ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רפא - גדולת נוראות השגתו
אות רפא שנת תקס"ט במוצאי שבת ענה ואמר אם היה בא אצלנו נשמה גדולה אף על פי כן היינו נראים כחשובים. ובאמת אינם חולקים עלי וכו' וכו' והוא יושב בביתו. וכבר היה כן שהיו חולקים על אחד ובנה לו מגדל גבוה וישב בתוכו. והם היו נלחמים עליו והיו שולחים ורובים לו חצים ואש. אבל לא היו יכולים לעשות כלום. אך שיש אבנים טובות שהם גדלים מאוירים ואדים. והיה אבן טוב שהיה גדל באויר אך עדין לא היה לו כל השלמות לגמרי ועל ידי שהיו רובים החצים אליו כנ"ל על ידי זה השליכו האבן טוב ונפל על המגדל. והאבן הטוב הזה היה של חן ותכף שנפל על המגדל אזי תכף נפלו לפניו ואמרו יחי המלך יחי המלך. אך הנשמות קטנות כמותכם שנופלים על ידי המלחמות הם בבחינת (איכה ד) : "תשתפכנה אבני קדש" ונקרא שפיכה מחמת שעדין אין להם כל השלמות ונופלים קדם שנשלמים. אבל הנשמה גדולה הנ"ל אבן הטוב הנ"ל הבחינה של חן היו לו בשלמות. אך שאר השלמות עדין לא היו לו ועל ידי החכם נשלם אות רפב אחר פסח תקס"ה ספר עמנו ואמר שנודע לו עכשו שני דברים אך איני יכול לאמרם כי נראים כפשוטים. כי גם פשוטו של דבר היא כך לכאורה אך אף על פי כן נודע לו עכשו אלו הדברים. הינו כי נודע לו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כח:) : אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. ולא אמר כלום רק דחק בתבות "שלא יראני אדם" ולא באר כלום מה נודע לו בזה כי כבר הקדים שאינו יכול לבאר בדברים כי נראה פשוטו של דבר כך. אך על פי כן רק עכשו נודע לו זה הסוד. והשני נודע לו מה שאיתא תכלית הידיעה אשר לא נדע אשר לא נדע ממש. [ולא באר גם כן כלום רק דחק גם כן התבות אשר לא נדע לא נדע ממש] ואף על פי שפשוטו של דבר כך. אף על פי כן רק עכשו נודע לי זה הדבר שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש. ואמר מאחר שעכשו יודע שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש אם כן הוא יודע מאחר שזכה לתכלית הידיעה אך אף על פי כן אינו יודע כלום כי הלא כבר נדמה לי שאני אצל זה התכלית הידיעה אשר לא נדע ועכשו אני רואה איך הייתי רחוק מזה התכלית [ואמר אז בלשון גנאי על עצמו כי החזיק עכשו לכסילות זה התכלית של זמן הקודם שנדמה לו אז שזכה לתכלית הידיעה אשר לא נדע]. כי עכשו נודע לי שתכלית הידיעה אשר לא נדע ממש. ודבר זה גם כן אינו יכול לאמרו ולבארו כי נראה כפשוטו אך באמת רק עכשו נודע לו זאת וכן הדבר הראשון אות רפג אחר זמר רב, בקיץ תק"ע, בעת שנסע לאומין חזר וספר קצת מענין הנ"ל ואמר, שאין יודעים כלום, הינו שאין יודעים כלל כלל לא. והפליג מאד בגדלת הבורא יתברך, אשר אי אפשר לבאר ואמר שאין יודעים כנ"ל. ושאלתי אותו: הלא כבר אמרתם כל זאת, וספרתם מזה, מענין תכלית הידיעה אשר לא נדע, וכבר בארתם כל זה שאף על פי שזוכין לזה הידיעה אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין יודעים כלום כי כבר נדמה לכם שזכיתם לזה התכלית וכו' וכנ"ל. ענה ואמר מי יודע באיזה ידיעה היה זה התכלית הינו כי גם אז בעת שספר זאת אחר פסח לא זכה לבחינת לא נדע ממש כי אם באיזה ידיעה הינו שבאותה הידיעה זכה להתכלית אשר לא נדע. וכונתו כי יש ידיעה למעלה מידיעה השגה למעלה מהשגה גבוה מעל גבוה. ואצל כל ידיעה והשגה עד למעלה למעלה התכלית היא אשר לא נדע. ואמר אז גם מעת שיצא מברסלב עד עכשו [שהיה באותו היום ולא שהה רק בערך איזה שעות כי אז לא נסע עדין רק בערך שלש פרסאות] שוב אינו יודע. הינו שגם באלו השעות זכה לבחינת אינו יודע. והבן דברים אלו כי הם דברים עמקים ועליונים וגבוהים מאד אשרי ילוד אשה שזכה להשגות כאלו לתכלית האמת. ועין לעיל מזה שבענין זה בבחינת איני יודע היה חדוש מפלג מאד כאשר נשמע מפיו הקדוש. ואף על פי שאין מי שיבין ענין זה כי עולה למעלה למעלה אף על פי כן לא מנעתי לכתבו שאם יזכה יבין ויבחין קצת כל חד וחד לפום מה דמשער בלבה ויוכל להבין על ידי זה מעט דמעט גדלת הבורא יתברך שמו אות רפד פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שאמר שעל ידו יכולין להבין קצת גדלתו יתברך. הינו על ידי שרואין גדלת השגתו עד היכן עד היכן זכה להשיג פלאי פלאות גדולות ונוראות וכו' ואף על פי כן מה אני הלא אף על פי כן אני רק חתיכת אדם מזה יכולין להבין וללמד אלפים קל וחמר לגדלת הבורא יתברך. ובאמת מי שזכה להכיר את גדלת רבנו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה היה משתומם ומתבהל מאד מגדלת הבורא יתברך. כי על ידי גדלת רבנו זכרונו לברכה היה יכול להבין קצת כפום מה דמשער בלבה את גדלתו יתברך אות רפה פעם אחת דבר עמי ואמר כמתגעגע איך לוקחין חבריא כמו שהיה אצל רבי שמעון בר יוחאי וכיוצא ואני הייתי גם כן תוחב ראשי ביניהם וכו' אות רפו אמר כבר תמהתי על העולם שהיכן שנמצא איזה טוב אמתי ראוי שיתקרב אלינו אות רפז שמעתי ממנו בחרף תקס"ג בתחלת ההתקרבות שאמר שיודע שרשי התורה ממקום שהתורה הקדושה באה. כי יש שרשי התורה שהיא למעלה מהתורה שמשם נמשך כל התורה ואינו יכול להתלבש כלל בתוך התורה ויש שהיא בבחינת אסמכתא שהיא רק בדרך אסמכתא בעלמא נסמך על המקרא מחמת שהוא גבוה ומרומם מאד אות רפח אמר בואו ונחזיק טובה לרמאים שעל ידי המחלקת שחולקים עלינו באנו לדברים גדולים והם עושים לנו טובה גדולה. כי כן הדבר שעל ידי המחלקת באים ומשיגים דברים גדולים. כמו שמצינו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תמורה טז. ) : שבימי אבלו של משה נשתכחו של ש מאות הלכות וכו' ושאל יהושע להקדוש ברוך הוא ואמר לו, לאמרן לך אי אפשר צא וטרדן במלחמה. ועתניאל בן קנז החזירן בפילפולו ועתניאל היה איש מלחמה כמו שמצינו שאמר כלב, אשר ילכד את חברון ונתתי לו את עכסה בתי, וילכדה עתניאל בן קנז. נמצא שעל ידי המלחמה זכה להחזיר ההלכות שנשתכחו
אות רפא

שְׁנַת תקס"ט בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָנָה וְאָמַר

אִם הָיָה בָּא אֶצְלֵנוּ נְשָׁמָה גְּדוֹלָה

אַף עַל פִּי כֵן הָיִינוּ נִרְאִים כַּחֲשׁוּבִים.

וּבֶאֱמֶת אֵינָם חוֹלְקִים עָלַי וְכוּ' וְכוּ'

וְהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ.

וּכְבָר הָיָה כֵּן שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עַל אֶחָד

וּבָנָה לוֹ מִגְדָּל גָּבוֹהַּ וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ.

וְהֵם הָיוּ נִלְחָמִים עָלָיו וְהָיוּ שׁוֹלְחִים וְרוֹבִים לוֹ חִצִּים וָאֵשׁ.

אֲבָל לא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

אַךְ שֶׁיֵּשׁ אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם גְּדֵלִים מֵאֲוִירִים וְאֵדִים.

וְהָיָה אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה גָּדֵל בָּאֲוִיר

אַךְ עֲדַיִן לא הָיָה לוֹ כָּל הַשְּׁלֵמוּת לְגַמְרֵי

וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ רוֹבִים הַחִצִּים אֵלָיו כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִיכוּ הָאֶבֶן טוֹב וְנָפַל עַל הַמִּגְדָּל.

וְהָאֶבֶן הַטּוֹב הַזֶּה הָיָה שֶׁל חֵן

וְתֵכֶף שֶׁנָּפַל עַל הַמִּגְדָּל

אֲזַי תֵּכֶף נָפְלוּ לְפָנָיו

וְאָמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

אַךְ הַנְּשָׁמוֹת קְטַנּוֹת כְּמוֹתְכֶם שֶׁנּוֹפְלִים עַל יְדֵי הַמִּלְחָמוֹת

הֵם בִּבְחִינַת: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ"

וְנִקְרָא שְׁפִיכָה מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהֶם כָּל הַשְּׁלֵמוּת

וְנוֹפְלִים קדֶם שֶׁנִּשְׁלָמִים.

אֲבָל הַנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה הַנַּ"ל אֶבֶן הַטּוֹב הַנַּ"ל הַבְּחִינָה שֶׁל חֵן הָיוּ לוֹ בִּשְׁלֵמוּת.

אַךְ שְׁאָר הַשְּׁלֵמוּת עֲדַיִן לא הָיוּ לוֹ

וְעַל יְדֵי הֶחָכָם נִשְׁלַם

אות רפב

אַחַר פֶּסַח תקס"ה סִפֵּר עִמָּנוּ

וְאָמַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו שְׁנֵי דְּבָרִים

אַךְ אֵינִי יָכוֹל לְאָמְרָם כִּי נִרְאִים כִּפְשׁוּטִים.

כִּי גַּם פְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא כָּךְ לִכְאוֹרָה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו אֵלּוּ הַדְּבָרִים.

הַיְנוּ כִּי נוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹמֵר שֶׁלּא יִרְאֵנִי אָדָם.

וְלא אָמַר כְּלוּם רַק דָּחַק בַּתֵּבוֹת "שֶׁלּא יִרְאֵנִי אָדָם"

וְלא בֵּאֵר כְּלוּם מַה נּוֹדַע לוֹ בָּזֶה

כִּי כְּבָר הִקְדִּים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבָאֵר בִּדְבָרִים כִּי נִרְאֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר כָּךְ.

אַךְ עַל פִּי כֵן רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לוֹ זֶה הַסּוֹד.

וְהַשֵּׁנִי נוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁאִיתָא תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע

אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ.

[וְלא בֵּאֵר גַּם כֵּן כְּלוּם

רַק דָּחַק גַּם כֵּן הַתֵּבוֹת אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ]

וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר כָּךְ.

אַף עַל פִּי כֵן רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לִי זֶה הַדָּבָר

שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ.

וְאָמַר מֵאַחַר שֶׁעַכְשָׁו יוֹדֵעַ שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ

אִם כֵּן הוּא יוֹדֵעַ

מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַיְדִיעָה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם

כִּי הֲלא כְּבָר נִדְמָה לִי שֶׁאֲנִי אֵצֶל זֶה הַתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע

וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הָיִיתִי רָחוֹק מִזֶּה הַתַּכְלִית

[וְאָמַר אָז בִּלְשׁוֹן גְּנַאי עַל עַצְמוֹ

כִּי הֶחֱזִיק עַכְשָׁו לִכְסִילוּת זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל זְמַן הַקּוֹדֵם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ אָז שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע].

כִּי עַכְשָׁו נוֹדַע לִי שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ.

וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְאָמְרוֹ וּלְבָאֲרוֹ כִּי נִרְאֶה כִּפְשׁוּטוֹ

אַךְ בֶּאֱמֶת רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לוֹ זאת

וְכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן

אות רפג

אַחַר זְמַר רַב, בְּקַיִץ תק"ע, בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְאוּמֶין

חָזַר וְסִפֵּר קְצָת מְעִנְיָן הַנַּ"ל

וְאָמַר, שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלוּם, הַיְנוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל כְּלָל לא.

וְהִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר

וְאָמַר שֶׁאֵין יוֹדְעִים כַּנַּ"ל.

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: הֲלא כְּבָר אֲמַרְתֶּם כָּל זאת, וְסִפַּרְתֶּם מִזֶּה, מֵעִנְיַן תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע, וּכְבָר בֵּאַרְתֶּם כָּל זֶה

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזּוֹכִין לְזֶה הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים כְּלוּם

כִּי כְּבָר נִדְמָה לָכֶם שֶׁזְּכִיתֶם לְזֶה הַתַּכְלִית וְכוּ' וְכַנַּ"ל.

עָנָה וְאָמַר מִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יְדִיעָה הָיָה זֶה הַתַּכְלִית

הַיְנוּ כִּי גַּם אָז בְּעֵת שֶׁסִּפֵּר זאת אַחַר פֶּסַח לא זָכָה לִבְחִינַת לא נֵדַע מַמָּשׁ

כִּי אִם בְּאֵיזֶה יְדִיעָה

הַיְנוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ הַיְדִיעָה זָכָה לְהַתַּכְלִית אֲשֶׁר לא נֵדַע.

וְכַוָּנָתוֹ כִּי יֵשׁ יְדִיעָה לְמַעְלָה מִידִיעָה

הַשָּׂגָה לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגָה

גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ.

וְאֵצֶל כָּל יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה עַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הַתַּכְלִית הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע.

וְאָמַר אָז גַּם מֵעֵת שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב עַד עַכְשָׁו

[שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְלא שָׁהָה רַק בְּעֵרֶךְ אֵיזֶה שָׁעוֹת כִּי אָז לא נָסַע עֲדַיִן רַק בְּעֵרֶךְ שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת]

שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הַיְנוּ שֶׁגַּם בְּאֵלּוּ הַשָּׁעוֹת זָכָה לִבְחִינַת אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

וְהָבֵן דְּבָרִים אֵלּוּ כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים וְעֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד

אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁזָּכָה לְהַשָּׂגוֹת כָּאֵלּוּ לְתַכְלִית הָאֱמֶת.

וְעַיֵּן לְעֵיל מִזֶּה שֶׁבְּעִנְיָן זֶה בִּבְחִינַת אֵינִי יוֹדֵעַ הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּבִין עִנְיָן זֶה כִּי עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה

אַף עַל פִּי כֵן לא מָנַעְתִּי לְכָתְבוֹ

שֶׁאִם יִזְכֶּה יָבִין וְיַבְחִין קְצָת כָּל חָד וְחָד לְפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ

וְיוּכַל לְהָבִין עַל יְדֵי זֶה מְעַט דִּמְעַט גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ

אות רפד

פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁעַל יָדוֹ יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין גְּדֻלַּת הַשָּׂגָתוֹ עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן זָכָה לְהַשִּׂיג פִּלְאֵי פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת וְכוּ'

וְאַף עַל פִּי כֵן מָה אֲנִי

הֲלא אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי רַק חֲתִיכַת אָדָם

מִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִלְמד אֲלָפִים קַל וָחֹמֶר לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּיר אֶת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה

הָיָה מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהֵל מְאד מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

כִּי עַל יְדֵי גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יָכוֹל לְהָבִין קְצָת כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ אֶת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ

אות רפה

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי וְאָמַר כְּמִתְגַּעְגֵּעַ

אֵיךְ לוֹקְחִין חֶבְרַיָּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְכַיּוֹצֵא

וַאֲנִי הָיִיתִי גַּם כֵּן תּוֹחֵב ראשִׁי בֵּינֵיהֶם וְכוּ'

אות רפו

אָמַר כְּבָר תָּמַהְתִּי עַל הָעוֹלָם

שֶׁהֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב אֲמִתִּי רָאוּי שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלֵינוּ

אות רפז

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּחֹרֶף תקס"ג בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת

שֶׁאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה הַקָּדוֹשָׁה בָּאָה.

כִּי יֵשׁ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה

וְיֵשׁ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אַסְמַכְתָּא

שֶׁהִיא רַק בְּדֶרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא נִסְמָךְ עַל הַמִּקְרָא

מֵחֲמַת שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם מְאד

אות רפח

אָמַר בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִים

שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִים עָלֵינוּ בָּאנוּ לִדְבָרִים גְּדוֹלִים

וְהֵם עוֹשִׂים לָנוּ טוֹבָה גְּדוֹלָה.

כִּי כֵן הַדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת בָּאִים וּמַשִּׂיגִים דְּבָרִים גְּדוֹלִים.

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁבִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל משֶׁה נִשְׁתַּכְּחוּ שְׁל שׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְכוּ'

וְשָׁאַל יְהוֹשֻׁעַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ, לְאָמְרָן לְךָ אִי אֶפְשָׁר צֵא וְטָרְדֵן בְּמִלְחָמָה.

וְעָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז הֶחֱזִירָן בְּפִילְפּוּלוֹ

וְעָתְנִיאֵל הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר כָּלֵב, אֲשֶׁר יִלְכּד אֶת חֶבְרוֹן וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי, וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה זָכָה לְהַחֲזִיר הַהֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ
ספר המידות - משקה
ספר המידות - משקה חלק א' א. על ידי גנבה המשקות מתקלקלין. ב. גם על ידי גאוה.
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
...מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות...
כדי לזרוק את השכל צריך שכל?
...eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. מה פשר העניין? איך יכול להיות שככל שהאדם חכם יותר, כך יהיה לו קל יותר לזרוק את השכל? איך זה מסתדר? ואיך זה קשור לשכל הנקנה? איפה מובא בפירוש, שכדי לזרוק...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מד - הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם
..."אודיע אמונתך בפי" הינו על ידי שמדברין האמונה בפה, זהו בעצמו אמונה וגם על ידי זה באים לאמונה ומחמת זה צריך לזהר מאד מדבורים של כפירה ואפיקורסות אף על פי שאינו אומרם מלבו הינו שהוא בעצמו מאמין ואינו כופר, חס ושלום רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים, שהם אפיקורסים והוא מתלוצץ מהם אף על פי כן גם מזה צריך לזהר מאד כי הדבור הזה של כפירה מזיק לאמונה גם, הוא אסור גמור כי על השם יתברך, ברוך הוא, אסור לומר דברי הלצות אפילו בדרך שחוק וכבר מבאר...
חקירות ופילוסופיה. מדוע להתרחק מהן?
...רבי נחמן התנגד כ"כ לספרי הפילוסופיה והחקירות. וכי זה רע לחקור כדי לדעת את האמת? כמו כן, אם לא נחקור אז כיצד נדע במה להאמין? הרי גם אדם שמאמין במשהו, זה הכל תמיד תוצאה של חקירה. ז"א אף אחד לא נולד עם אמונה. ורק החקירות של האדם מביאות אותו לאמונה. אפילו ההתקרבות לרבי נחמן היא תלויה בחקירות. דהיינו האדם חוקר ומגלה כי רבי נחמן הוא האמת וכל השאר הם שקר ולכן הוא מתקרב לרבי נחמן. כך שבכל מקרה חקירות הן אלו שמקדמות את האדם להתקרב גם להשי"ת. הרי אברהם אבינו...
שיחות הר"ן - אות ערה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיחד לבדו גם זה טוב מאד ואף על פי כן אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיחד אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שתחת הטלית הוא גם כן חדר מיחד כי כשמשלשלין הטלית על עיניו יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו ומכסה עצמו בהסדין כמבאר במקום אחר שכך נהג דוד המלך, עליו השלום שזהו בחינת "אשחה בכל לילה מטתי" וכו' גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא...
הר של זהב ומבצר של מרגליות
...- מעשה א - מאבידת בת מלך מובא שם: ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני מה פשר הדימוי הר של זהב ומבצר של מרגליות? מה מרמז הר? מה מרמז זהב? מה מרמז מבצר? ומה הן המרגליות? תשובה: הר של זהב ומבצר של מרגליות, משמעותו שכל מאוד גדול על אנושי, שהוא נראה כבלתי מושג כלל. כמובא שם אח"כ וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות וגם: וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות אמר לו: בודאי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1855 שניות - עכשיו 24_08_2025 השעה 05:25:22 - wesi2