ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רח אמר: מתחלה היה העולם תהו ואחר כך ברא את העולם וצריכין לבאר ענין זה לענין מה נאמר [אמר המעתיק שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת אמר לפני רבנו זכרונו לברכה שהמגיד מטראוויצע הקשה עליו שתי קשיות א' על מה נתישב תחלה בבית רבי נחמן נתן ואחר כך בבית רבי יוסף שמואל. כי לכאורה היה צריך לכנס בבית רבי יוסף שמואל מיד כי הוא איש כשר וכו' שנית הקשה על מה הוא מקרב ומדבר עם הקלי עולם שהיו שם באומין. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון מה שהקשה ראשונה היא קשיא ישנה מכבר למה היה מתחלה העולם תהו ובהו ואחר כך נברא העולם בשלמות היה לו להשם יתברך לברא העולם במלואו ושלמות מיד. והשנית גם כן אינו קשיא כלל מאחר שהצדיקים וכו' אינם מתקרבים אלי אני מכרח לקרב הרשעים וקלי עולם אולי אעשה מהם אנשים כשרים באמת. ובאמת הודו בעצמם ולא בושו אלו הקלי עולם שאלמלי לא נפטר רבנו זכרונו לברכה בזמן קרוב כל כך לכניסתו לאומין היו בודאי חוזרים בתשובה שלמה באמת. עוד שמעתי אז מהרב רבי נפתלי שפעם אחת שאל הוא בעצמו את פי רבנו זכרונו לברכה במה יש לאלו הקלי עולם איזה שיכות והתקרבות אליו מאחר שבאמת הם רחוקים מקדשתו מאד מאד בלי שעור והשיב לו רבנו זכרונו לברכה במה יש לכם שיכות והתקרבות אצלי הלא אתם אצלי רק כמו נוצות שעל הבגד שכשנופח עליהם, מיד פורחין ונסתלקין מעליו. ] אות רט אמר אלו הקלי עולם הנכנסין אצלי כבר הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה וכו' כנדפס בהשיחות אות רי באומין דבר עמי מענין נסיעתו ואמר לי אז: יש דרך כזה מבית לחוץ, ומשם אל ההר, ומשם לסבב דרך הנהר הקטן, והגשר ומשם לבית רבי שמעון ומשם לבית רבי זליג ומשם לאומין. כי בדרך זה יצא לאומין כי בעת השרפה בליל שבת קדש ברח פתאום בשעת שנעשה רעש השרפה, שהיה יושב אז בסעדתו בליל שבת ואמר אז שאינו יודע כלל וכו' ובתוך שאמר דברים אלו נעשה רעש של השרפה [ואמר בזו הלשון שוין שוין [כבר כבר]] ותכף ברח מביתו לחוץ. ורץ סמוך לבית הכנסת ולשם הביאו לו איזה מלבוש עם עורות שלא יתקרר חס ושלום מחמת שהיה אז חלוש מאד. ואחר כך עבר הנהר הקטן ברגליו בתוך המים ועלה על ההר הגבוה למעלה וישב שם וראה משם כל השרפה עד שנשרף ביתו. והספרי תורות שהוציאו מבית הכנסת ומבית המדרש היו מנחים סמוכים אצלו. וגם כמה נפשות מישראל שברחו גם כן לשם. ואנחנו הצלנו כל מה שהיה בתוך ביתו לא נשאר שום דבר מרכושו בתוך ביתו כי את הכל הצלנו בעזרת השם יתברך. ואחר כך סמוך לאור יום שבת קדש באתי אצלו והיה יושב שם בשמחה יושב ומסתכל על העיר ועל ביתו שנשרף. ואחר כך הולכתי אותו לתוך בית בקצה העיר שנצל מהשרפה. והלך עמי סמוך להנהר הקטן על פני השדה ענה ואמר מי היה אומר וכי עלה על הדעת שאנחנו נלך בליל שבת קדש סמוך לאור יום בזה הדרך על פני השדה. ואחר כך באנו לבית רבי שמעון וישב שם כל יום שבת קדש. וביום ראשון יצא משם והלך לבית רבי זליג שנשאר גם כן בקצה השני של העיר. ושם ישב כל יום ראשון עד שבא הידיעה מאומין שיסע לשם בעת שהיה נע ונד וכל הונו ורכושו ומטלטליו הכל היה מנח מפזר בתוך הבית. ובעת שבא לו הידיעה שיסע לאומין עמדתי אז לפניו ונתבהל אז מאד ונתלהב פניו מאד. אחר כך ביום שלישי נסע לאומין. אחר כך אמר הנזכר לעיל שיש דרך כזה מבית לחוץ וכו' ומשם לאומין וכו' כנזכר. הינו כי על היד שהיה אצל המלך המבאר בהמעשה של הבעל תפילה שם היו מצירין כל הדרכים שבעולם על כן אמר שגם יש דרך כזה. כלומר שבודאי גם דרך זה היה מציר שם על אותו היד הינו מהבית לחוץ ומשם לההר ומשם להבתים הנ"ל ומשם לאומין. אשרי מי שיזכה להבין זאת לעתיד כי בענין נסיעתו יש סודות נוראות בכל פסיעה ופסיעה. כי בכל נסיעותיו הקדושות יש רזין עלאין גבוהים מאד מכל שכן בנסיעה האחרונה הזאת שנסע להסתלק שם אשר לא יכלה רעיון סודות נפלאות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה ובכל ענין וסבה של עניני הסתלקותו אות ריא בתחלת כניסתו לאומין בא אליו איש אחד שהיה קצת מקרב לרבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאנשי הבית המדרש דשם מתנצלים על שלא באו כלם לקבל פנים ואמר איזה תרוצים על זה. ענה ואמר הוא זכרונו לברכה חסידים חדשים איני מבקש עוד. אם יהיו אנשי שלומנו הישנים המקרבים מכבר אנשים כשרים באמת מה טוב. ואם לאו די לעולם אני לבד אות ריב אחר שבועות באומין כשנכנס בבית רבי יוסף שמואל התחיל לומר תורה ולא סים ולא הייתי אז ושמעתי שהזכיר אז שעל המפרסמים של שקר שיש להם שם ופרסום בעולם וכו'. גם הזכיר שיש צדיקים אמתיים שנתעלם שמם דהינו שאין להם שם ופרסום כראוי להם שזה בחינת (שמות ג) : "זה שמי לעלם" ולא זכיתי לשמע ענין זה כלל מפיו הקדוש אות ריג בעת שישב באומין אמר לר' נפתלי מי יודע מה זאת עשינו פה באומין שאנו מכרחים עכשו להתערב בכאן כל כך. כי הדבר נראה שאין אנו יכולים לצאת מכאן כי תפסו אותנו לכאן ואין רוצים להניח אותנו מפה אות ריד בעת שהיה לו החולאת של ההוסט [שעול] שנסתלק על ידי זה אמר פעם אחת להצדיק המפרסם המגיד מישרים מטירהאוויצע אם היו יודעים העולם איך הם צריכין אותי. היו כלם נופלים על פניהם ומבקשים ומתחננים להשם יתברך שאשוב לבריאותי כי כל העולם צריכין אותי מאד מאד עד שאי אפשר להם כלל להיות בלעדי
אות רח

אָמַר: מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם תּהוּ

וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

וּצְרִיכִין לְבָאֵר עִנְיָן זֶה לְעִנְיַן מָה נֶאֱמַר

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַמַּגִּיד מִטֶּרָאוִויצֶע הִקְשָׁה עָלָיו שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת

א' עַל מַה נִתְיַשֵּׁב תְּחִלָּה בְּבֵית רַבִּי נַחְמָן נָתָן וְאַחַר כָּךְ בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל.

כִּי לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִכָּנֵס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל מִיָּד כִּי הוּא אִישׁ כָּשֵׁר וְכוּ'

שֵׁנִית הִקְשָׁה עַל מַה הוּא מְקָרֵב וּמְדַבֵּר עִם הַקַּלֵּי עוֹלָם שֶׁהָיוּ שָׁם בְּאוּמֶין.

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

מַה שֶּׁהִקְשָׁה רִאשׁוֹנָה הִיא קֻשְׁיָא יְשָׁנָה מִכְּבָר

לָמָה הָיָה מִתְּחִלָּה הָעוֹלָם תּהוּ וָבהוּ

וְאַחַר כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת

הָיָה לוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרא הָעוֹלָם בְּמִלּוּאוֹ וּשְׁלֵמוּת מִיָּד.

וְהַשֵּׁנִית גַּם כֵּן אֵינוֹ קֻשְּׁיָא כְּלָל

מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיקִים וְכוּ' אֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלַי

אֲנִי מֻכְרָח לְקָרֵב הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אוּלַי אֶעֱשֶׂה מֵהֶם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.

וּבֶאֱמֶת הוֹדוּ בְּעַצְמָם וְלא בוֹשׁוּ אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם

שֶׁאִלְמָלֵי לא נִפְטַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּזְמַן קָרוֹב כָּל כָּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין

הָיוּ בְּוַדַּאי חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

עוֹד שָׁמַעְתִּי אָז מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי

שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל הוּא בְּעַצְמוֹ אֶת פִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּמֶּה יֵשׁ לְאֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת אֵלָיו

מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מִקְּדֻשָּׁתוֹ מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּמֶּה יֵשׁ לָכֶם שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת אֶצְלִי

הֲלא אַתֶּם אֶצְלִי רַק כְּמוֹ נוֹצוֹת שֶׁעַל הַבֶּגֶד

שֶׁכְּשֶׁנּוֹפֵחַ עֲלֵיהֶם, מִיָּד פּוֹרְחִין וְנִסְתַּלְּקִין מֵעָלָיו. ]

אות רט

אָמַר אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הַנִּכְנָסִין אֶצְלִי

כְּבָר הֵם מְלֵאִים חֲרָטוֹת

וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ חֲרָטָה וְכוּ'

כַּנִּדְפַּס בְּהַשִּׂיחוֹת

אות רי

בְּאוּמֶין דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן נְסִיעָתוֹ

וְאָמַר לִי אָז: יֵשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה מִבַּיִת לַחוּץ, וּמִשָּׁם אֶל הָהָר, וּמִשָּׁם לְסַבֵּב דֶּרֶךְ הַנָּהָר הַקָּטָן, וְהַגֶּשֶׁר וּמִשָּׁם לְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמִשָּׁם לְבֵית רַבִּי זֶלִיג וּמִשָּׁם לְאוּמֶין.

כִּי בְּדֶרֶךְ זֶה יָצָא לְאוּמֶין

כִּי בְּעֵת הַשְּׂרֵפָה בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ בָּרַח פִּתְאוֹם בִּשְׁעַת שֶׁנַּעֲשָׂה רַעַשׁ הַשְּׂרֵפָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אָז בִּסְעֻדָּתוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת

וְאָמַר אָז שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְכוּ'

וּבְתוֹךְ שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלּוּ נַעֲשָׂה רַעַשׁ שֶׁל הַשְּׂרֵפָה

[וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שׁוֹין שׁוֹין [כְּבָר כְּבָר]]

וְתֵכֶף בָּרַח מִבֵּיתוֹ לַחוּץ.

וְרָץ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת

וּלְשָׁם הֵבִיאוּ לוֹ אֵיזֶה מַלְבּוּשׁ עִם עוֹרוֹת שֶׁלּא יִתְקָרֵר חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָז חָלוּשׁ מְאד.

וְאַחַר כָּךְ עָבַר הַנָּהָר הַקָּטָן בְּרַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם

וְעָלָה עַל הָהָר הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה וְיָשַׁב שָׁם

וְרָאָה מִשָּׁם כָּל הַשְּׂרֵפָה עַד שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ.

וְהַסִּפְרֵי תוֹרוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וּמִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ מֻנָּחִים סְמוּכִים אֶצְלוֹ.

וְגַם כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּרְחוּ גַּם כֵּן לְשָׁם.

וַאֲנַחְנוּ הִצַּלְנוּ כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ

לא נִשְׁאַר שׁוּם דָּבָר מֵרְכוּשׁוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ

כִּי אֶת הַכּל הִצַּלְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְאוֹר יוֹם שַׁבַּת קדֶשׁ בָּאתִי אֶצְלוֹ

וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם בְּשִׂמְחָה יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל עַל הָעִיר וְעַל בֵּיתוֹ שֶׁנִּשְׂרַף.

וְאַחַר כָּךְ הוֹלַכְתִּי אוֹתוֹ לְתוֹךְ בַּיִת בִּקְצֵה הָעִיר שֶׁנִּצַּל מֵהַשְּׂרֵפָה.

וְהָלַךְ עִמִּי סָמוּךְ לְהַנָּהָר הַקָּטָן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

עָנָה וְאָמַר מִי הָיָה אוֹמֵר

וְכִי עָלָה עַל הַדַּעַת שֶׁאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ סָמוּךְ לְאוֹר יוֹם בְּזֶה הַדֶּרֶךְ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.

וְאַחַר כָּךְ בָּאנוּ לְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן

וְיָשַׁב שָׁם כָּל יוֹם שַׁבַּת קדֶשׁ.

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן יָצָא מִשָּׁם וְהָלַךְ לְבֵית רַבִּי זֶלִיג שֶׁנִּשְׁאַר גַּם כֵּן בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִיר.

וְשָׁם יָשַׁב כָּל יוֹם רִאשׁוֹן עַד שֶׁבָּא הַיְדִיעָה מֵאוּמֶין שֶׁיִּסַּע לְשָׁם

בָּעֵת שֶׁהָיָה נָע וָנָד

וְכָל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וּמִטַּלְטְלָיו הַכּל הָיָה מֻנָּח מְפֻזָּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

וּבָעֵת שֶׁבָּא לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁיִּסַּע לְאוּמֶין עָמַדְתִּי אָז לְפָנָיו

וְנִתְבַּהֵל אָז מְאד וְנִתְלַהֵב פָּנָיו מְאד.

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי נָסַע לְאוּמֶין.

אַחַר כָּךְ אָמַר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה מִבַּיִת לַחוּץ וְכוּ' וּמִשָּׁם לְאוּמֶין וְכוּ' כַּנִּזְכַּר.

הַיְנוּ כִּי עַל הַיָּד שֶׁהָיָה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַמְבאָר בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה

שָׁם הָיוּ מְצֻיָּרִין כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבָּעוֹלָם

עַל כֵּן אָמַר שֶׁגַּם יֵשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה.

כְּלוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי גַּם דֶּרֶךְ זֶה הָיָה מְצֻיָּר שָׁם עַל אוֹתוֹ הַיָּד הַיְנוּ מֵהַבַּיִת לַחוּץ וּמִשָּׁם לְהָהָר וּמִשָּׁם לְהַבָּתִּים הַנַּ"ל וּמִשָּׁם לְאוּמֶין.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין זאת לֶעָתִיד

כִּי בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ יֵשׁ סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה.

כִּי בְּכָל נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת יֵשׁ רָזִין עִלָּאִין גְּבוֹהִים מְאד

מִכָּל שֶׁכֵּן בַּנְּסִיעָה הָאַחֲרוֹנָה הַזּאת שֶׁנָּסַע לְהִסְתַּלֵּק שָׁם

אֲשֶׁר לא יִכְלֶה רַעְיוֹן סוֹדוֹת נִפְלָאוֹת עֲצוּמוֹת וְנִסְתָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁהָיָה בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה וּבְכָל עִנְיָן וְסִבָּה שֶׁל עִנְיְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ

אות ריא

בִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְאוּמֶין

בָּא אֵלָיו אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה קְצָת מְקרָב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ דְּשָׁם מִתְנַצְּלִים עַל שֶׁלּא בָּאוּ כֻּלָּם לְקַבֵּל פָּנִים וְאָמַר אֵיזֶה תֵּרוּצִים עַל זֶה.

עָנָה וְאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֲסִידִים חֲדָשִׁים אֵינִי מְבַקֵּשׁ עוֹד.

אִם יִהְיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְשָׁנִים הַמְקרָבִים מִכְּבָר אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת מַה טּוֹב.

וְאִם לָאו דַּי לָעוֹלָם אֲנִי לְבָד

אות ריב

אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּאוּמֶין כְּשֶׁנִּכְנַס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל הִתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה וְלא סִיֵּם

וְלא הָיִיתִי אָז

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִזְכִּיר אָז שֶׁעַל הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם בָּעוֹלָם וְכוּ'.

גַּם הִזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁנִּתְעַלֵּם שְׁמָם

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם כָּרָאוּי לָהֶם

שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "זֶה שְׁמִי לְעלָם"

וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ עִנְיָן זֶה כְּלָל מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

אות ריג

בָּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּאוּמֶין אָמַר לְר' נַפְתָּלִי

מִי יוֹדֵעַ מַה זּאת עָשִׂינוּ פּה בְּאוּמֶין שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים עַכְשָׁו לְהִתְעָרֵב בְּכָאן כָּל כָּךְ.

כִּי הַדָּבָר נִרְאֶה שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִכָּאן

כִּי תָּפְסוּ אוֹתָנוּ לְכָאן וְאֵין רוֹצִים לְהַנִּיחַ אוֹתָנוּ מִפּה

אות ריד

בָּעֵת שֶׁהָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט [שִׁעוּל] שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה

אָמַר פַּעַם אַחַת לְהַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם הַמַּגִּיד מֵישָׁרִים מִטִּירָהאוִויצֶע

אִם הָיוּ יוֹדְעִים הָעוֹלָם אֵיךְ הֵם צְרִיכִין אוֹתִי.

הָיוּ כֻּלָּם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמְבַקְשִׁים וּמִתְחַנְּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי

כִּי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי מְאד מְאד

עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל לִהְיוֹת בִּלְעָדָי
ספר המידות - דעת
...- דעת חלק א' א. פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. ב. מי שמחו מבלבל, יהיה רגיל בתפילת חבקוק הנביא. ג. גם למוד ש"ך [שפתי כהן] סגלה לזה גם אכילת חטים. ד. מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם. ה. טעם דגן מביא דעת לאדם. ו. חמרא וריחני פקחין. ז. על ידי המחלקת אין הדעת מישבת. ח. אדם מצטער מדבר, הנראה לעינים יותר מהצער, שמצער מהידיעה. ט. העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה להבנה. י. על ידי פת שחרית נתחכם. יא. הקדוש ברוך הוא משרה נבואתו על נביא של שליחות...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1
...הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה. * breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתב
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן קל יותר לתן עצה לאחר, מלעצמו כי כשהאדם בעצמו צריך לעצה קשה לו מאד כי בתחלה חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות שצריך לעשות ולהתנהג כך ואחר כך כשנגמר בדעתו דרך זה בתוך כך חוזר ועולה במחשבתו סברא אחרת ובזה חוזר וסותר כל דרך העצה וההנהגה ראשונה שהיה בדעתו ויש לו הוכחות וסברות רבות להפך ממש אשרי הזוכה לעצה שלמה ונכונה מהשם יתברך באפן שלא יאבד עולמו בחנם חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לענין ספורי דברים של הצדיק האמת לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל:רופא שנחלה והכרח למסר את עצמו ליד הדאקטיר הגדול והרופא רוצה שיתן לו רפואות כפי מה שהוא יודע להוציא לו שן ולגלחו אבל הדאקטיר יודע רפואות יקרים וחשובים שצריך לתן לו כן יזדמן, שיבוא איש להתלמיד חכם וצדיק הדור, שהוא רופא חלי הנפשות ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות, הינו הנהגות ודרכים, כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות ודרכים ישרים, שצריך להנהיגו לרפואתו והנה לפעמים ההכרח לתן להחולה איזה סם אשר אם יתנו לו...
שיחות הר"ן - אות מו
...את המחשבה מאד כי ממחשבה יכול להיות נעשה דבר חיוני ממש ודע שכל בחינה שהיא גבוה למעלה יותר אצל האדם היא יכולה להגיע ולהשיג יותר כמו למשל, עם הרגל יכולין להשליך איזה דבר למעלה אבל עם היד יכולין להשליך למעלה יותר ובהדבור יכולין להשיג ולהגיע יותר ויותר כי בהדבור יכולין לדבר למרחוק והשמיעה היא גבוה יותר ויכולין לשמע קול מרחוק מאד כגון כשיורין בקני שרפה [תותחים] יכולין לשמע למרחוק מאד והראיה יכולה להשיג ולהגיע עוד יותר ויותר כי בהראיה יכולין לראות ולהביט על השמים נמצא שכל בחינה שהיא גבוה יותר למעלה היא...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...- אות קפח - גדולות נוראות השגתו אמר: שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין...
שיחות הר"ן - אות נו
...יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה נמצא שהוא גרוע יותר כי הוא משקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה ואפילו אם היתה התאוה שהוא משקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה עם כל זה אין נפקא מנה כלל מאחר שהוא משקע בה כל כך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...- לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות...
ספר המידות - לשון הרע
...א. המספר לשון הרע, הקדוש ברוך הוא אומר לשר של גיהנום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה. ותקנתו יעסק בתורה וישפיל דעתו גם על ידי זה לא יבוא לידי לשון הרע. ב. על ידי לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד שלש עברות. ג. מלתא דמתאמרה באפי מרא או באפי תלתא, לית בה משום לשנא בישא. ד. האי לשנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, למיחש מיבעי. ה. מי שדובר רע על ישראל, לסוף שיחלה על פיו. ו. כשאין אהבה בין ישראל נעשים הולכי רכיל, ועל ידי הולכי רכיל נעשים לצים. ז. בני אדם שאוהבים זה את זה, מתר לומר זה לזה מאיזה דבר ששמע מאיזה...
ספר המידות - לימוד
...- לימוד חלק א' א. מי שעושה תענוג לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 06_06_2026 השעה 03:03:59 - wesi2