... כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואח"כ ויורד עוז מבטחה בבחי' והחיות רצוא ושוב רצוא בעליות הנפשות ושוב בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בזוהר רצוא דא נוריאל ושוב דא מ'ט"ט ש'ר ... שמביט משמים עלינו ישיב ע"י ההכאה ישיב הראות לעיניו ואז וראה כי הראיה ע"י השבת הבטה וזה בחי' והחיות רצוא ושוב היינו התורה שהיא החיים רצוא בבחי' הבטה מעילא לתתא ושוב בבחי' הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטייר בעינים ...

... שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת ... גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב אות רנג אמר כל מה שרוצין לעשות בשבילי יש על זה כמה וכמה מניעות. כי כמה וכמה עומדים ואורבים ...

... שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת ... גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב כי מצד טבעו האמיתי של הצדיק האמת, הוא כולו בבחינת שתיקה / לפני הבריאה / אין סוף / מעל ...

... אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול כי אם כן יצא מגדר אנושי ועל כן מכרח שיהיה הביטול בבחינות רצוא ושוב על כן כשחוזר השכל מהביטול אל המח, שהוא כלי השכל אזי אי אפשר להמחין, שהם הכלים לקבל זה השכל ...

... אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואחר כך "וירד עז מבטחה" בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" 'רצוא' בעליות הנפשות 'ושוב' בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בתקוני זוהר 'רצוא' דא נוריאל 'ושוב' דא מט"ט ... עלינו ישוב על ידי ההכאה ישוב הראות לעיניו ואז: 'וראה' כי הראיה על ידי השבת ההבטה וזה בחינת: "והחיות רצוא ושוב" והחיות הינו התורה שהיא החיים 'רצוא' בבחינת הבטה מעלא לתתא 'ושוב' בבחינת הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטיר ...

...רסב - על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש הוא צריך לבכות מקדם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבואו גם כן קליפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם על כן צריך לבכות מקדם ואזי עושה על ידי...

...- אות קסב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' בקהלת זלאטיפאלי התענה פעם אחת משבת לשבת וביום ששי הכרח לנסע להמרחץ כי לא היה יכול לילך ואמר שזה היה מחמת שנודע הדבר לרבים שהוא מתענה מחמת זה נחלש כל כך רבנו זכרונו לברכה אף על פי שהיה לו חדר מיחד בכפר שישב בו לבדו אף על פי כן היה הולך על פי הרב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא והיה מתבודד שם הרבה ופעם אחת הלכתי עמו בקהלת מעדוועדווקע שהיה דר שם בתחלה כמבאר לעיל והלכתי עמו אנה ואנה אצל השדות וההרים ונטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי. על כל אלו השדות וההרים שאתה...

...breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב: "ותפקחנה...

...תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים...

...לזה זכיה גדולה שיזכה לישב עצמו שעה אחת ביום ושיהיה לו חרטה על מה שצריכין להתחרט כי לאו כל אחד זוכה לישב הדעת איזה שעה ביום כי היום הולך וחולף ועובר אצלו ואין לו פנאי לישב עצמו אפילו פעם אחת כל ימי חייו על כן צריכין להתגבר לראות ליחד לו פנאי לישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם אם כך הוא ראוי לו לבלות ימיו במעשים כאלו ומחמת שאין האדם מישב עצמו ואין לו דעת ואפילו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת אין הדעת המישב מאריך זמן אצלו ותכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו וגם אותו המעט הדעת שיש לו אינו חזק...