ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ... עקר המח והחכמה כנ"ל אבל אף על פי כן יש מחין של חוץ לארץ וזה נעשה על ידי פגם הכבוד, חס ושלום שמי שפוגם, חס ושלום בכבוד השם יתברך אזי על ידי פגם הכבוד של השם יתברך אין יכולין לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל וכפי הפגם שפוגם בכבוד השם יתברך כמו כן אינו יכול לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל ואזי נשארין המחין בבחינת מחין של חוץ ... אנו רואין שגם בארץ ישראל יש מחלקת אך דע, כי אלו המחין של חוץ לארץ שנעשו על ידי פגם הכבוד כנ"ל הם מבקשים לעצמן תקון והתקון של אלו המחין של חוץ לארץ הוא בעת ששופע נעם העליון שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ כי כבוד הוא תקון העולם כי כל העולם נברא בשביל הכבוד כמו שכתוב: "לכבודי בראתיו" וכו' הינו בשביל כבוד השם יתברך כי יש כבוד פרטי לכל מאמר ומאמר של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם אשר בשביל אותו הכבוד היה זה המאמר שעל ידו נברא חלק פלוני מהבריאה נמצא שכל מאמר ומאמר יש לו כבוד מיחד שבשביל זה הכבוד היה אותו המאמר כי זה המאמר, שבו נברא חלק פלוני מהבריאה היה בשביל כבוד זה כדי שיגיע כבוד זה להשם יתברך וכן מאמר אחר, שבו נברא חלק אחר מהבריאה היה בשביל כבוד אחר, שיגיע אותו הכבוד להשם יתברך וכן כל המאמרות, כלם היו רק בשביל כבוד השם יתברך אשר בשביל זה נברא העולם כנ"ל ועל כן כשאחד מישראל זוכה לראות בעצמו איזה התגלות הכבוד הינו כשיש לו איזה כבוד אזי הוא צריך לידע מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל ובודאי לאו כל אדם זוכה לזה להרגיש בעצמו התגלות כבוד השם יתברך אבל אלו שהם בהיכלא דמלכא כשיש להם איזה כבוד, אזי אין לוקחין לעצמן כלל מן הכבוד רק הם מעלין כל הכבוד להשם יתברך כדי שיתגדל ויתעלה כבודו יתברך כדי שיהיה על ידי זה תקון העולם כנ"ל והם מבינים בהכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל "ובהיכלו כלו אומר כבוד" הינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא הכבוד הוא כלו אומר, הינו כלו מאמר כי הכבוד שיש להם הוא כלו רק בשביל המאמר שנתהוה בשביל זה הכבוד אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל וזה בחינת: "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" 'כח זה בחינת כ"ח ... בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הינו שאלו שהם בהיכלא דמלכא הם מגלין ומאירין כ"ח אתון הנ"ל על ידי הכבוד כנ"ל וזהו: "ואשר כח בהם לעמד" וכו' לפי פשוטו של מקרא, הינו כח ממש כי בודאי צריך שיהיה להם כח וגבורה לעמד בזה שיזכו להיות בהיכלא דמלכא, אשר שם הכבוד הוא כלו אומר בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית כנ"ל ועקר הכבוד של השם יתברך נתגלה רק על ידי האדם כי האדם הוא תכלית כל הנבראים כי עקר הבריאה היתה בשביל האדם כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי האדם ועל כן על ידי ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר על ידי זה נתגלה כבודו ביותר כי עקר התגלות הכבוד על ידי בני אדם כנ"ל ודע, כי מחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם ומחין של חוץ לארץ הם ...