחייו מה שרצה. ואף על פי כן אמר שגמר ויגמר כנ"ל כי אחר שבא מלמברג זכה לדרך כזה ודבר דבורים כאלה שעל זה לא יכבה נרו לעולם ועד וכאשר שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון [האש שלי תוקד עד ביאת משיח] במהרה בימינו אמן שיר ידידות לכבוד מורנו ורבנו נמצא באמתחתו של אחד מאנשי שלומנו שיר זה בספירים יסדתיו. לכבוד אדוננו מורנו ורבנו רפדתיו. אין כבוד אלא מכבוד תורותיו כבדתיו. זעיר משם זעיר משם קבצתיו. כי מעולם מקצת שבחו להיות על לשוני חמדתיו. יגעתיו ומצאתיו שמרתיו ולא אבדתיו למנצח אשר לנצח ינצח. במזמור שיר בנגינות אנצח למנצח למדתו נצח. כאשר פיו פצח. האני לא נצחתי, נצחתי ואנצח על כן נחמן בשם יקרא בפצח. כי מנחם ויניח לנצח. מצורר המחרף ברצח שושנים שפתותיו מעשה רוקח. כקטרת סמים לריח ניחוח. עצת נפש במתק יפצח לבני תמותה יתיר קוח. לאין אונים יתן כח. לדלת עם הארץ היה מנוח קרח מאבדון כתמר יפריח. חטאת ירבעם ירפא וימריח. חוסיו משאול יוציא ומתחתיות יניח משכיל אל עשוקים למלטן מפח. בחכמה נשפט את אוילים ועם חכמים התוכח. חושב מחשבות לבל ידח נדח שיר פשוט יכפיל ישלש וירבע בנגון ונצוח. עלי ע"שו"ר יעלה ל"ע"ב אור צח ומצחצח. לחלק גמול לישרים לעת חיי נצח. ידידות אורותיו הופיע והזריח. עלי תלמידו הקדוש נתן והניח. וינח עליו את הרוח רחש לבב אנוש ממנו לא התכחש. בנענוע שפתים הכיר לחש לבי ומצפוניה ממנו לא אכחש. להודות לפניו אמהר ואחיש. דבר איש ועצתו יבין וירחש. כי פלא יועץ הוא ונבון לחש. טוב הוא ומציל חוסיו מעצת נחש. יריביו עליו בדו כזב וכחש אמר אביע עלי מתחיל וגומר. אומר וגומר. לא יכבה אשו ויגמר. אך יהי עולה ומתמר אני העני הנדכה המשורר. באבק רגליו איחל להתעפר. או כעפר תחת רגליו להתפורר מעשי הטובים יברר ויהדר. והרעים יכפר ויגדר. צרי נפשי יעקר וימגר. למלך חמתו יעצר. בעדי יעתיר ויפצר. כל חמתו עלי לא יעיר לשוני אלמד תמיד לומר. איני יודע שבחו לגמר. בלחש ארחש כענבים בכומר עופרת וברזל וצפרן שמיר. נערך לחקק על לב קשה כצור. דברי תורתו אשר גלה ואמר סופר צעדי איש להדריכו בארחות ישר. מכחו יתן בעדו שחד וכפר. להוציא ממסגר אסיר בכושר מהיר במלאכת מקדש והעיר. לפני מלכים יתיצב לשאל ולהעיר. מה זה ידעתם ומה זה השגתם מאור הבהיר. יפיפית יפיפית. כי בעיניך מלך ביפיו חזית. עיניו נתן לך כי צדיק אתה. ארץ מרחקים בעיניך ראית. מבני עליה נתעלית. כי בן יקיר אתה. ועבודת עבד עבדת אדם לשבת על הכסא נהיית. את אדוניך בשתי עולמות כבדת. משפט לבאי עולם תתן אתה הוצק שמן ראש על ראשך אשר קדשת. התגדלת והתרוממת ונתכבדת. כי חותם ברית קדש שמרת ונטרת חן בעיני כל נשאתה. כי בתפילתך לכל השפעת. לעליונים ותחתונים מלוה נהיית. בכן כל עז פנים במבטך השפלת בשפתותיך רבים רעית. ומרעים טובים עשית. כי צדיק אתה על כן בחכמתך היכל קדש בנית. בירושלים לך יאמר קדוש אתה. בבית וחומה יד ושם קנית כן בקדש שיחותיך אשר שחת. כבלמוד תורתך פה לאלם התרת. ובעלי תרופותיך פה עקרות התרת ברכך מבנים אשר כן הלדת, ונשמות מצחצחות להם המשכת. כבני רחביה למעלה רבית. אך מחטאי הדור אותם לא גדלת אלהים יראת חליפות השארת. חכמות אשר בפיך דברת. ותבונות אשר בלבבך הגית. גם בנות מחטבות צמח דוד בהם נטעת לעולם העליון עלית. בצרור החיים נצררת. חכמתך אחריך ברכה השארת. לתלמידך הקדוש אשר נתן לך ובחרת. ובזה אתה כלא מתה וכדוד מלך ישראל חי וקים אתה. נחל נ'ובע מ'קור ח'כמה יפוצו חוצה מעינותיך חיים ארכים חיים טובים חיים נצחיים חיית כל ימיך מדרגא לדרגא עלית בכל פעמי רגליך. כל העולם כלו לכף זכות הכרעת בכל פסיעותיך נטע נעמן נטעת בתוכנו זרע קדש יוצאי חלציך היקרים ותלמידיך הקדושים וחדושי תורותיך יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך שיר ידידות מורנו [הרב רבי נתן זכרונו לברכה] אדון כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים. דבריו מגיד ליעקב חקיו ומשפטיו, לישראל עם עמוסים. ובעבותתנו לא עזבנו אל קינו וישלח לנו מושיע ורב בכל דור ודור מגן הוא לכל החוסים. נפשנו חכתה לה' גם עתה אין דור יתום. ישפיע עלינו מטובו רב חסד, לקרב הרחוקים להצילם מיד שוסים. נקשר עצמנו לצדיקי הדור המאירים לנו בכל פנותם. ומפיהם אנו חיים אשרי הבאים בחצריהם ובטירותם. מי ימלל גבורות ה' ואפילו כל הימים דיו וכל אגמים קלמוסים. והוא אמר ועשה עמנו גדולות ונוראות נפלאות ונסים. רבות עשית אתה ה' אל קי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, למען עשה כהיום הזה, עם רב להחיותם. ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם מאן מלכי רבנן המאירים אור לכל בני ישראל במושבותם. נפש רעבה ימלא טוב להציל נפש העשוק משאול תחתיות לחיים נצחיים לזכותם. ורבנו חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח להחזיר למקור נפשותם. ואנחנו לא נדע מה נעשה ומה נעבד עד בואנו שמה אל צדיקי הדור האמתיים, הם יורונו הדרך ונלך בנתיבותם. רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבר לו האדם מיום עמדו על דעתו עד בוא עת פקדתו. בכו כל בעלי נפש החסים על מספר ימיהם ומרחמים על נפשותם. יתפלל על זאת כל חסיד אליך לעת מצא. לזכות למצא רב ומנהיג דרכי תשובה להורותם. נשוטט לבקש את דבר השם למצא מי שישקד על תקנות נפשנו מאשפות עפר לדלותם. ועל מי לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים להודיענו דרך האמת וצדיקי אמת המרחמים על עניי הצאן לישר לבותם. הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתם. רבות בנות עשו חיל ואיש אמונים מי ימצא שיפנה לעמו לרפא משובותם. בקשו צדיק בקשו ענווה הסובל ונותן עין לסוררים להשיבם מרעתם. רב וצעיר גדול וקטן הכל צריכין למרי חטיא לבקש תורה מפי הרב האמת כי ממנו תוצאת חיותם. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת הצדיק המשפיע מטובו לבית ישראל להקימם מעפר ולהחיותם. נאמן רוח מכסה דבר, אשרי הבאים בצל קורתו. חכו ממתקים וכלו מחמדים אשרי יולדתו והורותו. מאד עמקו מחשבותיו אין חקר לתבונתו. נפת תטפנה שפתותיו שושנים מה נמלצו לחך אמרתו. בן חכם ישמח אב, אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל. נפשות אביונים יושיע וחסו בו עם עני ודל. שמחה לאיש במענה פיו אשרי אנשיו העומדים לפניו לשמע את חכמתו. מה טובו ומה יפיו אזן שומעת תוכחת מוסר פה אל פה לקבל הדבור מפי המדבר בעצם קדשתו. חלוק בין השומע מפי הרב למעין בספר. יבאר במאמרים הבאים המאירים עינים כצאת השמש בגבורתו. החפץ למלאות ידו לה' ישים לבו לדברים הנאמרים בספר הזה יפתחו עיניו ויתלהב לבו לעבודתו. ישיש כגבור לרוץ ארח והוא כחתן יוצא מחפתו. צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם תזל כטל אמרתו. ולא יאשמו כל החוסים בו. ראשיתו מצער ישגא מאד אחריתו. נרו יאיר הולך ואור עד נכון היום נגילה ונשמחה בישועתו. זכר עשה לנפלאותיו, חנון שלחו לגלות מצפוני אורותיו. צדיק יסוד עולם כן יגיעו כל הולכי ארחותיו. לברכת עולם ולאשר הצפון יזכו כל שומרי פקודיו. חולק על הרב כחולק על השכינה. זר לא יתערב בשמחתנו דקמבעי לו קינה קול רנה וישועה באהלי צדיקים, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. חזקו ואמצו לבבכם כל המיחלים לה' כי אחרית לאיש שלום. זד יהיר לץ שמו. פתאם יבוא אידו גיהנום כלה והם אינם כלים. קדש ישראל לה' כזהר הרקיע יזהירו המשכילים. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. נכונים ללצים שפטים יבואו עליו בנשק ברוח יברח מידו ' תפיר עצתם ותקלקל מחשבתם ה' אמר אלי בני אתה כאלו היום ילדו. חץ שחוט לשונם. חץ יפלח כבדו. זדים הליצוני עד מאד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. קרוב ליראיו ישעו להפליא עמהם חסדו. חלילה לך וחלילה לך מלהתיאש לאמר מה יועיל לרב חטאתי ופשעי המרבים אשר הרביתי לפשע נגדו, סגר עלי הדרך, אין לי עוד תקוה חס ושלום לשוב אליו יתברך ולעבדו כי לא כלו רחמיו ולא אפס לנצח חסדו ולשבים פשוטה ימינו ופתוחה ידו, הצופה לרשע וחפץ בהצדקו. כי טוב ה' כי לעולם חסדו. עד כה עזרנו רחמיו והגיע דברינו אלה. כי הציקתני רוחי ועל ה' נשים תקותנו אשר עד כה ברחמיו העצומים היה בעזרתנו. גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבנו. אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. עד יבוא גואל צדק להאיר עינינו. אמת מארץ תצמח וצדיק משמים ישקיף על כל ישראל ועלינו. ונזכה כלנו לעבד את ה' באמת בנערינו ובזקנינו. מלך ביפיו תחזינה עינינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
אות רכט

פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה יִּהְיֶה מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ וְכוּ'

הַיְנוּ מַה שֶּׁבִּתְחִלָּה שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה דִּבּוּרִים שֶׁהָיָה נִרְאֶה שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְיִגְמר כְּחֶפְצוֹ וְכוּ'.

עָנָה וְאָמַר, הַשְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁהוּא שׁוֹאֵל

גַּם אֶצְלִי בְּעַצְמִי קָשֶׁה עִנְיָן זֶה

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר: אֲנִי לא גָּמַרְתִּי ?! [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]

כְּבָר גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר !

כַּמּוּבָא.

גַּם כְּשֶׁנָּסַע לְאוּמֶין וַאֲנִי נָסַעְתִּי עִמּוֹ

דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיָן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד

כַּמּוּבָא לְעֵיל [בְּאוֹת ד].

וּלְבָאֵר כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים צְרִיכִין לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֲשֶׁר לא יַסְפִּיקוּ כַּמָּה יְרִיעוֹת.

וְהַכְּלָל בִּתְחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כְּשֶׁנִּתְקָרַבְנוּ אֵלָיו שֶׁיִּגְמר הַתִּקּוּן מִיָּד

וְכַמָּה דִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ מֵעֵין זֶה

אַךְ אַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּבַעֲווֹנוֹת הַדּוֹר, וּמִגּדֶל הִתְגָּרוּת הַשָּׂטָן עַד שֶׁהִרְבָּה מַחֲלקֶת גָּדוֹל עָלָיו, עַל יְדֵי כָּל זֶה נִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם, וְלא הָיָה יָכוֹל לִגְמר בְּחַיָּיו מַה שֶּׁרָצָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁגָּמַר וְיִגְמר כַּנַּ"ל

כִּי אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ זָכָה לְדֶרֶךְ כָּזֶה וְדִבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁעַל זֶה לא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת מָשִׁיחַ]

בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

שִׁיר יְדִידוֹת לִכְבוֹד מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

נִמְצָא בְּאַמְתַּחְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שִׁיר זֶה בַּסַּפִּירִים יְסַדְתִּיו.

לִכְבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ רִפַּדְתִּיו.

אֵין כָּבוֹד אֶלָּא מִכְּבוֹד תּוֹרוֹתָיו כִּבַּדְתִּיו.

זְעֵיר מִשָּׁם זְעֵיר מִשָּׁם קִבַּצְתִּיו.

כִּי מֵעוֹלָם מִקְצָת שִׁבְחוֹ לִהְיוֹת עַל לְשׁוֹנִי חֲמַדְתִּיו.

יְגַעְתִּיו וּמְצָאתִיו שְׁמַרְתִּיו וְלא אִבַּדְתִּיו

לַמְנַצֵּחַ אֲשֶׁר לָנֶצַח יְנַצַּח. בְּמִזְמוֹר שִׁיר בִּנְגִינוֹת אֲנַצַּח

לַמְנַצֵּחַ לְמִדָּתוֹ נֶצַח. כַּאֲשֶׁר פִּיו פָּצַח. הַאֲנִי לא נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי וַאֲנַצַּח

עַל כֵּן נַחְמָן בְּשֵׁם יִקָּרֵא בְּפֶצַח. כִּי מְנַחֵם וְיָנִיחַ לָנֶצַח. מִצּוֹרֵר הַמְחָרֵף בְּרֶצַח

שׁוֹשַׁנִּים שִׂפְתוֹתָיו מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ. כִּקְטרֶת סַמִּים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. עֲצַת נֶפֶשׁ בְּמֶתֶק יְפַצַּח

לִבְנֵי תְמוּתָה יַתִּיר קוֹחַ. לְאֵין אוֹנִים יִתֵּן כּחַ. לְדַלַּת עַם הָאָרֶץ הָיָה מָנוֹחַ

קרַח מֵאֲבַדּוֹן כַּתָּמָר יַפְרִיחַ. חַטַּאת יָרָבְעָם יְרַפֵּא וְיַמְרִיחַ. חוֹסָיו מִשְּׁאוֹל יוֹצִיא וּמִתַּחְתִּיּוֹת יָנִיחַ

מַשְׂכִּיל אֶל עֲשׁוּקִים לְמַלְּטָן מִפַּח. בְּחָכְמָה נִשְׁפָּט אֶת אֱוִילִים וְעִם חֲכָמִים הִתְוַכַּח. חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח נִדָּח

שִׁיר פָּשׁוּט יַכְפִּיל יְשַׁלֵּשׁ וִירַבַּע בְּנִגּוּן וְנִצּוּחַ. עֲלֵי עָ"שוֹ"ר יַעֲלֶה ל"ע"ב אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח. לְחַלֵּק גְּמוּל לַיְשָׁרִים לְעֵת חַיֵּי נֶצַח.

יְדִידוֹת אוֹרוֹתָיו הוֹפִיעַ וְהִזְרִיחַ. עֲלֵי תַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ נָתַן וְהִנִּיחַ. וַיָּנַח עָלָיו אֶת הָרוּחַ

רָחַשׁ לְבַב אֱנוֹשׁ מִמֶּנּוּ לא הִתְכַּחַשׁ. בְּנִעְנוּעַ שְׂפָתַיִם הִכִּיר לַחַשׁ

לִבִּי וּמַצְפּוּנֶיהָ מִמֶּנּוּ לא אֲכַחֵשׁ. לְהוֹדוֹת לְפָנָיו אֲמַהֵר וְאָחִישׁ.

דְּבַר אִישׁ וַעֲצָתוֹ יָבִין וְיִרְחַשׁ. כִּי פֶּלֶא יוֹעֵץ הוּא וּנְבוֹן לַחַשׁ.

טוֹב הוּא וּמַצִּיל חוֹסָיו מֵעֲצַת נָחָשׁ. יְרִיבָיו עָלָיו בָּדוּ כָּזָב וָכַחַשׁ

אמֶר אַבִּיעַ עֲלֵי מַתְחִיל וְגוֹמֵר. אוֹמֵר וְגוֹמֵר. לא יִכְבֶּה אִשּׁוֹ וְיִגָּמֵר. אַךְ יְהִי עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר

אֲנִי הֶעָנִי הַנִּדְכֶּה הַמְשׁוֹרֵר. בַּאֲבַק רַגְלָיו אֲיַחֵל לְהִתְעַפֵּר. אוֹ כְּעָפָר תַּחַת רַגְלָיו לְהִתְפּוֹרֵר

מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים יְבָרֵר וִיהַדֵּר. וְהָרָעִים יְכַפֵּר וִיגַדֵּר. צָרֵי נַפְשִׁי יְעַקֵּר וִימַגֵּר.

לְמֶלֶךְ חֲמָתוֹ יַעֲצר. בַּעֲדִי יַעְתִּיר וְיִפְצָר. כָּל חֲמָתוֹ עָלַי לא יָעִיר

לְשׁוֹנִי אֲלַמֵּד תָּמִיד לוֹמַר. אֵינִי יוֹדֵעַ שִׁבְחוֹ לִגְמר. בְּלַחַשׁ אֲרַחֵשׁ כַּעֲנָבִים בַּכוֹמֶר עוֹפֶרֶת וּבַרְזֶל וְצִפּרֶן שָׁמִיר. נַעֲרךְ לַחֲקק עַל לֵב קָשֶׁה כַּצּוּר. דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ אֲשֶׁר גִּלָּה וְאָמַר

סוֹפֵר צַעֲדֵי אִישׁ לְהַדְרִיכוֹ בְּאָרְחוֹת ישֶׁר. מִכּחוֹ יִתֵּן בַּעֲדוֹ שׁחַד וָכפֶר. לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר בַּכּוֹשָׁר

מָהִיר בִּמְלֶאכֶת מִקְדָּשׁ וְהָעִיר. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצֵּב לִשְׁאל וּלְהָעִיר. מַה זֶּה יְדַעְתֶּם וּמַה זֶה הִשַּׂגְתֶּם מֵאוֹר הַבָּהִיר.

יָפְיָפִיתָ יָפְיָפִיתָ. כִּי בְּעֵינֶיךָ מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ חָזִיתָ. עֵינָיו נָתַן לְךָ כִּי צַדִּיק אַתָּה. אֶרֶץ מַרְחַקִּים בְּעֵינֶיךָ רָאִיתָ.

מִבְּנֵי עֲלִיָּה נִתְעַלֵּיתָ. כִּי בֵּן יַקִּיר אַתָּה. וַעֲבוֹדַת עֶבֶד עָבַדְתָּ

אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא נִהְיֵיתָ. אֶת אֲדוֹנֶיךָ בִּשְׁתֵּי עוֹלָמוֹת כִּבַּדְתָּ. מִשְׁפָּט לְבָאֵי עוֹלָם תִּתֵּן אַתָּה

הוּצַק שֶׁמֶן ראשׁ עַל ראשְׁךָ אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּ. הִתְגַּדַּלְתָּ וְהִתְרוֹמַמְתָּ וְנִתְכַּבַּדְתָּ. כִּי חוֹתַם בְּרִית קדֶשׁ שָׁמַרְתָּ וְנָטַרְתָּ

חֵן בְּעֵינֵי כל נָשָׂאתָה. כִּי בִּתְפִילָּתְךָ לַכּל הִשְׁפַּעְתָּ. לָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַלְוֶה נִהְיֵיתָ. בְּכֵן כָּל עַז פָּנִים בְּמַבָּטְךָ הִשְׁפַּלְתָּ

בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ רַבִּים רָעִיתָ. וּמֵרָעִים טוֹבִים עָשִׂיתָ. כִּי צַדִּיק אַתָּה

עַל כֵּן בְּחָכְמָתְךָ הֵיכַל קדֶשׁ בָּנִיתָ. בִּירוּשָׁלַיִם לְךָ יֵאָמֵר קָדוֹשׁ אַתָּה. בְּבַיִת וְחוֹמָה יָד וָשֵׁם קָנִיתָ

כֵּן בַּקּדֶשׁ שִׂיחוֹתֶיךָ אֲשֶׁר שַׂחְתָּ. כִּבְלִמּוּד תּוֹרָתְךָ פֶּה לְאִלֵּם הִתַּרְתָּ. וּבַעֲלֵי תְרוּפוֹתֶיךָ פֶּה עֲקָרוֹת הִתַּרְתָּ

בֵּרַכְךָ מִבָּנִים אֲשֶׁר כֵּן הֻלַּדְתָּ, וּנְשָׁמוֹת מְצֻחְצָחוֹת לָהֶם הִמְשַׁכְתָּ. כִּבְנֵי רְחַבְיָה לְמַעְלָה רִבִּיתָ. אַךְ מֵחֲטָאֵי הַדּוֹר אוֹתָם לא גִּדַּלְתָּ

אֱלהִים יָרֵאתָ חֲלִיפוֹת הִשְׁאַרְתָּ. חָכְמוֹת אֲשֶׁר בְּפִיךָ דִּבַּרְתָּ. וּתְבוּנוֹת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הָגִיתָ. גַּם בָּנוֹת מְחֻטָּבוֹת צֶמַח דָּוִד בָּהֶם נָטַעְתָּ

לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן עָלִיתָ. בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִצְרַרְתָּ. חָכְמָתְךָ אַחֲרֶיךָ בְּרָכָה הִשְׁאַרְתָּ. לְתַלְמִידְךָ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר נָתָן לְךָ וּבָחַרְתָּ. וּבָזֶה אַתָּה כְּלא מַתָּה

וּכְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם אָתָּה.

נַחַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה יָפוּצוּ חוּצָה מַעְיְנוֹתֶיךָ

חַיִּים אֲרֻכִים חַיִּים טוֹבִים חַיִּים נִצְחִיִּים חָיִיתָ כָּל יָמֶיךָ

מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עָלִיתָ בְּכָל פַּעֲמֵי רְגָלֶיךָ. כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת הִכְרַעְתָּ בְּכָל פְּסִיעוֹתֶיךָ

נֶטַע נַעֲמָן נָטַעְתָּ בְּתוֹכֵנוּ זֶרַע קדֶשׁ יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ הַיְקָרִים וְתַלְמִידֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְחִדּוּשֵׁי תוֹרוֹתֶיךָ

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֶךָ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתֶיךָ

שִׁיר יְדִידוֹת מוֹרֵנוּ [הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אֲדוֹן כָּל הַנֶּאֱצָלִים וְהַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִׂים.

דְּבָרָיו מַגִּיד לְיַעֲקב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל עַם עֲמוּסִים.

וּבַעֲבוֹתָתֵנוּ לא עֲזָבָנוּ אֱל קֵינוּ וַיִּשְׁלַח לָנוּ מוֹשִׁיעַ וָרַב בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים.

נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' גַּם עַתָּה אֵין דּוֹר יָתוֹם.

יַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מִטּוּבוֹ רַב חֶסֶד, לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לְהַצִּילָם מִיַּד שׁוֹסִים.

נְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הַמְּאִירִים לָנוּ בְּכָל פִּנּוֹתָם.

וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים אַשְׁרֵי הַבָּאִים בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירוֹתָם.

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' וַאֲפִילּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל אֲגַמִּים קֻלְמוֹסִים.

וְהוּא אָמַר וְעָשָׂה עִמָּנוּ גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת נִפְלָאוֹת וְנִסִּים.

רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱל קַי נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, לְמַעַן עֲשֵׂה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, עַם רָב לְהַחֲיוֹתָם.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְּמַלְכָּם מָאן מַלְכֵּי רַבָּנָן הַמְּאִירִים אוֹר לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמוֹשְׁבוֹתָם.

נֶפֶשׁ רְעֵבָה יְמַלֵּא טוֹב לְהַצִּיל נֶפֶשׁ הֶעָשׁוּק מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת לְחַיִּים נִצְחִיִּים לְזַכּוֹתָם.

וְרַבֵּנוּ חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח לְהַחֲזִיר לַמָּקוֹר נַפְשׁוֹתָם.

וַאֲנַחְנוּ לא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נַּעֲבד עַד בּוֹאֵנוּ שָׁמָּה אֶל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, הֵם יוֹרוּנוּ הַדֶּרֶךְ וְנֵלֵךְ בִּנְתִיבוֹתָם.

רַבִּי אוֹמֵר אֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבר לוֹ הָאָדָם מִיּוֹם עָמְדוּ עַל דַּעְתּוֹ עַד בּוֹא עֵת פְּקֻדָּתוֹ.

בְּכוּ כָּל בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הֶחָסִים עַל מִסְפַּר יְמֵיהֶם וּמְרַחֲמִים עַל נַפְשׁוֹתָם.

יִתְפַּלֵּל עַל זאת כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצא. לִזְכּוֹת לִמְצא רַב וּמַנְהִיג דַּרְכֵי תְשׁוּבָה לְהוֹרוֹתָם.

נְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם לִמְצא מִי שֶׁיִּשְׁקד עַל תַּקָּנוֹת נַפְשֵׁנוּ מֵאַשְׁפּוֹת עָפָר לִדְלוֹתָם.

וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְהוֹדִיעֵנוּ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְצַדִּיקֵי אֱמֶת הַמְרַחֲמִים עַל עֲנִיֵּי הַצּאן לְיַשֵּׁר לִבּוֹתָם.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתָּם.

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא שֶׁיִּפְנֶה לְעַמּוֹ לְרַפֵּא מְשׁוּבוֹתָם.

בַּקְּשׁוּ צַדִּיק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָוה הַסּוֹבֵל וְנוֹתֵן עַיִן לַסּוֹרְרִים לַהֲשִׁיבָם מֵרָעָתָם.

רַב וְצָעִיר גָּדוֹל וְקָטָן הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּי הָרַב הָאֱמֶת כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצָאַת חַיּוּתָם.

יֵשׁ זָהָב וְרַב פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דַעַת הַצַּדִּיק הַמַּשְׁפִּיעַ מִטּוּבוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַהֲקִימָם מֵעָפָר וּלְהַחֲיוֹתָם.

נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָּבָר, אַשְׁרֵי הַבָּאִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ וְהוֹרוֹתוֹ.

מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.

נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים מַה נִּמְלְצוּ לַחֵךְ אִמְרָתוֹ.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, אַשְׁרֵי שֶׁזֶּה יָלַד אַשְׁרֵי שֶׁזֶּה גִּדַּל.

נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ וְחָסוּ בוֹ עַם עָנִי וָדָל.

שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִּיו אַשְׁרֵי אֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לִשְׁמעַ אֶת חָכְמָתוֹ.

מַה טּוֹבוּ וּמַה יָּפְיוֹ אזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת מוּסָר פֶּה אֶל פֶּה לְקַבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הַמְדַבֵּר בְּעצֶם קְדֻשָּׁתוֹ.

חִלּוּק בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב לַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר. יְבאַר בַּמַּאֲמָרִים הַבָּאִים הַמְּאִירִים עֵינַיִם כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

הֶחָפֵץ לְמַלְּאוֹת יָדוֹ לַה' יָשִׂים לִבּוֹ לַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה יִפָּתְחוּ עֵינָיו וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ.

יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ ארַח וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ.

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעֶצֶם תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתוֹ.

וְלא יֶאֶשְׁמוּ כָּל הַחוֹסִים בּוֹ. רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר יִשְׂגֶּא מְאד אַחֲרִיתוֹ.

נֵרוֹ יָאִיר הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.

זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן שְׁלָחוֹ לְגַלּוֹת מַצְפּוּנֵי אוֹרוֹתָיו.

צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם כֵּן יַגִּיעוּ כָּל הוֹלְכֵי אָרְחוֹתָיו.

לְבִרְכַּת עוֹלָם וְלָאשֶׁר הַצָּפוּן יִזְכּוּ כָּל שׁוֹמְרֵי פִּקּוּדָיו.

חוֹלֵק עַל הָרַב כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה.

זָר לא יִתְעָרֵב בְּשִׂמְחָתֵנוּ דְּקָמִבָּעֵי לוֹ קִינָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה.

חַזְּקוּ וְאַמְּצוּ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה' כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ. פִּתְאם יָבוֹא אֵידוֹ גֵּיהִנּוֹם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים.

קדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' כְּזהַר הָרָקִיעַ יַזְהִירוּ הַמַּשְׂכִּילִים.

וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלהִים לַאֲשֶׁר לא עֲבָדוֹ.

נְכוֹנִים לַלֵּצִים שְׁפָטִים יָבוֹאוּ עָלָיו בְּנֶשֶׁק בָּרוֹחַ יִבְרַח מִיָּדוֹ

' תָּפִיר עֲצָתָם וּתְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה כְּאִלּוּ הַיּוֹם יְלָדוֹ.

חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. חֵץ יְפַלַּח כְּבֵדוֹ.

זֵדִים הֱלִיצוּנִי עַד מְאד אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.

קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לְהַפְלִיא עִמָּהֶם חַסְדּוֹ.

חָלִילָה לְךָ וְחָלִילָה לְךָ מִלְּהִתְיָאֵשׁ

לֵאמר מַה יּוֹעִיל לְרב חַטּאתָי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ נֶגְדּוֹ, סָגַר עָלַי הַדֶּרֶךְ, אֵין לִי עוֹד תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ

כִּי לא כָלוּ רַחֲמָיו וְלא אָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ וְלַשָּׁבִים פְּשׁוּטָה יְמִינוֹ וּפְתוּחָה יָדוֹ, הַצּוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ.

כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

עַד כּה עֲזָרָנוּ רַחֲמָיו וְהִגִּיעַ דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה.

כִּי הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וְעַל ה' נָשִׂים תִּקְוָתֵנוּ

אֲשֶׁר עַד כּה בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הָיָה בְּעֶזְרָתֵנוּ.

גַּם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלהִים אַל תַּעַזְבֵנוּ.

אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ.

עַד יָבוֹא גּוֹאֵל צֶדֶק לְהָאִיר עֵינֵינוּ.

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצַדִּיק מִשָּׁמַיִם יַשְׁקִיף עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעָלֵינוּ.

וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לַעֲבד אֶת ה' בֶּאֱמֶת בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ.

מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...- תורה ריב - זה בחינת מחאת כף אל כף [לשון רבנו, זכרונו לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת:...
שבחי הר"ן - אות כה
...כה כלל הדברים שבכל עניני קדשה ופרישות הן בתאוות והן במדות והן בעניני יגיעות ועבודות וטרחות ויסורים וכו' בשבילו יתברך הכל כאשר לכל, היה חדוש נפלא ונורא מאד והיה מפשט מכל התאוות ומכל המדות בתכלית עד שלא נשאר לו משום תאוה ומדה שום שמץ בעלמא וזכה למעלה נוראה מאד מאד בתכלית המעלה ואי אפשר לדבר כלל בעצם הפלגת מעלתו כי 'כל המוסיף גורע' וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר כך עם כל זה ספרנו כל זה מענין עבודתו ודרכו בימי ילדותו למען נדע ונשכיל איך הבחירה...
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...לכף זכות - מהו שורש העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"א - תורה רד - המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה.
חיי מוהר"ן - מא - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות מא קדם שאמר התורה הגדולה תקעו אמונה בלקוטי תנינא בסימן ה' בראש השנה תק"ע, דבר עמנו קדם אותו ראש השנה וספר שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה וכמה סובלי חלאים היו מהם שקבלו גם כן לפניו על חסרון אמונה אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה. גם קדם ראש השנה הנ"ל בעת החזרה מהטיול היה משיח עמנו מענין המגני ארץ שקרא אותנו הזקן הידוע וכו' וגם זה נזכר בהתורה ההיא עין שם באות ז'. ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדין אני רחוק מלהשיגם אפס קצתם. גם בראש השנה קדם שאמר התורה הנ"ל הלך לומר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - עִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - ענין שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה שמעתי מפיו הקדוש שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה כשזוכין אז להיות אצל הצדיק כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו שזהו גם כן בחינת ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד והיה לו בזה תורה שלמה, ולא זכיתי לקבלה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים...
שיחות הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו קדם ארץ ישראל אמר איני יודע איך הצדיקים עושים פדיון כי צריכין לידע כל העשרים וארבעה [כ"ד] בתי דינין כי כשמביאים הפדיון צריך לידע באיזה בית דין דנין אותו כי אולי הוא עושה פדיון והמתקה השיך לבית דין זה ובאמת הוא נדון בבית דין אחר ועל כן צריך לידע באיזה בית דין הוא נדון ולידע הפדיון וההמתקה של אותו הבית דין אני יודע כל העשרים וארבעה בתי דינים ואני יכול לעשות ערעור מבית דין לבית דין עד העשרים וארבעה בתי דינים דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה...
איך להיות מקושר לצדיק לגמרי? מדוע לזרוק את השכל?
...את השכל? אמר רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. וכאן breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר...
שבחי הר"ן - אות ב
שבחי הר"ן - אות ב גם בהיותו יושב לפני רבו ללמד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקים: "שויתי ה' לנגדי תמיד" והיה מתיגע לציר נגד עיניו שם הוי"ה ברוך הוא ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע מה שלומד והיה רבו כועס עליו ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה מאד דהינו עניני שחוק וקפיצות וטיול והיה רגיל בזה מאד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 05:04:03 - wesi2