... אפשר שיהיה ממשלה לתפילתו רק צריך לשכח כל זאת, ויהיה נדמה לו כאלו היום נברא, והוא יחיד בעולם וזהו בחינת מנשה, לשון נשיון ושכחה "כי נשני אלהים את כל בית אבי", זה היחוס "ואת כל עמלי", שעמל בעבודת הבורא. ... המחשבות זרות, על ידי מחשבות קדושות של התפילה ועל ידי זה הזדונות, דהינו המחשבות זרות נעשין לו כזכיות וזהו בחינת אפרים כמו שכתוב: "כי הפרני אלהים בארץ עניי" פרוש כי הדבר שהיה בעניות מקדם, דהינו חרב ויבש ועל ידי ... כן ביראה והיראה נקראת מלכות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא מוראה של מלכות' וכו' נמצא שהתפילה יש לה בחינת מלכות, ויש להתפילה כזו בחינת ממשלה וזה תענוג של השם יתברך, ונתמלא רצון הבורא ומה מתחלה שלא היה התענוג הזה רק שהשם יתברך צפה ... שתעורר בחינות אל, על ידי התפילה בשתי בחינות הנ"ל ותעשה על ידי זה מן הד' ה' כנ"ל ונעשה א"ל בחינת דד ומ"י בחינת דד וה' היא השפע כי ה' בשלשה ציורין שלה גימטריא חלב, עם ב' הכללות, כידוע ליודעי חן

... בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה ...

... שתהיה האמונה אמונה שלמה ברורה מאד עד שעל ידי האמונה יהיה דומה לו כאלו רואה הדבר שמאמין בעינים ממש בחינת סתים וגליא כמובא במקום אחר [לעיל בסימן ס"ב] וזה שמובא במדרש: "להבדיל בין האור ובין החשך" 'אור אלו מעשיהם של צדיקים' 'חשך אלו מעשיהם של רשעים' הינו שמעשיות של צדיקים הם בחינת אור ולהפך מעשיות של רשעים הם בחינת חשך ומי שיכול להבדיל בין אור לחשך יכול לספר מעשיות של צדיקים כנ"ל ועל ידי זה נטהר מחשבתו גם, נצול מצרות כי בלבול הדעת הוא בחינת מחין דקטנות ומזה באין צרות כי מחין דקטנות הם בחינת דינין וספורי מעשיות של צדיקים הם בחינת מחין דגדלות כמו שכתוב: "ספרה נא לי את הגדלות" בחינת המאור הגדול ועל ידי זה מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממחין דקטנות ועל ידי זה ממתיק הצרות והדינים שכלם הם מבחינת מחין דקטנות כנ"ל. גם צריך לידע איך לספר המעשה כי בכל מעשה יש צמצום וגם כשרוצה לטהר מחשבתו על ... דבור נעשה אצלו מחשבה ובודאי צריך שיהיה זה הצדיק שמספר ממנו גבוה ממנו כדי שיהיה מעשיות של אותו הצדיק, בבחינת מחשבה אצלו על כן צריך לידע ממי לספר ואיך לספר ואזי נטהר מחשבתו ויכול לעלות אל עולם המחשבה שזה ... אם ידבר אז דבור הגון הוא מפסיד המחשבה כי המחשבה הוא דבר גבוה מאד שאפילו דבור הגון מפסידה וזה בחינת: 'שתק כך עלה במחשבה' שלעלות אל המחשבה צריך לשתק ואפילו אם ישתק ולא ידבר כלל עם כל זה יש ... ולזכות לזה, שיוכל להדמות אליו יתברך להבדיל בין אור וחשך כנ"ל הוא על ידי השגחה הינו שיצא מטבעיות שזה בחינת כלליות הקדשה וזה זוכין על ידי ארץ ישראל כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדשה שבכל הקדשות כי שם כל העשר קדשות ועל כן נאמר בארץ ישראל,: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" כי שם הוא רק השגחה, בחינת "השקיפה ממעון קדשך" וזה "שויתי ה' לנגדי תמיד" הינו כשאני רוצה להשוות ולהדמות עצמי להשם יתברך כנ"ל אזי "לנגדי תמיד" הינו בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב במדרש . 'אין תמיד אלא ארץ ישראל' שנאמר: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם והשם הוא קמה ראשי תבות השקיפה ממעון קדשך וזה בחינת: "מהעדה מלכין ומהקם מלכין" וזה שנאמר ביוסף: "והנה קמה אלמתי".

... אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים וכן בכמה אמות: מצרים ועמון ומואב כשנבא על מפלתם נאמר שם "בעת אידם" בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים כנ"ל ועל כן כשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי האדמה נותנת כחה לשם ... ושומעים תלמידים שאינם הגונים על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" ועל ידי הענן בא גשמים וזה בחינת: "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" הינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהוא כזורק אבן למרקוליס ופרשו רבותינו, זכרונם לברכה ... הכבוד, שעל ידו באין גשמים "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד" הינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, שזה בחינת "נותן לכסיל כבוד" שנותן כבוד התורה לכסיל דהינו תלמיד שאינו הגון ועל ידי זה מקלקל הגשמים וזהו: "כמטר בקציר" ... כי על ידי התורה ממשיכין אותו, כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מח השומע ואף על פי שזהו תפיסה, כביכול, בבחינת: "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין' 'אסור' דיקא שמה שנמשך אלקותו יתברך, כביכול, ברהטי מחין הוא בחינת תפיסה, בחינת "שבית שבי" אף על פי כן הוא ניחא להשם יתברך, שיהיה נמשך, כביכול, על ידי התורה אף על פי שהוא בחינת תפיסה אבל כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו יתברך לתוך מח שלו, זהו תפיסה ממש ועל כן ענשו ... שעל ידי זה נתפס רבי עקיבא בתפיסה כנ"ל כי על ידי התפיסה יתתקן, ויזדככו הדבורים, שהכניס לתלמידים שאינם הגונים בבחינת: "ואתם האסרו ויבחנו דבריכם" ועל כן אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא, שילמדנו תורה ועל ידי זה שילמד ... [שהיה גדול בישראל] ועל כן אמר רבי שמעון: 'ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא' הינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת 'יוחאי אבא' בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל וזהו: 'ומוסרך למלכות' כי רבי שמעון ... אומר' וכו', הינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות עד שיכרח רבי עקיבא בעל כרחו לומר תורה כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה אף על ... ידי שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה שהוא יש לו חסדים מצד האב על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות עד שיכרח בעל כרחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה וזהו: 'ואם לאו' הינו שאמר רבי שמעון ... הינו שאני אומר תורה כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל 'ומוסרך למלכות' שאביא אותך ואמסרך בעל כרחך למלכות, לבחינת גדלות ותהיה מכרח בעל כרחך לגלות תורה שהיא התגלות החסדים כנ"ל כי על ידי שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כרחו ויכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים שהוא תקון פגם הנ"ל [ולא באר איך על ידי התגלות ... "וימסרו מאלפי ישראל" פרש רש"י: 'שנמסרו בעל כרחם' כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כרחו לבחינת גדלות על ידי שהוא יאמר תורה כנ"ל

... - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז ואתא תנינא ובלעה תנינא זה בחינת נחש שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת ואתי פושקנצא ובלעה פרש ... לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו ונתבטל כאלו אינו בעולם כמו שכתוב: "כי עליך הרגנו כל היום" וזה בחינת: "שחורות כעורב" ועל ידי זה: סלק ויתב באילנא שזוכה לבחינות תורה שבנסתר כמו שכתוב: "ישת חשך סתרו" שסתרי תורה ... - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תקעו בחדש שופר ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפילה בבחינת דין וכשהתפילה בבחינת דין אז הסטרא אחרא בולעת את התפילה, חס ושלום כי עקר יניקת הסטרא אחרא היא מבחינת דינים שהם מחין דקטנות בחינת אלקים, כידוע ועל כן הם נאחזין, חס ושלום בתפילה זו שהיא בחינת דין ובולעין אותה, חס ושלום. ואז צריך דווקא את בחינת פנחס, דהיינו תפילה במסירות נפש כמובא שם. **** ואיך בעצם ניתן לעשות זאת? התשובה היא כאן breslev.eip.co.il/?key=43 - ליקוטי ... תורה כב - חותם בתוך חותם ועבודה שבלב זו תפילה הינו ביטול ודבקות לאין סוף כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל כי הוא בחינת נסתר כנ"ל] הוא בחינת תפילה דבקות שהוא רק ביטול להאין סוף ולזה זוכים אחרי... וכולי... וראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב ... לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו עקר התפילה היא דבקות להשם יתברך. כי שורש התפילה הוא מבחינת לפני הבריאה. ושורש התורה הוא מבחינת אחרי הבריאה. ותפילה של צדיק אמיתי היא עניין אחר לגמרי, כי היא מעל הדיבור ומעל המחשבה, מאחר שבעצם מדובר על לפני הבריאה. **** ומהי תפילתו של הצדיק האמת? התפילה של הצדיק האמת היא בחינת "ביטול המוחין" שרבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות. דהיינו כאשר הנשמה של הצדיק נכללת לגמרי בא"ס, ושם יש רק שתיקה לגמרי, ללא שום דיבור. וכאשר הצדיק חוזר אל המוחין, זו בחינת תורה, בחינת בריאת העולם וכולי. לדוגמא: כאשר רבי נחמן מברסלב אמר "איני יודע" זו בחינת התפילה שלו. כי איני יודע זו בחינת הכללות בא"ס, בבחינת מטי ולא מטי. ששם אין ידיעה אלא רק דבקות. וזו תפילה אמיתית. * כאן breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב ... היא דבקות להשם יתברך וכאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם ו'נשמע' הם בחינת נסתרות בחינת דבורי התורה שהם הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה שהם בחינת נסתר כנ"ל שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפילה, שהיא דבקות כי 'שמיעה תליא בלבא' כמו שכתוב: "ונתת לעבדך לב שמע" ועבודה שבלב זו תפילה הינו ביטול ודבקות לאין סוף כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל כי הוא בחינת נסתר כנ"ל] הוא בחינת תפילה דבקות שהוא רק ביטול להאין סוף ואם תעיין שם בתורה כב הנ"ל ובעוד מקומות שהובאו כאן בפורום, תראה שהתפילה היא כולה בחינת לפני הבריאה שהיא בחינת שתיקה. ** ואם נחדד, אז אצל הצדיק האמת, בכל דבר ודבר שהוא עושה, הוא תמיד באמצע לימוד תורת ה ...

... הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה נמצא שחוטף המרה שחרה ומכניס אותה בעל כרחה לתוך השמחה, כמשל הנ"ל וזה בחינת: "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמד ...

... זה העולם מכל שכן שאר העולמות והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן, עקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת עולם הנשמות שהוא עולם שכלו שבת ושם ישיגו את השם יתברך כראוי בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע ... התכלית שבשביל זה ברא השם יתברך את כל הבריאה כלה ועל כן יש בודאי בכל דבר ודבר, שנברא בעולם בחינת התכלית כי בכל דבר ודבר יש בו התחלה וסוף דהינו ההתחלה ממקום שנשתלשל בהשתלשלות עד שנתגשם ונתהוה בזה התמונה והדמות וגם יש בו בחינת התכלית והסוף שבשביל זה נברא דהינו שיכולין ישראל להעמיק עיונם ולדעת ולהתבונן בפרטי הבריאה בתבנית האיברים ובנין וקומה ודמות ... ולהכיר גדלת הבורא בכל דבר ודבר בתבניתו ודמותו, בפרטיות איבריו ובנינו וכיוצא בזה ולעבדו יתברך בזה עד אשר יבוא לבחינת התכלית של אותו הדבר שהוא בחינת שבת, עולם הנשמות וכו'. והנה הבעלי שכל שיש להם שכל גדול, הם יכולים זאת אבל קטני ערך כמונו היום שכלנו במדרגה פחותה מאד בבחינת רגלין איך אפשר לנו לבוא לידיעה זו ועל כן יש לנו לכסף ולהתגעגע ולהשתוקק מאד מי יתן והיה לנו מנהיג הדור, רועה נאמן שיהיה לו זה הכח שיוכל להאיר אפילו בנו בבחינת רגלין, ידיעה והשגה הנ"ל שנזכה לבוא אל התכלית כמו משה רבנו, עליו השלום שמגדל עצם מעלתו היה יכול להאיר ... שראתה שפחה בימי משה וכל זה מחמת גדל עצם מעלת המנהיג, שהיה משה רבנו המנהיג והוא יכול להאיר אפילו בבחינת רגלין שאפילו הרגלין שרחוקים מהמח אף על פי כן גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית על ידי מפעלות ה' ... להמשיך המח אפילו להרגלין ואז יוכל להיות שהרגלין אלו הם גדולים ממח אחר וזהו: 'לכו חזו' 'לכו' דיקא הינו בחינת הרגלין, שהם כלי ההליכה גם הם יחזו 'מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ' הינו פעלות ה' אשר שם בארץ ... שעל ידי מפעלות ה' שבארץ הזאת השפלה יכולין לדעת ולהשיג התכלית וזהו: 'אשר שם שמות בארץ' הינו שהתכלית שהוא בחינת שמות ראשי תבות: תכלית מעשה שמים וארץ בבחינת: "נפש חיה הוא שמו" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אל תקרא שמות אלא שמות' דהינו עולם הנשמות שהוא התכלית ... כל הנשמות שבגוף' כי כלם מכרחין לבוא לזה העולם השפל כדי להשיג התכלית על ידו כנ"ל נמצא שכלם הם בחינת נצרך לבריות שהם נצרכים לבריות העולם, להשיג התכלית על ידם כנ"ל וראוי לנו לומר זאת בבכיה, בדמעות שליש לבכות ...

... לעינה ושבקוהו נמצא שאף על פי שסמו את עיני היצר הרע של ניאוף אף על פי כן נשאר וזה בחינת מה שנמצא לפעמים באנשים הכשרים קצת שמחמת שנוגע יראת השם בלבו הוא משפיל עיניו ואינו מסתכל בנשים ואף על פי כן הוא גונב את העין כלאחר יד, ומסתכל מן הצד והוא בחינת כחלינהו לעינה דיצרא שמסמא עיני היצר הרע שרוצה להסתכל והוא מסמא עיניו על ידי שמונע עצמו מלהסתכל ואף על ...

... פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה ********* יש לבאר עניין זה, כי המחלוקות שבין הצדיקים, זו בחינת הקושיות שיש על הצדיק. דהיינו כאשר יש לאדם קושיות על הצדיק, זו בחינת מחלוקת שבין הצדיקים. לדוגמא: כאשר יש לאדם קושיות על הדעת של רבי נחמן מברסלב ואין לו תשובות לקושיות האלו, זו בחינת מחלוקת שבין הצדיקים, שהיא רק בגלל הפגם של האדם עצמו. כי מי שהוא בבחינת משה, הוא מעל המחלוקות שבין הצדיקים, כמובא בתורה בא אל פרעה.

... גבי גלגלים שעקר הליכתם ממערב למזרח וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב זה הדבר מצינו גבי צדקה מזרח, זה בחינת הנותן צדקה בבחינות: "ממזרח אביא זרעך" בבחינות: "זרעו לכם לצדקה" ומערב, זה המקבץ הצדקה, הינו העני בבחינות: "וממערב אקבצך" ... "ואת הנפש אשר עשו בחרן" כי החרות תלויה בברית בבחינות: "בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור" ואליעזר, הוא ברית תתאה בבחינת "כי שמי בקרבו" 'שמו כשם רבו' שהוא חנוך, מט"ט בחינות: "וירק את חניכיו" בחינות: "חנוך לנער" בחינות: "אי לך ... בצבא דילה בחינות צדיק אות ברית ובכל מקום שמזכר צדיק גם ברית תתאה נכלל בו כי התחתון נכלל בעליון בבחינת ידך תחת ירכי ו. ומי שהוא בבחינת ברית אזי 'חסד מתגלה בפמא דאמה' בבחינת: "לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו" ובשביל זה נתנה מדת חסד לאברהם כי הוא היה ראש למאמינים וראש ... בלב נעשה נפש ונקדות בכח וכשמוציא את תשוקתו בפיו אזי נעשה הנפש בפעל כי עקר מוצא הנפש היא מפיו בבחינת: "נפשי יצאה בדברו" ובשביל זה "תורה יבקשו מפיהו", "מפיהו" דיקא וגם תרגומו של: "ויהי האדם לנפש חיה" תרגומו: "לרוח ממללא" כי עקר הנפש מהדבור ח. וזהו: "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו' זהו בחינת גלגולי נפשות כשאדם משתוקק לאיזה דבר ומוציא השתוקקותו אחר כך בהבל פיו כנ"ל אזי נעשה הנפש והנפש הזאת הינו ... מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה ט. ומי שהוא במדרגת אברהם הינו בחינות בעל נפש אזי בודאי כל אכילותיו וסעדותיו בבחינת לחם הפנים בבחינת: "התהלך לפני" "התהלך", זה בחינת רגלין, בחינת פרנסתו בחינת: "ואת היקום אשר ברגליהם" [ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו] "התהלך לפני", שנעשה מהם בחינת פנים וזה בחינת: "לחם חם ביום הלקחו" הינו לחם הפנים הם לחם חם דרגין דאברהם, שהוא בחינת: "כחם היום" ואז כל העכו"ם וכל הכוכבים ומזלות שהם תחתיהם כלם הן טורחין בשביל זה האיש בבחינת: "שב לימיני" בחינת אברהם "עד אשית אויביך הדום לרגליך" שהם טורחים בשביל פרנסתך בבחינת: "לחמנו הם סר צלם מעליהם" 'כי מראה חמה עמקה מן הצל' 'חמה' בחינת "כחם היום", בחינת "לחם חם" אבל כשסר צלם אזי נתעלה ונתראה מראה חמה דרגה דאברהם והם נשפלים תחתיו בבחינת: "עד אשית אויביך הדום" וכו' וזהו: "התהלך לפני והיה תמים" בבחינת: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" שלא תצטרך לדרש אחר כוכבים ומזלות כי תהיה למעלה מהם וזהו: "ולא יראה את פני ה' ריקם" ברגלים, שאז נתגלין פני ה', בחינת פנים ובזה שכל אחד מביא עולת ראיה מיגיעתו שמתיגע כל השנה על ידי זה נתתקן ונתעלה כל לחמו ופרנסתו בבחינת לחם הפנים. וזהו שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה . "פני ילכו והניחותי לך" כי משה בקש כפרה והשיב לו: "פני ילכו" שיתקנו בחינת רגלין בבחינת פנים, אזי יתכפר להם 'כי שלחן דומה למזבח שמכפר' פתח ב"מזבח" וסים "זה השלחן אשר לפני ה'" " לפני" דיקא שיהיה דיקא בבחינת פנים, ואזי מכפר ולעתיד יתקים: "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך" שאזי יתגלה בחינת פנים כי עכשו פני ה' מסתר בדרך הטבע בהנהגת המזלות בבחינת: "והסתרתי פני מהם והיו לאכל" ועכשו מראה החמה עמקה מן צלם וזה בחינת: "צלצל כנפים" שהכנפים וההסתרה שהנהגתו מכנף ומסתר בהם וזהו הצל שמסתיר אור החמה ואין זה אלא מחמת שאור החמה ... מאיר בשלמות ואין זה אלא מראה החמה מראה דיקא אבל לעתיד שאז יתקים: "וזרחה לכם שמש" שהחמה בתקפה יתגלה בבחינת 'עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה' אזי יתקים: "ומרפא בכנפיה" הינו שלא יכנף עוד מוריך כנ"ל וזהו מה ששאלו סבי דבי אתונא אית לן בירא בדברא, עילה לה למתא זה בחינת בר ומזון שהוא בחוץ ולאחורי הקדשה בבחינת: "והסתרתי פני מהם" וכו' עילה לה למתא לפנים, שיהיה בבחינת לחם הפנים כנ"ל איתא פארי ושדי להו ואמר לון, אפשילו לי חבלי פארי זה שבת אמונה כפרוש רש"י: "את ... האמירך" לשון פארי ושבח שאנו מפארין את הקדוש ברוך הוא ואנו מאמינים בו, ואומרים: "ה' אחד" ושדי להו זה בחינת ברית, בחינת שדי כנ"ל [עיין לעיל סי' י"א אות ג'] וחבלי זה בחינת אהבת חסד שמתגלים בפמא דאמה כנ"ל כמו שכתוב: "בחבלי אדם אמשכם בעבתות האהבה" הינו על ידי שבת וברית, נתגלה אהבה כנ"ל ועל ידי האהבה באים לבחינת לחם הפנים כנ"ל [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] זאת התורה נאמרה על פסוק. "ויסב אלהים" אין הסבה אלא סעדה, כדאיתא במדרש הינו בחינת פרנסה, בחינת בר ומזון שהוא בחינת 'בירא', כמבאר לעיל וגמר באור הפסוק על פי התורה הזאת, לא זכינו לקבל ענין מעלת הכסופין דקדשה וכו' הנזכר ...