במעשה מחכם ותם מובא breslev.eip.co.il/?key=56 - סיפורי מעשיות - מעשה ט - מחכם ותם

בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם הִתְחִילוּ לְדַבֵּר יַחַד

הִתְחִיל הֶחָכָם לְהוֹכִיחַ לוֹ דַּעְתּוֹ הַנַּ"ל, שֶׁאֵין מֶלֶךְ כְּלָל

גָּעַר בּוֹ הַתָּם הַשר: הֲלּא אֲנִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ!

הֵשִׁיב לוֹ הֶחָכָם בִּשְׂחוֹק

אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ, שֶׁזֶּה הָיָה הַמֶּלֶךְ?

אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ וְאֶת אָבִיו וְאֶת זְקֵנוֹ שֶׁהָיוּ מְלָכִים?

מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מֶלֶךְ?

אֲנָשִׁים הִגִּידוּ לְךָ שֶׁזֶּה מֶלֶךְ, וְרִמּוּ אוֹתְךָ בְּשֶׁקֶר

וְחָרָה לְהַתָּם מְאד מְאד עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁהוּא כּוֹפֵר בַּמֶּלֶךְ

שהחכם שהיה פילוסוף, הוא כפר בקיומו של המלך. ולכולם הוא היה יכול למכור את סיפוריו, משום שבאמת רוב העם לא ראו את המלך מעולם, אלא הם רק מאמינים בקיומו בלבד.

אך כאשר הוא ניסה למכור סיפורים לתם, התם ענה לו "הלא אני בעצמי ראיתי את המלך! " וכולי

והנמשל כמובן הוא על השי"ת. כי החכם נכנס באפיקורסות של החלל הפנוי, ובאמצעותה הוא ניסה להוכיח שאין מלך.

כי באמת מצד השכל האנושי, באמת ניתן להוכיח באמצעות השאלות של החלל הפנוי שאין מלך כלל. כי אין שם שום שכל, וכל באיה לא ישובון. כי מי שנכנס לשם עם שכל, בוודאי שהוא יכפור בקיומו של המלך וכולי...

אך התם אמר לחכם שהוא ראה את המלך. היינו שהוא זכה להשיג את השכל הנקנה שהוא מעל השכל האנושי שבו כל השאלות האלו בטלות מעיקרא.

אך החכם מאחר שהוא היה חכם בחוכמה תתאה בלבד ולא היה חכם בחוכמה עילאה, דהיינו מחמת שהוא לא היה חכם אמת כמו התם, ומאחר שלא היה לו את השכל הנקנה הנ"ל, לכן הוא כמובן לא הבין את דברי התם, והתחיל להקשות עליו על מה שהיה לפני הבריאה, דהיינו מי ברא את הבורא וכולי, ואיך אתה יודע שהוא המלך היחיד וכולי...

אך אצל התם כמובן השאלות האלו של האם ראית את זקנו של המלך וכולי, כל השאלות האלו בטלות מעיקרא, כי בשכל הנקנה כל השאלות האלו בטלות מעיקרא וכולי.



והשאלה הנשאלת היא, כיצד אמר התם "אני ראיתי המלך המלך", כיצד זה מסתדר עם מ"ש "כי לא יראני האדם וחי"?

*

התשובה לשאלה הזאת כתובה כאן: breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

"כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", זֶה בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ'

...

הַיְנוּ הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתְּ

בְּחִינַת: 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', בְּחִינַת: "כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם"

זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַבֵּן, הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה

היינו כי באמת לא יראני האדם וחי. ובאמת מה שאמר התם אני ראיתי את המלך, הוא רק על שם המושאל.

כי לא יראני האם וחי, היינו שכאשר המוחין משיגים את האור א"ס, באותו הרגע הם מתבטלים לגמרי ואין להם קיום כלל. ובאמת אז האדם אינו קיים כלל, והוא כולו נכלל בא"ס לגמרי.

אך לאחר מכן המוחין חוזרים לעצמם בבחינת ושוב. ואז נשאר רשימו שבו האדם יודע שהוא ראה את המלך...



בעניין ביטול המוחין והרשימו וכולי... ראה:

כאן breslev.eip.co.il/?key=336 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת, בִּשְׁעַת בִּיטּוּל שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית

שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד

אֲזַי בֶּאֱמֶת נִתְבַּטְּלִין הַיִּסּוּרִים כַּנַּ"ל

אַך אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת תָּמִיד קָבוּעַ בִּבְחִינוֹת הַבִּיטּוּל

כִּי אִם כֵּן יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי

וְעַל כֵּן מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה הַבִּיטּוּל בִּבְחִינוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב

עַל כֵּן כְּשֶׁחוֹזֵר הַשֵּׂכֶל מֵהַבִּיטּוּל

אֶל הַמּחַ, שֶׁהוּא כְּלִי הַשֵּׂכֶל

אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְהַמּחִין, שֶׁהֵם הַכֵּלִים

לְקַבֵּל זֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁל בְּחִינוֹת בִּיטּוּל

כִּי הוּא בְּחִינוֹת אֵין סוֹף

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב

וּמֵחֲמַת זֶה מַרְגִּישׁ הַמּחַ הַצַּעַר שֶׁל הַיִּסּוּרִים

...

וְאַחַר כָּך, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁב מֵהַבִּיטּוּל

אַף עַל פִּי כֵן מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַבִּיטּוּל

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה

כִּי עַל יְדֵי הַבִּיטּוּל שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית

וְהִשִּׂיג שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

עַל יְדֵי זֶה נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה

וגם breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ

וְזֶה: "וְלא יָדַע אִישׁ", אֲפִילּוּ משֶׁה לא יָדַע

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף

וְכָל זֶה הָיָה בְּמוֹתוֹ

אֲבָל בְּוַדַּאי גַּם בְּחַיָּיו הָיָה לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת

וְהָיָה מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף.

אֲבָל הַהִתְפַּשְּׁטוּת הָיָה בִּבְחִינַת: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר, מִקְּרוּצֵי חֹמֶר'

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלּא יִשָּׁאֵר כֵּן

אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטּל נִשְׁמָתוֹ

...

וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף

אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: "וְלא יָדַע אִישׁ"

שֶׁאֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ

אֲבָל זאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב

כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ

נִמְצָא כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב

אֲזַי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת גַּם לְדַעְתּוֹ

כִּי מִתְּחִלָּה, בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת הָיָה נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא יָדַע אִישׁ"

וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב לְיֵשׁוּתוֹ

אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ

וּכְשֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ, אָז הוּא יוֹדֵעַ אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ

...

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאַחְדוּת הַזּאת

וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת וָשׁוֹב

אֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לָדַעַת

שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד.

וראה גם כאן breslev.eip.co.il/?key=182 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה

אֲזַי הוּא טוֹבָה לְהַמּחִין

כִּי אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמּחִין

מַה שֶּׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג

הַיְנוּ בְּחִינַת: "צַדִּיק וְרָע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ"

שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם

שֶׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג זאת

הַיְנוּ גַּם כְּשֶׁהַמּחַ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ נִסְתַּלֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו

כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַמּחִין בְּחִינַת שֵׁנָה זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה כַּנַּ"ל

וְקִיּוּם הַמּחִין, בְּעֵת שֶׁהַמּחִין קַיָּמִים וְאֵינָם נִסְתַּלְּקִין

זֶה בְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו

וְגַם אָז אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה הַנַּ"ל

דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ וְכוּ'

...

אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג גַּם מַה שֶׁבְּחִינַת משֶׁה בְּחַיָּיו

דְּהַיְנוּ בְּעֵת קִיּוּם הַמּחִין אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג

דְּהַיְנוּ 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'

...

אֲזַי הוּא מְגַלֶּה לוֹ גַּם מַה שֶּׁאֵין נִמְסָר אֲפִילּוּ לְבֵן

כִּי אֲפִילּוּ הַבֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא

אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁגַּם הַבֵּן אָסוּר לִכָּנֵס לְשָׁם

הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ הַשָּׂגוֹת, שֶׁגַּם הַבֵּן אֵינוֹ מַשִּׂיג אוֹתָם

אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהַבֵּן מְסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וּמַשְׁלִיך עַצְמוֹ לְעַבְדוּת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה אָבִיו מְרַחֵם עָלָיו וּמְגַלֶּה לוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ נִמְסָר אֲפִילּוּ לְבֵן

הַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ בְּחִינַת 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'

שֶׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג זאת

ויש בזה המון מה לבאר. אך בפשיטות העניין הוא כי בשעת ביטול האדם מת לגמרי, דהיינו הנשמה נכללת בא"ס לגמרי... ואח"כ המוחין חוזרים לעצמם ונשאר רשימו מהביטול וכולי... שזו בחינת מטי ולא מטי וכולי...

*

עוד באותו עניין של כי לא יראני האדם וחי:

אמר רבי נחמן מברסלב כי על ידי האחדות שבין הצדיקים יכול למסור את נפשו ולהשאר בחיים (התבאר כאן בפורום).

נמצא שעל ידי הבחינה הזאת אפשר לראות את הבורא ולהשאר בחיים.



כמו כן יותר מפעם אחת אמר רבי נחמן מברסלב שהוא לא רוצה לבטל את הבחירה לאנשים.

וביטול הבחירה נמשך מבחינת העתיד לבוא, שאז כולם יראו באצבע וכולי...

נמצא שביטול הבחירה ובחינת לא יראני האדם וחי הם אחד.

ולעתיד לבוא יהיה השלום המופלא... ויראו כולם את הבורא וישארו בחיים על ידי האחדות כנ"ל.

*

והנ"ל הוא גם בחינת מ"ש רבי נחמן מברסלב במ"א כי על ידי... אפשר להשיג את מה שמשה בחייו לא השיג... דהיינו לעקוף את המחסום של ולא יראני האדם וחי וכולי...