שאלה
כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן?
ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן?
אשמח לתשובה בעניין.
תודה
תשובה:
השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה.
מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות הזאת כפי מה שהיא כאן ממש.
הגן עדן הסופי / התכלית הסופית / עולם הנשמות / וכולי וכולי, כל הדברים האלו הם כינויים שונים לעולם הזה ממש.
הצדיק האמת זוכה להשיג את שעשוע העולם הבא והתכלית הסופית, בכל דבר ממש בעולם, גם בשעת האכילה וכיו"ב, הוא מרגיש את השעשוע של התכלית הסופית, כאן בגוף הזה בעולם הזה.
כך שמצד האמת אין שום שאלה כלל, כי מצד האמת הכל טוב תמיד, ואין שום רע בעולם כלל, ואכן האדם כבר נמצא ממש כרגע בתכלית הסופית.
והדבר הזה זמין עבור כל אדם בעולם בכל מקום ובכל זמן.
אלא מה, שהדבר הזה תלוי אך ורק באדם עצמו. כי האדם עצמו על ידי מעשיו הרעים ותאוותיו הדמיוניות, על ידי זה העולם הזה שהוא גן עדן ממש, על ידי זה הוא נדמה לו כגהנום ממש וכולי.
והכל הוא רק מצד המקבל.
כי מצד השי"ת אין שום שינוי והוא טוב תמיד.
והקב"ה לא ברא את העולם הזה בשביל העולם הבא. ומי שאומר זאת, אינו אלא טועה.
משום שהשי"ת אינו מוגבל לברוא את העולם הבא רק אחרי העולם הזה. ואם התכלית היתה העולם הבא שהוא אינו העולם הזה, הרי שהשי"ת היה יכול לברוא ישר את העולם הבא, בלי כל הבלאגן של העולם הזה.
ואדם הראשון נברא ישר בגן עדן, בלי להעביר אותו את מסכת היסורים של העולם הזה וכולי.
והשי"ת טוב תמיד, והוא אינו בורא שום דבר לבטלה.
בכל מקרה, העולם הזה נברא בשביל העולם הזה, דהיינו העולם הזה ממש הוא התכלית הסופית.
ורק האדם עצמו מחמת פגם הדעת שלו, רק מחמת זה הוא לא נהנה מכל השעשועים של העולם הבא שיש בכל דבר ודבר וכולי.
לסיכום: העולם הזה הוא העולם הבא והתכלית הנצחית.
ואם האדם לא נהנה כאן מההנאות הרוחניות של העולם הבא, זה רק בגלל פגם מעשיו שלו עצמו וכולי.
כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל לפי הכלי של המקבל וכולי...
הרעיון הוא שהצדיק האמת משיג את התכלית בכל דבר והוא כבר נמצא בעולם הבא וכבר בעולם הזה הוא מחפש בגנזי המלך ונהנה מהשי עולמות וכולי
העולם הבא. גן עדן. גהנום. מהו העולם הבא? ואיך להגיע אליו בעולם הזה?
העולם הזה = העולם שבו נמצא האדם כרגע.
העולם הבא = העולם שיבוא, העולם שעוד לא בא, העולם שאחרי העולם הזה.
עקרונית ניתן לומר ש:
העולם הבא הוא כל רגע שעוד לא בא עדיין. העתיד = הרגע הבא = העולם הבא.
העולם הזה הוא הרגע הזה = ההווה.
הגלגול הקודם = הרגע הקודם = העבר.
גלגול נשמות = המצבים השונים שהתודעה של האדם עוברת מרגע לרגע. בכל רגע הנשמה של האדם עוברת מעולם אחד לעולם אחר.
יחד עם זאת, בשפת בני האדם, כאשר אומרים העולם הבא, בד"כ מתכוונים ל 1 מ 2 פירושים:
1 - העולם הבא = העולם שבו לאחר המוות התודעה של האדם חווה את המציאות שלא באמצעות הגוף.
2 - העולם הבא = העולם שיבוא בסוף ואחרי כל העולמות = ביאת המשיח = עולם הנשמות = עולם התיקון = עולם שכולו טוב = גן העדן הנצחי וכולי.
לכל העולמות הבאים מכנה משותף אחד, והוא שהם יבואו בעתיד.
גם אחרי שהתודעה של האדם עוזבת את הגוף, גם אז יש עולם הבא..., כל רגע חדש שבא הוא עולם הבא עבור התודעה.
כעת נתמקד בעולם הבא הסופי, העולם הבא האחרון שנמצא בקצה האחרון של ציר הזמן.
מהו בעצם העולם הבא? ומדוע הוא מייצג את הטוב האין סופי?
מי שיתבונן יראה, כי האדם מתקדם כל הזמן אל התכלית הסופית.
לא משנה מה עושה האדם, הוא תמיד מתקדם אל הרגע הבא, אל העולם הבא האחרון של כל העולמות כולם.
השאלה היא, מה בדיוק יש באותו סוף שהאדם מתקדם אליו? במה שונה הסוף מהרגע הזה?
תשובה:
המהות של העולם הבא האחרון, היא בכך שאחריו אין עוד עולם אחר.
פירוש:
כאשר כוס המים מלאה, אין צורך למלא אותה יותר.
כאשר התודעה של האדם מלאה בשלמות, אין צורך למלא אותה יותר.
כאשר התודעה של האדם מגיעה לעולם הבא האחרון ביותר, אז התודעה של האדם מלאה בשלמות שאין שלמות אחריה, וממילא האדם חווה שלמות.
העולם הבא האחרון = התכלית הסופית של כל התכליות = המטרה הסופית של כל המטרות = השלמות.
העולם הבא האחרון, הוא השלב שבו התודעה של האדם אינה חסרה דבר = הפוטנציאל האישי מומש בשלמות = הרצונות כולם התמלאו בשלמות = אין יותר טוב מאשר המצב שבו נמצא האדם.
כאשר האדם מגיע אל השלמות = אין יותר טוב ממה שיש לו, כי הוא נמצא בטוב ביותר / בשלמות = העולם הבא האחרון.
נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג את הרגע שבו האדם מגיע אל סוף הדרך של החיפוש העצמי, אל הרגע שבו יש לאדם שקט נפשי ואושר בשלמות שאין שלמות אחריה וכולי.
נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג מצב תודעתי של האדם.
גן עדן = גאולה = השלמות = מצב תודעתי מושלם = אושר.
גהנום = גלות = חוסר שלמות = רצון תמידי ותחושת חסר תמידית = סבל.
כף הקלע = הנשמה של האדם נדה בחוסר מנוחה = חיפוש עצמי של האדם את השלמות.
מלחמת גוג ומגוג שלפני ביאת המשיח = המלחמה שיש בתוך האדם לפני שהוא חווה את גן עדן.
מסקנה:
באפשרותו של האדם לחוות את העולם הבא / גן עדן וכולי, כבר כאן בעולם הזה.
השינוי היחיד שיש בין העולם הבא לעולם הזה, הוא רק במצב התודעתי של האדם.
בעולם הבא האחרון בסוף הדרך, האדם חווה שלמות עצמית מלאה = אהבה אין סופית למציאות כולה.
מי שרוצה להגיע לכך כבר כאן, עליו לחפש את הטוב האמיתי שיש בכל דבר.
ברגע שהאדם מוצא את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, ממילא הוא מפסיק לרצות משהו שאין לו + לא מפחד לאבד את מה שיש לו = השלמות המלאה.
שהוא בחינת הצדיק שהוא תמיד נמצא בתכלית הסופית וממילא הוא לא מחפש את התכלית...
כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן?
ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן?
אשמח לתשובה בעניין.
תודה
תשובה:
השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה.
מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות הזאת כפי מה שהיא כאן ממש.
הגן עדן הסופי / התכלית הסופית / עולם הנשמות / וכולי וכולי, כל הדברים האלו הם כינויים שונים לעולם הזה ממש.
הצדיק האמת זוכה להשיג את שעשוע העולם הבא והתכלית הסופית, בכל דבר ממש בעולם, גם בשעת האכילה וכיו"ב, הוא מרגיש את השעשוע של התכלית הסופית, כאן בגוף הזה בעולם הזה.
כך שמצד האמת אין שום שאלה כלל, כי מצד האמת הכל טוב תמיד, ואין שום רע בעולם כלל, ואכן האדם כבר נמצא ממש כרגע בתכלית הסופית.
והדבר הזה זמין עבור כל אדם בעולם בכל מקום ובכל זמן.
אלא מה, שהדבר הזה תלוי אך ורק באדם עצמו. כי האדם עצמו על ידי מעשיו הרעים ותאוותיו הדמיוניות, על ידי זה העולם הזה שהוא גן עדן ממש, על ידי זה הוא נדמה לו כגהנום ממש וכולי.
והכל הוא רק מצד המקבל.
כי מצד השי"ת אין שום שינוי והוא טוב תמיד.
והקב"ה לא ברא את העולם הזה בשביל העולם הבא. ומי שאומר זאת, אינו אלא טועה.
משום שהשי"ת אינו מוגבל לברוא את העולם הבא רק אחרי העולם הזה. ואם התכלית היתה העולם הבא שהוא אינו העולם הזה, הרי שהשי"ת היה יכול לברוא ישר את העולם הבא, בלי כל הבלאגן של העולם הזה.
ואדם הראשון נברא ישר בגן עדן, בלי להעביר אותו את מסכת היסורים של העולם הזה וכולי.
והשי"ת טוב תמיד, והוא אינו בורא שום דבר לבטלה.
בכל מקרה, העולם הזה נברא בשביל העולם הזה, דהיינו העולם הזה ממש הוא התכלית הסופית.
ורק האדם עצמו מחמת פגם הדעת שלו, רק מחמת זה הוא לא נהנה מכל השעשועים של העולם הבא שיש בכל דבר ודבר וכולי.
לסיכום: העולם הזה הוא העולם הבא והתכלית הנצחית.
ואם האדם לא נהנה כאן מההנאות הרוחניות של העולם הבא, זה רק בגלל פגם מעשיו שלו עצמו וכולי.
כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל לפי הכלי של המקבל וכולי...
הרעיון הוא שהצדיק האמת משיג את התכלית בכל דבר והוא כבר נמצא בעולם הבא וכבר בעולם הזה הוא מחפש בגנזי המלך ונהנה מהשי עולמות וכולי
העולם הבא. גן עדן. גהנום. מהו העולם הבא? ואיך להגיע אליו בעולם הזה?
העולם הזה = העולם שבו נמצא האדם כרגע.
העולם הבא = העולם שיבוא, העולם שעוד לא בא, העולם שאחרי העולם הזה.
עקרונית ניתן לומר ש:
העולם הבא הוא כל רגע שעוד לא בא עדיין. העתיד = הרגע הבא = העולם הבא.
העולם הזה הוא הרגע הזה = ההווה.
הגלגול הקודם = הרגע הקודם = העבר.
גלגול נשמות = המצבים השונים שהתודעה של האדם עוברת מרגע לרגע. בכל רגע הנשמה של האדם עוברת מעולם אחד לעולם אחר.
יחד עם זאת, בשפת בני האדם, כאשר אומרים העולם הבא, בד"כ מתכוונים ל 1 מ 2 פירושים:
1 - העולם הבא = העולם שבו לאחר המוות התודעה של האדם חווה את המציאות שלא באמצעות הגוף.
2 - העולם הבא = העולם שיבוא בסוף ואחרי כל העולמות = ביאת המשיח = עולם הנשמות = עולם התיקון = עולם שכולו טוב = גן העדן הנצחי וכולי.
לכל העולמות הבאים מכנה משותף אחד, והוא שהם יבואו בעתיד.
גם אחרי שהתודעה של האדם עוזבת את הגוף, גם אז יש עולם הבא..., כל רגע חדש שבא הוא עולם הבא עבור התודעה.
כעת נתמקד בעולם הבא הסופי, העולם הבא האחרון שנמצא בקצה האחרון של ציר הזמן.
מהו בעצם העולם הבא? ומדוע הוא מייצג את הטוב האין סופי?
מי שיתבונן יראה, כי האדם מתקדם כל הזמן אל התכלית הסופית.
לא משנה מה עושה האדם, הוא תמיד מתקדם אל הרגע הבא, אל העולם הבא האחרון של כל העולמות כולם.
השאלה היא, מה בדיוק יש באותו סוף שהאדם מתקדם אליו? במה שונה הסוף מהרגע הזה?
תשובה:
המהות של העולם הבא האחרון, היא בכך שאחריו אין עוד עולם אחר.
פירוש:
כאשר כוס המים מלאה, אין צורך למלא אותה יותר.
כאשר התודעה של האדם מלאה בשלמות, אין צורך למלא אותה יותר.
כאשר התודעה של האדם מגיעה לעולם הבא האחרון ביותר, אז התודעה של האדם מלאה בשלמות שאין שלמות אחריה, וממילא האדם חווה שלמות.
העולם הבא האחרון = התכלית הסופית של כל התכליות = המטרה הסופית של כל המטרות = השלמות.
העולם הבא האחרון, הוא השלב שבו התודעה של האדם אינה חסרה דבר = הפוטנציאל האישי מומש בשלמות = הרצונות כולם התמלאו בשלמות = אין יותר טוב מאשר המצב שבו נמצא האדם.
כאשר האדם מגיע אל השלמות = אין יותר טוב ממה שיש לו, כי הוא נמצא בטוב ביותר / בשלמות = העולם הבא האחרון.
נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג את הרגע שבו האדם מגיע אל סוף הדרך של החיפוש העצמי, אל הרגע שבו יש לאדם שקט נפשי ואושר בשלמות שאין שלמות אחריה וכולי.
נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג מצב תודעתי של האדם.
גן עדן = גאולה = השלמות = מצב תודעתי מושלם = אושר.
גהנום = גלות = חוסר שלמות = רצון תמידי ותחושת חסר תמידית = סבל.
כף הקלע = הנשמה של האדם נדה בחוסר מנוחה = חיפוש עצמי של האדם את השלמות.
מלחמת גוג ומגוג שלפני ביאת המשיח = המלחמה שיש בתוך האדם לפני שהוא חווה את גן עדן.
מסקנה:
באפשרותו של האדם לחוות את העולם הבא / גן עדן וכולי, כבר כאן בעולם הזה.
השינוי היחיד שיש בין העולם הבא לעולם הזה, הוא רק במצב התודעתי של האדם.
בעולם הבא האחרון בסוף הדרך, האדם חווה שלמות עצמית מלאה = אהבה אין סופית למציאות כולה.
מי שרוצה להגיע לכך כבר כאן, עליו לחפש את הטוב האמיתי שיש בכל דבר.
ברגע שהאדם מוצא את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, ממילא הוא מפסיק לרצות משהו שאין לו + לא מפחד לאבד את מה שיש לו = השלמות המלאה.
שהוא בחינת הצדיק שהוא תמיד נמצא בתכלית הסופית וממילא הוא לא מחפש את התכלית...