ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רפא - גדולת נוראות השגתו
אות רפא שנת תקס"ט במוצאי שבת ענה ואמר אם היה בא אצלנו נשמה גדולה אף על פי כן היינו נראים כחשובים. ובאמת אינם חולקים עלי וכו' וכו' והוא יושב בביתו. וכבר היה כן שהיו חולקים על אחד ובנה לו מגדל גבוה וישב בתוכו. והם היו נלחמים עליו והיו שולחים ורובים לו חצים ואש. אבל לא היו יכולים לעשות כלום. אך שיש אבנים טובות שהם גדלים מאוירים ואדים. והיה אבן טוב שהיה גדל באויר אך עדין לא היה לו כל השלמות לגמרי ועל ידי שהיו רובים החצים אליו כנ"ל על ידי זה השליכו האבן טוב ונפל על המגדל. והאבן הטוב הזה היה של חן ותכף שנפל על המגדל אזי תכף נפלו לפניו ואמרו יחי המלך יחי המלך. אך הנשמות קטנות כמותכם שנופלים על ידי המלחמות הם בבחינת (איכה ד) : "תשתפכנה אבני קדש" ונקרא שפיכה מחמת שעדין אין להם כל השלמות ונופלים קדם שנשלמים. אבל הנשמה גדולה הנ"ל אבן הטוב הנ"ל הבחינה של חן היו לו בשלמות. אך שאר השלמות עדין לא היו לו ועל ידי החכם נשלם אות רפב אחר פסח תקס"ה ספר עמנו ואמר שנודע לו עכשו שני דברים אך איני יכול לאמרם כי נראים כפשוטים. כי גם פשוטו של דבר היא כך לכאורה אך אף על פי כן נודע לו עכשו אלו הדברים. הינו כי נודע לו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כח:) : אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. ולא אמר כלום רק דחק בתבות "שלא יראני אדם" ולא באר כלום מה נודע לו בזה כי כבר הקדים שאינו יכול לבאר בדברים כי נראה פשוטו של דבר כך. אך על פי כן רק עכשו נודע לו זה הסוד. והשני נודע לו מה שאיתא תכלית הידיעה אשר לא נדע אשר לא נדע ממש. [ולא באר גם כן כלום רק דחק גם כן התבות אשר לא נדע לא נדע ממש] ואף על פי שפשוטו של דבר כך. אף על פי כן רק עכשו נודע לי זה הדבר שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש. ואמר מאחר שעכשו יודע שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש אם כן הוא יודע מאחר שזכה לתכלית הידיעה אך אף על פי כן אינו יודע כלום כי הלא כבר נדמה לי שאני אצל זה התכלית הידיעה אשר לא נדע ועכשו אני רואה איך הייתי רחוק מזה התכלית [ואמר אז בלשון גנאי על עצמו כי החזיק עכשו לכסילות זה התכלית של זמן הקודם שנדמה לו אז שזכה לתכלית הידיעה אשר לא נדע]. כי עכשו נודע לי שתכלית הידיעה אשר לא נדע ממש. ודבר זה גם כן אינו יכול לאמרו ולבארו כי נראה כפשוטו אך באמת רק עכשו נודע לו זאת וכן הדבר הראשון אות רפג אחר זמר רב, בקיץ תק"ע, בעת שנסע לאומין חזר וספר קצת מענין הנ"ל ואמר, שאין יודעים כלום, הינו שאין יודעים כלל כלל לא. והפליג מאד בגדלת הבורא יתברך, אשר אי אפשר לבאר ואמר שאין יודעים כנ"ל. ושאלתי אותו: הלא כבר אמרתם כל זאת, וספרתם מזה, מענין תכלית הידיעה אשר לא נדע, וכבר בארתם כל זה שאף על פי שזוכין לזה הידיעה אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין יודעים כלום כי כבר נדמה לכם שזכיתם לזה התכלית וכו' וכנ"ל. ענה ואמר מי יודע באיזה ידיעה היה זה התכלית הינו כי גם אז בעת שספר זאת אחר פסח לא זכה לבחינת לא נדע ממש כי אם באיזה ידיעה הינו שבאותה הידיעה זכה להתכלית אשר לא נדע. וכונתו כי יש ידיעה למעלה מידיעה השגה למעלה מהשגה גבוה מעל גבוה. ואצל כל ידיעה והשגה עד למעלה למעלה התכלית היא אשר לא נדע. ואמר אז גם מעת שיצא מברסלב עד עכשו [שהיה באותו היום ולא שהה רק בערך איזה שעות כי אז לא נסע עדין רק בערך שלש פרסאות] שוב אינו יודע. הינו שגם באלו השעות זכה לבחינת אינו יודע. והבן דברים אלו כי הם דברים עמקים ועליונים וגבוהים מאד אשרי ילוד אשה שזכה להשגות כאלו לתכלית האמת. ועין לעיל מזה שבענין זה בבחינת איני יודע היה חדוש מפלג מאד כאשר נשמע מפיו הקדוש. ואף על פי שאין מי שיבין ענין זה כי עולה למעלה למעלה אף על פי כן לא מנעתי לכתבו שאם יזכה יבין ויבחין קצת כל חד וחד לפום מה דמשער בלבה ויוכל להבין על ידי זה מעט דמעט גדלת הבורא יתברך שמו אות רפד פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שאמר שעל ידו יכולין להבין קצת גדלתו יתברך. הינו על ידי שרואין גדלת השגתו עד היכן עד היכן זכה להשיג פלאי פלאות גדולות ונוראות וכו' ואף על פי כן מה אני הלא אף על פי כן אני רק חתיכת אדם מזה יכולין להבין וללמד אלפים קל וחמר לגדלת הבורא יתברך. ובאמת מי שזכה להכיר את גדלת רבנו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה היה משתומם ומתבהל מאד מגדלת הבורא יתברך. כי על ידי גדלת רבנו זכרונו לברכה היה יכול להבין קצת כפום מה דמשער בלבה את גדלתו יתברך אות רפה פעם אחת דבר עמי ואמר כמתגעגע איך לוקחין חבריא כמו שהיה אצל רבי שמעון בר יוחאי וכיוצא ואני הייתי גם כן תוחב ראשי ביניהם וכו' אות רפו אמר כבר תמהתי על העולם שהיכן שנמצא איזה טוב אמתי ראוי שיתקרב אלינו אות רפז שמעתי ממנו בחרף תקס"ג בתחלת ההתקרבות שאמר שיודע שרשי התורה ממקום שהתורה הקדושה באה. כי יש שרשי התורה שהיא למעלה מהתורה שמשם נמשך כל התורה ואינו יכול להתלבש כלל בתוך התורה ויש שהיא בבחינת אסמכתא שהיא רק בדרך אסמכתא בעלמא נסמך על המקרא מחמת שהוא גבוה ומרומם מאד אות רפח אמר בואו ונחזיק טובה לרמאים שעל ידי המחלקת שחולקים עלינו באנו לדברים גדולים והם עושים לנו טובה גדולה. כי כן הדבר שעל ידי המחלקת באים ומשיגים דברים גדולים. כמו שמצינו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תמורה טז. ) : שבימי אבלו של משה נשתכחו של ש מאות הלכות וכו' ושאל יהושע להקדוש ברוך הוא ואמר לו, לאמרן לך אי אפשר צא וטרדן במלחמה. ועתניאל בן קנז החזירן בפילפולו ועתניאל היה איש מלחמה כמו שמצינו שאמר כלב, אשר ילכד את חברון ונתתי לו את עכסה בתי, וילכדה עתניאל בן קנז. נמצא שעל ידי המלחמה זכה להחזיר ההלכות שנשתכחו
אות רפא

שְׁנַת תקס"ט בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָנָה וְאָמַר

אִם הָיָה בָּא אֶצְלֵנוּ נְשָׁמָה גְּדוֹלָה

אַף עַל פִּי כֵן הָיִינוּ נִרְאִים כַּחֲשׁוּבִים.

וּבֶאֱמֶת אֵינָם חוֹלְקִים עָלַי וְכוּ' וְכוּ'

וְהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ.

וּכְבָר הָיָה כֵּן שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עַל אֶחָד

וּבָנָה לוֹ מִגְדָּל גָּבוֹהַּ וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ.

וְהֵם הָיוּ נִלְחָמִים עָלָיו וְהָיוּ שׁוֹלְחִים וְרוֹבִים לוֹ חִצִּים וָאֵשׁ.

אֲבָל לא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

אַךְ שֶׁיֵּשׁ אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם גְּדֵלִים מֵאֲוִירִים וְאֵדִים.

וְהָיָה אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה גָּדֵל בָּאֲוִיר

אַךְ עֲדַיִן לא הָיָה לוֹ כָּל הַשְּׁלֵמוּת לְגַמְרֵי

וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ רוֹבִים הַחִצִּים אֵלָיו כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִיכוּ הָאֶבֶן טוֹב וְנָפַל עַל הַמִּגְדָּל.

וְהָאֶבֶן הַטּוֹב הַזֶּה הָיָה שֶׁל חֵן

וְתֵכֶף שֶׁנָּפַל עַל הַמִּגְדָּל

אֲזַי תֵּכֶף נָפְלוּ לְפָנָיו

וְאָמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

אַךְ הַנְּשָׁמוֹת קְטַנּוֹת כְּמוֹתְכֶם שֶׁנּוֹפְלִים עַל יְדֵי הַמִּלְחָמוֹת

הֵם בִּבְחִינַת: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ"

וְנִקְרָא שְׁפִיכָה מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהֶם כָּל הַשְּׁלֵמוּת

וְנוֹפְלִים קדֶם שֶׁנִּשְׁלָמִים.

אֲבָל הַנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה הַנַּ"ל אֶבֶן הַטּוֹב הַנַּ"ל הַבְּחִינָה שֶׁל חֵן הָיוּ לוֹ בִּשְׁלֵמוּת.

אַךְ שְׁאָר הַשְּׁלֵמוּת עֲדַיִן לא הָיוּ לוֹ

וְעַל יְדֵי הֶחָכָם נִשְׁלַם

אות רפב

אַחַר פֶּסַח תקס"ה סִפֵּר עִמָּנוּ

וְאָמַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו שְׁנֵי דְּבָרִים

אַךְ אֵינִי יָכוֹל לְאָמְרָם כִּי נִרְאִים כִּפְשׁוּטִים.

כִּי גַּם פְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא כָּךְ לִכְאוֹרָה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו אֵלּוּ הַדְּבָרִים.

הַיְנוּ כִּי נוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹמֵר שֶׁלּא יִרְאֵנִי אָדָם.

וְלא אָמַר כְּלוּם רַק דָּחַק בַּתֵּבוֹת "שֶׁלּא יִרְאֵנִי אָדָם"

וְלא בֵּאֵר כְּלוּם מַה נּוֹדַע לוֹ בָּזֶה

כִּי כְּבָר הִקְדִּים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבָאֵר בִּדְבָרִים כִּי נִרְאֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר כָּךְ.

אַךְ עַל פִּי כֵן רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לוֹ זֶה הַסּוֹד.

וְהַשֵּׁנִי נוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁאִיתָא תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע

אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ.

[וְלא בֵּאֵר גַּם כֵּן כְּלוּם

רַק דָּחַק גַּם כֵּן הַתֵּבוֹת אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ]

וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר כָּךְ.

אַף עַל פִּי כֵן רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לִי זֶה הַדָּבָר

שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ.

וְאָמַר מֵאַחַר שֶׁעַכְשָׁו יוֹדֵעַ שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ

אִם כֵּן הוּא יוֹדֵעַ

מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַיְדִיעָה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם

כִּי הֲלא כְּבָר נִדְמָה לִי שֶׁאֲנִי אֵצֶל זֶה הַתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע

וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הָיִיתִי רָחוֹק מִזֶּה הַתַּכְלִית

[וְאָמַר אָז בִּלְשׁוֹן גְּנַאי עַל עַצְמוֹ

כִּי הֶחֱזִיק עַכְשָׁו לִכְסִילוּת זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל זְמַן הַקּוֹדֵם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ אָז שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע].

כִּי עַכְשָׁו נוֹדַע לִי שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ.

וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְאָמְרוֹ וּלְבָאֲרוֹ כִּי נִרְאֶה כִּפְשׁוּטוֹ

אַךְ בֶּאֱמֶת רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לוֹ זאת

וְכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן

אות רפג

אַחַר זְמַר רַב, בְּקַיִץ תק"ע, בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְאוּמֶין

חָזַר וְסִפֵּר קְצָת מְעִנְיָן הַנַּ"ל

וְאָמַר, שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלוּם, הַיְנוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל כְּלָל לא.

וְהִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר

וְאָמַר שֶׁאֵין יוֹדְעִים כַּנַּ"ל.

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: הֲלא כְּבָר אֲמַרְתֶּם כָּל זאת, וְסִפַּרְתֶּם מִזֶּה, מֵעִנְיַן תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע, וּכְבָר בֵּאַרְתֶּם כָּל זֶה

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזּוֹכִין לְזֶה הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים כְּלוּם

כִּי כְּבָר נִדְמָה לָכֶם שֶׁזְּכִיתֶם לְזֶה הַתַּכְלִית וְכוּ' וְכַנַּ"ל.

עָנָה וְאָמַר מִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יְדִיעָה הָיָה זֶה הַתַּכְלִית

הַיְנוּ כִּי גַּם אָז בְּעֵת שֶׁסִּפֵּר זאת אַחַר פֶּסַח לא זָכָה לִבְחִינַת לא נֵדַע מַמָּשׁ

כִּי אִם בְּאֵיזֶה יְדִיעָה

הַיְנוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ הַיְדִיעָה זָכָה לְהַתַּכְלִית אֲשֶׁר לא נֵדַע.

וְכַוָּנָתוֹ כִּי יֵשׁ יְדִיעָה לְמַעְלָה מִידִיעָה

הַשָּׂגָה לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגָה

גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ.

וְאֵצֶל כָּל יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה עַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הַתַּכְלִית הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע.

וְאָמַר אָז גַּם מֵעֵת שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב עַד עַכְשָׁו

[שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְלא שָׁהָה רַק בְּעֵרֶךְ אֵיזֶה שָׁעוֹת כִּי אָז לא נָסַע עֲדַיִן רַק בְּעֵרֶךְ שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת]

שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הַיְנוּ שֶׁגַּם בְּאֵלּוּ הַשָּׁעוֹת זָכָה לִבְחִינַת אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

וְהָבֵן דְּבָרִים אֵלּוּ כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים וְעֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד

אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁזָּכָה לְהַשָּׂגוֹת כָּאֵלּוּ לְתַכְלִית הָאֱמֶת.

וְעַיֵּן לְעֵיל מִזֶּה שֶׁבְּעִנְיָן זֶה בִּבְחִינַת אֵינִי יוֹדֵעַ הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּבִין עִנְיָן זֶה כִּי עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה

אַף עַל פִּי כֵן לא מָנַעְתִּי לְכָתְבוֹ

שֶׁאִם יִזְכֶּה יָבִין וְיַבְחִין קְצָת כָּל חָד וְחָד לְפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ

וְיוּכַל לְהָבִין עַל יְדֵי זֶה מְעַט דִּמְעַט גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ

אות רפד

פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁעַל יָדוֹ יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין גְּדֻלַּת הַשָּׂגָתוֹ עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן זָכָה לְהַשִּׂיג פִּלְאֵי פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת וְכוּ'

וְאַף עַל פִּי כֵן מָה אֲנִי

הֲלא אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי רַק חֲתִיכַת אָדָם

מִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִלְמד אֲלָפִים קַל וָחֹמֶר לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּיר אֶת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה

הָיָה מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהֵל מְאד מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

כִּי עַל יְדֵי גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יָכוֹל לְהָבִין קְצָת כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ אֶת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ

אות רפה

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי וְאָמַר כְּמִתְגַּעְגֵּעַ

אֵיךְ לוֹקְחִין חֶבְרַיָּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְכַיּוֹצֵא

וַאֲנִי הָיִיתִי גַּם כֵּן תּוֹחֵב ראשִׁי בֵּינֵיהֶם וְכוּ'

אות רפו

אָמַר כְּבָר תָּמַהְתִּי עַל הָעוֹלָם

שֶׁהֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב אֲמִתִּי רָאוּי שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלֵינוּ

אות רפז

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּחֹרֶף תקס"ג בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת

שֶׁאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה הַקָּדוֹשָׁה בָּאָה.

כִּי יֵשׁ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה

וְיֵשׁ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אַסְמַכְתָּא

שֶׁהִיא רַק בְּדֶרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא נִסְמָךְ עַל הַמִּקְרָא

מֵחֲמַת שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם מְאד

אות רפח

אָמַר בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִים

שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִים עָלֵינוּ בָּאנוּ לִדְבָרִים גְּדוֹלִים

וְהֵם עוֹשִׂים לָנוּ טוֹבָה גְּדוֹלָה.

כִּי כֵן הַדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת בָּאִים וּמַשִּׂיגִים דְּבָרִים גְּדוֹלִים.

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁבִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל משֶׁה נִשְׁתַּכְּחוּ שְׁל שׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְכוּ'

וְשָׁאַל יְהוֹשֻׁעַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ, לְאָמְרָן לְךָ אִי אֶפְשָׁר צֵא וְטָרְדֵן בְּמִלְחָמָה.

וְעָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז הֶחֱזִירָן בְּפִילְפּוּלוֹ

וְעָתְנִיאֵל הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר כָּלֵב, אֲשֶׁר יִלְכּד אֶת חֶבְרוֹן וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי, וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה זָכָה לְהַחֲזִיר הַהֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו פן...
להכלל באין סוף. מה זה אומר?
...של המושג להכלל באין סוף? מה זה אומר בדיוק? מה המשמעות של "השגת האור אין סוף"? תשובה: להכלל באין סוף יש לו המון משמעויות שונות, ונפרט חלק מהן. אך לפני שנסבך את העניין, נאמר בפשיטות, שלהבין מה טוב בכל דבר בעולם, זה נקרא להכלל באין סוף בשלמות. אדם הראשון לפני שהוא חטא, הוא לא הבדיל בין טוב לרע, והוא היה כלול בא"ס בשלמות. זה כל העניין כולו. ועכשיו נסבך את זה קצת... להכלל בא"ס, היינו להשיג בשכל אנושי את מה שיש מעל לשכל אנושי, דהיינו להבין לדוגמא את סוד החלל הפנוי / הצמצום / הבחירה והידיעה וכולי....
שבחי הר"ן - אות כב
...היה מפלג בקדשה מפלגת מאד מאד וקצת ספר מענין שבירת כעס ואמר: שמתחלה היה כעסן גדול מאד מאד ואחר כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך התחיל לשבר מדה זו של כעס עד שזכה לשבר מדה זו של כעס אבל תכלית שבירת מדה זו מהפך אל הפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יכפת לה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם זה זכה רק בארץ ישראל שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הביטול וזכה ונעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידא בעלמא עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא היה בלבו שום צד שנאה וקפדא ע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...ח"ב - תורה סז - בראשית לעיני כל ישראל [חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב והשכינה...
ספר המידות - המתקת דין
...- המתקת דין חלק א' א. בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...תורה ג - אקרוקתא אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים כדאיתא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...- רקודין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בְּפֶסַח צוֹעֲקִין בְּהַתְּפִלָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בפסח צועקין בהתפלה מרמז בתרגום: שבפסח צועקין בהתפילה כמובא על פסוק "קול נתנו בבית ה' כיום מועד" 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', עין שם בתרגום צדקה תציל ממות ראשי תבות מצת סגלה לחלי נופל רחמנא לצלן פזר נתן לאביונים: ראשי תבות נפ"ל
חיי מוהר"ן - תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה אות תיג פעם אחת ספר מבדחן אחד שהיה בלמברג שבתוך דברי בדיחתו בחרוזים ונגונים כדרך הבדחנים ענה ואמר דער אלטער אלטער אלטער גאט [השם יתברך העתיק עתיק דעתיקין]. וחזר רבנו זכרונו לברכה תבת אלטער כמה פעמים כמו הבדחן שהיה רגיל להזכיר תבת אלטער כמה וכמה פעמים. וכן ספר רבנו זכרונו לברכה משמו, והזכיר גם כן תבת אלטער כמה וכמה פעמים עד שסים אלטער גאט. וכונת רבנו זכרונו לברכה היתה מבארת שרצה להכניס בנו אמונה בפשיטות שצריכין להאמין בהשם יתברך שהוא קדמון לכל הקדמונים, עתיק דעתיקין ואמונתו ירשה לנו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 10_10_2025 השעה 12:34:01 - wesi2