ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד) דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם (חיי שרה דף קכד:), שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם נמצא שהוא מסירת נפש וכן כיוצא בזה ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו כגון לנסע להצדיק האמת וכיוצא ולכל אחד ואחד נדמה לו שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו וקשה לעמד בהם דע שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כחו כפי מה שיכול לשאת ולעמד בהם אם ירצה ובאמת אין שום מניעה כי גם בהמניעה בעצמה מלבש שם השם יתברך וכמבאר במקום אחר [בלקוטי א' סימן קטו] והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המח דהינו מה שמחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק כי אפילו כשמשבר המניעות שיש לו לנסע להצדיק האמת ובא לשם עם כל זה כשמחו חלוק וקשה לו קשיות על הצדיק ויש לו עקמומיות בלבו על הצדיק זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות וכן בתפילה שבתחלה יש לו כמה מניעות על התפילה ואחר כך כשעובר עליהם ובא להתפלל כשלבו עקם ופתלתל מהשם יתברך, זאת המניעה גדולה מכלם כנ"ל הינו בחינת (תהלים ל"ח) : "לבי סחרחר" תרגום 'סביב' 'סחור סחור' דהינו שלבו מסבב ומקף ומעקם בעקמומיות וקשיות וכפירות על השם יתברך שזה בחינת (שמות א) : "וימררו את חייהם בעבדה קשה" וכו' ואיתא בתקונים (תקון יג דף כח. ) בקשיא וכו' הינו הקשיות שבלבו שהם המניעה הגדולה מכלם ואזי צריך לצעק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב ואזי השם יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו ויכול להיות שמזה בעצמו יפל ויתבטל לגמרי כל הקשיות והמניעות הנ"ל ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו, שזה ישועתו קשיא ראשי תבות: "שמע יי קולי אקרא" (תהלים כ"ז) שצריך רק לקרות לה', כשמתגבר עליו הקשיא והכפירה כנ"ל ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד וסבב באחיזת עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש וקשה לשברם וקצתם חזרו תכף וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים עד שבא הבן מלך אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים ובאמת אין שום חומה כלל והלך לבטח עד שעבר על כלם ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך וגם אפילו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ הלב שיש לו לב חזק ביותר לרוץ בקשרי המלחמה כמובא בספרים [עי' לקו"א סי' רמ"ט ולעיל בסי' מ"ג]
מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה

כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה וְהַמָּמוֹן הוּא הַנֶּפֶשׁ

"כִּי אֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"

דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת וְסַכָּנוֹת קדֶם שֶׁמַּרְוִיחַ הַמָּמוֹן

וְאַחַר כָּך נוֹטֵל הַמָּמוֹן וְנוֹתְנוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

נִמְצָא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ

וְכֵן בִּתְפִילָּה

אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעְלָם, שֶׁהִיא בְּחִינַת, "כִּי עָלֶיך הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם" וְכוּ'

הַיְנוּ מְסִירַת נֶפֶשׁ

כִּי צָרִיך יְגִיעָה גְּדוֹלָה וּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה

עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים

וְתַחְבּוּלוֹת לָנוּס וְלִבְרחַ מֵהֶם

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: 'כִּי עָלֶיך הרַגְנוּ' וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעְלָם

נִמְצָא שֶׁהוּא מְסִירַת נֶפֶשׁ

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

וְדַע, שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא

וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ

וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם

דַּע שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ

כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם אִם יִרְצֶה

וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה

כִּי גַּם בְּהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן קטו]

וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמּחַ

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמּחוֹ וְלִבּוֹ חֲלוּקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אוֹ מֵהַצַּדִּיק

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבָא לְשָׁם

עִם כָּל זֶה כְּשֶׁמּחוֹ חָלוּק וְקָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת עַל הַצַּדִּיק

וְיֵשׁ לוֹ עַקְמוּמִיּוּת בְּלִבּוֹ עַל הַצַּדִּיק

זאת הַמְּנִיעָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַמְּנִיעוֹת

וְכֵן בִּתְפִילָּה

שֶׁבִּתְּחִלָּה יֵשׁ לוֹ כַּמָּה מְנִיעוֹת עַל הַתְּפִילָּה

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם וּבָא לְהִתְפַּלֵּל

כְּשֶׁלִּבּוֹ עָקם וּפְתַלְתּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זאת הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם כַּנַּ"ל

הַיְנוּ בְּחִינַת: "לִבִּי סְחַרְחַר" תַּרְגּוּם 'סָבִיב' 'סְחוֹר סְחוֹר'

דְּהַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ מְסֻבָּב וּמֻקָּף וּמְעֻקָּם

בְּעַקְמוּמִיּוּת וְקֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבדָה קָשָׁה" וְכוּ'

וְאִיתָא בַּתִּקּוּנִים בְּקֻשְׁיָא וְכוּ'

הַיְנוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ

שֶׁהֵם הַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּם

וַאֲזַי צָרִיך לִצְעק לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּקוֹל חָזָק מֵעִמְקֵי הַלֵּב

וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וּפוֹנֶה לְצַעֲקָתוֹ

וְיָכוֹל לִהְיוֹת

שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ יִפּל וְיִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת הַנַּ"ל

וְעַל כָּל פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, שֶׁזֶּה יְשׁוּעָתוֹ

קֻשְׁיָא רָאשֵׁי תֵבוֹת: "שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא"

שֶׁצָּרִיך רַק לִקְרוֹת לַה', כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַקֻּשְׁיָא וְהַכְּפִירָה כַּנַּ"ל

וּמֵעֵין זֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה

מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶך אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד

וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר

וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ

וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם

וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף

וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ

וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלא יָכְלוּ לִשְׁבּר הַנִּשְׁאָרִים

עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶך

אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם

וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל

וְהָלַך לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם

וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו

עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ עַל אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם

שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם

וְהָעִקָּר לֵב חָזָק וְאַמִּיץ

וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה

וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן

אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא

הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְגַם אֲפִילּוּ גְבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים, הוּא רַק מֵחֹזֶק וְאמֶץ הַלֵּב

שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר לָרוּץ בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה

כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים

[עי' לקו"א סי' רמ"ט ולעיל בסי' מ"ג]
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כה
...ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם ותכף הביאו להם מלבושים שלהם והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו. אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה, בעצמו בשמחה,...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. וצריך לדעת ש"מלא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
...קפד - כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואזי האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם]. כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו...
שיחות הר"ן - אות ערה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...ואמר רבנו זכרונו לברכה שאפילו הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיחד לבדו גם זה טוב מאד ואף על פי כן אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיחד אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שתחת הטלית הוא גם כן חדר מיחד כי כשמשלשלין הטלית על עיניו יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו ומכסה עצמו בהסדין כמבאר במקום אחר שכך נהג דוד המלך, עליו השלום שזהו בחינת "אשחה בכל לילה מטתי" וכו' גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא לומד והוא יכול אז...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1
...פה / סודות התורה ועוד - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם נכנסים וכלולים...
ספר המידות - שמחה
...א' א. כשאדם עושה מצוה בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו. ב. מחמת שמחה נפתח הלב. ג. ברבות השמחה נתחזק כח השכלי, והמאכל והמשתה הם סבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק העצבות ודאגות. ד. על ידי צדקה בלב שלם בא לידי שמחה. ה. השמחה של מצוה היא מעז לאדם. ו. כשאתה רואה, שהרשע בפתע פתאום הוא שוחק, בידוע שנפל לו איזה עצה על עברה. ז. על ידי עצות טובות שתתן, תזכה לשמחה. ח. על ידי הרקודין והתנועות שאתה עושה בגוף, נתעורר לך שמחה. ט. כשנופל לך שמחה בלבך בפתע פתאום, זהו מחמת שנולד איזהו צדיק. י. על ידי יראה בא התלהבות. יא...
שיחות הר"ן - אות קמח
שיחות הר"ן - אות קמח וכשספר המעשה של הבעל תפילה הנדפסת בספורי המעשיות מעשה יב שאל אותנו אחר כך: מי ספר המעשה שהיה כתוב בהקראויניקוס [כרוניקות] שלהם מענין הכתות שנעשו בעת שהיה רוח סערה בעולם וכו' ? השבנו לו שזה ספר אחד מהגבורים של הגבור להבעל תפילה כמבאר שם ונענע בראשו שכן הוא והבנו מדבריו שיש בזה מכון גדול מאד מה שדיקא אחד מהגבורים ספר זאת ומזה תלמד שבכל דבור ודבור של המעשיות יש מכון גדול מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיז - הָעִנְיָן שֶׁקָּשֶׁה לִישׁן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת
...במוצאי שבת הענין שקשה לישן במוצאי שבת כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבוא' ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין אליהו בא אלא לרחק המקרבין בזרוע, ולקרב המרחקין בזרוע' והינו לרחק השקר ולקרב האמת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה בזוהר 'דשאל האי מינא כתיב: "שפת אמת תכון" וכו' והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב אלא תכון כי האמת עתיד להתקים דהינו כשיבוא אליהו ומשיח עין שם אזי יקים "שפת אמת תכון"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 18_04_2026 השעה 01:40:37 - wesi2