ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רטו - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רטו ליל שבת נחמו תק"ע באומין אחר קדוש אמר תורה מענין פשיטותו הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין פראסטיק שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו בסימן ע"ח בלקוטי תנינא עין שם. ואמר שאינו יודע כלל ונשבע בשבת קדש, ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קדש" הינו על ענין הנ"ל שהוא אינו יודע כלל עכשו. ואחר כך אמר שהוא עתה ירא שקורין פרום, ושמח ואמר אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ ישראל כי כמה מניעות וכמה בלבולים וכמה מחשבות וכמה עכובים וסכסוכים היו לו על ענין הנסיעה לארץ ישראל, ומניעות מחמת ממון והוא קפץ על כלם וגמר העבדא בשלמות, שהיה בארץ ישראל. ואמר זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבדות שעושין בשביל איזה עבדא שבקדשה, אין שום תנועה ולא שום מחשבה נאבדת כלל, והכל נרשם למעלה לטובה. אשרי כשזוכין לקפץ ולדלג על כל המניעות וזוכין לגמר ולעשות איזה עבדא טובה והיה אז בשמחה גדולה וגער ברבי נפתלי על שהיה בוש קצת לנגן אז ואמר מה יש לנו להתביש כל העולם לא נברא אלא בשבילנו. [נפתלי וואס האבין מיר זיך צו שעמין] בשבילנו נברא העולם והיה אז בשמחה מאד אות רטז על ענין חכמת השיר והמליצה הנקרא בלשונם פאזיא אמר מי שאינו יכול פא זיא [הינו למאס בתאוות המשגל כראוי] אינו יכול פאזיא. כי רועה זונות יאבד הון ואל תקרי מהונך אלא מגרונך נמצא שרועה זונות יאבד את הקול והשיר. ועל כן מי שאינו יכול פא זיא שיהיה אצלו נמאס ופא ואיזה זיא שתהיה, יהיה אצלו נמאס ופא אינו יכול פאזיא והבן אות ריז באומין נתאכסן תחלה בעת ביאתו לשם בבית רנ"נ וישב שם מן ה' איר עד אסרו חג שבועות, ואני הייתי עמו שם כל אותן הימים. והיה מבקש שימצאו לו איזה דירה לדור שם עם בני ביתו והיינו מחפשים בשבילו בכל העיר איזה דירה שתהיה טובה לפניו ולא נזדמן דירה כרצונו כראוי לו. ופתאום בא איש אחד וכו' ואמר שהוא נותן לו בחנם דירתו שהיא דירה נאה וטובה לפניו מאד מחמת שיש שם כמה חדרים. וגם יש שם גן לפני החלונות שכל זה טוב לענין החולאת הקשה שהיה לו שהיה צריך דירה גדולה שיהיה לה אויר הרבה. אך לא אסתעיא מלתא אז שיכנס באותה הדירה ונכנס בבית רבי יוסף שמואל ששכרו עבורו ונכנס לשם ביום אסרו חג שבועות הנ"ל וישב שם כמה שבועות. ואמר לי רבנו זכרונו לברכה גם זה יהיה מעשה בימים הבאים מה שפתאום בא אחד הנ"ל ורצה לתן לו דירתו בחנם, אשר לא היתה לו שום הכרות עמו מכבר. ובבית רבי יוסף שמואל ישב שם עם קצת אנשי ביתו אבל לא היתה הדירה טוב לפניו כלל כי לא היה שם אויר טוב ורחב כמו שהיה צריך. ויצא משם בתחלת חדש מנחם אב ונכנס לבית האיש הנ"ל שבקש אותו כנ"ל. ותכף שנכנס לשם בא אליו איש אחד מאומין והתחיל לברכו שישב שם לארך ימים כנהוג. ואמר שבודאי דירה זו טוב לפניו מחמת שיש שם אויר נאה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר והראה באצבעו לחוץ ואמר הראיתם הגן הזה כמה הוא טוב ויפה [איך מוצא חן בעיניך הגן] והיה האיש ההוא סובר שמשבח את הגן שלפני החלונות. השיב רבנו זכרונו לברכה, והראה באצבעו על הבית החיים כי הבית החיים היה נראה שם ברחוק מתוך החלונות כי היה עומד כנגדו. ואמר על זה הגן אני אומר. ענה ואמר אין אתם יודעים גדל יקרת מעלת קדשת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד. וכן כמה וכמה פעמים היה מדבר עם כמה אנשים והפליג מאד בשבח הבית החיים של אומין. כי מנחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות. כי שם היתה ההריגה הגדולה בעת הבריחה שנהרגו שם אלפים ורבבות נפשות קדושים מישראל, והיה שם קדוש השם הרבה מאד. וכמה פעמים אמר בפרוש לפני ולפני עוד כמה אנשים שטוב לפניו לשכב שם. מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד ואחר כך נתקימו דבריו כלם ונסתלק באומין בבית האיש הנ"ל שנתן לו דירתו כנ"ל אז המה ראו כן תמהו והבינו כלם שכל עקר ביאתו לאומין היה בשביל להסתלק שם. כאשר נשמע מפיו בפרוש כמה פעמים. ובענין ישיבתו באומין לא תמלא אזן משמע מה ששמענו קצת מעט מזעיר כטפה מן הים מפיו הקדוש ומה שהתנוצץ לנו בשכלנו איזה התנוצצות בזה כפי הדברים ששמענו ברמז מפיו. כי עשה שם באותו הקיץ שישב שם תקונים עצומים נפלאים ונוראים מאד, ושם עסק ביותר ויותר בענין תקון הנשמות כפי המובן מהמעשה שספר לפנינו בכניסתו לשם. וקדם הסתלקותו הזכיר אותי אז מעשה זו ואמר הזכרת מעשה שספרתי לך וכו' כנ"ל. שוב שמעתי מאיש אחד שנסע עמו זכרונו לברכה בעת שיצא מזלאטיפאליע לדור פה ברסלב ואז בדרך נסיעתו עבר דרך אומין ומדי נסעם בכניסתם לעיר עברו סמוך אצל בית החיים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר כמה נאה ויפה לשכב על בית החיים הזה. וכשמעי זאת עמדתי מרעיד כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקדם עלתה זאת במחשבה ונודע לו שמקום מנוחתו יהיה באומין כי בעת שנכנס לברסלב היה כמה שנים קדם הסתלקותו. וכל מה שעבר עליו מיום שנכנס לברסלב עד יום הסתלקותו וכל מה שפעל באלו השנים אפילו כפי מה שהתנוצץ בדעתי לא יספיקו כל אילי נביות לבאר אפס קצה מהם. ועצת ה' לעולם תעמד, כי סוף כל סוף נשארה המתנה טוב בידינו מאחר שזכינו שהחמדה גנוזה נגנזה בסביבותינו באומין כאשר עלתה במחשבה לפניו זה כמה. ועל ידי זה עדין יש לנו תקוה לזכות לכל הטוב אשר חפץ להיטיב עמנו לנצח. ודבר אל קינו יקום לעולם. ובכל זה יש בלבי הרבה אך אי אפשר לבאר מחמת חשכת העולם
אות רטו

לֵיל שַׁבַּת נַחֲמוּ תק"ע בְּאוּמֶין אַחַר קִדּוּשׁ

אָמַר תּוֹרָה מֵעִנְיַן פְּשִׁיטוּתוֹ

הַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא לִפְעָמִים אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק

שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ אָז בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבֵאֵר הָעִנְיָן כַּמּוּבָא בְּסִפְרֵנוּ בְּסִימָן ע"ח בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא עַיֵּן שָׁם.

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְנִשְׁבַּע בְּשַׁבַּת קדֶשׁ, וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן "אֲנִי נִשְׁבַּע בְּשַׁבַּת קדֶשׁ"

הַיְנוּ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל עַכְשָׁו.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁהוּא עַתָּה יָרֵא שֶׁקּוֹרִין פְרוּם, וְשָׂמַח

וְאָמַר אַשְׁרֵינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵיטִיב עִמָּנוּ מְאד שֶׁזָּכִינוּ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל.

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי כַּמָּה מְנִיעוֹת וְכַמָּה בִּלְבּוּלִים וְכַמָּה מַחֲשָׁבוֹת וְכַמָּה עִכּוּבִים וְסִכְסוּכִים הָיוּ לוֹ עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן

וְהוּא קָפַץ עַל כֻּלָּם וְגָמַר הָעֻבְדָּא בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאָמַר זֶה אֲנִי מַאֲמִין וְגַם אֲנִי יוֹדֵעַ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל מִינֵי הָעֻבְדּוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עֻבְדָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֵין שׁוּם תְּנוּעָה וְלא שׁוּם מַחֲשָׁבָה נֶאֱבֶדֶת כְּלָל, וְהַכּל נִרְשָׁם לְמַעְלָה לְטוֹבָה.

אַשְׁרֵי כְּשֶׁזּוֹכִין לִקְפּץ וּלְדַלֵּג עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְזוֹכִין לִגְמר וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּא טוֹבָה

וְהָיָה אָז בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְגָעַר בְּרַבִּי נַפְתָּלִי עַל שֶׁהָיָה בּוֹשׁ קְצָת לְנַגֵּן אָז

וְאָמַר מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ

כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילֵנוּ.

[נַפְתָּלִי וָואס הָאבִּין מִיר זִיךְ צוּ שֶׁעמֶין] בִּשְׁבִילֵנוּ נִבְרָא הָעוֹלָם

וְהָיָה אָז בְּשִׂמְחָה מְאד

אות רטז

עַל עִנְיַן חָכְמַת הַשִּׁיר וְהַמְּלִיצָה הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנָם פַאזִיא

אָמַר מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פַא זִיא [הַיְנוּ לְמָאֵס בְּתַאֲוַות הַמִּשְׁגָּל כָּרָאוּי]

אֵינוֹ יָכוֹל פַאזִיא.

כִּי רוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֵּד הוֹן

וְאַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ

נִמְצָא שֶׁרוֹעֵה זוֹנוֹת יְאַבֵּד אֶת הַקּוֹל וְהַשִּׁיר.

וְעַל כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פַא זִיא

שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ נִמְאָס וּפָא

וְאֵיזֶה זִיא שֶׁתִּהְיֶה, יִהְיֶה אֶצְלוֹ נִמְאָס וּפָא

אֵינוֹ יָכוֹל פַאזִיא

וְהָבֵן

אות ריז

בְּאוּמֶין נִתְאַכְסֵן תְּחִלָּה בְּעֵת בִּיאָתוֹ לְשָׁם בְּבֵית רנ"נ וְיָשַׁב שָׁם מִן ה' אִיָּר עַד אִסְרוּ חַג שָׁבוּעוֹת, וַאֲנִי הָיִיתִי עִמּוֹ שָׁם כָּל אוֹתָן הַיָּמִים.

וְהָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּמְצְאוּ לוֹ אֵיזֶה דִּירָה לָדוּר שָׁם עִם בְּנֵי בֵיתוֹ

וְהָיִינוּ מְחַפְּשִׂים בִּשְׁבִילוֹ בְּכָל הָעִיר אֵיזֶה דִּירָה שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה לְפָנָיו

וְלא נִזְדַּמֵּן דִּירָה כִּרְצוֹנוֹ כָּרָאוּי לוֹ.

וּפִתְאוֹם בָּא אִישׁ אֶחָד וְכוּ' וְאָמַר שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ בְּחִנָּם דִּירָתוֹ שֶׁהִיא דִּירָה נָאָה וְטוֹבָה לְפָנָיו מְאד מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּמָּה חֲדָרִים.

וְגַם יֵשׁ שָׁם גַּן לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת

שֶׁכָּל זֶה טוֹב לְעִנְיַן הַחוֹלַאַת הַקָּשֶׁה שֶׁהָיָה לוֹ

שֶׁהָיָה צָרִיךְ דִּירָה גְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ אֲוִיר הַרְבֵּה.

אַךְ לָא אִסְתַּעְיָא מִלְּתָא אָז שֶׁיִּכְנס בְּאוֹתָהּ הַדִּירָה

וְנִכְנַס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׂכְרוּ עֲבוּרוֹ

וְנִכְנַס לְשָׁם בְּיוֹם אִסְרוּ חַג שָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל

וְיָשַׁב שָׁם כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.

וְאָמַר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

גַּם זֶה יִהְיֶה מַעֲשֶׂה בַּיָּמִים הַבָּאִים מַה שֶּׁפִּתְאוֹם בָּא אֶחָד הַנַּ"ל וְרָצָה לִתֵּן לוֹ דִּירָתוֹ בְּחִנָּם, אֲשֶׁר לא הָיְתָה לוֹ שׁוּם הֶכֵּרוּת עִמּוֹ מִכְּבָר.

וּבְבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל יָשַׁב שָׁם עִם קְצָת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ

אֲבָל לא הָיְתָה הַדִּירָה טוֹב לְפָנָיו כְּלָל

כִּי לא הָיָה שָׁם אֲוִיר טוֹב וְרָחָב כְּמוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ.

וְיָצָא מִשָּׁם בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב וְנִכְנַס לְבֵית הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל.

וְתֵכֶף שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם בָּא אֵלָיו אִישׁ אֶחָד מֵאוּמֶין וְהִתְחִיל לְבָרְכוֹ שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם לְארֶךְ יָמִים כַּנָּהוּג.

וְאָמַר שֶׁבְּוַדַּאי דִּירָה זוֹ טוֹב לְפָנָיו מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲוִיר נָאֶה.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ לַחוּץ וְאָמַר

הַרְאִיתֶם הַגָּן הַזֶּה כַּמָּה הוּא טוֹב וְיָפֶה

[אֵיךְ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ הַגָּן]

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא סוֹבֵר שֶׁמְשַׁבֵּחַ אֶת הַגָּן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת.

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַבֵּית הַחַיִּים

כִּי הַבֵּית הַחַיִּים הָיָה נִרְאֶה שָׁם בְּרָחוֹק מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת

כִּי הָיָה עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ.

וְאָמַר עַל זֶה הַגָּן אֲנִי אוֹמֵר.

עָנָה וְאָמַר אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים גּדֶל יִקְרַת מַעֲלַת קְדֻשַּׁת זֶה הַבֵּית הַחַיִּים דְּפה, כִּי הוּא יָקָר וְקָדוֹשׁ מְאד.

וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים

וְהִפְלִיג מְאד בְּשֶׁבַח הַבֵּית הַחַיִּים שֶׁל אוּמֶין.

כִּי מֻנָּחִים שָׁם כַּמָּה קְדוֹשִׁים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת.

כִּי שָׁם הָיְתָה הַהֲרִיגָה הַגְּדוֹלָה בְּעֵת הַבְּרִיחָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת קְדוֹשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד.

וְכַמָּה פְּעָמִים אָמַר בְּפֵרוּשׁ לְפָנַי וְלִפְנֵי עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁטּוֹב לְפָנָיו לִשְׁכַּב שָׁם.

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד

וְאַחַר כָּךְ נִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו כֻּלָּם וְנִסְתַּלֵּק בְּאוּמֶין בְּבֵית הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁנָּתַן לוֹ דִּירָתוֹ כַּנַּ"ל

אָז הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ

וְהֵבִינוּ כֻּלָּם שֶׁכָּל עִקַּר בִּיאָתוֹ לְאוּמֶין הָיָה בִּשְׁבִיל לְהִסְתַּלֵּק שָׁם.

כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים.

וּבְעִנְיַן יְשִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין לא תִּמָּלֵא אזֶן מִשְּׁמעַ מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ קְצָת מְעַט מִזְעֵיר כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וּמַה שֶּׁהִתְנוֹצֵץ לָנוּ בְּשִׂכְלֵנוּ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת בָּזֶה כְּפִי הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ בְּרֶמֶז מִפִּיו.

כִּי עָשָׂה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ שֶׁיָּשַׁב שָׁם תִּקּוּנִים עֲצוּמִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד, וְשָׁם עָסַק בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת כְּפִי הַמּוּבָן מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר לְפָנֵינוּ בִּכְנִיסָתוֹ לְשָׁם.

וְקדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הִזְכִּיר אוֹתִי אָז מַעֲשֶׂה זוֹ

וְאָמַר הֲזָכַרְתָּ מַעֲשֶׂה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ וְכוּ' כַּנַּ"ל.

שׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּסַע עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁיָּצָא מִזְּלַאטִיפָּאלְיֶע לָדוּר פּה בְּרֶסְלַב

וְאָז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ עָבַר דֶּרֶךְ אוּמֶין

וּמִדֵּי נָסְעָם בִּכְנִיסָתָם לָעִיר עָבְרוּ סָמוּךְ אֵצֶל בֵּית הַחַיִּים.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר

כַּמָּה נָאֶה וְיָפֶה לִשְׁכַּב עַל בֵּית הַחַיִּים הַזֶּה.

וּכְשָׁמְעִי זאת עָמַדְתִּי מַרְעִיד

כִּי עַתָּה אָנוּ רוֹאִים שֶׁזֶּה כַּמָּה שָׁנִים מִקּדֶם עָלְתָה זאת בַּמַּחֲשָׁבָה

וְנוֹדַע לוֹ שֶׁמְּקוֹם מְנוּחָתוֹ יִהְיֶה בְּאוּמֶין

כִּי בָּעֵת שֶׁנִּכְנַס לִבְּרֶסְלַב הָיָה כַּמָּה שָׁנִים קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם שֶׁנִּכְנַס לִבְּרֶסְלַב עַד יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ

וְכָל מַה שֶּׁפָּעַל בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים אֲפִילּוּ כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוֹצֵץ בְּדַעְתִּי

לא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מֵהֶם.

וַעֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמד, כִּי סוֹף כָּל סוֹף נִשְׁאֲרָה הַמַּתָּנָה טוֹב בְּיָדֵינוּ מֵאַחַר שֶׁזָּכִינוּ שֶׁהַחֶמְדָּה גְּנוּזָה נִגְנְזָה בִּסְבִיבוֹתֵינוּ בְּאוּמֶין כַּאֲשֶׁר עָלְתָה בַּמַּחֲשָׁבָה לְפָנָיו זֶה כַּמָּה.

וְעַל יְדֵי זֶה עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לִזְכּוֹת לְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר חָפֵץ לְהֵיטִיב עִמָּנוּ לָנֶצַח.

וּדְבַר אֱל קֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם.

וּבְכָל זֶה יֵשׁ בְּלִבִּי הַרְבֵּה

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר מֵחֲמַת חֶשְׁכַת הָעוֹלָם
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע...
להאמין בצדיק עם דעת
...eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב הרוח בלבד, ממנה אפשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יש צדיקים גנוזים יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא...
שיחות הר"ן - אות קס - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' שמעתי מפי האיש ששמש אותו בימי ילדותו בעת שעסק בתעניתים [כמבאר בהשיחות שמקדם] וספר לפני האיש הנ"ל שפעם אחת התענה רבנו זכרונו לברכה, משבת לשבת ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם מחטמו ומשתי עיניו ומשתי אזניו ומפיו וצעק האיש הנ"ל לפניו ואמר שיעשה רעש בביתו על שנחלש כל כך ופיס אותו בחכמתו, ואמר לו. כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע הלא תראה ביום מחר יקל עלי עד שהכרח האיש לשתק כי השביע אותו תחלה שלא יגלה לשום אדם התעניתים שלו פעם אחד התענה משבת לשבת ובאמצע השבוע הכרח לשכב על מטתו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...שלו לארץ ישראל - אות יא ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא,...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...ח"א - תורה רמא - כשיש דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...- אות לב גם תכף כשבא לשם לטבריה שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה גדולה ובתוך הסעדה דברו דברי תורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...ח"ב - תורה צב - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת"...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...אות ת שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם כלל ובאמת חייהם הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.7813 שניות - עכשיו 02_10_2025 השעה 02:07:31 - wesi2