ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
[לשון החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים ל"ז) הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כה:) : 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב (במדבר י"ב) : "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות ישראל יכול למסר את נפשו בעדם ואימתי יכול לראות שפלותו ? בשבת (שמות ט"ז) : "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" כי שב"ת הוא שי"ו בת 'שי"ו', תלת גונין דעינא, 'ב"ת' בת עין ועל כן בשבת יכול לראות שפלותו (שם) הינו תחת מדרגתו, שפל ממה שהוא ועל כל פנים, "אל יצא איש ממקומו", הינו למעלה ממדרגתו כגון 'עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס' (סוטה כ"ב:) ואימתי יכול לראות שפלותו בשבת ? כשעושה תשובה שלמה, שהיא שבת כמו שכתוב (דברים ל) : "ושבת עד ה' אלקיך, אתון דדין כאתון דדין" כי יש שני תשובות אחת, יש בני אדם שעושין משא ומתן והולכין בהבלי עולם הזה ובאמצעות נופל לו הרהורי תשובה ואחר כך חוזר למקומו הראשון (יחזקאל א) : "החיות רצוא ושוב" שאין לו ניחא, כי פעם טמא ופעם טהור כשר ופסול, אסור ומתר וזהו בחינות ששת ימי חול אבל תשובה שלמה הוא בחינות שבת, שיש לו ניחא כי 'בא שבת בא מנוחה' (רש"י בראשית ב' פסוק ב') שיש לו מנוחה מכל וכל, ונדחה הרע לגמרי ותדע נאמנה, שתשובה שלמה הוא בחינות שבת כי איתא במדרש רבה (בראשית פרשה כ"ב) כשפגע אדם הראשון לקין, ושאל לו מה נעשה בדינך והשיב לו שעשה תשובה אמר, אם כך תקיף חילא דתשובה, פתח ואמר "מזמור שיר ליום השבת" ולכאורה, מה ענין שבת אצל תשובה אבל לפי דברינו מכון היטב כי כשעושה תשובה שלמה ונדחה הרע לגמרי, ויש לו ניחא זהו בחינות שבת, ובחינת שדי, ובחינת מט"ט כי 'מה הוא שדי, שאמר לעולמו די' (חגיגה י"ב בראשית רבה פרשה מ"ו) ובחינות שבת גם כן כך כמו שכתוב (בראשית ב) : "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו", ואמר די ובחינות מט"ט, הוא גם כן בחינות שדי כנודע (בראשית דף כ"ז) על פסוק "ויקח את האדם ויניחהו בגן עדן" וכו' 'ויקח' מאן נטל לה ? אלא נטל לה מארבע יסודין דילה וכו' בזמנא דתב בתיובתא ומתעסק באוריתא קדשא בריך הוא נטל לה מתמן אתמר "ומשם יפרד" אפריש נפשה מתאוה דילהון וכו' לעבדה בפקודין דעשה, ולשמרה בפקודין דלא תעשה וכו' ואי עבר על אוריתא, אתשקיה ממרירו דאילנא רע, דאיהו יצר הרע ואם תיבין בתיובתא אתמר בהון "ויורהו ה' עץ", דא עץ החיים ובה "וימתקו המים" ודא משה משיח דאתמר בה "ומטה האלהים בידי" מטה דא מט"ט, מסטרה חיים ומסטרה מיתה עד כאן לשונו וזה כמו שפרשנו הינו כשעושה תשובה שלמה שידחה הרע לגמרי ונעשה כלו טוב זהו בחינות משה משיח, דאתמר בה "ומטה האלהים בידי" הינו שהיה בידו להפך [מרע לטוב] ומטה דא מט"ט, מסטרה חיים ומסטרה מיתה כי מט"ט הוא בחינות משנה, שזהו בחינות ששת ימי החל שהם בחינות ששה סדרי משנה שכלולים מששה בחינות כשר ופסול טמא וטהור אסור ומתר כנודע ועל כן אלו בני אדם שאינם קבועים עדין בעבודת הבורא יתברך ואין תשובתם שלמה עדין רק לפעמים נופל לו הרהור תשובה ומתחיל קצת בעבודתו יתברך ואחר כך נופל מזה וחוזר למקומו ואחר כך הוא חוזר ונתעורר וחוזר ונופל וכן משתנה בכל פעם מטוב לרע ומרע לטוב זאת התשובה היא בחינות ששת ימי החל שהם בחינות כשר ופסול וכו' כנ"ל כי הוא גם כן פעם כשר ופעם פסול, פעם טמא ופעם טהור וכו' כי אין לו ניחא אבל כשעושה תשובה שלמה, זהו בחינות שבת, כמו שפרשנו וזהו בחינת משה משיח שהיה בידו להפך מרע לטוב, ונדחה הרע לגמרי וזהו בחינות שדי, ויש לו ניחא מכל וכל ובחינת מט"ט גם כן בחינות שדי אף על פי שאמרנו שבחינות מט"ט הוא משנה זהו בששת ימי החל אבל כשבא שבת בא מנוחה, "וישבת מכל מלאכתו" וזהו בחינת שדי [אזי נכלל מט"ט בבחינת שד"י] היוצא לנו מזה שכשעושה תשובה שלמה שהוא בחינת שבת כמו שאמרנו על ידי זה יכול לראות שפלותו כנ"ל וזה הוא בטח בה' לשון השקט ובטח, שיש לו מנוחה מכל וכל ועשה טוב, הינו שנתהפך מרע לטוב גמור שכן ארץ, הינו בחינות נפש, כמה דאת אמר (תהלים קמ"ג) "נפשי כארץ" וכו' הינו שהנפש יש לו ניחא, מחמת שעשה תשובה שלמה כנ"ל וכשעושה תשובה שלמה הוא בחינות שבת, ויכול לראות שפלותו, וחשיבות וגדלות ישראל ורעה אמונה, הינו שיכול להיות כמו רעיא מהימנא שיכול למסר את נפשו בעד ישראל. שיך לעיל, לענין שפלות, שהוא בחינות "שבו איש תחתיו" דהינו שמחזיק עצמו שפל למטה תחת מקומו ומדרגתו שוב שמעתי משמו, זכרונו לברכה, בענין זה שעל ידי זה שזוכין לראות שפלותו באמת על ידי זה אין שום אדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו דהינו לקפח פרנסתו, חס ושלום כי מאחר שהוא ענו ושפל באמת הוא בבחינת אין, ואינו תחת המקום כלל על כן בודאי אין יכולין לדחותו ממקומו וזהו : "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו" הינו על ידי שזוכין לשפלות, שזהו בחינות "שבו איש תחתיו" שמחזיק עצמו תמיד בשפלות למטה תחת מקומו ומדרגתו כנ"ל על ידי זה "אל יצא איש ממקומו" כי שום אדם לא יוכל להוציאו ממקומו דהינו לדחותו מפרנסתו, חס ושלום כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פ"א) : 'כל היורד לאמנות חברו כאלו בא על אשת איש' וכו' כי מאחר שיורד לאמנות חברו ורוצה לדחות חברו ממקומו ומפרנסתו נמצא שהוא רוצה לפגם בחינת שפלות הנ"ל בחינת: "שבו איש תחתיו" וכו' כנ"ל ועל כן הוא 'כאלו בא על אשת איש' כי אשת ראשי תבות שבו איש תחתיו הינו שפוגם בבחינת ענווה ושפלות שהוא בחינת 'שבו איש תחתיו' שעל ידי זה 'אל יצא איש ממקומו' כנ"ל
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה

הִנֵּה הַכְּלָל שֶׁצָּרִיך כָּל אָדָם לִרְאוֹת שֶׁמִּצִּדּוֹ לא יִהְיֶה עִכּוּב מְשִׁיחָא

דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו

וּבְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק, מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ

יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ: 'מָשִׁיחַ דָּא משֶׁה', כְּמוֹ שֶׁאֲפָרֵשׁ

כִּי משֶׁה מָסַר נַפְשׁוֹ בְּעַד יִשְׂרָאֵל

כִּי יָדַע שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת, וְיָדַע חֲשִׁיבוּת וּגְדֻלּוֹת יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכּל הָאָדָם"

וּמֵחֲמַת זֶה מָסַר נַפְשׁוֹ וְחִיּוּתוֹ בַּעֲדָם

לָכֵן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת

וְיוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ, וְיַכִּיר חֲשִׁיבוּת יִשְׂרָאֵל

יָכוֹל לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדָם

וְאֵימָתַי יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ ? בְּשַׁבָּת

"רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת"

כִּי שַׁבָּ"ת הוּא שִׁי"ו בַּת

'שִׁי"ו', תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא, 'בַּ"ת' בַּת עַיִן

וְעַל כֵּן בְּשַׁבָּת יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ

הַיְנוּ תַּחַת מַדְרֵגָתוֹ, שָׁפָל מִמַּה שֶּׁהוּא

וְעַל כָּל פָּנִים, "אֶל יָצָא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ", הַיְנוּ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ

כְּגוֹן 'עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִינְחָס'

וְאֵימָתַי יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ בְּשַׁבָּת ?

כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁהִיא שַׁבָּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלקֶיך, אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין"

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי תְּשׁוּבוֹת

אַחַת, יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן וְהוֹלְכִין בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה

וּבְאֶמְצָעוּת נוֹפֵל לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה

וְאַחַר כָּך חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן

"הַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"

שֶׁאֵין לוֹ נַיְחָא, כִּי פַּעַם טָמֵא וּפַעַם טָהוֹר כָּשֵׁר וּפָסוּל, אָסוּר וּמֻתָּר

וְזֶהוּ בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל

אֲבָל תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַיְחָא

כִּי 'בָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה' שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה מִכּל וָכל, וְנִדְחֶה הָרַע לְגַמְרֵי

וְתֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת

כִּי אִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה

כְּשֶׁפָּגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן לְקַיִן, וְשָׁאַל לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינְך

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה

אָמַר, אִם כָּך תַּקִּיף חֵילָא דִּתְשׁוּבָה, פָּתַח וְאָמַר "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת"

וְלִכְאוֹרָה, מָה עִנְיַן שַׁבָּת אֵצֶל תְּשׁוּבָה

אֲבָל לְפִי דְּבָרֵינוּ מְכֻוָּן הֵיטֵב

כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא

זֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁבָּת, וּבְחִינַת שַׁדַּי, וּבְחִינַת מט"ט

כִּי 'מַה הוּא שַׁדַּי, שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי'

וּבְחִינוֹת שַׁבָּת גַּם כֵּן כָּך כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּשְׁבּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ", וְאָמַר דַּי

וּבְחִינוֹת מט"ט, הוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת שַׁדַּי כַּנּוֹדַע

עַל פָּסוּק "וַיִּקַח אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" וְכוּ'

'וַיִּקַח' מֵאָן נְטַל לֵהּ ? אֶלָּא נְטַל לֵהּ מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין דִּילֵהּ וְכוּ'

בְּזִמְנָא דְּתָב בִּתְיוּבְתָּא וּמִתְעֲסִק בְּאוֹרַיְתָא

קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא נְטַל לֵהּ מִתַּמָּן

אִתְמַר "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" אַפְרִישׁ נַפְשֵׁהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן וְכוּ'

לְעָבְדָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּלְשָׁמְרָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלא תַעֲשֶׂה וְכוּ'

וְאִי עָבַר עַל אוֹרַיְתָא, אִתְשַׁקְיָה מִמְּרִירוּ דְּאִילָנָא

רָע, דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע

וְאִם תָּיְבִין בִּתְיוּבְתָּא

אִתְמַר בְּהוֹן "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ", דָּא עֵץ הַחַיִּים

וּבֵהּ "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם"

וְדָא משֶׁה מָשִׁיחַ דְּאִתְמַר בֵּהּ "וּמַטֵּה הָאֱלהִים בְּיָדִי"

מַטֶּה דָּא מְט"ט, מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מִיתָה

עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ

וְזֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ

הַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה

שֶׁיִּדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כֻּלּוֹ טוֹב

זֶהוּ בְּחִינוֹת משֶׁה מָשִׁיחַ, דְּאִתְמַר בֵּהּ "וּמַטֵּה הָאֱלהִים בְּיָדִי"

הַיְנוּ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַהֲפך [מֵרַע לְטוֹב]

וּמַטֵּה דָּא מְט"ט, מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מִיתָה

כִּי מט"ט הוּא בְּחִינוֹת מִשְׁנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנֶה

שֶׁכְּלוּלִים מִשִּׁשָּׁה בְּחִינוֹת כָּשֵׁר וּפָסוּל טָמֵא וְטָהוֹר אָסוּר וּמֻתָּר כַּנּוֹדַע

וְעַל כֵּן אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם קְבוּעִים עֲדַיִן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך

וְאֵין תְּשׁוּבָתָם שְׁלֵמָה עֲדַיִן

רַק לִפְעָמִים נוֹפֵל לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה וּמַתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

וְאַחַר כָּך נוֹפֵל מִזֶּה וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ

וְאַחַר כָּך הוּא חוֹזֵר וְנִתְעוֹרֵר

וְחוֹזֵר וְנוֹפֵל וְכֵן מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל פַּעַם מִטּוֹב לְרַע וּמֵרַע לְטוֹב

זאת הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כָּשֵׁר וּפָסוּל וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי הוּא גַּם כֵּן פַּעַם כָּשֵׁר וּפַעַם פָּסוּל, פַּעַם טָמֵא וּפַעַם טָהוֹר וְכוּ'

כִּי אֵין לוֹ נַיְחָא

אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, זֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ

וְזֶהוּ בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ

שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַהֲפך מֵרַע לְטוֹב, וְנִדְחֶה הָרַע לְגַמְרֵי

וְזֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁדַּי, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא מִכּל וָכל

וּבְחִינַת מט"ט גַּם כֵּן בְּחִינוֹת שַׁדַּי

אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁבְּחִינוֹת מט"ט הוּא מִשְׁנָה

זֶהוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל

אֲבָל כְּשֶׁבָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה, "וַיִּשְׁבּת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁדַּי [אֲזַי נִכְלָל מט"ט בִּבְחִינַת שַׁדַּ"י]

הַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה

שֶׁכְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ

עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה הוּא בְּטַח בַּה'

לְשׁוֹן הַשְׁקֵט וָבֶטַח, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה מִכּל וָכל

וַעֲשֵׂה טוֹב, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּך מֵרַע לְטוֹב גָּמוּר

שְׁכָן אֶרֶץ, הַיְנוּ בְּחִינוֹת נֶפֶשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר "נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ" וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁהַנֶּפֶשׁ יֵשׁ לוֹ נַיְחָא, מֵחֲמַת שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, וְיָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ, וַחֲשִׁיבוּת וּגְדֻלּוֹת יִשְׂרָאֵל

וּרְעֵה אֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ רָעֲיָא מְהֵימָנָא

שֶׁיָּכוֹל לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יִשְׂרָאֵל.

שַׁיָּך לְעֵיל, לְעִנְיַן שִׁפְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו"

דְּהַיְנוּ שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ שָׁפָל לְמַטָּה תַּחַת מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ

שׁוּב שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁזּוֹכִין לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת

עַל יְדֵי זֶה אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ וְלִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ

דְּהַיְנוּ לְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עָנָו וְשָׁפָל בֶּאֱמֶת

הוּא בִּבְחִינַת אַיִן, וְאֵינוֹ תַּחַת הַמָּקוֹם כְּלָל

עַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵין יְכוֹלִין לִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ

וְזֶהוּ: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְשִׁפְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו"

שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד בְּשִׁפְלוּת לְמַטָּה תַּחַת מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ"

כִּי שׁוּם אָדָם לא יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִמְּקוֹמוֹ

דְּהַיְנוּ לִדְחוֹתוֹ מִפַּרְנָסָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַיּוֹרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ' וְכוּ'

כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ

וְרוֹצֶה לִדְחוֹת חֲבֵרוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּמִפַּרְנָסָתוֹ

נִמְצָא שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְגּם בְּחִינַת שִׁפְלוּת הַנַּ"ל

בְּחִינַת: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו" וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא 'כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ'

כִּי אֵשֶׁת רָאשֵׁי תֵבוֹת שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו

הַיְנוּ שֶׁפּוֹגֵם בִּבְחִינַת עֲנָוָוה וְשִׁפְלוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת 'שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה 'אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ' כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
...מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך ימשיך חסד ליודעיו...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...לבורא הוא חיסרון. לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...מוהר"ן ח"א - תורה סט - הגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה...
שיחות הר"ן - אות פא
...גדולים מאד ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים והם החכמות הנהוגים עכשו שעושים ליצנות...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...- שיחות השיך לספורי מעשיות אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות ס
...רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 22_11_2025 השעה 06:39:09 - wesi2