ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב (משלי י"ד) : "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תאוות ממון רק להתאוות ולאהב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל ובבחינה זו, 'רבי מכבד עשירים' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין פ"ו) מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון והיא מדה רעה מגנה, שקשה מאד להנצל ממנה ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה ובפרט בשביל תאוות הממון כדי שלא תפסיד לו את הממון עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכעס ממש ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון עושה לו ממנו כעס כי הכעס הוא ממש בחינה אחת וענין אחד עם הממון, במקום שרש ההשתלשלות ואין ביניהם שום הפרש כי שניהם יורדים מגבורות ונמשכין ממקום אחד ממש בבחינת (איוב ל"ז) "מצפון זהב יאתה" וכתיב (ירמיה א) : "מצפון תפתח הרעה" הינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת י"א) : "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". כי הממון והעשירות היא בחינת חומה כמו שכתוב (משלי י"ח) : "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו' (שם כ"ה) : "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו" והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון שהוא בחינת חומה כנ"ל אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות, כעס שמזמין לו דבר לכעס ונתקלקל בחינת החומה, על ידי הכעס כנ"ל כי הכעס והממון הם בחינה אחת, בשרש ההשתלשלות כנ"ל ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה לכעס שהוא הפך החומה ועושה לו מחומה חמה, שמהפך הממון לכעס כנ"ל כי תחלת שרש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם בבחינת (דברים כ"ד) : "ואליו הוא נושא את נפשו" הנאמר על ממון של שכיר יום וכמו שכתוב (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו" ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ"ל ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת (איוב י"ח) : "טורף נפשו באפו", כמובא בזוהר (תצוה דף קפ"ב) ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל על כל זה, לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמפסיד ומאבד ממנו, אפילו הממון שיש לו כבר אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון ושוב אי אפשר להתהפך לכעס ואדרבא הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא הפך בחינת חומה על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינת (תהלים קי"א) : טרף נתן ליראיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו כנ"ל ה' ישמרנו ויצילנו ממדה המגנה הזאת אמן כן יהי רצון
כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן

וְלא לְמָמוֹן בִּלְבַד מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ

אֶלָּא אֲפִילּוּ לְהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמָּמוֹן

דֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לִמְשׁך אֵלָיו וְלֶאֱהב אוֹתוֹ

מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים"

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן

שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל וּמִתְהַוֶּה מִשָּׁם

כִּי בְּוַדַּאי הַתְחָלַת הַמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַמָּמוֹן

הוּא בְּוַדַּאי בְּחִינַת קְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע קדֶשׁ

וְאַחַר כָּך נִתְגַּשָּׁם לְמַטָּה, כְּדֶרֶך הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְנִתְהַוֶּה מָמוֹן

וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ תְּאֵבָה לְמָמוֹן

מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא מִשָּׁם

אַך צָרִיך לִבְלִי לְהִתְאַוּוֹת לְהַמָּמוֹן

כַּמְבאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים גּדֶל גְּנוּת תַּאֲוָות מָמוֹן

רַק לְהִתְאַוּוֹת וְלֶאֱהב הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם כַּנַּ"ל

וּבִבְחִינָה זוֹ, 'רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל

וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן

אַך יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן

וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה

וַאֲפִילּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוָות הַמָּמוֹן

כְּדֵי שֶׁלּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן

עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ

וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ

כִּי בִּבְחִינַת שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן

מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם

הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ

וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן

אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס

וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן

עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס

כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת

וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ

כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת

וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ

בִּבְחִינַת "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" וּכְתִיב: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה"

הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּך וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶך".

כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" וְכוּ': "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ"

וְהַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן

שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל

אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, כַּעַס

שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעס וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה, עַל יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל

כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּשׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּך לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה

לְכַעַס שֶׁהוּא הֶפֶך הַחוֹמָה

וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּך הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל

כִּי תְּחִלַּת שׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן

הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם

בִּבְחִינַת: "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"

הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ"

וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי כַּעַס, מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת: "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ", כַּמּוּבָא בַּזוהַר

וְדַע, שֶׁאֲפִילּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן

וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל

עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך

עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ, אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר

אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס

מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן

וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּך לְכַעַס

וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה

רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס

שֶׁהוּא הֶפֶך בְּחִינַת חוֹמָה

עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך

שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר

כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם

הוּא בִּבְחִינַת: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו

וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל

ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזּאת

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
שיחות הר"ן - אות פב
שיחות הר"ן - אות פב "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצת בי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיז - הָעִנְיָן שֶׁקָּשֶׁה לִישׁן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת
...מתחיל התגלות אליהו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבוא' ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין אליהו בא אלא לרחק המקרבין בזרוע, ולקרב המרחקין בזרוע' והינו לרחק השקר ולקרב האמת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה בזוהר 'דשאל האי מינא כתיב: "שפת אמת תכון" וכו' והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב אלא תכון כי האמת עתיד להתקים דהינו כשיבוא אליהו ומשיח עין שם אזי יקים "שפת אמת תכון" '...
שיחות הר"ן - אות קנז
שיחות הר"ן - אות קנז שמעתי בשמו שאמר שכבר אמר כמה תורות על חולאת שלו כי אחר שבא מלמברג הזכיר כמעט בכל תורה מענין הראה שזה היה החולאת שלו כי היה לו חלי ההוסט [שעול, שחפת] רחמנא לצלן שהוא חלי הראה ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך
ספר המידות - תשובה
...א. התענית מועיל לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא...
ספר המידות - גנבה וגזלה
...א' א. מי שנפתה לבו לגזל וכיון שהתיר לעצמו גזלת חברו, הרי הוא מוכן לכל חטא ועון, ואין תקנה להסירו מדרכו הרעה. ב. בעוון הגזל הגובאי עולה ורעב הוה ובני אדם אוכלין בשר בניהם. ג. מי שאינו מהנה את אחרים מממונו, על ידי זה גזלנים באים עליו. ד. הגוזל את חברו שוה פרוטה, כאלו נוטל נשמתו ונשמת בניו ובנותיו ואפילו גרמא. ה. מי שלא חס על ממון חברו, בידוע שהוא גנב. ו. אונאת ממון מתר להנאות את עובד אלילים. ז. מי שקופץ ידו מצדקה, גזלנים באים עליו. ח. מי שש בטחונו...
מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל?
...צורות שונות שחסידי ברסלב הם נגד שימוש בשכל, ולזרוק את השכל, ולהיות רק בפשיטות, ולא להתעסק בחוכמות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל. האם הם כולם נבערים מדעת ומשום כך הם מפחדים להשתמש בשכלם? אינסטנקטיבית כאשר מישהו מבקש ממני להאמין לו ולא להשתמש בשכל שלי, אני ישר קולט שהוא נוכל רמאי ושקרן במקרה הרע, או טיפש במקרה הטוב. לא ברור לי מדוע חסידי ברסלב בורחים משימוש בשכל. האם האמונה שלהם כ"כ חלשה שהם מפחדים לגלות שהיא שקרית? האם יש כאן שקר...
שיחות הר"ן - אות צג
...אור שהוא מאיר באלף עולמות וזה האור אין אדם פשוט יכול לקבל מחמת גדלו וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות דהינו שיוכל לחלק האור הגדול לחלקים קטנים כדי שיוכלו הקטנים במעלה לקבלו מעט מעט כמו למשל כשאחד אומר פשט או חלוק גדול מאד ומחמת זה אין יכולין לקבל ממנו מחמת גדלו כי חצי פשט אי אפשר לקבל כי אם כלה אבל כשמחלקין הפשט והחלוק לחלקים וענינים אזי יכולין להבין כל ענין וענין בפני עצמו כך יש אור שהוא מאיר באלף עולמות והוא השגה אחת דהינו שאי אפשר להשיג...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צה - כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים
...הדור ומנהיגי הדור נתגאים [לשון רבנו ז"ל] כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים אזי הקדוש ברוך הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו' וזה פרוש: סוד שמובא ב"עץ החיים 'אחורים דמ"ה, תסיר מ"ה נשאר פ"ה' פרוש, על ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו על ידי זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את עצמו למה אלא שהוא מתגאה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כל זמן שהאדם שומע עוד איזה אדם, הוא לא טוב בשעת התפילה כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת...
שיחות הר"ן - אות פ
שיחות הר"ן - אות פ בני אדם יש להם כח למנע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכלת רק כפי כחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא אבל האדם הוא כלליות, שכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם הם יותר ממניעות היצר הרע
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 26_06_2025 השעה 12:45:00 - wesi2