ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
אות נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חזק את ידי עוברי עברה המגלחים זקנם במדינות אשכנז]. ואחר כך התחיל לומר את התורה הנ"ל עד שגמר אותה. ואז היה זה אצלי לדבר פלא כי אז לא שמעתי עדין מעולם שהמחבר הנ"ל אמר טעות כזה, ה' יסלח לו. אך אחר כך דברתי עם אנשים הבקיאים בספרים ובספורים כאלה ואמרו לי שהוא דבר מפרסם שאמר כך בעל המחבר הנ"ל. גם שמעתי שבספר שאלות ותשובות ב"ע מביא שטות סברא רעה וכוזבת הנ"ל, וכבר מחו לו במאה עוכלי כל צדיקי וחכמי אמת. ובזה יכולים לראות איך דעת האדם כוזבת ואיך שאסור לסמוך על שכלו כנגד תורת משה שבכתב ובעל פה אפילו כחוט השערה. מכל שכן בדבר כזה שמפרש בתורה אסור גלוח הזקן. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (מכות כ) : שעוברין על חמשה לאוין וכבר הלכה פסוקה שכל דבר שהוא חובת הגוף אין חלוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ כלל. ויוכל למצא אחד שעל ידי חכמתו ודעתו יאמר סברא שאינה אמתית, שיתגלגל על ידי זה שיבואו להתיר חס ושלום אסור כזה חמשה לאוין בתורה, ולחזק על ידי זה עוברי עברה. אשר ראוי לכל מחבר ספר לצעק על זה בכל מיני קולות, וצעקת שבר יעורר על פרצה הזאת שנעשה בישראל זה קרוב במדינות אשכנז לעבר בכל יום חמשה לאוין. כי גם במדינות אשכנז אין המנהג הרע הזה מימות עולם חס ושלום, רק הרבה יותר מאלף שנים אחר חרבן בית שני התחילה הרעה הגדולה הזאת לצמח בהם. כי שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שגם אמות העולם לא היו מגלחים זקנם בימי קדם וזה סמוך איזה מאות שנים שהתחילו אמות העולם לגלח זקנם ואחר כך בזמן רב בתקף מרירות הגלות התפשטה הסטרא אחרא והתגרה היצר הרע גם בבני ישראל ונתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם והתחילו איזה רשעים גדולים מפרסמים לגלח זקנם, וכן למדו אחד מחברו עד שנתרבה הפרצה בעוונותינו הרבים ונעשה להם כהתר כאשר רואים גם עכשו שהכשרים באמת אינם מגלחים זקנם גם באשכנז. וגם במדינות הסמוכים לאשכנז עדין לא נתפשטה הרעה הזאת כמו באשכנז, רק כי הרשעים הגדולים מתחילים בזה, ואחר כך טועים בזה גם הכשרים קצת. וגם עתה כשמוכיחים אותם שעוברים על חמשה לאוין בתורה, הם עונין שמגלחין על ידי סם שמתר באמת, ומי שנוהג כן יש לו התר על פי הדין ולא על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה וזהר הקדוש. אבל בוחן לבות יודע שרבם עוברים במזיד ומגלחים בשאט נפש בידים בתער, ומאחר שהם בעצמם מודים שבתער אסור, כי אינם יכולים להכחיש המפרש בתורה ובגמרא והם בעצמם בנפשם יודעים האמת אם מגלחים בתער או בסם, כמה יש לבכות ולצעק במר נפש ולבכות כנחל שוטף מאין הפוגות על הפרצה הזאת אשר נעשה בישראל. עד שהתחילה לצמח הרעה הזאת סמוך למדינתנו שנמצאים גם שם רשעים כאלו הפורקים על ומגלחים זקנם. השם יתברך ירחם על פלטת עמו ויציל הפלטה הנשארת בכחו הגדול והנורא ויביא לנו משיח צדקנו ויגלה האמת בעולם במהרה בימינו אמן אות נב קדם שאמר רבנו זכרונו לברכה התורה הנדפסת בלקוטי תנינא בסימן ל"ב המתחלת יש צדיקים גנוזים, ונאמרה בשבת פרשת יתרו תקס"ט לפ"ק [לפרט קטן]. וספר מעשה מקדם שהבעל שם טוב זכרונו לברכה היה בקהלת קדש בראד ונתאכסן אצל גביר אחד והיו מסבין שם על השלחן אנשים רבים מכבדים לכבודו כנהוג והיה יושב שם למטה אצל השלחן בעל דרשיר אחד הינו דרשן. והיה אוכל הרבה והסתכלו עליו שאוכל הרבה מאד והתחילו לתן לו ולהושיט לו אכילה הרבה בשביל ליצנות. והדרשן עשה את שלו, ואכל הרבה כל מה שהושיטו לו כגון דגים שהיו אוכלים שני אנשים חתיכה אחת והדרשן אכל בעצמו שתי חתיכות דגים וכן רטב שהיה אוכל בעצמו קערה מלאה וכן בשאר המאכלים והם הושיטו לו בכל פעם בשביל ליצנות מחמת שראו שאוכל הרבה. אחר כך התחילו להפציר אותו שיאמר לפניהם תורה. וכונתם היתה גם כן בשביל ליצנות שיאמר תורה על השלחן שהבעל שם טוב זכרונו לברכה מסב שם בראש. והוא נהג בתמימותו והתחיל לומר בפניהם תורה והתחילו לשחק ממנו בתוך פסת ידיהם והיה בעיניהם לאחוכא ואטלולא [לשחוק וליצנות]. והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה ענה הדרשן ואמר וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכל חתיכה דג. אחר כך הסתכל הבעל שם טוב וראה כל הענין והקפיד וכעס עליהם ושמע תורתו של הדרשן והוטב בעיניו מאד. ואמר הבעל שם טוב שזה הדרשן אומר תורה מפי אליהו זכרונו לברכה כל זה ספר רבנו זכרונו לברכה. ואחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה שדבר זה הוטב בעיניו מאד מה שאמר הדרשן וכי אם אינם יכולים לומר תורה אסור לאכל חתיכה דג. אחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה התורה הנ"ל, לענין הצדיקים הגנוזים שיודעים תורה נפלאה והם גנוזים מן העולם כמו הדרשן שהיה יודע תורה נפלאה אך היה צדיק גנוז והעולם התלוצצו ממנו אות נג תקס"ח סמוך לראש השנה נסענו עמו מחוץ לעיר אני וחברי רבי נפתלי וספר שחלם לו באשר שהיו משיחים שהרפואה היא מהשם יתברך לבד כי אני ה' רופאך. ורק השם יתברך יכול לרפאות ואמרו מי יודע שהשם יתברך רוצה וענה אחד משנינו ולא רצה להגיד מי האחד כי אני ה' רופאך מורה על זה כי הוא ראשי תבות אמן כן יהי רצון כנדפס בלקוטי תנינא סימן מ"ב
אות נא

הַתּוֹרָה "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן י"ב הַמַּתְחֶלֶת כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּוֹל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלִים רַבִּים.

זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה לְעִנְיַן שִׂיחָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן טָעוּתִים וּמְבוּכוֹת הַרְבֵּה וְקִלְקוּלִים גְּדוֹלִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי שֶׁהוֹלְכִים אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ.

וְהִזְכִּיר אָז אֶת בַּעַל הַמְחַבֵּר וְכוּ' שֶׁטָּעָה וְעִוֵּת מְאד עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁהַזָּקָן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁחוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִסְבּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַזָּקָן.

[וַהֲגַם כִּי כַּוָּנָתוֹ גַּם כֵּן לְהַתִּיר בְּחוּץ לָאָרֶץ עַל יְדֵי סַם אוֹ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר

אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בָּזֶה חִזֵּק אֶת יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הַמְגַלְּחִים זְקָנָם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז].

וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר אֶת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שֶׁגָּמַר אוֹתָהּ.

וְאָז הָיָה זֶה אֶצְלִי לִדְבַר פֶּלֶא

כִּי אָז לא שָׁמַעְתִּי עֲדַיִן מֵעוֹלָם שֶׁהַמְחַבֵּר הַנַּ"ל אָמַר טָעוּת כָּזֶה, ה' יִסְלַח לוֹ.

אַךְ אַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים הַבְּקִיאִים בִּסְפָרִים וּבְסִפּוּרִים כָּאֵלֶּה וְאָמְרוּ לִי שֶׁהוּא דָּבָר מְפֻרְסָם שֶׁאָמַר כָּךְ בַּעַל הַמְחַבֵּר הַנַּ"ל.

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּסֵפֶר שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת ב"ע מֵבִיא שְׁטוּת סְבָרָא רָעָה וְכוֹזֶבֶת הַנַּ"ל, וּכְבָר מָחוּ לוֹ בְּמֵאָה עוּכְלֵי כָּל צַדִּיקֵי וְחַכְמֵי אֱמֶת.

וּבָזֶה יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֵיךְ דַּעַת הָאָדָם כּוֹזֶבֶת

וְאֵיךְ שֶׁאָסוּר לִסְמוֹךְ עַל שִׂכְלוֹ כְּנֶגֶד תּוֹרַת משֶׁה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

מִכָּל שֶׁכֵּן בְּדָבָר כָּזֶה שֶׁמְּפרָשׁ בַּתּוֹרָה אִסּוּר גִּלּוּחַ הַזָּקָן.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: שֶׁעוֹבְרִין עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין וּכְבָר הֲלָכָה פְּסוּקָה שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא חוֹבַת הַגּוּף אֵין חִלּוּק בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ כְּלָל.

וְיוּכַל לִמְצא אֶחָד שֶׁעַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ יאמַר סְבָרָא שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית, שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי זֶה שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַתִּיר חַס וְשָׁלוֹם אִסּוּר כָּזֶה חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, וּלְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

אֲשֶׁר רָאוּי לְכָל מְחַבֵּר סֵפֶר לִצְעק עַל זֶה בְכָל מִינֵי קוֹלוֹת, וְצַעֲקַת שֶׁבֶר יְעוֹרֵר עַל פִּרְצָה הַזּאת שֶׁנַּעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל זֶה קָרוֹב בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז לַעֲבר בְּכָל יוֹם חֲמִשָּׁה לָאוִין.

כִּי גַּם בִּמְדִינוֹת אַשְׁכְּנַז אֵין הַמִּנְהָג הָרָע הַזֶּה מִימוֹת עוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים אַחַר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הִתְחִילָה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת לִצְמחַ בָּהֶם.

כִּי שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם אֻמּוֹת הָעוֹלָם לא הָיוּ מְגַלְּחִים זְקָנָם בִּימֵי קֶדֶם

וְזֶה סָמוּךְ אֵיזֶה מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהִתְחִילוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְגַלֵּחַ זְקָנָם

וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן רַב בְּתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת הִתְפַּשְּׁטָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהִתְגָּרָה הַיֵּצֶר הָרָע גַּם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִים וְלָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְהִתְחִילוּ אֵיזֶה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים לְגַלֵּחַ זְקָנָם, וְכֵן לָמְדוּ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּתְרַבָּה הַפִּרְצָה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה לָהֶם כְּהֶתֵּר

כַּאֲשֶׁר רוֹאִים גַּם עַכְשָׁו שֶׁהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת אֵינָם מְגַלְּחִים זְקָנָם גַּם בְּאַשְׁכְּנַז.

וְגַם בַּמְּדִינוֹת הַסְּמוּכִים לְאַשְׁכְּנַז עֲדַיִן לא נִתְפַּשְּׁטָה הָרָעָה הַזּאת כְּמוֹ בְּאַשְׁכְּנַז, רַק כִּי הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מַתְחִילִים בָּזֶה, וְאַחַר כָּךְ טוֹעִים בָּזֶה גַּם הַכְּשֵׁרִים קְצָת.

וְגַם עַתָּה כְּשֶׁמּוֹכִיחִים אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין בַּתּוֹרָה, הֵם עוֹנִין שֶׁמְּגַלְּחִין עַל יְדֵי סַם שֶׁמֻּתָּר בֶּאֱמֶת, וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר עַל פִּי הַדִּין וְלא עַל פִּי כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְזהַר הַקָּדוֹשׁ.

אֲבָל בּוֹחֵן לִבּוֹת יוֹדֵעַ שֶׁרֻבָּם עוֹבְרִים בְּמֵזִיד וּמְגַלְּחִים בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ בְּיָדַיִם בְּתַעַר, וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים שֶׁבְּתַעַר אָסוּר, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְחִישׁ הַמְפרָשׁ בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא וְהֵם בְּעַצְמָם בְּנַפְשָׁם יוֹדְעִים הָאֱמֶת אִם מְגַלְּחִים בְּתַעַר אוֹ בְּסַם, כַּמָּה יֵשׁ לִבְכּוֹת וְלִצְעק בְּמַר נֶפֶשׁ וְלִבְכּוֹת כְּנַחַל שׁוֹטֵף מֵאֵין הֲפוּגוֹת עַל הַפִּרְצָה הַזּאת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁהִתְחִילָה לִצְמחַ הָרָעָה הַזּאת סָמוּךְ לִמְדִינָתֵנוּ שֶׁנִּמְצָאִים גַּם שָׁם רְשָׁעִים כָּאֵלּוּ הַפּוֹרְקִים על וּמְגַלְּחִים זְקָנָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל פְּלֵטַת עַמּוֹ וְיַצִּיל הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת בְּכחוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְיָבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

אות נב

קדֶם שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן ל"ב הַמַּתְחֶלֶת יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים, וְנֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ תקס"ט לפ"ק [לִפְרָט קָטָן].

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה מִקּדֶם שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד

וְנִתְאַכְסֵן אֵצֶל גְּבִיר אֶחָד

וְהָיוּ מְסֻבִּין שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן אֲנָשִׁים רַבִּים מְכֻבָּדִים לִכְבוֹדוֹ כַּנָּהוּג

וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם לְמַטָּה אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן בַּעַל דַּרְשֶׁיר אֶחָד הַיְנוּ דַּרְשָׁן.

וְהָיָה אוֹכֵל הַרְבֵּה

וְהִסְתַּכְּלוּ עָלָיו שֶׁאוֹכֵל הַרְבֵּה מְאד

וְהִתְחִילוּ לִתֵּן לוֹ וּלְהוֹשִׁיט לוֹ אֲכִילָה הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לֵיצָנוּת.

וְהַדַּרְשָׁן עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְאָכַל הַרְבֵּה כָּל מַה שֶּׁהוֹשִׁיטוּ לוֹ

כְּגוֹן דָּגִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים חֲתִיכָה אַחַת וְהַדַּרְשָׁן אָכַל בְּעַצְמוֹ שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת דָּגִים

וְכֵן רטֶב שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעַצְמוֹ קְעָרָה מְלֵאָה וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּאֲכָלִים

וְהֵם הוֹשִׁיטוּ לוֹ בְּכָל פַּעַם בִּשְׁבִיל לֵיצָנוּת מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁאוֹכֵל הַרְבֵּה.

אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לְהַפְצִיר אוֹתוֹ שֶׁיּאמַר לִפְנֵיהֶם תּוֹרָה.

וְכַוָּנָתָם הָיְתָה גַּם כֵּן בִּשְׁבִיל לֵיצָנוּת שֶׁיּאמַר תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵסֵב שָׁם בָּראשׁ.

וְהוּא נָהַג בִּתְמִימוּתוֹ וְהִתְחִיל לוֹמַר בִּפְנֵיהֶם תּוֹרָה

וְהִתְחִילוּ לִשְׂחֹק מִמֶּנּוּ בְּתוֹךְ פִּסַּת יְדֵיהֶם

וְהָיָה בְּעֵינֵיהֶם לְאִחוּכָא וְאִטְלוּלָא [לְשְׂחוֹק וְלֵיצָנוּת].

וְהֵבִין הַדַּרְשָׁן שֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים מִמֶּנּוּ בִּשְׁבִיל שֶׁאוֹכֵל הַרְבֵּה

עָנָה הַדַּרְשָׁן וְאָמַר וְכִי אִם אֵין יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה אָסוּר לֶאֱכל חֲתִיכָה דָּג.

אַחַר כָּךְ הִסְתַּכֵּל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְרָאָה כָּל הָעִנְיָן וְהִקְפִּיד וְכָעַס עֲלֵיהֶם

וְשָׁמַע תּוֹרָתוֹ שֶׁל הַדַּרְשָׁן וְהוּטַב בְּעֵינָיו מְאד.

וְאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁזֶּה הַדַּרְשָׁן אוֹמֵר תּוֹרָה מִפִּי אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כָּל זֶה סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁדָּבָר זֶה הוּטַב בְּעֵינָיו מְאד מַה שֶּׁאָמַר הַדַּרְשָׁן וְכִי אִם אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה אָסוּר לֶאֱכל חֲתִיכָה דָּג.

אַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים שֶׁיּוֹדְעִים תּוֹרָה נִפְלָאָה וְהֵם גְּנוּזִים מִן הָעוֹלָם

כְּמוֹ הַדַּרְשָׁן שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ תּוֹרָה נִפְלָאָה

אַךְ הָיָה צַדִּיק גָּנוּז

וְהָעוֹלָם הִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנּוּ

אות נג

תקס"ח סָמוּךְ לְראשׁ הַשָּׁנָה נָסַעְנוּ עִמּוֹ מִחוּץ לָעִיר אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי

וְסִפֵּר שֶׁחָלַם לוֹ

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים שֶׁהָרְפוּאָה הִיא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ.

וְרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת

וְאָמְרוּ מִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה

וְעָנָה אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ וְלא רָצָה לְהַגִּיד מִי הָאֶחָד

כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ מוֹרֶה עַל זֶה

כִּי הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן

כַּנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ"ב
שיחות הר"ן - אות רלג - מדבר ממעלת ההתבודדות
...ממעלת ההתבודדות שמעתי מאיש אחד מאנשיו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, עמו מענין בגדים ואמר לו שעל כל דבר צריכין להתפלל הינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבש וכן בכל כיוצא בזה דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו אף על פי שהעקר להתפלל על העקר דהינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל ואמר: שמי שאינו מתנהג כך אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו אבל כל חיותו הוא כמו בהמה שגם...
שיחות הר"ן - אות קיב
...היו יודעין כל ענש ושכר של כל לא תעשה ועשה הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות לא יועיל כלל ויהיה בעל חוב תמיד ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב בתשובה כי מחין דקטנות הוא
שיחות הר"ן - אות קנג
...קנג ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו...
שיחות הר"ן - אות קמד
...הר"ן - אות קמד כשבא מלמברג והיה עדין החולאת שלו דהינו ההוסט [שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול כמה תורות וכמה שיחות וספורים נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר...
איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק?
...לעומק? שאלה: אשמח לדעת איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק? איפה אפשר למצוא פירוש לספר ליקוט מוהר"ן? וכיצד אוכל לדעת שבאמת הבנתי את הליקוטי מוהר"ן כפי מה שרבי נחמן עצמו התכוון בדבריו? תודה תשובה: קיימת מילת קסם אחת שבאפשרותה אפשר לזכות להבין את הליקוטי מוהרן לעומקו, עד לשורש הדעת של רבי נחמן מברסלב שממנו נלקחו התורות שלו. המילה היא "למה? ". היינו על האדם כל הזמן לשאול שאלה אחת בהתמדה וללא הרף, והשאלה היא "למה", למה ומה הסיבה שבגללה הדברים של רבי נחמן נכונים. לדוגמא: אם רבי נחמן כותב שעל ידי בחינת X זוכה...
שיחות הר"ן - אות קסג - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...בעבודת ה' ספר לי איש אחד מזלאטיפאלי שבהיותו יושב רבנו, זכרונו לברכה בזלאטיפאלי פעם אחת בקיץ התפלל רבנו זכרונו לברכה, בבקר השכם ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו ובא לרבנו זכרונו לברכה, ואמר לו רבנו זכרונו לברכה. לך עמי לטיל והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר. אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבד...
שיחות הר"ן - אות סו
...להתפלל בכח גדול להכניס כל כחו בדבורי התפילה וכמבאר מזה בספריו הקדושים בכמה מקומות ואמר כמה פעמים שהאדם צריך להכריח עצמו מאד לתפילה לא כמו שאומרים קצת שאין להכריח עצמו לתפילה רק אדרבא צריכין להכריח עצמו מאד מאד בכל הכחות לתפילה שוב אמר: כשאדם מתפלל בכונה דהינו שמקשר המחשבה אל הדבור ומטה אזנו ושומע מה שהוא מדבר אזי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפילה כי כל הכחות מצפין ומסתכלין תמיד על זה שימשכו ויכנסו בתוך דבורים קדושים על כן כשמתפלל בכונה נמשכין ונכנסין כל הכחות שלו ממילא לתוך התפילה וזוכה להתפלל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עח - וְיִתֶּן עז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
...למלכו וירם קרן משיחו [לשון החברים] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות . "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור והדבור הוא בחינת...
שיחות הר"ן - אות יג
שיחות הר"ן - אות יג יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם ודע שיש דבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דיקא אך יש חלוקים בין הבלבולים וכמובא במדרש שיש תרדמה של נבואה כמו שכתוב "ותרדמה נפלה על אברם" ויש תרדמה של שטות וכו' תרדמה הוא בלבול הדעת
חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
...מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5313 שניות - עכשיו 08_10_2025 השעה 06:56:38 - wesi2