ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקי - עבודת השם
אות תקי ספר לי חברי רבי נפתלי שפעם אחת ספר עמו ממצות תפילין והפליג מאד בקדשת התפילין, ואמר שראוי לאדם להתלהב מאד בהנחת תפילין, כי תפילין הם קדושים ונוראים מאד וראוי שיפל על האדם פחד ורעדה גדולה ואימה ויראה עצומה כשרוצה להניח תפילין אשר קדשתם שגבה וגבהה מאד והאריך בזה הרבה. וגם אנכי הבנתי מדבריו עצם הפלגת נוראות קדשת התפילין. ואמר שכמה וכמה תורות שלו רבות מאד כלם נאמרו על מצוות תפילין, אף על פי שלא נזכר שם תפילין כלל אף על פי כן הם נאמרו על ענין תפילין. והם בחצוצרות בסימן ה. אנכי ה' אל קיך בסימן ד' ומי האיש החפץ חיים בסימן ל"ג, ואשרי העם יודעי תרועה סימן ל"ה, ומרכבות פרעה בסימן ל"ח כלם בלקוטי הראשון. ועוד מאמרים רבים אשר נאמרו באותן הזמנים כלם נאמרו על תפילין. ומזה יוכל לשער מעט עד היכן גדלו ושגבו קדשת התפילין אות תקיא אמר שהוא יודע מסופר אחד שהוא צדיק גנוז ורצה רבנו זכרונו לברכה מאד שיהיה לנו תפילין ממנו ואמר שהוא רוצה לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפילין כי צריכין לנסע אליו בחכמה באפן שלא יבין שבאו אליו בשביל זה כדי שלא יהיה נלכד חס ושלום באיזה צד גאות על כן היה רצונו לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפילין ולחלק לאנשי שלומנו שנזכה כלנו להניח תפילין קדושים שלו. וגם קדם שספר זאת דבר עמנו כמה פעמים שרצונו שיהיה לנו תפילין טובים מסופר הגון באמת. וכפי הנראה מדבריו היה שלא היתה כונתו על אלו הסופרים המפרסמים עכשו רק שיהיה סופר הגון באמת לאמתו. ודבר מזה כמה פעמים מענין תפילין טובים כנ"ל אחר כך ספר הנזכר לעיל שיודע מסופר וכו' כנ"ל. אך בעוונותינו הרבים לא זכינו להוציא הדבר לאור ולא גלה לנו מי הוא הסופר ואיפה הוא. ובתוך כך נסתלק למעלה למעלה. ואין אתנו יודע עד מה איה מקום כבודו של הסופר ההגון באמת אחד מאנשי שלומנו היה קובל לפניו שאחר אכילתו כששוכב על מטתו קדם השנה הוא רוצה לדבר אז איזה דבורים של התבודדות לבקש מהשם יתברך שיקרבו לעבודתו וכו' ואינו יכול לפתח אז פיו כלל. השיב לו רבנו זכרונו לברכה, אם כן שוכבין עצמן וגונחין גניחה אחר גניחה. ועשה רבנו זכרונו לברכה בעצמו גניחות תכופות כמרמז שכך יעשה אות תקיב אמר [זה כבר עבירה כשאתם עושים עבירה] רצונו לומר מעתה אות תקיג שמעתי בשמו שאמר על ידי אמונת צדיקים אמתיים זוכה לממון הרבה וזה (בזמירות לליל שבת) : 'שכרו הרבה מאד'. 'מאד' זה הממון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובכל מאדך בכל ממונך 'על פי פעלו', 'פעלו' הם הצדיקים כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "אתן לפעלי צדק". וזה 'על פי פעלו' הינו על ידי אמונה בהצדיקים כי אמונה תולה בפה של אדם כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "אודיע אמונתך בפי" ועל ידי זה שכרו הרבה מאד, שזוכה לממון הרבה אות תקיד שמעתי בשמו שספר מכמה צדיקים אמתיים גדולים. ואמר שזה יש לו קצת כח להנהיג העולם רק החסרון שהוא אינו בר אבהן. וכן ספר עוד מאיזה צדיקים שאין יכולין להנהיג העולם. ענה ואמר שהענין הוא כמו שאיתא במדרש (בהקדמת הזוהר) לענין האותיות בשעת בריאת העולם. שבאו האותיות לפני השם יתברך וכל אחד רצה שיברא בו השם יתברך את העולם. והשיב השם יתברך לכל אחד ואחד שבאותיות נאה אתה ויפה אתה מאד. ואף על פי כן איני רוצה לברא בך את העולם וכו' כמו כן יש לענין הצדיקים שיש בהם נאים ויפים מאד ואף על פי כן אינם יכולים להנהיג העולם אות תקטו הזהיר שלא לאכל בהלעטה הינו במהירות כדרך גרגרן כי זהו בחינת (בראשית כ"ה) : "הלעיטני נא" רק להרגיל עצמו לאכל במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ כדרך שאוכלין בדרך ארץ כשיושב אדם חשוב על השלחן כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל לבדו אות תקטז אמר שלעתיד יאמרו הצדיקים זה ה' קוינו לו, (תענית ל"א) זה דיקא ואמר בלשון אשכנז שיאמרו כל אחד [באמת לה' זה היינו מקוים]. כלומר שגם בעולם הזה זכו להשיג אותו כך כמו שהם רואין אותו עתה ותמיד היו מקוים לראות אותו כך ועכשו זכו לזה. ועל כן יאמרו אז זה ה' קוינו לו זה דיקא אות תקיז אמר אני בטוח בהשם יתברך שכל תינוק שיבוא לפני קדם שיגיע לבן שבע שנים בודאי יהיה נקי מן החטא עד יום חתנתו אות תקיח שמעתי בשמו שאמר יש אצלי אנשים שלפעמים הם מתלהבים להשם יתברך, וסמוכים להשם יתברך באמת. והם אז במדרגה טובה שאפילו צדיקים גמורים אינם אוחזים בזה. אבל לפעמים נופלים מזה וכו' מי יתן והיה לבבם זה בעת שהם אוחזים בעבודת השם מי יתן והיו אוחזים במדרגה זו לארך ימים ושנים הרבה. עוד שמעתי בשמו בענין זה שאמר שעקר הוא הלב של ההתחלה כי אז בהתחלת עבודת ה' מתלהב הלב מאד להשם יתברך וטוב מאד להשתדל ולהתאמץ שיאריך זמן הרבה בהתלהבות והשתוקקות להשם יתברך של ההתחלה. ואמר שהצדיק הקדוש רבי זוסיא זכרונו לברכה היה בענין זה חדוש גדול מאד נגד כמה צדיקים גדולים כי הלך עם הלב של ההתחלה זמן רב אות תקיט פעם אחת אמר לי כל מה שאתה רואה בעולם הוא רק בשביל הבחירה כי כל העולם ומל או לא נברא רק בשביל הבחירה
אות תקי

סִפֶּר לִי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמּוֹ מִמִּצְוַת תְּפִילִּין

וְהִפְלִיג מְאד בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין, וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָאָדָם לְהִתְלַהֵב מְאד בַּהֲנָחַת תְּפִילִּין, כִּי תְּפִילִּין הֵם קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים מְאד

וְרָאוּי שֶׁיִּפּל עַל הָאָדָם פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה וְאֵימָה וְיִרְאָה עֲצוּמָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהָנִיחַ תְּפִילִּין אֲשֶׁר קְדֻשָּׁתָם שָׂגְבָה וְגָבְהָה מְאד

וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה הַרְבֵּה.

וְגַם אָנכִי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו עצֶם הַפְלָגַת נוֹרְאוֹת קְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין.

וְאָמַר שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ רַבּוֹת מְאד כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל מִצְווֹת תְּפִילִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִזְכָּר שָׁם תְּפִילִּין כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן הֵם נֶאֶמְרוּ עַל עִנְיַן תְּפִילִּין.

וְהֵם בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּסִימָן ה. אָנכִי ה' אֱל קֶיךָ בְּסִימָן ד' וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים בְּסִימָן ל"ג, וְאַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה סִימָן ל"ה, וּמַרְכְּבוֹת פַּרְעה בְּסִימָן ל"ח כֻּלָּם בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן.

וְעוֹד מַאֲמָרִים רַבִּים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתָן הַזְּמַנִּים כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל תְּפִילִּין.

וּמִזֶּה יוּכַל לְשַׁעֵר מְעַט עַד הֵיכָן גָּדְלוּ וְשָׂגְבוּ קְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין

אות תקיא

אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז

וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִילִּין מִמֶּנּוּ

וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִילִּין

כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאפֶן שֶׁלּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה

כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת

עַל כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִילִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ.

וְגַם קדֶם שֶׁסִּפֵּר זאת דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִילִּין טוֹבִים מִסּוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁלּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמְפֻרְסָמִים עַכְשָׁו רַק שֶׁיִּהְיֶה סוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וְדִבֵּר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן תְּפִילִּין טוֹבִים כַּנַּ"ל

אַחַר כָּךְ סִפֵּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיּוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל.

אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא זָכִינוּ לְהוֹצִיא הַדָּבָר לָאוֹר וְלא גִּלָּה לָנוּ מִי הוּא הַסּוֹפֵר וְאֵיפה הוּא.

וּבְתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה.

וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת

אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו

שֶׁאַחַר אֲכִילָתוֹ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ קדֶם הַשֵּׁנָה

הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אָז אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'

וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ אָז פִּיו כְּלָל.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אִם כֵּן

שׁוֹכְבִין עַצְמָן וְגוֹנְחִין גְּנִיחָה אַחַר גְּנִיחָה.

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ גְּנִיחוֹת תְּכוּפוֹת

כִּמְרַמֵּז שֶׁכָּךְ יַעֲשֶׂה

אות תקיב

אָמַר [זֶה כְּבַר עֲבֵירָה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עֲבֵירָה]

רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵעַתָּה

אות תקיג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

עַל יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים זוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה

וְזֶה: 'שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד'.

'מְאד' זֶה הַמָּמוֹן

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְכָל מְאדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ

'עַל פִּי פָּעֳלוֹ', 'פָּעֳלוֹ' הֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶתֵּן לְפעֲלִי צֶדֶק".

וְזֶה 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ' הַיְנוּ עַל יְדֵי אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיקִים

כִּי אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי"

וְעַל יְדֵי זֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד, שֶׁזּוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה

אות תקיד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים.

וְאָמַר שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם

רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אֲבָהָן.

וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם.

עָנָה וְאָמַר שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ לְעִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם.

וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה מְאד. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם

אות תקטו

הִזְהִיר שֶׁלּא לֶאֱכל בְּהַלְעָטָה הַיְנוּ בִּמְהִירוּת כְּדֶרֶךְ גַּרְגְּרָן

כִּי זֶהוּ בְּחִינַת: "הַלְעִיטֵנִי נָא"

רַק לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱכל בִּמְתִינוּת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ

כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם חָשׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן

כָּךְ יאכַל תָּמִיד

אֲפִילּוּ כְּשֶׁאוֹכֵל לְבַדּוֹ

אות תקטז

אָמַר שֶׁלֶּעָתִיד יאמְרוּ הַצַּדִּיקִים זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ

זֶה דַּיְקָא

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֶחָד [בֶּאֱמֶת לַה' זֶה הָיִינוּ מְקַוִּים].

כְּלוֹמַר שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה זָכוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ כָּךְ

כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹאִין אוֹתוֹ עַתָּה

וְתָמִיד הָיוּ מְקַוִּים לִרְאוֹת אוֹתוֹ כָּךְ

וְעַכְשָׁו זָכוּ לָזֶה.

וְעַל כֵּן יאמְרוּ אָז זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ זֶה דַּיְקָא

אות תקיז

אָמַר אֲנִי בָּטוּחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא לְפָנַי קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְבֶן שֶׁבַע שָׁנִים

בְּוַדַּאי יִהְיֶה נָקִי מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ

אות תקיח

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְלַהֲבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּסְמוּכִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

וְהֵם אָז בְּמַדְרֵגָה טוֹבָה שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם אוֹחֲזִים בָּזֶה.

אֲבָל לִפְעָמִים נוֹפְלִים מִזֶּה וְכוּ'

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה בְּעֵת שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

מִי יִתֵּן וְהָיוּ אוֹחֲזִים בְּמַדְרֵגָה זוֹ לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה.

עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַר

שֶׁעִקָּר הוּא הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה

כִּי אָז בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' מִתְלַהֵב הַלֵּב מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְטוֹב מְאד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ שֶׁיַּאֲרִיךְ זְמַן הַרְבֵּה בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל הַהַתְחָלָה.

וְאָמַר שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בְּעִנְיָן זֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד נֶגֶד כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים

כִּי הָלַךְ עִם הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה זְמַן רַב

אות תקיט

פַּעַם אַחַת אָמַר לִי

כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה

כִּי כָּל הָעוֹלָם וּמְל אוֹ לא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה
ספר המידות - משיח
ספר המידות - משיח חלק שני א. על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם, גם זוכה לבגדים נאים. ב. על ידי תשובה הרוח של משיח מנשבת על גזרות המלכיות ומבטלן. ג. עתיד דור אחד שיהיה בעולם, שיהיה כלו זכאי. ד. על ידי אמת בא הקץ. ה. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה.
סיפורי מעשיות - מעשה ממרור
...ממרור שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא ראה כי נתנו לו חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדברים הנוהגים בסדר ואומרים את ההגדה...
דמותו של ר' נחמן מברסלב
...מצד אחד הגותו נסובה סביב העניין של השמחה והביחד. הוא גם אמר שאדם ללא חברים טוב לו שימות וכולי. מצד שני הוא בעצמו היה די בודד. הוא העיד זאת על עצמו, ופניו אף פעם לא היו שוחקות, איך כל זה מסתדר מבחינת אישיותו? תשובה: לשואל, תרשה לי לתקן אותך ולתת נקודה למחשבה, כאשר אומרים משהו בשם רבי נחמן, זה קריטי ביותר לברר את הציטוט המקורי ואת הלשון המקורית ואת ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים. דהיינו אכן רבי נחמן דיבר על השמחה, אך על עניין הביחד הוא לא דיבר אלא על ההפך שהוא ההתבודדות שהוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ
...דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' . דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה, נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת: "אילת אהבים ויעלת חן" שמעלה חן על לומדיה . כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר...
שיחות הר"ן - אות קמז
...מאיש אחד מאנשינו שאמר שקדם שספר רבנו זכרונו לברכה, המעשה של המלך שהיה לו בן שכלו מאבנים טובות הנדפסת [בספורי מעשיות מעשה ה] אמר קדם שספר: אני יודע מעשה שיש בה כל השם של מ"ב ואחר כך ספר זאת המעשה ואף על פי כן אין אנו יודעים אם זאת היא המעשה של השם מ"ב וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש לפני כמה שנים שאמר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה, היה יודע מעשה שהיה בה השם של מ"ב ודבר עמי אז מהשם של מ"ב ושאל אותי למצא פרוש בלשון לעז על שתי אותיות ו' צ' שנמצא בשם הנ"ל ולא יכלתי למצא וכפי המובן היה שכבר יודע סוד כל השם הנ"ל...
חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
...שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה ה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פג - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף
...פג - מתן בסתר יכפה אף [לשון החברים] מתן בסתר יכפה אף דע, כי בהאלף בית יש ששה פאין 1. אלף אי אפשר לקרות בלא פ 2. גם כף 3. ך 4. פ 5. ף 6. וקו"ף גם כן אי אפשר לקרא אותן בלא פ נמצא שיש בהא"ב ששה פאין פ' גימטריא ת"פ כמנין לילית והנה, חס ושלום, כשארע לאדם מקרה בלתי טהור הוא על ידי הקלפה הנ"ל כידוע והנה הקלפה הנ"ל יונקת מן האלף בית כמנין שמה הינו מן הפאין הנ"ל ונעשה מן פא אף איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם לא זכו, הינו שהוא בלתי טהור, אש אוכלתו כי דע וראה, כי האותיות עצמן של הפאין [הינו א, כ, ך, פ, ף,...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה פעם אחת אמר לאחד. אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים והיה מתאנח מאד על זה ואמר אוי, איך יוכלו לעמד אנשים מעטים נגד כל העולם והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת, שתכף התחיל להתפשט אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כשאחד צועק להשם יתברך כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע כמו שכתוב: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו".
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2656 שניות - עכשיו 29_08_2025 השעה 21:22:26 - wesi2