... כי מה שאדם חי, אינו כי אם מחמת שנושם נשימות ומה היא נשימה שמוציא ומכניס הרוח וזהו בחינת: "החיות רצוא ושוב" ולכן, כשאדם דבוק למלכותא קדישא ומדבר תורה או תפילה מוציא ומכניס רוח הקדשה וזהו: "ורוח חדשה אתן בקרבכם" הינו ...

... דהיינו על ידי זה שהאדם זוכה להשיג את השכל הנקנה, על ידי זה הוא יודע את מהות השי"ת בבחינת רצוא ושוב, ועל ידי זה הוא נכלל בא"ס בבחינת אילו ידעתיו הייתי, שזאת בחינת כמוני ממש. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=128 - להכלל ...

... אצלו בראש? מדוע זה הכרחי שזה יקרה? מי משתגע שם ואיך אפשר להנצל מכך? "אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש - ברוך - הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך ... לא מסכים לנ"ל ממספר סיבות. בתורה הנ"ל רבי נחמן מברסלב מדבר על עניין אחר לגמרי, שהוא ביטול של המוחין ברצוא ושוב, שזה מדובר על השגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ואין לזה קשר לעניין ההתבודדות כלל. דבר נוסף, ... זה משיגים את האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי, שזו תכלית הידיעה שלא נדע. וזה עצמו קורה בבחינת רצוא ושוב ונשאר רשימו בבחינת ושוב, כדי שיהיה קיום למוחין וכולי. ונבאר: התבודדות היא מילה רחבה. אפילו תפילה היא מילה רחבה. ... השכל, על ידי זה הוא נכלל בהשי"ת. וכאשר האדם משיג את מה שיש מעל השכל, גם שם יש בחינת רצוא ושוב. כי בבחינת רצוא שיש שם, אין קיום למוחין של האדם, היינו האדם כ"כ מתבטל לא"ס שהוא אפילו אינו יודע ...

... שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת ... גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב כי מצד טבעו האמיתי של הצדיק האמת, הוא כולו בבחינת שתיקה / לפני הבריאה / אין סוף / מעל ...

... שלמות האמונה בשלמות שאין שלמות אחריה. ועל ידי אמונה שלמה זוכה להשגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ורצוא ושוב. ואז זוכה לשכל הגדול הזה, שהוא השכל הנקנה. וזה הטעם שבגללו רצה משה להגיע לארץ, כמ"ש הודיעני נא את ...

... ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת 'והחיות רצוא ושוב' כנ"ל ובשביל זה שוברין כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי כתיב "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" פרוש כאור היוצא מן החרסין דהינו הניצוץ שיוצא בשעה ששוברין כלי חרס שהוא רק לפי שעה ועל כן בשעת התקשרות השדוך שאז אור האחדות שלהם נתגלה בבחינת רצוא ושוב כנ"ל על כן שוברין כלי חרס זה מרמז על סוד 'והחיות רצוא ושוב' כמראה הבזק כנ"ל [ועין עוד טעם על זה לעיל בסימן ס' וב"לקוטי תנינא" בסופו]

... בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף. אבל ההתפשטות היה בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר' ובשביל זה צריך שלא ישאר ... אין סוף אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת ... והמטיב נמצא כשהצדיק עושה עצמו מה מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי הינו לאין סוף ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו ונעשה ממה מאה כמו שנאמר: 'אל תקרי ...

... כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואח"כ ויורד עוז מבטחה בבחי' והחיות רצוא ושוב רצוא בעליות הנפשות ושוב בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בזוהר רצוא דא נוריאל ושוב דא מ'ט"ט ש'ר ... שמביט משמים עלינו ישיב ע"י ההכאה ישיב הראות לעיניו ואז וראה כי הראיה ע"י השבת הבטה וזה בחי' והחיות רצוא ושוב היינו התורה שהיא החיים רצוא בבחי' הבטה מעילא לתתא ושוב בבחי' הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטייר בעינים ...

... שלמות שאין שלמות אחריה מעל שלמות שאין שלמות אחריה. כי יש את ההשגה של "מה" של הצדיק, והיא השגה ברצוא ושוב. וגם הצדיק כאשר הוא חוזר למוחין בבחינת ושוב, אז גם הוא למרות הרשימו שלו מה"רצוא" שלו, הרי שגם הוא ...

... אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול כי אם כן יצא מגדר אנושי ועל כן מכרח שיהיה הביטול בבחינות רצוא ושוב על כן כשחוזר השכל מהביטול אל המח, שהוא כלי השכל אזי אי אפשר להמחין, שהם הכלים לקבל זה השכל ... בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף. אבל ההתפשטות היה בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר' ובשביל זה צריך שלא ישאר ... אין סוף אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת ...