איפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה כבוד, צריך לחזור בתשובה כדי לקבל כבוד. (דהיינו שכבוד זה טוב) ?

ואיפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה להרגיש שהוא "משהו", אז הוא צריך להתקרב לצדיק, כדי לקבל "גדולה" (דהיינו שגדולה זה טוב) ?

ואיך זה מסתדר עם זה שגאווה זה רע?

רמז: כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים

רבי נחמן מברסלב מביא שלעתיד לבוא יתהפך הכבוד. כי כרגע הכבוד הוא אצל העכו"ם ולעתיד לבוא הוא יהיה אצל ישראל.

כיצד הדברים קשורים?

*

תשובה:

כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ

רבי נחמן מברסלב מביא כי יש שני סוגי כבוד. יש כבוד שמעורב טוב ורע ויש כבוד שכולו טוב.

כבוד שמעורב טוב ורע, פירושו שיש לאדם כבוד כזה שאפשרי שלא יהיה לו כבוד. היינו שאפשרי שיפגעו בכבודו. זהו כבוד שהוא מעורב טוב ורע. כי כבוד כזה הוא אינו יציב ואינו נצחי ואינו מחוייב המציאות.

לעומת זאת מי שזוכה להתקרב לצדיק אמיתי בלבד + הוא מתקרב לצדיק הזה בשלמות, אדם כזה זוכה לכבוד אלוהים, דהיינו כבוד שכולו טוב, כבוד שאין בו שום רע, כבוד נצחי, כבוד שאי אפשר לפגוע בו.

ובלשון רבי נחמן מברסלב:

כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ

וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם

כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד

אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלקִים

אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כְּבד מְלָכִים חֲקר דָּבָר"

וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים.

מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה

וְחוֹלְקִים עָלָיו

שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה

אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד

שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם

אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלוהִים

וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו

וְעָלָיו נֶאֱמַר: "כְּבד אֱלוהִים הַסְתֵּר דָּבָר"

כִּי אָסוּר לַחֲקר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה

ב. וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה

אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה

וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה

כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק

וכאן: breslev.eip.co.il/?key=249 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק

עַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין גְּדֻלָּה

וְעִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת

וכולי עיין שם

והעניין הוא, כי כבוד הוא טוב. והנפש של האדם משתוקקת תמיד לכבוד.

כי האדם הוא בן מלך. ולמלך מגיע כבוד. ולכן האדם מתשוקק לכבוד.

אך כל זמן שהאדם רחוק מהבורא בגלל הגאווה שלו, ממילא הוא אינו ראוי לכבוד הזה.

וכאשר האדם עושה תשובה שלמה, דהיינו נכלל באין סוף לגמרי, באותו הרגע הוא זוכה לכבוד אלוהים, כי אז זו בחינת אב ובן כאחד. ואז גם הבן זוכה לכבוד אלוהים, כי הוא באחדות עם הבורא.

וכאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים

מביא רבי נחמן מברסלב, כי לעתיד לבוא יתהפך הכבוד.

כי באמת מצד האמת, עיקר הכבוד הוא דווקא להחזיק את עצמו לכלום ולאין ואפס. כי זהו עיקר הכבוד, שבו האדם נכלל בבורא. ועל ידי שהאדם מחזיק את עצמו לכלום ממש, על ידי זה הוא זוכה לכבוד אמיתי, לכבוד אלוהים, שאף אחד לא יכול לפגוע בו.

אך בעולם הזה הדברים נראים הפוכים. כי כאן בעולם הזה מי שמחזיק את עצמו לכלום, הוא נחשב כאחד שאין לו כבוד. ומי שמחזיק את עצמו ל"יש", הוא נחשב לאחד שיש לו כבוד.

אך באמת זהו הכל שקר. כי כאשר האדם הוא "יש", אז הכבוד שלו הוא בבחינת אפשרי המציאות בלבד, כי כולם חוקרים על כבודו, והכבוד שלו הוא כמו עלה נידף, שהיום הוא כאן ומחר איננו.

אך כאשר האדם זוכה לדעת אמיתית, שאז הוא מחזיק את עצמו לכלום, על ידי זה הוא זוכה לכבוד אלוהים אמיתי.

ורק לעתיד לבוא יתגלה העניין הזה, שבו הכבוד האמיתי יהיה להחזיק את עצמו לכלום.

כי הסיבה שהאדם לא יודע את העניין הזה, היא רק משום שהוא רחוק מתכלית הכבוד, היינו רק משום שהאדם לא רודף אחרי הכבוד בשלמות.

אם היה האדם רודף אחרי הכבוד בשלמות, ומקפיד על כבודו, הוא היה מגלה את העניין הזה שבאמת הכבוד האמיתי הוא להיות כלום.

אך משום שהאדם לא רודף אחרי הכבוד בשלמות, אלא הוא מעורב בענווה וגאווה בו זמנית, לכן הוא לא מגיע אל התכלית הטובה שבה מבינים שהכבוד האמיתי הוא שפלות וענווה אמיתית.

וכדי לזכות לכבוד הזה, לשם כך צריך אמת, דהיינו שעל האדם לחפש את האמת.

ועל ידי אמת, זוכה לכלול את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, ונכלל באין סוף, וזוכה לכבוד אלוהים שהוא מחוייב המציאות וכולי.

*

לגבי הכבוד אלוהים / מלכים.

ראה גם כאן breslev.eip.co.il/?key=461 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן

וּמֵעַתָּה הֱוֵי דָּן אַלְפֵי אֲלָפִים קַל וָחֹמֶר, לְשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ מִגְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא בָּרוּך הוּא

נִמְצָא שֶׁעִקַּר גְּדֻלּוֹת הַמֶּלֶך וְתַעֲנוּגוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ הוּא רַק בַּלֵּב

שֶׁיּוֹדֵעַ בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא מֶלֶך עַל כָּל הַמְּדִינוֹת הָאֵלֶּה וּמוֹשֵׁל בְּכֻלָּם כִּרְצוֹן לִבּוֹ וְחֶפְצוֹ

שעיקר כבוד המלך, הוא העניין הנ"ל שמבואר שם...

וכבוד האלוהים הזה, הוא עניין העולם הבא ראה שם...