breslev.eip.co.il/?key=265 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ

צָרִיך לִזָּהֵר מְאד, שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ

וּכְמוֹ 'שֶׁאָסוּר לָקץ אִילָן בְּלא זְמַנּוֹ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

כֵּן אָסוּר לִתְלשׁ פְּרִי קדֶם בִּשּׁוּלָהּ

וְכֵן אָסוּר לְאָכְלָהּ

וְהָאוֹכֵל פְּרִי קדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ, יְכוֹלָה לְהַזִּיק לוֹ מְאד לְנִשְׁמָתוֹ

כִּי יוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל יְדֵי זֶה כִּי הַפְּרִי

כָּל זְמַן שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְגַּדֵּל, יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

כִּי הִיא צְרִיכָה חִיּוּת לְהִתְגַּדֵּל

וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

שֶׁמּוֹשֶׁכֶת יְנִיקָתָהּ וְחִיּוּתָהּ

וּכְשֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתָהּ קדֶם זְמַנָּהּ, קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עֲדַיִן כָּל צָרְכָּהּ

עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

כִּי כְּשֶׁמִּתְבַּשֶּׁלֶת כָּל צָרְכָּהּ, שׁוּב פָּסַק מִמֶּנָּה כּחַ הַמּוֹשֵׁך

כִּי אֵינָהּ צְרִיכָה עוֹד לִמְשׁך חִיּוּת

אֲבָל כְּשֶׁצְּרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׁל עוֹד, עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך

וְעַל כֵּן זֶה הָאוֹכְלָהּ קדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ

תּוּכַל הַפְּרִי לִמְשׁך לְעַצְמָהּ חִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל זֶה הָאָדָם

מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לְהַפְּרִי כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

עַל כֵּן תּוּכַל הַפְּרִי לְהַמְשִׁיך לְעַצְמָהּ חִיּוּת נַפְשׁוֹ

וְיוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ

וְעִם כָּל זֶה, אִם מְבָרֵך הַבְּרָכָה שֶׁל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם

אֲזַי יוּכַל לְהִנָּצֵל מִזֶּה

וְגַם אִם הוּא חָזָק בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה'

יוּכַל גַם כֵּן לְהוֹצִיא עוֹד חִיּוּת מֵהַפְּרִי וְלִמְצא שָׁם אֲבֵדוֹת

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים אֲבוּדִים

וְיֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים, סוֹדוֹת נִסְתָּרִים וְנוֹרָאִים מְאד רָזִין עִלָּאִין

וְהָעִקָּר, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לִזָּהֵר מִזֶּה מְאד

הַיְנוּ שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ

וְדַע, כִּי גַּם כֶּשֶׁמְּבַשְּׁלִין הַפֵּרוֹת בְּבֵיתוֹ אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה

אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן עַל הָאִילָן

הֵם מֻנָּחִים אֵיזֶה זְמַן, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין מְבֻשָּׁלִין מֵאֲלֵיהֶן בְּתָלוּשׁ

זֶה מוֹעִיל

וּמֻתָּר לְאָכְלָן

וְזֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁהוּא יָגֵע

וְהוּא מְרַחֵף רְחִיפוֹת הַרְבֵּה בְּפִיו [שֶׁקּוֹרִין התנשפות]

עַד אֲשֶׁר יָנוּחַ

כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ

קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן

צָרִיך לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּנוּחוּ מֵרְחִיפָתָן

וְאָז יֵשׁ הֶתֵּר לְאָכְלָן

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָך, וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים

וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת

וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים תָּמִיד וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד אַחַר אֲבֵדוֹת

וְהֵם תּוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה, וְאַחַר כָּך חוֹזְרִים וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה

וּכְשֶׁהֵם מוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה, נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים אֲבוּדִים

הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַתַּאֲווֹת

בִּבְחִינַת: "תַּאֲוָות רְשָׁעִים תּאבֵד"

...

וְעִנְיַן הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל, וְעִנְיָן זֶה שֶׁל הַמַּלְאָך וְכוּ' כַּנַּ"ל

הַכּל אֶחָד, וְיֵשׁ בָּזֶה רָזִין גְּדוֹלִים.

*

ומעין זה מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם

עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם

הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁאֶחָד נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

הוּא צָרִיך לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם

וְעַל יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלקֶת נִתְפַּרְסֵם קדֶם זְמַנּוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹרְמִים הֶזֵּק וְהֶפְסֵד לְהָאִישׁ הַזֶּה

שֶׁנַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם קדֶם זְמַנּוֹ

אוֹ גַּם לְהַדֶּרֶך לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָיָה זֶה רוֹצֶה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם

וַאֲזַי גּוֹרְמִין מִיתָה לְבַעֲלֵי הַמַּחֲלקֶת

...

כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנס לְאֵיזֶה דֶּרֶך הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן

וְצָרִיך לְהִתְעַלֵּם שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר

כִּי עֲדַיִן לא נִתְגַּלֶּה זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם, רַק הוּא נִכְנָס לְשָׁם לְגַלּוֹתוֹ

וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן

בִּבְחִינַת "בְּדֶרֶך חָכְמָה הרֵיתִיך" בְּחִינַת הֵרָיוֹן

וְצָרִיך לִשְׁהוֹת שָׁם וּלְהִתְמַהְמֵהַּ

לְחַמֵּם עַצְמוֹ שָׁם כְּמוֹ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ

עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לְגַלּוֹת זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם

וּכְשֶׁיּוֹצֵא קדֶם זְמַנּוֹ, זֶה בְּחִינַת נֶפֶל

וּפְגָם זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַחֲלקֶת כַּנַּ"ל

*

והעניין הוא כדלקמן:

כל העולם הזה הוא בחינת פרי. הבריאה היא בחינת פרי. מעשיו של האדם הם בחינת פרי. השכל של האדם הוא בחינת פרי.

דהיינו כל מה שהוא אינו השורש הוא בחינת פרי.

וכל מה שהוא אינו השורש הוא צריך לחזור ולהכלל בשורשו.

ופרי שלא נתבשל כל צרכו, היינו כל דבר בעולם שלא נכלל בשורשו, הוא פרי שלא נתבשל כל צרכו.

כי טבע כל הדברים שהם נכללים בשורשם בתכליתם.

היינו כי כל הבריאה כולה בכלל וכל הדברים כולם בפרט, כולם נמצאים כל הזמן בתהליך של בישול שהוא העולם הזה, עד שכולם מגיעים לבחינת העולם הבא, שזהו גמר הפרי, שהוא התכלית הסופית וכולי.

כי הזרע הוא בחינת לפני הבריאה. והפרי הוא בחינת העולם הזה. וגמר בישול הפרי הוא בחינת העולם הבא וכולי.

ואסור לאכול פרי שלא נתבשל כל צרכו, היינו שעל האדם לתקן את הפרי קודם שהוא נהנה ממנו, היינו בחינת זה שצריך לקשר כל דבר לשורשו וכולי.

*

ועניין בישול הפרי הוא כדלקמן

כי בכל דבר בעולם יש בו 2 כוחות שמנוגדים זה לזה, שהם בחינת מה שהתבאר על עניין הילד והילדה שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=34 - ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות

היינו כי באמת כל דבר בעולם יש בו את הדבר שמבדיל אותו משאר הדברים. ויש בו גם את הכוח שמאחד אותו לשאר הדברים.

ובאמת הכוח הזה שמאחד את כל הדברים והכוח הזה שמפריד את כל הדברים, הם בשורשם כוח אחד.

ובכל דבר בעולם יש בו כוח אחד חזק יותר. והכוח הזה מתחזק כל הזמן, עד שהוא מגיע לשורשו ומתאחד עם הכוח שמנוגד לו.

לדוגמא, כאשר דעתו של האדם היא שדבר מסויים הוא אמת ושההפך שלו הוא שקר, יש כאן 2 כוחות מנוגדים.

כי בשורש המציאות האמת והשקר הם אחד. וכאן בעולם הזה הם מצטיירים כשני דברים שונים והפוכים זה מזה.

ובהכרח שכוח אחד יהיה חזק יותר מחברו, כי אם שניהם יהיו אחד, לא יהיה קיום לעולם. ולכן תמיד כוח אחד חזק יותר מחברו.

ועל האדם לקשר את 2 הכוחות האלו ביחד. דהיינו על האדם להמתיק את הגבורות בחסדים, כגון במקרה הנ"ל לחפש את האמת שיש בתוך השקר עד שכולו יהיה אמת לגמרי.

ושלמות התיקון נעשית על ידי הכוח המושך.

היינו כי הכוח החזק יותר שיש בכל דבר ודבר, הוא מתחזק ומתגבר על הצד השני, עד שהוא מגיע לשורשו ונכלל בשורשו ושם הוא מתאחד עם ההפך שלו.

וכל זמן שהפרי לא התבשל, היינו כל זמן שהבריאה / השכל / הידיעה לא נכללה בשורשה, הרי שיש לה כוח המושך, שמושך את האדם לצד אחד יותר מאשר לצד השני.

והדבר הזה גורם לאדם לאבד את נפשו.

כי בתוך הפרי יש דברים אבודים, דהיינו הכוח המנוגד לכוח החזק הוא האבידה שנמצאת בתוך הפרי.

לדוגמא, אם האדם אומר על משהו שהוא אמת ושולל את ההפך שלו, הרי שהדעה המנוגדת לדעתו של האדם היא בבחינת דברים אבודים, כי באמת צריך לתקן גם אותה.

וגם הדעה החזקה יותר אצל האדם, גם היא בבחינת דברים אבודים, כי גם היא אינה שלמה.

בכל מקרה, כל זמן שהדבר לא נכלל בשורשו, וכל זמן שההפכים לא מתאחדים, הרי שהפרי עצמו הוא אבוד.

והפרי הזה הוא פגם ומרה לנפש האדם והוא מאבד את נפשו של האדם.



אא"כ האדם מברך על הפרי, דהיינו אמונה שהיא שורש כל הברכות, דהיינו שלמות האמונה שבה הכל נכלל בשורשו, שאז ההפכים מתאחדים, והאבדות נמצאות ואז הפרי הזה נותן חיות לאדם.

והעניין הזה של האבדות, הוא גם בחינת סתרי התורה שנמצאים בגלות בקליפות וכולי.

ועל ידי שהאדם מברך על הפרי, דהיינו על ידי אמונה כולל את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, זו עצמה בחינת בישול הפרי.

*

והעניין שהפרי צריך להתבשל על העץ או בתלוש אך לא בביתו של האדם, היינו כי כל העניין הנ"ל צריך להעשות ממילא.

היינו בחינת החטא של משה רבנו

כפי שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=21 - מה היה החטא של משה רבנו?

היינו שתהליך בישול הפרי צריך לקרות מעצמו ולא בכוח הזרוע של האדם, היינו בכוח המצוות והמעשים טובים שלו, אלא רק בבחינת רחמים ותחנונים, שזהו בחינת בישול על האילן, שהוא נעשה ממילא.

והעיקר שלא יהיה בבחינת כוחי ועוצם ידי. כי אז אינו מועיל לבישול הפרי. וחייב להתבשל ממילא. שזה בחינת ענווה.



ועניין המלאך וכולי, הוא הכל בחינה אחת עם העניין של זה שההפך של כל דבר הולך לאיבוד על ידי הצד השני החזק ממנו וכולי.