ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד... בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", ... שכחה וזכרון, כמו שכתוב "נשכחתי כמת מלב", וכתיב: "זכר חסדו" וזה שאמרו רז"ל: 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו' שנאמר: "רק השמר לך ושמר את נפשך מאד פן תשכח". והם בחינת חכמות התורה שחכמות חיצוניות הם חמר וסכלות, ובחינת בהמה, כנגד חכמות התורה ג. וצריך כל אדם להכניע החמר הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע ... כנ"ל ועל כן מבאר מזה שעל ידי התענית שהוא בחינת צדקה נעשין בגדר אדם שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו' כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו' לגבי הנפש שהוא בחינת אדם הוא על ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ"ל] ד. אבל יש שני בחינות צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ, ויש צדקה בארץ ישראל וצדקת ארץ ישראל, היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ ... אויר הקדוש שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'היושב בתענית נקרא חסיד' שנאמר: "גומל נפשו איש חסד" כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו הינו לתורה, כמו שכתוב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" בגלל כן נקרא איש חסיד כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם ה. וזה פרוש שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו' 'והזהרו בורידין כרבי יהודה' 'והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה' כי אלו השלשה בחינות, הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל והתורה, והזכרון. 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה 'והזהיר רבי יהודה לכבדו' שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אין כבוד אלא תורה' ו. וזהו: 'הזהרו בורידין כרבי יהודה' כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם גם עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים 'אם אין תורה אין קמח', 'תורה' היא בחינת נפש כנ"ל על ידי זה אין קמח, הפרנסה נתמעט ובשביל זה החליף נקרא מאכלת, כמו שכתוב: "ויקח את המאכלת" כי יש שוחט הגון מאכיל ומפרנס לישראל כי השוחט הגון הוא מלביש את הנפש שבחי במדבר הינו בדבור הברכה שהוא מברך והדבור הוא בחינת שכינה, כמו שכתוב: מלכות פה "חרב לה' מלאה דם", כי השכינה נקראת חרב לה' והיא בחינת דבור, שהוא בחינת חרב פיפיות, לשון פה כמו שכתוב: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" וכו' וכשהנפש באה בתוך חרב לה', בתוך הדבור, בבחינת מיין נוקבין אזי השכינה מזדוגת על ידי המיין נוקבין שיש לה, בבחינת: "חזי במה ברא קאתינא" וזה "חרב לה' מלאה דם", מנפשות העולות בה בבחינת מיין נוקבין ועל ידי הזווג, היא מקבלת פרנסה לישראל וזה פרוש "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר" הינו כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש, בבחינת מיין נוקבין וכשעומד עם החליף לשחט את החי, הוא עומד כרוצח נפשות והחליף שלו הוא חרב המדבר, ואינו חרב לה', שהוא חרב המדבר ויש צער להנפש החי שצועקת בקול מר "נפשי יצאה" כשיצאת בשביל להכניס בדברו של הברכה, בבחינת מיין נוקבין בקשתיו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני כי אינו שם בשעת הברכה, וחושב מחשבת פגול מצאני השומרים הסבבים בעיר, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי הינו שמעלה שהיה להנפש בבחינת חי, גם זה לקח ממנה כי עכשו אין לה מנוח לכף רגלה אוי לו להשוחט הזה ! אוי להנפש, שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה ואין להשכינה מיין נוקבין, להמשיך טרף לביתה ועל ידי זה "בנפשנו נביא לחמנו" ביגיעה וטרחא גדולה וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' כי ים סוף נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שתים עשרה בדיקות הסכין שעל ידיהם קשים ... תרשישה" ואלו הצופים, הינו אלו שהם בבחינת הבל שאין בו חטא הם נהירין ב"ורידין, רי"ו די"ו, במנצפ"ך ומעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין וממשיכים שפע והשפע מכנה בשם א'מ'ר כי מתחלה היא אור, ואחר כך נעשה מים, ואחר כך רקיע וכשממתיקים את המנצפך, ועושים ממנצפך, אדני כי מריו נעשה צורת אלף, ונעשה ... אמר אלו מלמדי תינוקות מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי' 'רב אמר אלו הדינין', הינו רי"ו דין שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין שאין עושין מרי"ו דין אדני רמז לשוחטים שאינם מהגנים שמקלקלים הדינים הינו רי"ו דין מנצפך הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות כנגד חמשה דמים כידוע רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל: הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו' 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא' כשדבורו והבלו של השוחט אינו בבחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל על ידי זה, "אכלי עמי", ...