ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש (בראשית רבה פרשת ט"ז) : 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל אבל אף על פי כן יש מחין של חוץ לארץ וזה נעשה על ידי פגם הכבוד, חס ושלום שמי שפוגם, חס ושלום בכבוד השם יתברך אזי על ידי פגם הכבוד של השם יתברך אין יכולין לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל וכפי הפגם שפוגם בכבוד השם יתברך כמו כן אינו יכול לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל ואזי נשארין המחין בבחינת מחין של חוץ לארץ ממש וכשהמחין הם בחינת מחין של חוץ לארץ אזי אין יכולין להשוות דעתן יחד וזהו בחינת המחלקת שיש בעולם כי מחין של חוץ לארץ אין יכולין להשוות עצמן יחד אבל היה ראוי שלא יהיה מחלקת כי אם בחוץ לארץ ובאמת אנו רואין שגם בארץ ישראל יש מחלקת אך דע, כי אלו המחין של חוץ לארץ שנעשו על ידי פגם הכבוד כנ"ל הם מבקשים לעצמן תקון והתקון של אלו המחין של חוץ לארץ הוא בעת ששופע נעם העליון שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ כי כבוד הוא תקון העולם כי כל העולם נברא בשביל הכבוד כמו שכתוב (ישעיה מ'ג) : "לכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח), הינו בשביל כבוד השם יתברך כי יש כבוד פרטי לכל מאמר ומאמר של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם אשר בשביל אותו הכבוד היה זה המאמר שעל ידו נברא חלק פלוני מהבריאה נמצא שכל מאמר ומאמר יש לו כבוד מיחד שבשביל זה הכבוד היה אותו המאמר כי זה המאמר, שבו נברא חלק פלוני מהבריאה היה בשביל כבוד זה כדי שיגיע כבוד זה להשם יתברך וכן מאמר אחר, שבו נברא חלק אחר מהבריאה היה בשביל כבוד אחר, שיגיע אותו הכבוד להשם יתברך וכן כל המאמרות, כלם היו רק בשביל כבוד השם יתברך אשר בשביל זה נברא העולם כנ"ל ועל כן כשאחד מישראל זוכה לראות בעצמו איזה התגלות הכבוד הינו כשיש לו איזה כבוד אזי הוא צריך לידע מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל ובודאי לאו כל אדם זוכה לזה להרגיש בעצמו התגלות כבוד השם יתברך אבל אלו שהם בהיכלא דמלכא כשיש להם איזה כבוד, אזי אין לוקחין לעצמן כלל מן הכבוד רק הם מעלין כל הכבוד להשם יתברך כדי שיתגדל ויתעלה כבודו יתברך כדי שיהיה על ידי זה תקון העולם כנ"ל והם מבינים בהכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל (תהלים כ"ט) : "ובהיכלו כלו אומר כבוד" הינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא הכבוד הוא כלו אומר, הינו כלו מאמר כי הכבוד שיש להם הוא כלו רק בשביל המאמר שנתהוה בשביל זה הכבוד אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל וזה בחינת: "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" (דניאל א) 'כח זה בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית' (תקוני זוהר, תקון יח) בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הינו שאלו שהם בהיכלא דמלכא הם מגלין ומאירין כ"ח אתון הנ"ל על ידי הכבוד כנ"ל וזהו : "ואשר כח בהם לעמד" וכו' לפי פשוטו של מקרא, הינו כח ממש כי בודאי צריך שיהיה להם כח וגבורה לעמד בזה שיזכו להיות בהיכלא דמלכא, אשר שם הכבוד הוא כלו אומר בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית כנ"ל ועקר הכבוד של השם יתברך נתגלה רק על ידי האדם כי האדם הוא תכלית כל הנבראים כי עקר הבריאה היתה בשביל האדם (ברכות ו:) כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי האדם ועל כן על ידי ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר על ידי זה נתגלה כבודו ביותר כי עקר התגלות הכבוד על ידי בני אדם כנ"ל ודע, כי מחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם ומחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים כמו שכתוב (זכריה י"א) : "לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד) 'נעם' 'אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה' 'חבלים' 'אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ שחובלים זה לזה בהלכה' ועקר ההולדה הוא על ידי בחינת נעם העליון כי מנעם העליון נתעוררין שלהובין דרחימותא (עין תיקון טז) אשר על ידם בא ההולדה, בבחינת (שמואל ב א) : "נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" שעל ידי נעם העליון מתעורר האהבה בחינת שלהובין דרחימותא שעל ידם ההולדה. ונעם העליון שופע תמיד אבל צריכין כלי לקבל על ידו שפע נעם העליון ודע, שעל ידי צדקה נעשה הכלי לקבל על ידה מנעם העליון שלהובין דרחימותא כי צדקה היא נדיבות לב כמו שכתוב (שמות כ"ה) : "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" ונדיבות לב, הינו שנפתח ונתנדב הלב ועל ידי זה נפתחין שבילין דלבא ונעשין כלי לקבל שלהובין דרחימותא שנמשכין מנעם העליון כנ"ל ויש צדקה של ארץ ישראל, ויש צדקה של חוץ לארץ ועקר הוא הצדקה של ארץ ישראל שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון שעל ידי זה ההולדה כנ"ל (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה", כי עקר ההולדה על ידי צדקה כנ"ל וזה בחינת (בראשית ל"ז) : "אלה תולדות יעקב יוסף" הינו שעקר ההולדה על ידי יעקב ויוסף כי יעקב הוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צ"ט) "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" ועקר ההולדה על ידי צדקה כנ"ל [שהיא הכלי לקבל השפעת נעם העליון כנ"ל ויוסף הוא בחינת נעם, כמו שמבאר לקמן] ועל ידי ההולדה, דהינו שנולדין ונתרבין בני אדם על ידי זה נתגלה כבודו יתברך ביותר כנ"ל (שם כ"ב) : "כל זרע יעקב כבדוהו" כי על ידי ההולדה שנעשה על ידי בחינת יעקב שהוא בחינת צדקה כנ"ל על ידי זה 'כבדוהו' כי על ידי זה נתרבה כבודו יתברך כנ"ל. ואזי כששופע נעם העליון על ידי הכלי הנעשה על ידי צדקה בשביל ההולדה כנ"ל וגם בחינת הנעם העליון שהוא המחין, מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר, כידוע אזי אלו המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים הם נופלים גם כן באלו המחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כדי להתתקן על ידי זה כי אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ כי עקר פגם וקלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד שעל ידי זה אינם יכולים לינק ממחין של ארץ ישראל ואזי הם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש וזהו קלקולם כנ"ל וזה בחינת (משלי י"ג) : "בז לדבר יחבל לו" 'בז לדבר', הינו בזיונות, הפך הכבוד על ידי זה: 'יחבל לו' הינו מחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים כי על ידי פגם הכבוד נשארין המחין בבחינת חובלים, שהם מחין של חוץ לארץ כנ"ל נמצא שעקר קלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד ועל כן בעת ששופע נעם העליון על ידי הכלי של צדקה בשביל הולדה שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד כנ"ל אז הוא זמן תקונם של המחין של חוץ לארץ כי מאחר שנתעורר בחינת התגלות הכבוד על ידי זה הם יכולין להתתקן כי עקר הקלקול שלהם היה על ידי פגם הכבוד כנ"ל ועל כן בעת ששופע נעם העליון בשביל הולדה כנ"ל אז באים המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים ונופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל (תהלים ט"ז) : "'חבלים נפלו לי בנעימים" 'חבלים', הינו המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים הם נופלים בנעימים הינו במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כנ"ל כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל וזהו "אף נחלת שפרה עלי" 'נחלת' זה בחינת יעקב, בחינת (דברים ל"ב) : "יעקב חבל נחלתו'", בחינת צדקה שפרה זה בחינת יוסף בחינת (בראשית ל"ט) : "ויהי יוסף יפה תאר" וכו' ויפה תאר זה בחינת יפה תאר, הנאמר בדוד ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צג:) : 'איש תאר, שמראה פנים בהלכה' הינו בחינת מחין, בחינת נעם, שמנעימים בהלכה כנ"ל ועל ידי שתי בחינות אלו, יעקב ויוסף, שהם בחינת "נחלת שפרה" על ידי זה נעשה ההולדה, שאז החובלים נופלים בנעימים כנ"ל וזה "יעקב חבל נחלתו" חבל זה בחינת חובלים הנ"ל שנתתקנים על ידי בחינת יעקב, בחינת צדקה שעל ידה ההולדה שעל ידי זה נתתקנים החובלים, שהם המחין של חוץ לארץ כנ"ל וזה בחינת חבלי לדה בחינת חובלים הנ"ל שנתתקנים על ידי הלדה כנ"ל גם זהו בחינת שפרה הנ"ל בחינת שפיר ושליא, בחינת הולדה וכנ"ל. ומחמת שהמחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים שחובלים זה לזה בהלכה, כי אינם יכולים להשוות דעתן יחד כנ"ל הם נופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם, כדי להתתקן כנ"ל על כן לפעמים כשפוגמים הרבה, חס ושלום אזי אינם יכולין להתתקן אדרבא, גורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל ואזי גם המחין של ארץ ישראל אינם יכולים להשוות עצמן כי נפגמו, חס ושלום על ידי המחין הפגומים של חוץ לארץ, שנפלו לתוכם כנ"ל וזהו בחינת המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן וכלל הדברים כי כל הנבראים וכל ההולדות כלם הם רק בשביל התגלות כבודו יתברך ועקר ההולדה על ידי הצדקה שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון שעל ידי זה נעשה ההולדה ועל ידי זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך כנ"ל וזה אותיות תרומה הם סופי תבות: לחזו'ת בנע'ם ה' ולבק'ר בהיכל'ו (תהלים כ"ז) כי תרומה, הינו צדקה שהיא נדיבות לב בחינת: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" על ידה נעשה כלי לקבל מנעם ה' שעל ידי זה נמשך התגלות כבודו יתברך שהוא בחינת: "ובהיכלו כלו אמר כבוד" וזהו "לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" סופי תבות: תרומה כנ"ל וזה בחינת השירה, בחינת (שמואל ב כ"ג) : "נעים זמרות ישראל" (ולא גלה יותר) אשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה כי יש נעימות בתורה וזהו העקר לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה ["דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום" (משלי ג) נראה לי]
דַּע כִּי יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וְגַם הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵם מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים גַם כֵּן מֵהַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי עִקָּר הַמּחַ וְהַחָכְמָה הִיא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ: 'אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' וְכוּ'

וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְכָל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כֵּן הוּא מְקַבֵּל וְיוֹנֵק מֵהַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נִמְצָא שֶׁכָּל הַמּחִין הֵם בְּחִינַת מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשָּׁם

כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִקָּר הַמּחַ וְהַחָכְמָה כַּנַּ"ל

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, חַס וְשָׁלוֹם

שֶׁמִּי שֶׁפּוֹגֵם, חַס וְשָׁלוֹם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲזַי עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל וְלִינק מֵהַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּכְפִי הַפְּגָם שֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּמוֹ כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל וְלִינק מֵהַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וַאֲזַי נִשְׁאָרִין הַמּחִין בִּבְחִינַת מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ מַמָּשׁ

וּכְשֶׁהַמּחִין הֵם בְּחִינַת מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן יַחַד

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם

כִּי מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ אֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת עַצְמָן יַחַד

אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה מַחֲלקֶת כִּי אִם בְּחוּץ לָאָרֶץ

וּבֶאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין שֶׁגַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מַחֲלקֶת

אַך דַּע, כִּי אֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

הֵם מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן

וְהַתִּקּוּן שֶׁל אֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

הוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נעַם הָעֶלְיוֹן

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד

אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל אֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

כִּי כָּבוֹד הוּא תִּקּוּן הָעוֹלָם

כִּי כָל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי יֵשׁ כָּבוֹד פְּרָטִי לְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר שֶׁל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַכָּבוֹד הָיָה זֶה הַמַּאֲמָר

שֶׁעַל יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה

נִמְצָא שֶׁכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד

שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר

כִּי זֶה הַמַּאֲמָר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה

הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד זֶה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ כָּבוֹד זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְכֵן מַאֲמָר אַחֵר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק אַחֵר מֵהַבְּרִיאָה

הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד אַחֵר, שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְכֵן כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, כֻּלָּם הָיוּ רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד

הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה כָּבוֹד

אֲזַי הוּא צָרִיך לֵידַע מֵאֵיזֶה מַאֲמָר נִתְהַוָּה זֶה הַכָּבוֹד

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר

שֶׁעַל יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וּבְוַדַּאי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה

לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲבָל אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא

כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה כָּבוֹד, אֲזַי אֵין לוֹקְחִין לְעַצְמָן כְּלָל מִן הַכָּבוֹד

רַק הֵם מַעֲלִין כָּל הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּדֵּל וְיִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עַל יְדֵי זֶה תִּקּוּן הָעוֹלָם כַּנַּ"ל

וְהֵם מְבִינִים בְּהַכָּבוֹד מֵאֵיזֶה מַאֲמָר נִתְהַוָּה זֶה הַכָּבוֹד

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר

שֶׁעַל יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

"וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד"

הַיְנוּ שֶׁאֵצֶל אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא

הַכָּבוֹד הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר, הַיְנוּ כֻּלּוֹ מַאֲמָר

כִּי הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הוּא כֻּלּוֹ רַק בִּשְׁבִיל הַמַּאֲמָר

שֶׁנִּתְהַוָּה בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד

אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וַאֲשֶׁר כּחַ בָּהֶם לַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶך"

'כּחַ זֶה בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'

בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא

הֵם מְגַלִּין וּמְאִירִין כ"ח אַתְוָן הַנַּ"ל עַל יְדֵי הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "וַאֲשֶׁר כּחַ בָּהֶם לַעֲמד" וְכוּ'

לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, הַיְנוּ כּחַ מַמָּשׁ

כִּי בְּוַדַּאי צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כּחַ וּגְבוּרָה לַעֲמד בָּזֶה

שֶׁיִּזְכּוּ לִהְיוֹת בְּהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, אֲשֶׁר שָׁם הַכָּבוֹד הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר

בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כַּנַּ"ל

וְעִקָּר הַכָּבוֹד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִתְגַּלֶּה רַק עַל יְדֵי הָאָדָם

כִּי הָאָדָם הוּא תַּכְלִית כָּל הַנִּבְרָאִים

כִּי עִקָּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם

כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הָאָדָם

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַהוֹלָדָה, כְּשֶׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין בְּנֵי אָדָם בְּיוֹתֵר

עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ בְּיוֹתֵר

כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם כַּנַּ"ל

וְדַע, כִּי מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת נעַם

וּמחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְאַחַד קָרָאתִי נעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים"

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'נעַם' 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה'

'חֹבְלִים' 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁחוֹבְלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה'

וְעִקָּר הַהוֹלָדָה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן

כִּי מִנּעַם הָעֶלְיוֹן נִתְעוֹרְרִין שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

אֲשֶׁר עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת: "נָעַמְתָּ לִּי מְאד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְך לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"

שֶׁעַל יְדֵי נעַם הָעֶלְיוֹן מִתְעוֹרֵר הָאַהֲבָה

בְּחִינַת שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא שֶׁעַל יָדָם הַהוֹלָדָה.

וְנעַם הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ תָּמִיד

אֲבָל צְרִיכִין כְּלִי לְקַבֵּל עַל יָדוֹ שֶׁפַע נעַם הָעֶלְיוֹן

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה

נַעֲשֶׂה הַכְּלִי לְקַבֵּל עַל יָדָהּ מִנּעַם הָעֶלְיוֹן שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

כִּי צְדָקָה הִיא נְדִיבוּת לֵב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

וּנְדִיבוּת לֵב, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִתְנַדֵּב הַלֵּב

וְעַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילִין דְּלִבָּא

וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

שֶׁנִּמְשָׁכִין מִנּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וְעִקָּר הוּא הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנּעַם הָעֶלְיוֹן

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל

"זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה", כִּי עִקָּר הַהוֹלָדָה עַל יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף"

הַיְנוּ שֶׁעִקָּר הַהוֹלָדָה עַל יְדֵי יַעֲקב וְיוֹסֵף

כִּי יַעֲקב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקב אַתָּה עָשִׂיתָ"

וְעִקָּר הַהוֹלָדָה עַל יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל

[שֶׁהִיא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת נעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל

וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת נעַם, כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר לְקַמָּן]

וְעַל יְדֵי הַהוֹלָדָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין בְּנֵי אָדָם

עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל

"כָּל זֶרַע יַעֲקב כַּבְּדוּהוּ"

כִּי עַל יְדֵי הַהוֹלָדָה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב

שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה 'כַּבְּדוּהוּ'

כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל.

וַאֲזַי כְּשֶׁשּׁוֹפֵעַ נעַם הָעֶלְיוֹן עַל יְדֵי הַכְּלִי

הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי צְדָקָה בִּשְׁבִיל הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל

וְגַם בְּחִינַת הַנּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַמּחִין, מְקַבֵּל וְנִשְׁפָּע עוֹד מִלְּמַעְלָה יוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ

אֲזַי אֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

הֵם נוֹפְלִים גַם כֵּן בְּאֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהֵם בְּחִינַת נעַם

כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה

כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל אֵלּוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

כִּי עִקָּר פְּגַם וְקִלְקוּל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

הוּא עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד

שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִינק מִמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וַאֲזַי הֵם בְּחִינַת מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ מַמָּשׁ

וְזֶהוּ קִלְקוּלָם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ"

'בָּז לְדָבָר', הַיְנוּ בִּזְיוֹנוֹת, הֵפֶך הַכָּבוֹד

עַל יְדֵי זֶה: 'יֵחָבֶל לוֹ'

הַיְנוּ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

כִּי עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד נִשְׁאָרִין הַמּחִין בִּבְחִינַת חוֹבְלִים, שֶׁהֵם מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִלְקוּל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

הוּא עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד

וְעַל כֵּן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נעַם הָעֶלְיוֹן

עַל יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל צְדָקָה בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד

עַל יְדֵי זֶה הֵם יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן

כִּי עִקָּר הַקִּלְקוּל שֶׁלָּהֶם הָיָה עַל יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נעַם הָעֶלְיוֹן בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה כַּנַּ"ל

אָז בָּאִים הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

וְנוֹפְלִים בְּמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נעַם

כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל

"'חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים"

'חֲבָלִים', הַיְנוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

הֵם נוֹפְלִים בַּנְּעִימִים

הַיְנוּ בְּמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נעַם כַּנַּ"ל

כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי"

'נַחֲלָת' זֶה בְּחִינַת יַעֲקב, בְּחִינַת: "יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'", בְּחִינַת צְדָקָה

שָׁפְרָה זֶה בְּחִינַת יוֹסֵף בְּחִינַת: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר" וְכוּ'

וִיפֵה תֹאַר זֶה בְּחִינַת יְפֵה תֹאַר, הַנֶּאֱמַר בְּדָוִד

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אִישׁ תּאַר, שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה'

הַיְנוּ בְּחִינַת מחִין, בְּחִינַת נעַם, שֶׁמַּנְעִימִים בַּהֲלָכָה כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, יַעֲקב וְיוֹסֵף, שֶׁהֵם בְּחִינַת "נַחֲלָת שָׁפְרָה"

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה הַהוֹלָדָה, שֶׁאָז הַחוֹבְלִים נוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כַּנַּ"ל

וְזֶה "יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"

חֶבֶל זֶה בְּחִינַת חוֹבְלִים הַנַּ"ל

שֶׁנִּתְתַּקְּנִים עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב, בְּחִינַת צְדָקָה

שֶׁעַל יָדָהּ הַהוֹלָדָה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵדָה בְּחִינַת חוֹבְלִים הַנַּ"ל

שֶׁנִּתְתַּקְּנִים עַל יְדֵי הַלֵּדָה כַּנַּ"ל

גַּם זֶהוּ בְּחִינַת שָׁפְרָה הַנַּ"ל

בְּחִינַת שָׁפִיר וְשִׁלְיָא, בְּחִינַת הוֹלָדָה וְכַנַּ"ל.

וּמֵחֲמַת שֶׁהַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים

שֶׁחוֹבְלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן יַחַד כַּנַּ"ל

הֵם נוֹפְלִים בְּמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהֵם בְּחִינַת נעַם, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל

עַל כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁפּוֹגְמִים הַרְבֵּה, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי אֵינָם יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן

אַדְּרַבָּא, גּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וַאֲזַי גַּם הַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עַצְמָן

כִּי נִפְגְּמוּ, חַס וְשָׁלוֹם

עַל יְדֵי הַמּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַם כֵּן

וּכְלַל הַדְּבָרִים

כִּי כָל הַנִּבְרָאִים וְכָל הַהוֹלָדוֹת

כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

וְעִקָּר הַהוֹלָדָה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה

שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנּעַם הָעֶלְיוֹן

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

וְזֶה אוֹתִיּוֹת תְּרוּמָה הֵם סוֹפֵי תֵבוֹת: לַחֲזוֹ'ת בְּנעַ'ם ה' וּלְבַקֵּ'ר בְּהֵיכָל'וֹ

כִּי תְּרוּמָה, הַיְנוּ צְדָקָה שֶׁהִיא נְדִיבוּת לֵב

בְּחִינַת: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

עַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנּעַם ה'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אמֵר כָּבוֹד"

וְזֶהוּ "לַחֲזוֹת בְּנעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" סוֹפֵי תֵבוֹת: תְּרוּמָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁירָה, בְּחִינַת: "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת הַתּוֹרָה

כִּי יֵשׁ נְעִימוּת בַּתּוֹרָה

וְזֶהוּ הָעִקָּר

לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה

["דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נעַם וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם" נִרְאֶה לִי]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכח - כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵה וּשְׁבָקוּהוּ
...מוהר"ן ח"א - תורה קכח - כחלינהו לעינה ושבקוהו איתא בגמרא: לענין היצר הרע דעברה דהינו של תאוות המשגל, כחלינהו לעינה ושבקוהו נמצא שאף על פי שסמו את עיני היצר הרע של ניאוף אף על פי כן נשאר וזה בחינת מה שנמצא לפעמים באנשים הכשרים קצת שמחמת שנוגע יראת השם בלבו הוא משפיל עיניו ואינו מסתכל בנשים ואף על פי כן הוא גונב את העין כלאחר יד, ומסתכל מן הצד והוא בחינת כחלינהו לעינה דיצרא שמסמא עיני היצר הרע שרוצה להסתכל והוא מסמא עיניו על ידי שמונע עצמו מלהסתכל ואף על פי כן נשאר היצר הרע כי מסתכל מן הצד כלאחר י...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'
...אכלוהו היום כי שבת היום לה' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו' ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה . 'מכאן, שחיב לאכל שלש סעדות בשבת כי תלתא "היום" כתיבי' נמצא שעל כל סעדה משלש סעדות כתיב היום לרמז שלא לאכל בסעדה של שבת רק בשביל היום כי לפעמים אוכל בשביל שרעב מאתמול ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך. [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר כך נזדמן שדברתי עמו...
שיחות הר"ן - אות רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר שצריך לזהר מאד לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום, אפילו בדרך ליצנות דהינו שלא לומר חס ושלום, על עצמו שיהיה רשע חס ושלום או שיעשה עברה חס ושלום אף שאומר זאת בדרך ליצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת אף על פי כן זה הדבור מזיק לו מאד ויכול להכריחו חס ושלום, אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך ליצנות ועל ידי זה נכשל יהוא המלך על ידי שהוציא מפיו ואמר: "יהוא יעבדנו הרבה" אף על פי שבלבו היה לבלי לעבדו רק אמר זאת בדרך ליצנות כדי להטעות את עובדי...
שיחות הר"ן - אות עה
...ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד...
שיחות הר"ן - אות קא
שיחות הר"ן - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות
חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן. גם ביום שני ראשון...
ספר המידות - שבת
ספר המידות - שבת חלק שני א. התורה והמעשר והשבת הם נותנים חיים גשמיים גם כן. ב. הרגיל בקללה, על ידי זה לא יהיה לו בגדים על השבת. ג. עיר ששומרין את עצמם מללכת חוץ לתחום שבת, על ידי זה שם הבשר בזול. ד. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה. ה. על ידי שמירת שבת הוא כבן המתחטא לפני אביו והוא ממלא שאלותיו, גם הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקימה, גם הקרן של המעשים טובים שלו קימים לעולם הבא, ואינו אוכל אלא מפרותיהם.
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' ספר שפעם אחת בימי נעוריו היה אצל הרב וכו' ואמר שאז עדין לא היה אוחז במדרגה זו של עכשו שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש כי אתה סבור שבפעם אחת באין לכל המעלות ?! כי לא כן הוא רק צריכין להתיגע ולטרח בעבודתו מאד קדם שבאין לאיזה מעלה טובה ואז היה קשה לי להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה רוצה לעסק בעבודת ה' וכן כמה פעמים בעת שספר מענין הפלגת מעלתו וכו' היה רגיל לומר [אבל מאד התיגעתי, התעניתי הרבה וכו']
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
מהו סוד העיבור? כיצד הוא אפשרי?
...הוא אפשרי? אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=332 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סא - על ידי אמונת חכמים יש בזה שכל, שישאר הסוד אצלנו, אף על פי שמודיעין להם החכמה כי בודאי צריך להודיע להם החכמה כדי שידעו מחכמתנו, שאנו יודעין חכמה זו כמו שכתוב "כי היא חכמתכם" וכו' ואם כן, מאחר שמודיעין להם, אינו סוד כי הלא גם הם יודעין אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם החכמה ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו וזה בחינת: "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים" 'לעיני העמים' דיקא דהינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 07:09:51 - wesi2