ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב (משלי י"ד) : "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תאוות ממון רק להתאוות ולאהב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל ובבחינה זו, 'רבי מכבד עשירים' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין פ"ו) מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון והיא מדה רעה מגנה, שקשה מאד להנצל ממנה ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה ובפרט בשביל תאוות הממון כדי שלא תפסיד לו את הממון עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכעס ממש ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון עושה לו ממנו כעס כי הכעס הוא ממש בחינה אחת וענין אחד עם הממון, במקום שרש ההשתלשלות ואין ביניהם שום הפרש כי שניהם יורדים מגבורות ונמשכין ממקום אחד ממש בבחינת (איוב ל"ז) "מצפון זהב יאתה" וכתיב (ירמיה א) : "מצפון תפתח הרעה" הינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת י"א) : "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". כי הממון והעשירות היא בחינת חומה כמו שכתוב (משלי י"ח) : "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו' (שם כ"ה) : "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו" והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון שהוא בחינת חומה כנ"ל אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות, כעס שמזמין לו דבר לכעס ונתקלקל בחינת החומה, על ידי הכעס כנ"ל כי הכעס והממון הם בחינה אחת, בשרש ההשתלשלות כנ"ל ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה לכעס שהוא הפך החומה ועושה לו מחומה חמה, שמהפך הממון לכעס כנ"ל כי תחלת שרש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם בבחינת (דברים כ"ד) : "ואליו הוא נושא את נפשו" הנאמר על ממון של שכיר יום וכמו שכתוב (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו" ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ"ל ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת (איוב י"ח) : "טורף נפשו באפו", כמובא בזוהר (תצוה דף קפ"ב) ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל על כל זה, לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמפסיד ומאבד ממנו, אפילו הממון שיש לו כבר אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון ושוב אי אפשר להתהפך לכעס ואדרבא הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא הפך בחינת חומה על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינת (תהלים קי"א) : טרף נתן ליראיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו כנ"ל ה' ישמרנו ויצילנו ממדה המגנה הזאת אמן כן יהי רצון
כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן

וְלא לְמָמוֹן בִּלְבַד מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ

אֶלָּא אֲפִילּוּ לְהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמָּמוֹן

דֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לִמְשׁך אֵלָיו וְלֶאֱהב אוֹתוֹ

מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים"

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן

שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל וּמִתְהַוֶּה מִשָּׁם

כִּי בְּוַדַּאי הַתְחָלַת הַמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַמָּמוֹן

הוּא בְּוַדַּאי בְּחִינַת קְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע קדֶשׁ

וְאַחַר כָּך נִתְגַּשָּׁם לְמַטָּה, כְּדֶרֶך הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְנִתְהַוֶּה מָמוֹן

וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ תְּאֵבָה לְמָמוֹן

מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא מִשָּׁם

אַך צָרִיך לִבְלִי לְהִתְאַוּוֹת לְהַמָּמוֹן

כַּמְבאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים גּדֶל גְּנוּת תַּאֲוָות מָמוֹן

רַק לְהִתְאַוּוֹת וְלֶאֱהב הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם כַּנַּ"ל

וּבִבְחִינָה זוֹ, 'רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל

וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן

אַך יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן

וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה

וַאֲפִילּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוָות הַמָּמוֹן

כְּדֵי שֶׁלּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן

עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ

וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ

כִּי בִּבְחִינַת שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן

מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם

הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ

וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן

אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס

וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן

עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס

כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת

וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ

כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת

וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ

בִּבְחִינַת "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" וּכְתִיב: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה"

הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּך וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶך".

כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" וְכוּ': "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ"

וְהַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן

שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל

אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, כַּעַס

שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעס וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה, עַל יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל

כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּשׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּך לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה

לְכַעַס שֶׁהוּא הֶפֶך הַחוֹמָה

וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּך הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל

כִּי תְּחִלַּת שׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן

הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם

בִּבְחִינַת: "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"

הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ"

וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי כַּעַס, מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת: "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ", כַּמּוּבָא בַּזוהַר

וְדַע, שֶׁאֲפִילּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן

וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל

עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך

עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ, אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר

אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס

מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן

וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּך לְכַעַס

וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה

רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס

שֶׁהוּא הֶפֶך בְּחִינַת חוֹמָה

עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך

שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר

כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם

הוּא בִּבְחִינַת: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו

וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל

ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזּאת

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות ע
...אות ע ענה ואמר היתכן שאנו מניחין את השם יתברך שיעשה ויחשב לגזר גזרות בעולם ? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה עצמו...
לזרוק קולות - סיפור הציפורים בסיפורי מעשיות
...הציפורים בסיפורי מעשיות מכאן breslev.eip.co.il/?key=60 השיב: אני יכול לתקן כי אני יכול לעשות ולכון כל הקולות שבעולם [הינו שכל מיני קולות שבעולם הוא יכול להוציאם בקולו ולכון ממש כמו איזה קול שיהיה] גם אני יכול להשליך קולות הינו, כי אני יכול להשליך קול שבכאן, במקום שאני מוציא הקול, לא יהיה נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול מה לדעתכם הנמשל של היכולת של הצדיק לזרוק קולות וכולי? ***** רמז: breslev.eip.co.il/?key=566 ספר עמי ואמר שיש לו דברים גבוהים ונעלמים מאד בענין שיחתו שמשיח עם בני אדם, אך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נא - הַיֵּצֶר הָרָע נוֹקֵשׁ בָּאָדָם בְּכָל פַּעַם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נא - היצר הרע נוקש באדם בכל פעם היצר הרע נוקש באדם בכל פעם ומעוררו למה שמעוררו ואף אם אין האדם שומע לו ופונה ערף ממנו אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע ואינו פונה אליו כלל אזי היצר הרע מסתלק והולך לו וכן בתפילה, בענין המחשבות הבאים לבלבל, הוא ממש כנ"ל שהמחשבה באה כמה פעמים פעם אחר פעם, לבלבל וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אפן ואזי תסתלק ועין במקום אחר מזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה
...ח"א - תורה קפה - עקר השלמות היא היראה איתא בזוהר: 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" כי היא שלמות כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה...
להיות כמו רבי נחמן מברסלב - מודל לחיקוי
...מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=545 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו יתברך. וכאן מובא breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם ואם הוא במדרגה שאין צריך להתביש משום אדם יש להתביש מהקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא מקים כל התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. הקדוש ברוך הוא קובר מתים וכו' הקדוש ברוך הוא מבקר חולים וכו' ושאר מצות התורה שחשבו רב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כמו שכתוב: "לפני שבר גאון" וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול כמו שכתוב: "ולפני כבוד ענווה"
שיחות הר"ן - אות רפח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי שפעם אחת אמר לאיש אחד בזו הלשון . 'שוב יום אחד לפני מיתתך' ודחק ומשך תבת יום אחד וכונתו היה לענין מה שמפיל את האדם מה שקדם לו ומה שלאחריו דהינו מה שרואה שלפעמים מתעורר קצת להשם יתברך אבל קדם ואחר כך היה מה שהיה כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם כידוע ועל זה אמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל וגער עליו ואמר: שוב יום אחד לפני מיתתך כלומר שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קדם שתמות כי אם לשוב להשם יתברך יום אחד בלבד גם זה טוב מאד ויקר מכל הון...
חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
...אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של אכילה]...
ספר המידות - זכירה
...חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נעשה שכחן. ב. על ידי דאגה בא שכחה. ג. על ידי למוד בפה מלא בא זכירה. ד. על ידי צער בא שכחה. ה. כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה. ו. על ידי מצות מעשיות האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה. ז. על ידי ניאוף מאבד הזכרון. ח. על ידי כזבים בא שכחה. ט. מי שאין לו זכרון, יחזיר את בני אדם בתשובה. י. מי שאין לו זכרון, בידוע שלא תקן חטאות נעורים. יא. מי שהוא שכחן, יתן צדקה. יב. מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה. יג. על ידי שפלות תזכה לזכרון. יד. על ידי עצבות בא שכחה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2461 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 04:34:02 - wesi2