ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רכט - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רכט פעם אחת שאלתי אותו מה יהיה מהדבורים שנדברו וכו' הינו מה שבתחלה שמענו מפיו הקדוש כמה דבורים שהיה נראה שיאריך ימים ויגמר כחפצו וכו'. ענה ואמר, השמעתם מה שהוא שואל גם אצלי בעצמי קשה ענין זה ואף על פי כן אמר: אני לא גמרתי ?! [בלשון תמה] כבר גמרתי ואגמר ! כמובא. גם כשנסע לאומין ואני נסעתי עמו דבר עמי מענין שהשם יתברך גומר תמיד כמובא לעיל [באות ד]. ולבאר כל אלו הענינים צריכין לספר הרבה אשר לא יספיקו כמה יריעות. והכלל בתחלה עלה במחשבה כשנתקרבנו אליו שיגמר התקון מיד וכמה דבורים שנדברו מעין זה אך אחר כך בעוונותינו הרבים ובעוונות הדור, ומגדל התגרות השטן עד שהרבה מחלקת גדול עליו, על ידי כל זה נתבלבל העולם, ולא היה יכול לגמר בחייו מה שרצה. ואף על פי כן אמר שגמר ויגמר כנ"ל כי אחר שבא מלמברג זכה לדרך כזה ודבר דבורים כאלה שעל זה לא יכבה נרו לעולם ועד וכאשר שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון [האש שלי תוקד עד ביאת משיח] במהרה בימינו אמן שיר ידידות לכבוד מורנו ורבנו נמצא באמתחתו של אחד מאנשי שלומנו שיר זה בספירים יסדתיו. לכבוד אדוננו מורנו ורבנו רפדתיו. אין כבוד אלא מכבוד תורותיו כבדתיו. זעיר משם זעיר משם קבצתיו. כי מעולם מקצת שבחו להיות על לשוני חמדתיו. יגעתיו ומצאתיו שמרתיו ולא אבדתיו למנצח אשר לנצח ינצח. במזמור שיר בנגינות אנצח למנצח למדתו נצח. כאשר פיו פצח. האני לא נצחתי, נצחתי ואנצח על כן נחמן בשם יקרא בפצח. כי מנחם ויניח לנצח. מצורר המחרף ברצח שושנים שפתותיו מעשה רוקח. כקטרת סמים לריח ניחוח. עצת נפש במתק יפצח לבני תמותה יתיר קוח. לאין אונים יתן כח. לדלת עם הארץ היה מנוח קרח מאבדון כתמר יפריח. חטאת ירבעם ירפא וימריח. חוסיו משאול יוציא ומתחתיות יניח משכיל אל עשוקים למלטן מפח. בחכמה נשפט את אוילים ועם חכמים התוכח. חושב מחשבות לבל ידח נדח שיר פשוט יכפיל ישלש וירבע בנגון ונצוח. עלי ע"שו"ר יעלה ל"ע"ב אור צח ומצחצח. לחלק גמול לישרים לעת חיי נצח. ידידות אורותיו הופיע והזריח. עלי תלמידו הקדוש נתן והניח. וינח עליו את הרוח רחש לבב אנוש ממנו לא התכחש. בנענוע שפתים הכיר לחש לבי ומצפוניה ממנו לא אכחש. להודות לפניו אמהר ואחיש. דבר איש ועצתו יבין וירחש. כי פלא יועץ הוא ונבון לחש. טוב הוא ומציל חוסיו מעצת נחש. יריביו עליו בדו כזב וכחש אמר אביע עלי מתחיל וגומר. אומר וגומר. לא יכבה אשו ויגמר. אך יהי עולה ומתמר אני העני הנדכה המשורר. באבק רגליו איחל להתעפר. או כעפר תחת רגליו להתפורר מעשי הטובים יברר ויהדר. והרעים יכפר ויגדר. צרי נפשי יעקר וימגר. למלך חמתו יעצר. בעדי יעתיר ויפצר. כל חמתו עלי לא יעיר לשוני אלמד תמיד לומר. איני יודע שבחו לגמר. בלחש ארחש כענבים בכומר עופרת וברזל וצפרן שמיר. נערך לחקק על לב קשה כצור. דברי תורתו אשר גלה ואמר סופר צעדי איש להדריכו בארחות ישר. מכחו יתן בעדו שחד וכפר. להוציא ממסגר אסיר בכושר מהיר במלאכת מקדש והעיר. לפני מלכים יתיצב לשאל ולהעיר. מה זה ידעתם ומה זה השגתם מאור הבהיר. יפיפית יפיפית. כי בעיניך מלך ביפיו חזית. עיניו נתן לך כי צדיק אתה. ארץ מרחקים בעיניך ראית. מבני עליה נתעלית. כי בן יקיר אתה. ועבודת עבד עבדת אדם לשבת על הכסא נהיית. את אדוניך בשתי עולמות כבדת. משפט לבאי עולם תתן אתה הוצק שמן ראש על ראשך אשר קדשת. התגדלת והתרוממת ונתכבדת. כי חותם ברית קדש שמרת ונטרת חן בעיני כל נשאתה. כי בתפילתך לכל השפעת. לעליונים ותחתונים מלוה נהיית. בכן כל עז פנים במבטך השפלת בשפתותיך רבים רעית. ומרעים טובים עשית. כי צדיק אתה על כן בחכמתך היכל קדש בנית. בירושלים לך יאמר קדוש אתה. בבית וחומה יד ושם קנית כן בקדש שיחותיך אשר שחת. כבלמוד תורתך פה לאלם התרת. ובעלי תרופותיך פה עקרות התרת ברכך מבנים אשר כן הלדת, ונשמות מצחצחות להם המשכת. כבני רחביה למעלה רבית. אך מחטאי הדור אותם לא גדלת אלהים יראת חליפות השארת. חכמות אשר בפיך דברת. ותבונות אשר בלבבך הגית. גם בנות מחטבות צמח דוד בהם נטעת לעולם העליון עלית. בצרור החיים נצררת. חכמתך אחריך ברכה השארת. לתלמידך הקדוש אשר נתן לך ובחרת. ובזה אתה כלא מתה וכדוד מלך ישראל חי וקים אתה. נחל נ'ובע מ'קור ח'כמה יפוצו חוצה מעינותיך חיים ארכים חיים טובים חיים נצחיים חיית כל ימיך מדרגא לדרגא עלית בכל פעמי רגליך. כל העולם כלו לכף זכות הכרעת בכל פסיעותיך נטע נעמן נטעת בתוכנו זרע קדש יוצאי חלציך היקרים ותלמידיך הקדושים וחדושי תורותיך יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך שיר ידידות מורנו [הרב רבי נתן זכרונו לברכה] אדון כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים. דבריו מגיד ליעקב חקיו ומשפטיו, לישראל עם עמוסים. ובעבותתנו לא עזבנו אל קינו וישלח לנו מושיע ורב בכל דור ודור מגן הוא לכל החוסים. נפשנו חכתה לה' גם עתה אין דור יתום. ישפיע עלינו מטובו רב חסד, לקרב הרחוקים להצילם מיד שוסים. נקשר עצמנו לצדיקי הדור המאירים לנו בכל פנותם. ומפיהם אנו חיים אשרי הבאים בחצריהם ובטירותם. מי ימלל גבורות ה' ואפילו כל הימים דיו וכל אגמים קלמוסים. והוא אמר ועשה עמנו גדולות ונוראות נפלאות ונסים. רבות עשית אתה ה' אל קי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, למען עשה כהיום הזה, עם רב להחיותם. ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם מאן מלכי רבנן המאירים אור לכל בני ישראל במושבותם. נפש רעבה ימלא טוב להציל נפש העשוק משאול תחתיות לחיים נצחיים לזכותם. ורבנו חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח להחזיר למקור נפשותם. ואנחנו לא נדע מה נעשה ומה נעבד עד בואנו שמה אל צדיקי הדור האמתיים, הם יורונו הדרך ונלך בנתיבותם. רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבר לו האדם מיום עמדו על דעתו עד בוא עת פקדתו. בכו כל בעלי נפש החסים על מספר ימיהם ומרחמים על נפשותם. יתפלל על זאת כל חסיד אליך לעת מצא. לזכות למצא רב ומנהיג דרכי תשובה להורותם. נשוטט לבקש את דבר השם למצא מי שישקד על תקנות נפשנו מאשפות עפר לדלותם. ועל מי לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים להודיענו דרך האמת וצדיקי אמת המרחמים על עניי הצאן לישר לבותם. הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתם. רבות בנות עשו חיל ואיש אמונים מי ימצא שיפנה לעמו לרפא משובותם. בקשו צדיק בקשו ענווה הסובל ונותן עין לסוררים להשיבם מרעתם. רב וצעיר גדול וקטן הכל צריכין למרי חטיא לבקש תורה מפי הרב האמת כי ממנו תוצאת חיותם. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת הצדיק המשפיע מטובו לבית ישראל להקימם מעפר ולהחיותם. נאמן רוח מכסה דבר, אשרי הבאים בצל קורתו. חכו ממתקים וכלו מחמדים אשרי יולדתו והורותו. מאד עמקו מחשבותיו אין חקר לתבונתו. נפת תטפנה שפתותיו שושנים מה נמלצו לחך אמרתו. בן חכם ישמח אב, אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל. נפשות אביונים יושיע וחסו בו עם עני ודל. שמחה לאיש במענה פיו אשרי אנשיו העומדים לפניו לשמע את חכמתו. מה טובו ומה יפיו אזן שומעת תוכחת מוסר פה אל פה לקבל הדבור מפי המדבר בעצם קדשתו. חלוק בין השומע מפי הרב למעין בספר. יבאר במאמרים הבאים המאירים עינים כצאת השמש בגבורתו. החפץ למלאות ידו לה' ישים לבו לדברים הנאמרים בספר הזה יפתחו עיניו ויתלהב לבו לעבודתו. ישיש כגבור לרוץ ארח והוא כחתן יוצא מחפתו. צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם תזל כטל אמרתו. ולא יאשמו כל החוסים בו. ראשיתו מצער ישגא מאד אחריתו. נרו יאיר הולך ואור עד נכון היום נגילה ונשמחה בישועתו. זכר עשה לנפלאותיו, חנון שלחו לגלות מצפוני אורותיו. צדיק יסוד עולם כן יגיעו כל הולכי ארחותיו. לברכת עולם ולאשר הצפון יזכו כל שומרי פקודיו. חולק על הרב כחולק על השכינה. זר לא יתערב בשמחתנו דקמבעי לו קינה קול רנה וישועה באהלי צדיקים, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. חזקו ואמצו לבבכם כל המיחלים לה' כי אחרית לאיש שלום. זד יהיר לץ שמו. פתאם יבוא אידו גיהנום כלה והם אינם כלים. קדש ישראל לה' כזהר הרקיע יזהירו המשכילים. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. נכונים ללצים שפטים יבואו עליו בנשק ברוח יברח מידו ' תפיר עצתם ותקלקל מחשבתם ה' אמר אלי בני אתה כאלו היום ילדו. חץ שחוט לשונם. חץ יפלח כבדו. זדים הליצוני עד מאד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. קרוב ליראיו ישעו להפליא עמהם חסדו. חלילה לך וחלילה לך מלהתיאש לאמר מה יועיל לרב חטאתי ופשעי המרבים אשר הרביתי לפשע נגדו, סגר עלי הדרך, אין לי עוד תקוה חס ושלום לשוב אליו יתברך ולעבדו כי לא כלו רחמיו ולא אפס לנצח חסדו ולשבים פשוטה ימינו ופתוחה ידו, הצופה לרשע וחפץ בהצדקו. כי טוב ה' כי לעולם חסדו. עד כה עזרנו רחמיו והגיע דברינו אלה. כי הציקתני רוחי ועל ה' נשים תקותנו אשר עד כה ברחמיו העצומים היה בעזרתנו. גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבנו. אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. עד יבוא גואל צדק להאיר עינינו. אמת מארץ תצמח וצדיק משמים ישקיף על כל ישראל ועלינו. ונזכה כלנו לעבד את ה' באמת בנערינו ובזקנינו. מלך ביפיו תחזינה עינינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
אות רכט

פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה יִּהְיֶה מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ וְכוּ'

הַיְנוּ מַה שֶּׁבִּתְחִלָּה שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה דִּבּוּרִים שֶׁהָיָה נִרְאֶה שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְיִגְמר כְּחֶפְצוֹ וְכוּ'.

עָנָה וְאָמַר, הַשְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁהוּא שׁוֹאֵל

גַּם אֶצְלִי בְּעַצְמִי קָשֶׁה עִנְיָן זֶה

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר: אֲנִי לא גָּמַרְתִּי ?! [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]

כְּבָר גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר !

כַּמּוּבָא.

גַּם כְּשֶׁנָּסַע לְאוּמֶין וַאֲנִי נָסַעְתִּי עִמּוֹ

דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיָן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד

כַּמּוּבָא לְעֵיל [בְּאוֹת ד].

וּלְבָאֵר כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים צְרִיכִין לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֲשֶׁר לא יַסְפִּיקוּ כַּמָּה יְרִיעוֹת.

וְהַכְּלָל בִּתְחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כְּשֶׁנִּתְקָרַבְנוּ אֵלָיו שֶׁיִּגְמר הַתִּקּוּן מִיָּד

וְכַמָּה דִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ מֵעֵין זֶה

אַךְ אַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּבַעֲווֹנוֹת הַדּוֹר, וּמִגּדֶל הִתְגָּרוּת הַשָּׂטָן עַד שֶׁהִרְבָּה מַחֲלקֶת גָּדוֹל עָלָיו, עַל יְדֵי כָּל זֶה נִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם, וְלא הָיָה יָכוֹל לִגְמר בְּחַיָּיו מַה שֶּׁרָצָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁגָּמַר וְיִגְמר כַּנַּ"ל

כִּי אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ זָכָה לְדֶרֶךְ כָּזֶה וְדִבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁעַל זֶה לא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת מָשִׁיחַ]

בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

שִׁיר יְדִידוֹת לִכְבוֹד מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

נִמְצָא בְּאַמְתַּחְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שִׁיר זֶה בַּסַּפִּירִים יְסַדְתִּיו.

לִכְבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ רִפַּדְתִּיו.

אֵין כָּבוֹד אֶלָּא מִכְּבוֹד תּוֹרוֹתָיו כִּבַּדְתִּיו.

זְעֵיר מִשָּׁם זְעֵיר מִשָּׁם קִבַּצְתִּיו.

כִּי מֵעוֹלָם מִקְצָת שִׁבְחוֹ לִהְיוֹת עַל לְשׁוֹנִי חֲמַדְתִּיו.

יְגַעְתִּיו וּמְצָאתִיו שְׁמַרְתִּיו וְלא אִבַּדְתִּיו

לַמְנַצֵּחַ אֲשֶׁר לָנֶצַח יְנַצַּח. בְּמִזְמוֹר שִׁיר בִּנְגִינוֹת אֲנַצַּח

לַמְנַצֵּחַ לְמִדָּתוֹ נֶצַח. כַּאֲשֶׁר פִּיו פָּצַח. הַאֲנִי לא נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי וַאֲנַצַּח

עַל כֵּן נַחְמָן בְּשֵׁם יִקָּרֵא בְּפֶצַח. כִּי מְנַחֵם וְיָנִיחַ לָנֶצַח. מִצּוֹרֵר הַמְחָרֵף בְּרֶצַח

שׁוֹשַׁנִּים שִׂפְתוֹתָיו מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ. כִּקְטרֶת סַמִּים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. עֲצַת נֶפֶשׁ בְּמֶתֶק יְפַצַּח

לִבְנֵי תְמוּתָה יַתִּיר קוֹחַ. לְאֵין אוֹנִים יִתֵּן כּחַ. לְדַלַּת עַם הָאָרֶץ הָיָה מָנוֹחַ

קרַח מֵאֲבַדּוֹן כַּתָּמָר יַפְרִיחַ. חַטַּאת יָרָבְעָם יְרַפֵּא וְיַמְרִיחַ. חוֹסָיו מִשְּׁאוֹל יוֹצִיא וּמִתַּחְתִּיּוֹת יָנִיחַ

מַשְׂכִּיל אֶל עֲשׁוּקִים לְמַלְּטָן מִפַּח. בְּחָכְמָה נִשְׁפָּט אֶת אֱוִילִים וְעִם חֲכָמִים הִתְוַכַּח. חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח נִדָּח

שִׁיר פָּשׁוּט יַכְפִּיל יְשַׁלֵּשׁ וִירַבַּע בְּנִגּוּן וְנִצּוּחַ. עֲלֵי עָ"שוֹ"ר יַעֲלֶה ל"ע"ב אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח. לְחַלֵּק גְּמוּל לַיְשָׁרִים לְעֵת חַיֵּי נֶצַח.

יְדִידוֹת אוֹרוֹתָיו הוֹפִיעַ וְהִזְרִיחַ. עֲלֵי תַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ נָתַן וְהִנִּיחַ. וַיָּנַח עָלָיו אֶת הָרוּחַ

רָחַשׁ לְבַב אֱנוֹשׁ מִמֶּנּוּ לא הִתְכַּחַשׁ. בְּנִעְנוּעַ שְׂפָתַיִם הִכִּיר לַחַשׁ

לִבִּי וּמַצְפּוּנֶיהָ מִמֶּנּוּ לא אֲכַחֵשׁ. לְהוֹדוֹת לְפָנָיו אֲמַהֵר וְאָחִישׁ.

דְּבַר אִישׁ וַעֲצָתוֹ יָבִין וְיִרְחַשׁ. כִּי פֶּלֶא יוֹעֵץ הוּא וּנְבוֹן לַחַשׁ.

טוֹב הוּא וּמַצִּיל חוֹסָיו מֵעֲצַת נָחָשׁ. יְרִיבָיו עָלָיו בָּדוּ כָּזָב וָכַחַשׁ

אמֶר אַבִּיעַ עֲלֵי מַתְחִיל וְגוֹמֵר. אוֹמֵר וְגוֹמֵר. לא יִכְבֶּה אִשּׁוֹ וְיִגָּמֵר. אַךְ יְהִי עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר

אֲנִי הֶעָנִי הַנִּדְכֶּה הַמְשׁוֹרֵר. בַּאֲבַק רַגְלָיו אֲיַחֵל לְהִתְעַפֵּר. אוֹ כְּעָפָר תַּחַת רַגְלָיו לְהִתְפּוֹרֵר

מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים יְבָרֵר וִיהַדֵּר. וְהָרָעִים יְכַפֵּר וִיגַדֵּר. צָרֵי נַפְשִׁי יְעַקֵּר וִימַגֵּר.

לְמֶלֶךְ חֲמָתוֹ יַעֲצר. בַּעֲדִי יַעְתִּיר וְיִפְצָר. כָּל חֲמָתוֹ עָלַי לא יָעִיר

לְשׁוֹנִי אֲלַמֵּד תָּמִיד לוֹמַר. אֵינִי יוֹדֵעַ שִׁבְחוֹ לִגְמר. בְּלַחַשׁ אֲרַחֵשׁ כַּעֲנָבִים בַּכוֹמֶר עוֹפֶרֶת וּבַרְזֶל וְצִפּרֶן שָׁמִיר. נַעֲרךְ לַחֲקק עַל לֵב קָשֶׁה כַּצּוּר. דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ אֲשֶׁר גִּלָּה וְאָמַר

סוֹפֵר צַעֲדֵי אִישׁ לְהַדְרִיכוֹ בְּאָרְחוֹת ישֶׁר. מִכּחוֹ יִתֵּן בַּעֲדוֹ שׁחַד וָכפֶר. לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר בַּכּוֹשָׁר

מָהִיר בִּמְלֶאכֶת מִקְדָּשׁ וְהָעִיר. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצֵּב לִשְׁאל וּלְהָעִיר. מַה זֶּה יְדַעְתֶּם וּמַה זֶה הִשַּׂגְתֶּם מֵאוֹר הַבָּהִיר.

יָפְיָפִיתָ יָפְיָפִיתָ. כִּי בְּעֵינֶיךָ מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ חָזִיתָ. עֵינָיו נָתַן לְךָ כִּי צַדִּיק אַתָּה. אֶרֶץ מַרְחַקִּים בְּעֵינֶיךָ רָאִיתָ.

מִבְּנֵי עֲלִיָּה נִתְעַלֵּיתָ. כִּי בֵּן יַקִּיר אַתָּה. וַעֲבוֹדַת עֶבֶד עָבַדְתָּ

אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא נִהְיֵיתָ. אֶת אֲדוֹנֶיךָ בִּשְׁתֵּי עוֹלָמוֹת כִּבַּדְתָּ. מִשְׁפָּט לְבָאֵי עוֹלָם תִּתֵּן אַתָּה

הוּצַק שֶׁמֶן ראשׁ עַל ראשְׁךָ אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּ. הִתְגַּדַּלְתָּ וְהִתְרוֹמַמְתָּ וְנִתְכַּבַּדְתָּ. כִּי חוֹתַם בְּרִית קדֶשׁ שָׁמַרְתָּ וְנָטַרְתָּ

חֵן בְּעֵינֵי כל נָשָׂאתָה. כִּי בִּתְפִילָּתְךָ לַכּל הִשְׁפַּעְתָּ. לָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַלְוֶה נִהְיֵיתָ. בְּכֵן כָּל עַז פָּנִים בְּמַבָּטְךָ הִשְׁפַּלְתָּ

בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ רַבִּים רָעִיתָ. וּמֵרָעִים טוֹבִים עָשִׂיתָ. כִּי צַדִּיק אַתָּה

עַל כֵּן בְּחָכְמָתְךָ הֵיכַל קדֶשׁ בָּנִיתָ. בִּירוּשָׁלַיִם לְךָ יֵאָמֵר קָדוֹשׁ אַתָּה. בְּבַיִת וְחוֹמָה יָד וָשֵׁם קָנִיתָ

כֵּן בַּקּדֶשׁ שִׂיחוֹתֶיךָ אֲשֶׁר שַׂחְתָּ. כִּבְלִמּוּד תּוֹרָתְךָ פֶּה לְאִלֵּם הִתַּרְתָּ. וּבַעֲלֵי תְרוּפוֹתֶיךָ פֶּה עֲקָרוֹת הִתַּרְתָּ

בֵּרַכְךָ מִבָּנִים אֲשֶׁר כֵּן הֻלַּדְתָּ, וּנְשָׁמוֹת מְצֻחְצָחוֹת לָהֶם הִמְשַׁכְתָּ. כִּבְנֵי רְחַבְיָה לְמַעְלָה רִבִּיתָ. אַךְ מֵחֲטָאֵי הַדּוֹר אוֹתָם לא גִּדַּלְתָּ

אֱלהִים יָרֵאתָ חֲלִיפוֹת הִשְׁאַרְתָּ. חָכְמוֹת אֲשֶׁר בְּפִיךָ דִּבַּרְתָּ. וּתְבוּנוֹת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הָגִיתָ. גַּם בָּנוֹת מְחֻטָּבוֹת צֶמַח דָּוִד בָּהֶם נָטַעְתָּ

לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן עָלִיתָ. בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִצְרַרְתָּ. חָכְמָתְךָ אַחֲרֶיךָ בְּרָכָה הִשְׁאַרְתָּ. לְתַלְמִידְךָ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר נָתָן לְךָ וּבָחַרְתָּ. וּבָזֶה אַתָּה כְּלא מַתָּה

וּכְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם אָתָּה.

נַחַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה יָפוּצוּ חוּצָה מַעְיְנוֹתֶיךָ

חַיִּים אֲרֻכִים חַיִּים טוֹבִים חַיִּים נִצְחִיִּים חָיִיתָ כָּל יָמֶיךָ

מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עָלִיתָ בְּכָל פַּעֲמֵי רְגָלֶיךָ. כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת הִכְרַעְתָּ בְּכָל פְּסִיעוֹתֶיךָ

נֶטַע נַעֲמָן נָטַעְתָּ בְּתוֹכֵנוּ זֶרַע קדֶשׁ יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ הַיְקָרִים וְתַלְמִידֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְחִדּוּשֵׁי תוֹרוֹתֶיךָ

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֶךָ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתֶיךָ

שִׁיר יְדִידוֹת מוֹרֵנוּ [הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אֲדוֹן כָּל הַנֶּאֱצָלִים וְהַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִׂים.

דְּבָרָיו מַגִּיד לְיַעֲקב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל עַם עֲמוּסִים.

וּבַעֲבוֹתָתֵנוּ לא עֲזָבָנוּ אֱל קֵינוּ וַיִּשְׁלַח לָנוּ מוֹשִׁיעַ וָרַב בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים.

נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' גַּם עַתָּה אֵין דּוֹר יָתוֹם.

יַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מִטּוּבוֹ רַב חֶסֶד, לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לְהַצִּילָם מִיַּד שׁוֹסִים.

נְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הַמְּאִירִים לָנוּ בְּכָל פִּנּוֹתָם.

וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים אַשְׁרֵי הַבָּאִים בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירוֹתָם.

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' וַאֲפִילּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל אֲגַמִּים קֻלְמוֹסִים.

וְהוּא אָמַר וְעָשָׂה עִמָּנוּ גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת נִפְלָאוֹת וְנִסִּים.

רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱל קַי נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, לְמַעַן עֲשֵׂה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, עַם רָב לְהַחֲיוֹתָם.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְּמַלְכָּם מָאן מַלְכֵּי רַבָּנָן הַמְּאִירִים אוֹר לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמוֹשְׁבוֹתָם.

נֶפֶשׁ רְעֵבָה יְמַלֵּא טוֹב לְהַצִּיל נֶפֶשׁ הֶעָשׁוּק מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת לְחַיִּים נִצְחִיִּים לְזַכּוֹתָם.

וְרַבֵּנוּ חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח לְהַחֲזִיר לַמָּקוֹר נַפְשׁוֹתָם.

וַאֲנַחְנוּ לא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נַּעֲבד עַד בּוֹאֵנוּ שָׁמָּה אֶל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, הֵם יוֹרוּנוּ הַדֶּרֶךְ וְנֵלֵךְ בִּנְתִיבוֹתָם.

רַבִּי אוֹמֵר אֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבר לוֹ הָאָדָם מִיּוֹם עָמְדוּ עַל דַּעְתּוֹ עַד בּוֹא עֵת פְּקֻדָּתוֹ.

בְּכוּ כָּל בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הֶחָסִים עַל מִסְפַּר יְמֵיהֶם וּמְרַחֲמִים עַל נַפְשׁוֹתָם.

יִתְפַּלֵּל עַל זאת כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצא. לִזְכּוֹת לִמְצא רַב וּמַנְהִיג דַּרְכֵי תְשׁוּבָה לְהוֹרוֹתָם.

נְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם לִמְצא מִי שֶׁיִּשְׁקד עַל תַּקָּנוֹת נַפְשֵׁנוּ מֵאַשְׁפּוֹת עָפָר לִדְלוֹתָם.

וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְהוֹדִיעֵנוּ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְצַדִּיקֵי אֱמֶת הַמְרַחֲמִים עַל עֲנִיֵּי הַצּאן לְיַשֵּׁר לִבּוֹתָם.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתָּם.

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא שֶׁיִּפְנֶה לְעַמּוֹ לְרַפֵּא מְשׁוּבוֹתָם.

בַּקְּשׁוּ צַדִּיק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָוה הַסּוֹבֵל וְנוֹתֵן עַיִן לַסּוֹרְרִים לַהֲשִׁיבָם מֵרָעָתָם.

רַב וְצָעִיר גָּדוֹל וְקָטָן הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּי הָרַב הָאֱמֶת כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצָאַת חַיּוּתָם.

יֵשׁ זָהָב וְרַב פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דַעַת הַצַּדִּיק הַמַּשְׁפִּיעַ מִטּוּבוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַהֲקִימָם מֵעָפָר וּלְהַחֲיוֹתָם.

נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָּבָר, אַשְׁרֵי הַבָּאִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ וְהוֹרוֹתוֹ.

מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.

נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים מַה נִּמְלְצוּ לַחֵךְ אִמְרָתוֹ.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, אַשְׁרֵי שֶׁזֶּה יָלַד אַשְׁרֵי שֶׁזֶּה גִּדַּל.

נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ וְחָסוּ בוֹ עַם עָנִי וָדָל.

שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִּיו אַשְׁרֵי אֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לִשְׁמעַ אֶת חָכְמָתוֹ.

מַה טּוֹבוּ וּמַה יָּפְיוֹ אזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת מוּסָר פֶּה אֶל פֶּה לְקַבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הַמְדַבֵּר בְּעצֶם קְדֻשָּׁתוֹ.

חִלּוּק בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב לַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר. יְבאַר בַּמַּאֲמָרִים הַבָּאִים הַמְּאִירִים עֵינַיִם כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

הֶחָפֵץ לְמַלְּאוֹת יָדוֹ לַה' יָשִׂים לִבּוֹ לַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה יִפָּתְחוּ עֵינָיו וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ.

יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ ארַח וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ.

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעֶצֶם תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתוֹ.

וְלא יֶאֶשְׁמוּ כָּל הַחוֹסִים בּוֹ. רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר יִשְׂגֶּא מְאד אַחֲרִיתוֹ.

נֵרוֹ יָאִיר הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.

זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן שְׁלָחוֹ לְגַלּוֹת מַצְפּוּנֵי אוֹרוֹתָיו.

צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם כֵּן יַגִּיעוּ כָּל הוֹלְכֵי אָרְחוֹתָיו.

לְבִרְכַּת עוֹלָם וְלָאשֶׁר הַצָּפוּן יִזְכּוּ כָּל שׁוֹמְרֵי פִּקּוּדָיו.

חוֹלֵק עַל הָרַב כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה.

זָר לא יִתְעָרֵב בְּשִׂמְחָתֵנוּ דְּקָמִבָּעֵי לוֹ קִינָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה.

חַזְּקוּ וְאַמְּצוּ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה' כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ. פִּתְאם יָבוֹא אֵידוֹ גֵּיהִנּוֹם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים.

קדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' כְּזהַר הָרָקִיעַ יַזְהִירוּ הַמַּשְׂכִּילִים.

וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלהִים לַאֲשֶׁר לא עֲבָדוֹ.

נְכוֹנִים לַלֵּצִים שְׁפָטִים יָבוֹאוּ עָלָיו בְּנֶשֶׁק בָּרוֹחַ יִבְרַח מִיָּדוֹ

' תָּפִיר עֲצָתָם וּתְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה כְּאִלּוּ הַיּוֹם יְלָדוֹ.

חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. חֵץ יְפַלַּח כְּבֵדוֹ.

זֵדִים הֱלִיצוּנִי עַד מְאד אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.

קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לְהַפְלִיא עִמָּהֶם חַסְדּוֹ.

חָלִילָה לְךָ וְחָלִילָה לְךָ מִלְּהִתְיָאֵשׁ

לֵאמר מַה יּוֹעִיל לְרב חַטּאתָי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ נֶגְדּוֹ, סָגַר עָלַי הַדֶּרֶךְ, אֵין לִי עוֹד תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ

כִּי לא כָלוּ רַחֲמָיו וְלא אָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ וְלַשָּׁבִים פְּשׁוּטָה יְמִינוֹ וּפְתוּחָה יָדוֹ, הַצּוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ.

כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

עַד כּה עֲזָרָנוּ רַחֲמָיו וְהִגִּיעַ דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה.

כִּי הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וְעַל ה' נָשִׂים תִּקְוָתֵנוּ

אֲשֶׁר עַד כּה בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הָיָה בְּעֶזְרָתֵנוּ.

גַּם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלהִים אַל תַּעַזְבֵנוּ.

אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ.

עַד יָבוֹא גּוֹאֵל צֶדֶק לְהָאִיר עֵינֵינוּ.

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצַדִּיק מִשָּׁמַיִם יַשְׁקִיף עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעָלֵינוּ.

וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לַעֲבד אֶת ה' בֶּאֱמֶת בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ.

מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
שיחות הר"ן - אות רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות
...- מדבר ממעלת ההתבודדות עוד שמעתי מפי הנ"ל שכמה פעמים נכנס אליו ורצה לדבר עמו ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו ופעם אחת היה עומד ומשמשו והיה בדעתו לדבר עמו מיד אבל לא היה יכל לפתח פיו כלל ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה, שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה, מעצמו ואמר לו. תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן אחר כך בעת שזכה לדבר עמו אז כשנכנס אליו ורצה גם כן לדבר והיה קשה עליו מאד לדבר...
שיחות הר"ן - אות סז
...לדברי חכמים אמתיים הוא יכול להשתגע כי עקר שגעון של כל המשגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מצית ושומע לדברי הבעלי שכל כי המשגע אם היה שומע וצית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל בודאי לא היה משגע כלל כי אף על פי שלפי רוח שטות ושגעון שלו נדמה לו בברור גמור שהוא צריך לילך קרוע ולהתגלגל באשפה וכיוצא בזה מדרכי השטות ושגעון אף על פי כן מאחר שהגדול ממנו אומר לו שאינו צריך לעשות כן אם היה מבטל דעתו נגד דעת הגדול ממנו בחכמה בודאי היה מתבטל כל השגעון שלו נמצא שעקר השגעון הוא רק מחמת שהוא אינו רוצה לשמע ולצית לדברי חכמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...מוהר"ן ח"א - תורה מא - רקודין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר...
חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
...תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג ושם היה בסכנה ג...
שיחות הר"ן - אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' ולא נתנה התורה למלאכי השרת וכו' ואמר אז שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החמרות והדקדוקים וכעין שמצינו בגמרא: 'אביך במאי זהיר טפי' וכו' ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחמרות של שגעון ושטות ומרה שחורות רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החמרות אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל והלואי...
שיחות הר"ן - אות כט
...- אות כט ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...מה - בענין בני אדם שרוצים לנסע לצדיק האמת בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום עדין יש לו תקוה להתקרב אל הנקדה הפנימית...
שיחות הר"ן - אות מט
שיחות הר"ן - אות מט בענין קדוש השם שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו' אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני ענויים שסבלו הקדושים בשביל קדוש השם אשרי להם
ספר המידות - בושה
...המידות - בושה חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 24_12_2025 השעה 17:52:25 - wesi2