ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים... איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו" בחינת: "תהלתי אחטם לך" ב. וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית כמו שכתוב: "חגור חרבך על ירך" . וכמו שכתוב "מפרי בטנך אשית לכסא לך" זה בחינת משיח, בחינת תפילה "אם ישמרו בניך בריתי", הינו על ידי בחינת יוסף ויוסף ששמר את הברית נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפילה בחינות פי שנים. כי התפילה הוא פי שנים שנים שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו והוא בחינת: "וחרב פיפיות בידם" בחינת שתי פיות, בחינת פי שנים כי היא תלוי בשמירת הברית. [ועל כן יוסף בשביל שזכה לבחינת תפילה, שהיא בחינת "תהלתי אחטם" בחינת חיות הנמשך מנוקבא דפרדשקא כנ"ל, על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ו, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא ... החרב שלא יטה אותה לימין או לשמאל ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא. וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא הינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע וזה בחינת: "יכלכל דבריו במשפט" ובשביל זה קבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב כמו שכתוב: "ואני נתתי לך" וכו' 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט וזה: "כי חק לישראל הוא", בחינת ברית כמו שכתוב: "חק בשארו שם" "משפט לאלהי יעקב" הינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט כדי שיכלכל דבריו במשפט וזה: "משפטיך למלך תן" ד. ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט ? על ידי צדקה שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב: "צדקת ה' עשה ומשפטיו". וכמו שכתוב: ... הוא על ידי משפט כמו שכתוב: "אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" שמוריש לזה, ומעשיר לזה וכשנותן צדקה הוא בבחינת 'זה ישפיל', שמחסר ממונו ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט. ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפילה כדי ... דבור] "לפי הטף", הינו שהיה שגורה תפילתו בפיו על ידי הצדקה ועל ידי הצדקה שעשה נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט את הבכורה שהוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכם" 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט. ה. ועקר של המחשבות זרות הם על ידי קלקול המשפט כי משפט הוא בחינת עינין כמו שכתוב: "ויבאו אל עין משפט" זה בחינת: "עין יעקב" ועל ידי קלקול משפט בא קלקול לעינין, כמו שכתוב: "כי השחד יעור עיני חכמים" זה בחינת מחשבות זרות שבתפילה, שהם עננין דמכסין על עינין כמו שכתוב: "סכתה בענן לך" וכו' ולעתיד שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב: "ציון במשפט תפדה" אזי יתעבר עננין דמכסין על עינא: "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" ... "בן פרת עלי עין". ו. וצריך כל אחד לכון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח כמו שמצינו, שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת' ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה" 'דא משה משיח' וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד ... המשכן" . וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות כל האותיות הם ניצוצי נשמות והם נתלבשים בתוך התפילה, ונתחדשים שם בבחינת עבור כמובא בגלגולים שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עבור ונתחדשים שם וזהו: "השמים מספרים כבוד אל", הינו התורה שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות ובאים בתוך התפילה, שהוא בחינת כבוד אל כמו שכתוב: "שימו כבוד תהלתו", בחינת: "תהלתי אחטם לך", על שם שהיא מלבשת [בכת"י אותם] אותנו כי 'ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא' ועל ידי זה נקראת כבוד אל והן מאירין זה לזה הנשמות מאירין להתפילה בבחינת העלאת מין נוקבין והתפילה מאירה להנשמות בבחינת חדושין שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור והנשמות המלבשין בתפילה, המובאות לצדיק שבדור, הם בבחינת: "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך" אמר רבה בר בר חנה: ...