ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
[לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה (בראשית ל"ג) : "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת (צפניה ג) : "לעבדו שכם אחד" הוא על ידי שלום ושלום הוא על ידי בחינת יעקב שהוא הארת פנים בחינת שופרה דיעקב כעין שופרה דאדם (בבא מציעא פ"ד) וזה בחינת (תהלים כ"ד) : 'מבקשי פניך יעקב' ג. והדרת פנים זה בחינת דרושי התורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות הנמשכים מתליסר תקוני דקנא (זהר אחרי ס"ב) מבחינת הדרת פנים כמו שכתוב (ויקרא י"ט) : "והדרת פני זקן" ד. ולפי ההזדככות חכמתו בשלש עשרה מדות אלו הנ"ל כן הזדככות קול רנתו (קדושין ל"ב:) בבחינת: ' זקן זה קנה חכמה' (קדושין ל"ב:) 'הקנה מוציא קול' (ברכות ס"א ועין זוהר פנחס רל"ב רל"ד רל"ה: שיר השירים ב). וזה "הראיני את מראיך" זה בחינת הדרת פנים, בחינת זקן כנ"ל 'השמיעני את קולך' כי הקול לפי החכמה של דרושי התורה לפי השכל של שלש עשרה מדות שהוא דורש בהם את התורה וזהו (עמוס ה) : "דרשוני וחיו" כי "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז) ה. וכשנזדכך קולו אז על ידי השמעת קולו לבד בלא דבור הקדוש ברוך הוא מושיעו בעת צרתו בבחינת (תהלים ק"ו) :"וירא בצר להם בשמעו את רנתם" על ידי שמיעת קולו הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו איזהו עכו"ם מצר לנו וזהו (דברים כ"ז) : "באר היטב", בשבעים לשון (סוטה ל"ב מובא בפרש"י שם) שפרושים ודרושי התורה שמשם תוצאות הקול על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם בבחינת בשמעו את רנתם, ראשי תבות בא"ר ובאר הוא לשון פרוש ודרוש ו. ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא, אלא על ידי תקון הברית בבחינת (דברי הימים א ט"ז) : "הוד והדר לפניו" כש"עז וחדוה במקומו שהוא ברית, הנקרא בעז והוא חדוה דמטרוניתא (עיין פע"ח שער הזמירות פרק א') וזה (שמות ט"ו) : 'עזי', זה בחינת ברית 'וזמרת', זה בחינת קול 'ויהי לי לישועה', בבחינת 'וירא בצר להם' וכו'. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ל:). כשעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה כי על הים נתגלה בחינת ברית כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'הים ראה וינס' 'ויצא החוצה' (מדרש רבה וישב פרשה ז) נתנו עיניהם זה בחינת הדרת פנים בחינת 'זקן זה קנה חכמה' כמו שפרש רש"י (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" על שם החכמה נאמר לומר שירה זה בחינת קול, שנתגלה על ידי החכמה וזהו שאמרו (סוטה שם) : עוללים ויונקים אמרו: "זה אלי ואנוהו" זה בחינת ברית, בחינת (שמות ג) : "וזה לך האות" ואנוהו זה בחינת הדרת פנים וזהו פרוש (משלי כ"ט) : "רעה זונות יאבד הון" 'הון' זה בחינת קול כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'כבד את ה' מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך' (כמובא בבאה"ט סימן נ"ג בשם הפסיקתא, וכן ברש"י משלי ג' בהג"ה שם) (ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו' אם נתן לך קול ערב וכו') וכשפוגם בברית, נפגם קולו ויעקב ששמר בריתו, כמו (בראשית מ"ט) : "ראשית אוני" זכה לקול, בבחינת (שם כ"ז) : "הקל קול יעקב" ומבחינת קול זוכה לשלום בבחינת (שיר השירים א) : "שיר השירים אשר לשלמה" למלך שהשלום שלו (שה"ר פ"א) ובשביל זה, תכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום (עיין זוהר קרח קעו). כמו שכתוב (שמות ט"ו) : "ויבאו מרתה" ושבת, במרה נצטוה (כמו שאמרו רבותינו ז"ל סנהדרין נ"ו: שמות שם) "ותען להם מרים שירו לה'" ראשי תבות שלום שעל ידי שירה זכו לשלום ז. ודוקא במרה קבלו שבת שלום כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה ל"ח) : "הנה לשלום מר לי מר" כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים בבחינת (שם נ"ז) : "שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" ולפעמים החלשה גוברת כל כך עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומיאשים אותו כך כשהעוונות שהם חלי הנפש גוברים מאד אז אין יכול לסבל מרירות הרפואות ואז: "אין שלום אמר לרשעים" (ישעיה מ"ח נ"ז) וזה ששבח חזקיה את הקדוש ברוך הוא שהשליך כל חטאתיו אחר כתפו כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה וזה "הנה לשלום מר לי מר" (שם ל"ח) הינו זה ידוע, כי לשלום צריך מרירות ואתה חשקת נפשי מרדת שחת [שם כתוב משחת בלי, ופרש רש"י: מבלי רדת שחת] כי ידעת שאין בי כח לסבל מרירות לפי חטאתי והשלכת אחר גוך כל חטאי כדי שיתלבש השלום במרירות כפי יכלתי וזה (בראשית כ"ד) : "ואברהם זקן" על ידי זקן הנ"ל על ידי זה: "וה' ברך את אברהם בכל" זה שלום כמו שכתוב: 'עושה שלום ובורא את הכל' ח. ושלום בגופו (שבת ל"ג) [דרשו על פסוק "ויבא יעקב שלם", שלום בגופו שלום בממונו וכו'] בארבע מרות שלא תתגבר אחת על חברתה שלום בממונו שלא יהיה בא זה ואכל את זה כמו שאמרה בת נקדימון בן גריון (כתבות ס"ו:) שלום בתורתו בלא קשיות וזה פרוש: רציצא בחינת קנה רצוץ שהם העכו"ם שהם רחוקים מבחינת 'זקן זה קנה חכמה', מהדרת פנים והם דבקים בקנה רצוץ כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "גער חית קנה" דמית בביעותה הינו להמית ולבטל בעותם וצלותם מלבקש עוד מאלהים אחרים אלא לקרא כלם בשם ה' היכא נפק רוחא הינו זאת הבחינה אי אפשר אלא על ידי תקון ברית שהוא בחינת (יהושע ב') : "ולא קמה עוד רוח באיש" ואיך מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה שנפלו על ידי פגם הברית ? ואמר להם: בהינו דעאל בזה שנכנס בו רוח הינו בזה שנכנס בו רוח שטות הינו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו בזה הוא מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה של פגם הברית כי זה הוא בחינת תשובת המשקל (איכה ה') : "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם" [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה]. [שיך לעיל] " וירא בצר להם בשמעו את רנתם" על ידי שמיעת קולו, הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו, איזה עכו"ם מצר לנו וכו' ואמר, שעל כן כשיש, חס ושלום, איזה גזרה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם אזי טוב לנגן הנגון של אותה העכו"ם שמצר להם, חס ושלום וזהו : "בשמעו את רנתם" 'רנתם' דיקא הינו רנה ונגון שלהם של אותה העכו"ם שמצרה לישראל, חס ושלום
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ, הֵיכָא נָפֵק רוּחָא ? אָמַר לְהוֹ, בְּהַיְנוּ דְּעָאל

א. כִּי לִמְשׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

וְכֻלָּם יַשְׁלִיכוּ אֱלִילֵי כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְיִתְפַּלְּלוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד

זֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר

כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם

וְהֵם חוֹקְרִים וּמַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת

עַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ

וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת

ב. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת שָׁלוֹם

אֶלָּא עַל יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים

הַדְרַת פָּנִים

וזה: "וַיָּבא יַעֲקב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם"

אִתְעָרוּתָא שֶׁל בְּחִינַת: "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד"

הוּא עַל יְדֵי שָׁלוֹם

וְשָׁלוֹם הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב

שֶׁהוּא הֶאָרַת פָּנִים

בְּחִינַת שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקב כְּעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם

וְזֶה בְּחִינַת: 'מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקב'

ג. וְהַדְרַת פָּנִים

זֶה בְּחִינַת דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה

שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת

הַנִּמְשָׁכִים מִתְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא

מִבְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"

ד. וּלְפִי הַהִזְדַּכְּכוּת חָכְמָתוֹ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵלּוּ הַנַּ"ל

כֵּן הִזְדַּכְּכוּת קוֹל רִנָּתוֹ

בבחינת: ' זקן זה קנה חכמה'

'הַקָּנֶה מוֹצִיא קוֹל' .

וזה "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ"

זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים, בְּחִינַת זָקֵן כַּנַּ"ל

'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ' כִּי הַקּוֹל

לְפִי הַחָכְמָה שֶׁל דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה

לְפִי הַשֵּׂכֶל שֶׁל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת

שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ בָּהֶם אֶת הַתּוֹרָה

וזהו: "דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ"

כִּי "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ"

ה. וּכְשֶׁנִּזְדַּכֵּךְ קוֹלוֹ

אָז עַל יְדֵי הַשְׁמָעַת קוֹלוֹ לְבַד בְּלא דִּבּוּר

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ

בבחינת:"וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם"

עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ

אֵיזֶהוּ עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ

וזהו: "בָּאֵר הֵיטֵב", בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן

שֶׁפֵּרוּשִׁים וּדְרוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל

עַל יָדָם הֵיטִיב לָנוּ בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת וּבְכָל הָעַכּוּ"ם

בִּבְחִינַת בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, רָאשֵׁי תֵבוֹת בָּאֵ"ר

וּבָאֵר הוּא לְשׁוֹן פֵּרוּשׁ וּדְרוּשׁ

ו. וּלְהַדְרַת פָּנִים הַנַּ"ל

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא, אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית

בבחינת: "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו"

כְּשֶׁ"עז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ

שֶׁהוּא בְּרִית, הַנִּקְרָא בּעַז

וְהוּא חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא

וְזֶה: 'עָזִּי', זֶה בְּחִינַת בְּרִית

'וְזִמְרָת', זֶה בְּחִינַת קוֹל

'וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה', בִּבְחִינַת 'וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם' וְכוּ'.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה

כִּי עַל הַיָּם נִתְגַּלָּה בְּחִינַת בְּרִית

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַיָּם רָאָה וַיָּנס' 'וַיֵּצֵא הַחוּצָה'

נָתְנוּ עֵינֵיהֶם זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים

בְּחִינַת 'זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה'

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר

לוֹמַר שִׁירָה

זֶה בְּחִינַת קוֹל, שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יְדֵי הַחָכְמָה

וזהו שאמרו: עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים אָמְרוּ: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"

זֶה בְּחִינַת בְּרִית, בְּחִינַת: "וְזֶה לְךָ הָאוֹת"

וְאַנְוֵהוּ זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: "רעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"

'הוֹן' זֶה בְּחִינַת קוֹל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְךָ אַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ' (וּלְשׁוֹן הַפְּסִיקְתָּא אֶלָּא מְחָנֶנְּךָ וְכוּ' אִם נָתַן לְךָ קוֹל עָרֵב וְכוּ')

וּכְשֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית, נִפְגָּם קוֹלוֹ

וְיַעֲקב שֶׁשָּׁמַר בְּרִיתוֹ, כְּמוֹ: "רֵאשִׁית אוֹנִי"

זָכָה לַקּוֹל, בִּבְחִינַת: "הַקּל קוֹל יַעֲקב"

וּמִבְּחִינַת קוֹל זוֹכֶה לְשָׁלוֹם

בִּבְחִינַת: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלמה" לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ

וּבִשְׁבִיל זֶה, תֵּכֶף אַחַר קוֹל רִנָּה שֶׁל שִׁירַת הַיָּם

זָכוּ לְשַׁבַּת שָׁלוֹם .

כמו שכתוב: "וַיָּבאוּ מָרָתָה"

וְשַׁבָּת, בְּמָרָה נִצְטַוָּה

"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה'" רָאשֵׁי תֵבוֹת שָׁלוֹם

שֶׁעַל יְדֵי שִׁירָה זָכוּ לְשָׁלוֹם

ז. וְדַוְקָא בְּמָרָה קִבְּלוּ שַׁבַּת שָׁלוֹם

כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמָרָה, בִּבְחִינַת: "הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר"

כְּמוֹ שֶׁכָּל הָרְפוּאוֹת הֵם בְּסַמִּים מָרִים

כֵּן הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא רְפוּאָה לְכָל הַדְּבָרִים

בִּבְחִינַת: "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו"

וְלִפְעָמִים הַחֻלְשָׁה גּוֹבֶרֶת כָּל כָּךְ

עַד שֶׁאֵין יְכלֶת בְּיַד הַחוֹלֶה לִסְבּל מְרִירוּת הָרְפוּאוֹת

וְאָז הָרוֹפְאִים מוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִן הַחוֹלֶה וּמְיָאֲשִׁים אוֹתוֹ

כָּךְ כְּשֶׁהָעֲווֹנוֹת שֶׁהֵם חֳלִי הַנֶּפֶשׁ גּוֹבְרִים מְאד

אָז אֵין יָכוֹל לִסְבּל מְרִירוּת הָרְפוּאוֹת

וְאָז: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר לָרְשָׁעִים"

וְזֶה שֶׁשִּׁבַּח חִזְקִיָּה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

שֶׁהִשְׁלִיךְ כָּל חַטּאתָיו אַחַר כְּתֵפוֹ

כְּדֵי שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַשָּׁלוֹם בִּמְרִירוּת הַרְבֵּה

וזה "הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר"

הַיְנוּ זֶה יָדוּעַ, כִּי לְשָׁלוֹם צָרִיךְ מְרִירוּת

וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מֵרֶדֶת שָׁחַת

[שָׁם כָּתוּב מִשַּׁחַת בְּלִי, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מִבְּלִי רֶדֶת שַׁחַת]

כִּי יָדַעְתָּ שֶׁאֵין בִּי כּחַ לִסְבּל מְרִירוּת לְפִי חַטָּאתִי

וְהִשְׁלַכְתָּ אַחַר גֵּוְךָ כָּל חֲטָאָי

כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ הַשָּׁלוֹם בִּמְרִירוּת כְּפִי יְכָלְתִּי

וְזֶה: "וְאַבְרָהָם זָקֵן"

עַל יְדֵי זָקֵן הַנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"

זֶה שָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל'

ח. וְשָׁלוֹם בְּגוּפוֹ

[דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק "וַיָּבא יַעֲקב שָׁלֵם", שָׁלוֹם בְּגוּפוֹ שָׁלוֹם בְּמָמוֹנוֹ וְכוּ']

בְּאַרְבַּע מָרוֹת

שֶׁלּא תִּתְגַּבֵּר אַחַת עַל חֲבֶרְתָּהּ

שָׁלוֹם בְּמָמוֹנוֹ

שֶׁלּא יִהְיֶה בָּא זֶה וְאָכַל אֶת זֶה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן

שָׁלוֹם בְּתוֹרָתוֹ

בְּלא קֻשְׁיוֹת

וְזֶה פֵּרוּשׁ: רְצִיצָא

בְּחִינַת קָנֶה רָצוּץ שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם

שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִבְּחִינַת 'זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה', מֵהַדְרַת פָּנִים

וְהֵם דְּבֵקִים בְּקָנֶה רָצוּץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה"

דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ

הַיְנוּ לְהָמִית וּלְבַטֵּל בָּעוּתָם וּצְלוֹתָם

מִלְּבַקֵּשׁ עוֹד מֵאֱלהִים אֲחֵרִים

אֶלָּא לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'

הֵיכָא נָפֵק רוּחָא

הַיְנוּ זאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר

אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן בְּרִית

שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ"

וְאֵיךְ מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית ?

וְאָמַר לָהֶם: בְּהַיְנוּ דְּעָאל

בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ

הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת

הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת

וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָותוֹ

בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית

כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל

"זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם"

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

" וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם"

עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ, אֵיזֶה עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ וְכוּ'

וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם

אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמֵּצֵר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם

וְזֶהוּ: "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" 'רִנָּתָם' דַּיְקָא

הַיְנוּ רִנָּה וְנִגּוּן שֶׁלָּהֶם שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמְּצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלג - וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ
...כאור נגה וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוה בתחלת היום ובאמצע היום רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום רק מקצת מקצת עד שנתפשט על הארץ כן הצדיק הוא בעצמו מאיר תמיד רק המניעה מחמת המקבלים והמניעה הוא מחמת הארץ המפסקת, הינו העולם הזה כי בני אדם משקעים בעולם הזה ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק והוא ענין שאמרו בגמרא על פסוק: "מגלה עפה כד עיפת לה וכו' כד קלפת לה" וכו' נמצא כל העולם כלו כזרת אחת משלשת אלפים...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...המתקרבים אליו אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ו
...שלו לארץ ישראל - אות ו וכאשר שמעה אשתו זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם מי יפרנסם והשיב כך: את תסעי למחתנך אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין ניאנקע אחותך הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות ואמך תהיה משרתת קעכין וכל מה שבביתי אמכר הכל על הוצאת הדרך וכאשר שמעו זאת בני ביתו געו כלם בבכיה ובכו כמה ימים ולא היה לו שום רחמנות עליהם ואמר כי לא סגי בלאו הכי יהיה איך שיהיה הוא יסע בודאי כי רבו כבר הוא שם ומעוטא בתר רבא אזלא ואמר:אני רוצה לנסע לארץ ישראל ואני יודע...
מאיזה עולם לוקח רבי נחמן את התורות שלו?
...עולם לוקח רבי נחמן את התורות שלו? שאלה: הבנתי שבכל מקום שרבי נחמן מברסלב אומר "דע ש", הרי שהוא לוקח את התורה שלו מעולם האצילות. האם הדבר נכון? מה המקור לדבר הזה? ומהו השימוש הזה במילה "דע"? תודה. תשובה: רבי נחמן מברסלב לא לוקח את התורות שלו מעולם האצילות, אלא מהאין סוף עצמו שהוא מעל לעולם האצילות. ששם ורק שם באין סוף היא תורת ה ממש, דהיינו התורה שהשי"ת עצמו לומד אותה. התורה הזאת היא התורה של עתיקא סתימאה, שהיא התורה שהיא באחדות עם השי"ת, שהיא השכל של השי"ת והיא תתגלה לעתיד לבוא. התורה הזאת נקראת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד
...לדוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו וזה ידוע, שאינו נקרא תלמיד חכם...
שיחות הר"ן - אות מא
...אחד כלל כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול ועצבות שהוא מהטחול היא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה אבל לב נשבר היא חביב לפני השם יתברך כי לב נשבר יקר מאד מאד בעיניו יתברך והיה טוב שיהיה לו לב נשבר כל היום אך אנשים כערככם יכולין לבוא מלב נשבר לעצבות על כן צריכין ליחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר דהינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר אבל שאר כל היום כלו יהיה רק בשמחה ועל זה הזהיר אותנו כמה פעמים להתאמץ ולהתגבר שלא יהיה לנו לב נשבר רק איזה שעה ביום ועצבות כלל לא ושאר כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...עב - לראות את עצמו עם הצדיק האמת דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ועקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נג - גּדֶל יִקְרַת הַמַּחֲשָׁבָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נג - גדל יקרת המחשבה גדל יקרת המחשבה נודע לי עתה כי המחשבה יקרה מאד מאד שנעשה ממנה דברים שלמים ממש שיש להם קיום כל הימים שיתקימו העולמות כל זמן אשר השם יתברך וכו' וכו' וחכמה יקר יותר כי מחשבה הוא שעולה על מחשבתו לבד וחכמה הוא שבונה בחכמתו בנינים בשכלו והוא יקר מאד ועקר הדבר שיהיה באמת ואפילו פשט שמחדשין, הוא גם כן דבר גדול מאד וצריך גם כן שיהיה באמת וגם להפך כשהוא בלא אמת נעשה ממנה גם כן דברים להפך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קד - בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
...ח"א - תורה קד - בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים [לשון החברים] איתא במדרש 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה' והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הם כשרים היו בדבר כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמובא
שיחות הר"ן - אות רסו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיש צדיקים שהם גדולים בתורה ובקיאים בספרים הרבה ובדרשות רבותינו זכרונם לברכה ומחמת זה דיקא אינם יכולים לחדש בתורה מחמת שהם בקיאים מאד כי כשמתחיל לומר תורה ורוצה לחדש איזה דבר מבלבל אותם בקיאותם הגדולה ומתחילים לומר מיד הקדמות הרבה ודברים הרבה מה שיודעים מספרים ומחמת זה נתבלבל דבריהם ואינם יכולים להוציא לאור איזה חדוש נאה ותפס אז לדגמא גדול אחד בדורו שלא היה יכול לומר תורה מחמת זה והמובן מדבריו היה כי כשרוצין לחדש חדושין צריכין לצמצם את מחו לבלי לרוץ מיד לבלבל דעתו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2969 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 12:59:39 - wesi2