... אמתי והיה עוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מישב מבני אדם כי עקר האדם הוא הדעת ומי שאין לו דעת, אינו מן הישוב ואינו מכנה בשם אדם כלל רק הוא
בחינת חיה בדמות אדם ומשה רבנו היה לו רחמנות ... אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום כי כשישראל נופלים בעוונות, חס ושלום זהו משאוי כבד מאד, שאי אפשר לשא כלל המשאוי הכבד הזה
בבחינת: "כמשא כבד יכבדו ממני" כי מי שיודע ... ושלום הוא רק על ידי שאין לו דעת כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' וזהו הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת
בבחינת "אשרי משכיל אל דל" כי 'אין עני אלא מן ... . "אשר אין חליפות למו" 'חד אמר בן וחד אמר תלמיד' כי התלמיד מקבל דעת הרב גם הבן בודאי אין מעלה כשנשאר בן רשע, חס ושלום והעקר להשאיר בן שיהיה
בחינת תלמיד גם כן שיקבל ממנו שכלו ודעתו ... הוא בעצמו ממש נשאר בעולם וכל אדם יכול לקים זאת, להעמיד תלמידים כי כששנים מדברים יחד ביראת שמים אזי כשאחד מאיר לחברו באיזה דבור נחשב חברו אצלו
בחינת תלמיד ולפעמים נעשה להפך דהינו כשאחר כך הוא מקבל מחברו איזה דבור אזי נעשה הוא
בבחינת תלמיד לגבי חברו וצריך כל אדם לזהר, ... העולם מישב מבני אדם הינו מבני דעה, שיודעין את השם יתברך כנ"ל] על כן צריך כל אחד לעסק בזה להכניס דעת ויראת שמים בחברו שעל ידי זה נעשה חברו
בחינת תלמיד אצלו ואזי כשימלאו ימיו ויגיע זמן ... הדעת אחריו על ידי בן או תלמיד נחשב כאלו הוא ממש נשאר קים בעולם וזה חליפות ראשי תבות: פ'י י'דבר ח'כמות ו'הגות ל'בי ת'בונות כי עקר הוא הדעת שהוא
בחינת: "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות" שזהו ... ו'הגות ל'בי ת'בונות ראשי תבות חליפות כי זה עקר החליפות וההשארה כנ"ל ובאמת בן ותלמיד הוא כלו חד כי הבן הוא גם כן תלמיד כנ"ל וגם התלמיד הוא
בחינת בן, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . ... שלא היה בו דעת ולא היה רק דמות אדם נמצא שעל ידי שלמד עמו תורה והכניס בו דעת על ידי זה נעשה אדם על כן נחשב כאלו עשאו ממש על כן גם התלמיד הוא
בחינת בן ה. אמנם, מי שרוצה לדבר עם חברו ... לו יראת שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין וכדי שיתקימו דבריו אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלהים הינו כשאין נשאר דעתו אחריו על ידי בן או תלמיד שזה
בחינת חליפות כנ"ל זה סימן שלא יראו אלהים כי ... שמים ולהעמיד תלמידים כנ"ל על ידי זה נכנסין אורות המקיפים דהינו שזוכה להבין ולידע, מה שלא היה מבין ויודע מתחלה כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה
בחינת פנימי כי זה השכל נכנס לתוך שכלו אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו דהינו מה שאי אפשר לו להבין זה
בחינת מקיפים כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו ואי אפשר לו להכניסו בפנים בתוך שכלו כי אי אפשר לו להבין זאת, מחמת שהוא
בחינת מקיף אצלו וכשעוסק לדבר עם בני אדם, ... והדעת שהיה לו אזי על ידי זה נכנס השכל המקיף לפנים כי על ידי שנתרוקן שכלו על ידי שהכניס דעתו בחברו על ידי זה נכנס המקיף לפנים, וזוכה להבין
בחינת השכל המקיף דהינו שמבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה כנ"ל ויש כמה בחינות במקיפים כי מה שמקיף לזה, הוא
בחינת פנימי אצל חברו שהוא במדרגה למעלה ממנו וכן למעלה מעלה ויש שכל, שהוא
בחינת מקיף לזה ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפילו
מבחינת פנימי מחמת שהוא במדרגה גבוה ממנו הרבה ועל ידי שמדבר אחד עם חברו ביראת שמים ומכניס בו דעתו על ידי זה נכנס מקיף שלו לפנים כנ"ל וכן למעלה מעלה שכל אחד לפי
בחינתו ומדרגתו נכנס מקיף שלו לפנים על ידי שמדבר עם חברו ותלמידו ומכניס בו דעתו כנ"ל וזהו: כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשתו כי קרוב אליך הדבר מאד הינו לקרב אליך הדבר שהוא
בבחינת מאד
בחינת מקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאד מן האדם ולקרבם אליך להכניסם בפנים זה תלוי בפיך ובלבבך לעשתו בפיך ובלבבך זה
בחינת "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות" הינו שיגלה חכמתו ותבונתו לתלמידיו כנ"ל לעשתו
בחינת כאלו עשאו הנ"ל ועל ידי זה יוכל להכניס ולקרב המקיפים, שהם
בחינת מאד להכניסם לפנים כנ"ל ולמעלה מן הכל ... חכם הדור שהוא הרבי שבדור שעל ידי שזה הרבי והחכם שבדור עוסק לדבר עם תלמידיו ומכניס בהם דעתו על ידי זה נכנסים המקיפים שלו לפנים והמקיפים שלו הם
בחינת אריכות ימים ושנים כי המקיפים שלו הם
בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך כי שם הוא ... של כל העולם הזה כלו, מה שהיה ומה שיהיה הוא כלו אין ואפס נגד יום אחד, ואפילו נגד רגע אחת של עולם הבא שהוא יום שכלו ארך ושם אין שום זמן, כי הוא
בחינת למעלה מהזמן רק סדר הזמנים שיש שם הם
בחינת השגות של המקיפים שיש מקיפים שהם
בחינת ימים, ויש מקיפים שהם
בחינת שנים,