breslev.eip.co.il/?key=564 - חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר מָתַי יֵשׁ לִי הִתְבּוֹדְדוּת

וְאָמַר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹכָם אָז יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת.

כִּי הוּא יָכוֹל לִצְעק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

וְגַם אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

שֶׁיָּכוֹל לַעֲמד בֵּין הָעָם וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים וְיִצְעַק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל הָאֲנָשִׁים סְבִיבָיו לא יִשְׁמְעוּ כְּלָל.

שלמות ההתבודדות הוא דבקות ושתיקה. ומאחר שרבי נחמן מברסלב נכלל בא"ס לגמרי, ממילא הוא תמיד באמצע התבודדות, גם אם הוא נראה כלפי חוץ כעוסק במשהו אחר. דהיינו הוא בהתבודדות כל הזמן באופן רציף.

קול דממה דקה, היינו בחינת שתיקה ללא דיבור, שזו בחינת ההשגה של האין סוף. ולכן הקול הזה הוא מסוף העולם ועד סופו, משום שהשתיקה הזאת מקיפה את כל החלל הפנוי ואת כל המקום כולו, שזאת בחינת מקומו של עולם.



וְכֵן לְעִנְיַן רִקּוּדִין אָמַר

שֶׁכְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בֵּין הָעוֹלָם הוּא יָכוֹל לִרְקד רִקּוּד נִפְלָא מְאד

וְגַם פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי שֶׁאָמַר

בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב בֵּין הָעוֹלָם אֲנִי דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבוֹ וְהוּא מְרַקֵּד מְאד

וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ כְּלֵי זֶמֶר שֶׁל חֲתֻנָּה.

כי שורש עניין הריקודים הוא להעלות את בחינת רגליים לבחינת ידיים. שהנמשל הוא לקשר את העולם הזה עם לפני הבריאה וכולי, ולקשר את כל המדרגות התחתונות עם המדרגות העליונות. שזאת בחינת ריקוד.

דהיינו הריקוד בשורשו הוא החיבור של החוכמה התתאה לחוכמה העילאה.

ובנוסף, הצדיק חווה את כל העולם הזה כמו ניגון. כי כל הצעקות והדיבורים והמחלוקות של העולם, הצדיק שומען את הדיבורים האלו כמו ניגון ממש, של שבחים של המלך וכולי.

ראה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=110 - בעניין תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד

---

בְּעִנְיַן מִלֵּי דְעָלְמָא וַאֲפִילּוּ מִלֵּי דִשְׁטוּתָא

שֶׁיְּכוֹלִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלוֹת אוֹתָן דִּבּוּרִים וְלַעֲשׂוֹת בְּסִפּוּרֵיהֶם מֵעִנְיָנִים שֶׁל חֹל עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָן קְצָת מֵהַדְּרָכִים וְהַהַנְהָגוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמִשְּׁאָר צַדִּיקִים נוֹרָאִים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הַסְּמוּכִים.

וְגַם בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ מְרֻמָּז קְצָת מֵעִנְיַן זֶה

כַּמּוּבָא שָׁם עַל רַב הַמְנוּנָא סָבָא שֶׁהָיָה מְסַדֵּר תְּלַת פִּרְקֵי מִלֵּי דִשְׁטוּתָא.

אֲבָל הַפְלָגַת גְּדֻלַּת חָכְמָתוֹ וְעצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ שֶׁהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה בְּעִנְיַן סִפּוּרֵי שִׂיחוֹת חֻלִּין וְכוּ'

הָיָה מֻפְלָג וְנִשְׂגָּב מְאד.

וּקְצָת הָיָה מוּבָן וּמְרֻמָּז לְמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו וּלְדַבֵּר עִמּוֹ

כִּי כָּל הַמִּינֵי סִפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם וְכוּ' שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם

הַכּל הָיָה בָּא לְפָנָיו

וְגַם כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנִּדְפָּסִים הָעוֹלָם הַכּל הָיוּ לְפָנָיו.

וְהָיָה חָפֵץ בְּכָל פַּעַם שֶׁיְּסַפְּרוּ לְפָנָיו חֲדָשׁוֹת מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

כִּי הָיָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹת וְלַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה נוֹרָאָה וְנֶעְלֶמֶת מְאד בְּכָל הַסִּפּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו בִּקְבִיעוּת

אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה מִי שֶׁיָּבִין עִנְיְנֵי הַנְהָגוֹתָיו אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ סוֹד שִׂיחָתוֹ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וּבְמִלֵּי דִשְׁטוּתָא.

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים זָכִינוּ לִשְׁמעַ תּוֹרָה נִפְלָאָה מֵעֵין הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפַּרְנוּ עִמּוֹ מִקּדֶם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה בִּכְתָב, בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּר עִמּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין.

וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו רָאָה בָּזֶה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, וְכַמָּה וְכַמָּה צֵרוּפִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי זֶה.

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת.

כִּי לא גִּלָּה אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם כִּי הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם.

וַעֲדַיִן אוֹרוֹ הַגָּדוֹל סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד מִן הָעוֹלָם

עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ

אָז יֵדְעוּ גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.

והעניין בפשיטות הוא, כי יש סתרי תורה שנמצאים בכל דבר בעולם, שהם התורה דעתיקא סתימאה. ורבי נחמן מברסלב זכה להשיג את התורה הזאת וכולי.

ראה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=139 - סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם?

---

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּימֵי חֲנֻכָּה תקס"ג עָנָה וְאָמַר

אֲנִי אִילָן נָאֶה וְנִפְלָא מְאד עִם עֲנָפִים נִפְלָאִים מְאד

וּלְמַטָּה אֲנִי מֻנָּח בָּאָרֶץ מַמָּשׁ

זאת בחינת מה שמובא בסיפורי מעשיות, על הקבצן שהוא כולו בבחינת מעל המקום, אך עדיין יש לו שייכות גם לבחינת המקום.

ובפשיטות: הצדיק כולו כלול בא"ס לגמרי, אך תוך כדי זה הוא גם נמצא בארץ ממש, דהיינו בעולם הזה / עולם המעשה וכולי.

ויש בזה גם רמז על בחינת לפני הבריאה, שהיא בחינת אילן עם ענפים נפלאים מאוד, אך למטה בחינת האין סוף של לפני הבריאה, היא מצומצת לתוך בחינת ה"יש" של אחרי הבריאה.

---

אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת מֵאִתִּי הָיוּ כָּל הָעוֹלָם רָצִין אַחֲרַי

אַךְ שֶׁאֵינִי רוֹצֶה.

כמו השי"ת שמסתיר את עצמו בתכלית ההסתרה, למרות שבוודאי אילו הוא היה רוצה לגלות וכולי.

*

פַּעַם אַחַת יָשַׁב יַחַד עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַמַּגִּיד מִטֶּירָאוִיצֶע

כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, וְתָפַס בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד הַנַּ"ל בְּדֶרֶךְ חִבָּה וְאָמַר לוֹ

חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לא הָיָה בָּעוֹלָם

פירוש, כי מחמת שהוא נכלל בא"ס, הרי שהוא בבחינת מ"ש הקבצן העיוור, שעדיין הוא לא נולד ועדיין אין לו הוויה כלל.

היינו שרבי נחמן מברסלב נכלל בבחינת לפני הבריאה. וממילא חידוש כמוהו עוד לא היה בעולם. כי אין הוא שייך לעולם הזה כלל.

חידוש כמוני עדין לא היה בעולם, כי רבי נחמן מברסלב הוא הראשון (שידוע לנו) שתיקן את חטא אדם הראשון ואכל מעץ החיים וכולי...



פַּעַם אַחַת אָמַר: הָעוֹלָם הָיוּ צְרִיכִין לְהַעְתִּיר הַרְבֵּה עֲבוּרִי

כִּי הָעוֹלָם הֵם צְרִיכִים אוֹתִי מְאד מְאד

כִּי הָעוֹלָם אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת בִּלְעָדַי כְּלָל

כי הצדיק מספק חיות לעולם באמצעות התורות שלו. ולא נמצא בעולם כלל תורות כמו של רבי נחמן מברסלב. כי כל התורות שלו הם צמצומים של תורת ה ממש מהאין סוף ממש, אך כל שאר התורות הן מהאצילות ולמטה...



גַּם אָמַר שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל עַל שֶׁחָלְקוּ עָלָיו

וְיאמְרוּ בְּדֶרֶךְ תְּמִיָּהּ עַל זֶה הָיוּ חוֹלְקִים בִּתְמִיהָה.

גַּם אָמַר שֶׁכְּשֶׁיַּחְלוֹקוּ עַל אֶחָד

יאמְרוּ הֲלא גַּם עָלָיו הָיוּ חוֹלְקִים

כְּלוֹמַר עַל כֵּן אֵין רְאָיָה מִן מַחֲלקֶת

וכיו"ב גם על השי"ת יש מחלוקת, דהיינו שאנשים חלק ליבם מהשי"ת ויש להם קושיות וכולי, אך בוודאי וכולי.



אָמַר אוֹתִי צְרִיכִים כָּל הָעוֹלָם

לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כִּי אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם אֵיךְ אַתֶּם צְרִיכִים אוֹתִי

אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים אוֹתִי

כִּי גַּם הֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיר אוֹתָם לְמוּטָב.

וְגַם אֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי.

אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָעֲגָלָה אָמַר

יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמוּטָב

וְלא בִּלְבַד אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.

כִּי גַּם הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.

וְלא מִבָּעֲיָא יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים

אֶלָּא כָּל הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיִיתִי יָכוֹל לְהוֹלִיכָם סָמוּךְ לְדַת יִשְׂרָאֵל.

אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

כי מצד האמת באמת, כל מי שלא תיקן את חטא אדם הראשון וכל מי שלא אכל מעץ החיים, הרי שהוא צריך לחזור בתשובה שלמה. ומצד האמת באמת, רק מי שנכלל בא"ס רק הוא נכנס לגדר ישראל שהוא באחדות עם השי"ת, וכל מי שלא זוכה לזה, מצד האמת באמת הוא בכלל בבחינת גוי וכולי.

דהיינו בשורה התחתונה, מצד האמת ביחס לגדולת השי"ת אין חילוק בין הצדיק הכי גדול לבין הגוי הרשע הכי גדול, כי ביחס להשי"ת שניהם צריכים לחזור בתשובה וכולי.

דייו לעבד להיות כרבו, היינו שרצון השי"ת שתהיה בחירה דייקא וכולי...



אָמַר שֶׁאֶצְלוֹ הָרָצוֹא אֵינוֹ שׁוּם עֲבוֹדָה אֶצְלוֹ

וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה אֶצְלוֹ הִיא בְּחִינַת הַשּׁוֹב.

כְּלוֹמַר כִּי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב

וְזאת הַבְּחִינָה הִיא אֵצֶל כָּל אָדָם אֲפִילּוּ אֵצֶל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים.

כִּי כָּל אָדָם מִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד, וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רָצוֹא.

וְאַחַר כָּךְ נִפְסָק הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת וְלא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָרְשִׁימוּ וְזֶה בְּחִינַת וָשׁוֹב.

וְאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת רָצוֹא דְּהַיְנוּ שֶׁיָּרוּץ לִבּוֹ וְיִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'

אֲבָל הַשּׁוֹב הוּא קַל אֶצְלוֹ. כִּי זֶה טִבְעוֹ.

אֲבָל אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִיא לְהֶפֶךְ

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר וּבִטֵּל גּוּפוֹ לְגַמְרֵי.

וּמֵחֲמַת זֶה הָרָצוֹא בְּטִבְעוֹ, וְעִקַּר הַיְגִיעָה שֶׁלּוֹ הִיא בְּחִינַת וָשׁוֹב.

כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹב גַּם כֵּן

כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ לִחְיוֹת

כִּי אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם יִסְתַּלֵּק בְּלא עִתּוֹ

וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹא וָשׁוֹב

כי מצד טבעו האמיתי של הצדיק האמת, הוא כולו בבחינת שתיקה / לפני הבריאה / אין סוף / מעל המקום / מעל הזמן וכולי. והוא מוכרח לצמצם את עצמו לרצונות / לשינויים / ולעולם המעשה של העולם הזה דייקא, כדי לתת לחיות לעולם וכולי.

אך מצד טבעו האמיתי, הוא כולו א"ס לגמרי...



אָמַר כָּל מַה שֶּׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי

יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת.

כִּי כַּמָּה וְכַמָּה עוֹמְדִים וְאוֹרְבִים עַל זֶה לְקַלְקֵל אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי.

כִּי לְהֶפֶךְ כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה

וְהֵם עוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר וְנַעֲשֶׂה הַדָּבָר

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'.

וְזֶה נֶאֱמַר אֲפִילּוּ עַל דְּבָרִים קְטַנִּים יִהְיֶה הַדָּבָר מַה שֶּׁיִּהְיֶה

מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּשְׁבִילוֹ יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה מְנִיעוֹת

וכיו"ב לגבי עבודת ה באמת, שיש עליה מניעות וכולי...

*

פַּעַם אַחַת אָמַר

הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים כָּמוֹנִי

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי מַנְהִיג הַדּוֹר יְחִידִי בָּעוֹלָם וְאֵין מַנְהִיג כָּמוֹנִי

כי רק מי שתיקן את חטא אדם הראשון, ורק מי שהגיע לתכלית הסופית, דהיינו להשגת השי"ת ממש, רק הוא ראוי להנהיג. כי כל מי שלא זכה לכך, הרי שהוא אפילו לא יודע להבדיל בין טוב לרע, מחמת שמוחו נפגם בחטא אדם הראשון וכולי...



אָמַר מָשָׁל

שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע סוֹחֵר גָּדוֹל עִם יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי.

פַּעַם אַחַת אָמַר הַמְשָׁרֵת וְהַבַּעַל עֲגָלָה לְהַבַּעַל הַבַּיִת

הֲלא אָנוּ נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עִם הַיַּיִן הַזֶּה

וְאָנוּ סוֹבְלִים הַצַּעַר כָּל כָּךְ תְּנוּ לָנוּ לִטְעם מְעַט.

וְנָתַן לָהֶם לִטְעם מִזֶּה הַיַּיִן הַטּוֹב.

לְאַחַר יָמִים נִתְגַּלְגֵּל שֶׁזֶּה הַמְשָׁרֵת נִתְוַעֵד יַחַד עִם שׁוֹתֵי יַיִן בְּעִיר קְטַנָּה

וְשָׁתוּ יַיִן וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ מְאד

וְאָמְרוּ שֶׁהוּא יַיִן הוּנְגַרִי.

אָמַר הַמְשָׁרֵת הַנַּ"ל תְּנוּ לִי לִטְעם

וְנָתְנוּ לוֹ.

וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי כְּלָל

וְגָעֲרוּ בּוֹ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ.

וְהוּא אָמַר הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן הוּנְגַרִי כְּלָל

כִּי הֲלא אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל סוֹחֵר גָּדוֹל כָּזֶה וְכוּ'

וְהֵם לא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.

וְאָמַר, אֲבָל לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֵדְעוּ

כְּשֶׁיִּתְּנוּ יַיִן הַמְשֻׁמָּר

אֲזַי לַאֲחֵרִים יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת וְיִתְּנוּ לָהֶם יַיִן וָואלִיחְשֶׁין סְטְרָאוִויצְטֶיר

וְיאמְרוּ לָהֶם שֶׁהוּא יַיִן הַטּוֹב הַמְשֻׁמָּר

אֲבָל לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת

כִּי אֲנַחְנוּ טָעַמְנוּ הַיַּיִן הַטּוֹב וְכוּ'

היינו כי מה שנדמה לאנשים כגן עדן, זה בכלל נחשב לגהנום בעיני הצדיק.

כי הצדיק מסתכל על התכלית הסופית, והוא ממילא מבין שכל דבר שהוא בבחינת סוף, הרי שהוא גהנום ממש.

ורק השגת האין סוף, שהיא אין לה תכלית דייקא, רק היא גן עדן ממש וכולי.

* גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 2.